להוציא כספים במרמה מחברת הביטוח

להלן פסק דין בנושא להוציא כספים במרמה מחברת הביטוח: פסק דין א. הערעור שבפנינו הוא על הכרעת הדין של בית-משפט השלום בחיפה (כב' השופטת גב' י' פרדלסקי) מיום 19.11.07 ב-ת.פ. 2212/05, וכן על גזר הדין שניתן באותו יום. ב. הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה: כנגד המערער, יליד 1962, ונאשם נוסף, הוגש כתב אישום לבית-משפט קמא בו נטען שבתאריך 22.9.03, בשעות הערב, נהג אבו יונס ראסם (להלן: "ראסם") ברכב, ובשעת יציאתו מן החניה פגע בעמוד בטון. אותה עת עמדו המערער והנאשם הנוסף מחוץ לרכב בסמוך למקום התאונה. בתאריך 30.9.2003 פנו המערער והנאשם הנוסף ללשכת התנועה בחיפה ודיווחו הודעה כוזבת לפיה הם היו ביחד עם הנהג ראסם בתוך הרכב, ושעקב התאונה נגרמו להם חבלות רפואיות שבעטיין הם פנו לטיפול רפואי בבית-החולים. כל זאת עשו המערער והנאשם הנוסף במטרה להוציא כספים במירמה מחברת הביטוח. בהמשך, פנה המערער באמצעות עורך-דין לחברת הביטוח במטרה לבדוק פיצוי מטעם חברת הביטוח בגין התאונה. גם הנאשם הנוסף פנה לעורך-דין על-מנת שזה יגיש בשמו תביעה לפיצוי בגין התאונה. ג. המדינה מייחסת למערער ולנאשם הנוסף מעשים של הודעה כוזבת, ונסיון להוציא כספים במירמה מחברת הביטוח, דהיינו, עבירה של מסירת הודעה כוזבת לפי סעיף 243 של חוק העונשין, ונסיון לקבל דבר במירמה, סעיף 415+ סעיף 25 לחוק העונשין. ד. המערער כפר בעובדות כתב האישום, ומסכת הראיות נשמעה במלואה. בהכרעת הדין ציין בית-משפט קמא שהשאלה שבמחלוקת היתה האם היה המערער ברכב בזמן ארוע התאונה, ונפגע בתאונה זו, אם לאו? בית-משפט קמא קבע כי עדותו של הנהג ראסם, הן בעדותו הראשית, והן בחקירתו הנגדית, עשתה רושם מהימן על בית-המשפט. הנהג לא סתר את הודעתו במשטרה (נ/1) ולא נמצאו סתירות בין עדותו בבית-המשפט לבין הודעתו במשטרה (נ/1) ולרבות טופס ההודעה על התאונה שמסר לחברת הביטוח (ת/2). מעדותו של הנהג ראסם עלה שלרכב עצמו נגרם נזק קל בלבד וכי למערער ולנאשם הנוסף לא ארע דבר. השניים ניסו לשכנע את הנהג להזמין אמבולנס ומשטרה כדי לתבוע את חברת הביטוח, אך הנהג לא הסכים הואיל והוא לא נפגע פיזית. השניים אמרו לנהג שיטענו שיש להם כאבי צואר וגב מן המכה שקיבלו, אך הוא לא התרצה. ה. בית המשפט קמא העדיף את אימרתו של הנאשם הנוסף (מישל שחאדה) במוצג ת/6, החל משורה 47 בעמ' 2, על פני עדותו בבית המשפט, מנימוקים שפורטו בהכרעת הדין, דהיינו, בית המשפט קמא העדיף את אותו חלק בהודעה שבו אומר מישל שחאדה שהוא מבקש לספר את האמת, משמע, שהוא והמערער לא היו ברכב בזמן התאונה, אלא מחוץ לרכב. בית-משפט קמא ציין, בין היתר, שאימרתו של הנאשם הנוסף מישל שחאדה, במוצג ת/6, החל מן הקטע בו הוא אומר שהוא מבקש לספר את האמת, תואמת בפרטיה לעדותו של הנהג ראסם. בית-משפט קמא התרשם שהואיל והנאשם הנוסף, מישל, הוא חברו של המערער, חשש הנאשם הנוסף להעיד שהמערער לא היה ברכב בזמן התאונה, ולכן חזר שוב ושוב על דבריו שכל מה שאמר במשטרה הוא אמת, ושאין הוא זוכר מה הגירסה הראשונה . בית -משפט קמא גם האמין לחוקר טירן גורני שהנאשם הנוסף מישל בחר לומר את האמת במוצג ת/6 מבלי שהחוקר לחץ עליו, אלא עקב הסתבכותו בשקרים . ו. בית-משפט קמא החליט להעדיף את גירסת הנהג ראסם הנתמכת באימרתו של הנאשם הנוסף מישל (ת/6 משורה 47 ואילך) על פני גירסת המערער לפיה היה ברכב ונפגע גופנית עקב התאונה. בית משפט קמא קבע שמן האמור בהודעת המערער, מיום 27.6.04 ת/3, שורות 37-39, עולה שלמרות שהמערער לא חש כאבים לאחר התאונה, הוא דיבר הוא עם הנהג ראסם על כוונה ללכת לביה"ח עקב התאונה. מסקנת בית-משפט קמא היתה שהעובדה שהמערער רצה ללכת לביה"ח למרות שלא חש כאבים, ולמרות שלא חש שנגרם לו נזק גופני, מצביעה על כך שמטרת המערער היתה לקבל כספים מחברת הביטוח, למרות שלא היה ברכב בזמן התאונה. בית-משפט קמא גם קבע שלא ניתן לקבל את גירסת המערער, וזאת מנימוקים שפורטו בהכרעת הדין. ז. בסיכום הדברים קבע בית-משפט קמא שהמערער לא היה ברכב בזמן התאונה, ולכן מסר הודעה כוזבת בלשכת התנועה של המשטרה וניסה לקבל במירמה פיצוי מחברת הביטוח. לפיכך הרשיע בית-משפט קמא את המערער בעבירות של מסירת הודעה כוזבת לפי סעיף 243 של חוק העונשין ונסיון לקבל דבר במירמה לפי סעיף 415+25 של חוק העונשין. ח. מטעם המערער הוגש ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין. בהודעת הערעור הלאקונית מיום 7.1.08 נטען שנימוקי הערעור והתייחסות ב"כ המערער לסתירות המהותיות בפסק-דינו של בית-משפט קמא יבואו במועד מאוחר יותר, ולפחות שבועיים לפני שמיעת הערעור. למרות האמור לעיל, לא הוגשו לנו נימוקים כלשהם להודעת הערעור, לא שבועיים לפני שמיעת הערעור (שנדון ביום 6.3.08), ולא בכל מועד אחר כלשהו. הסבריו של ב"כ המערער שעקב לחץ בעבודה הוא לא הצליח "לשבת" עם מרשו, וכן שהיה אירוע במשפחה שחייב את עזרתו, אין בהם כדי להניח את הדעת. ט. בנסיבות אלה, גם לא ראינו הצדקה כלשהיא להיעתר לבקשת ב"כ המערער לדחות את מועד שמיעת הערעור. בשעת הדיון מיום 6.3.08 הבהרנו לב"כ המערער שלמעשה נסוב הערעור סביב עניינים עובדתיים, ואין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בכגון דא. ב"כ המערער הביע נכונותו לחזור בו מן הערעור, אך המערער טען בפנינו שהוא מאמין בצדקתו, ולטענתו הוא אכן היה ברכב ביחד עם הנאשם הנוסף בזמן ארוע התאונה. משכך, האזנו לטענותיו המפורטות של ב"כ הנאשם אשר פירט בטיעונו בפנינו בהרחבה מדוע הוא סבור ששגה בית-משפט קמא בקביעותיו העובדתיות. י. ב"כ המשיבה ציינה לעומת זאת שבית-משפט קמא האמין לעדות הנהג ראסם, ממנה עולה שהמערער לא היה ברכב בזמן התאונה, כשחיזוק לעדות הנהג ראסם מצא בית-משפט קמא בהודעתו של הנאשם הנוסף מישל שחאדה (ת/6), וכן נתן בית-משפט קמא אמון בעדות החוקר טירן גורני שלא היה כל לחץ בגביית עדותו של הנאשם הנוסף מישל. עוד טענה ב"כ המשיבה שעדותו של המערער לא זכתה לאמונו של בית-המשפט ולכן אין מקום, לדעת ב"כ המשיבה, להתערב בהכרעת הדין של בית-משפט קמא. י"א. לאחר שנתנו את דעתנו לטיעוניהם של ב"כ המערער מחד גיסא, וב"כ המשיבה מאידך גיסא, כפי שפורטו בפנינו בישיבת בית-המשפט מיום 6.3.08, ולאחר שעיינו בתיקו של בית-המשפט קמא, סבורים אנו שיש לדחות את הערעור על הכרעת הדין. הרשעתו של המערער מתבססת על עדותו של הנהג ראסם שזכתה לאמונו של בית-המשפט קמא אשר ציין כי עדותו של ראסם, הן בחקירה הראשית והן בחקירה הנגדית, עשתה רושם מהימן על בית המשפט ולא נמצאו סתירות לא בין עדותו בבית-המשפט להודעתו במשטרה (ת/1), ולא בין עדותו בבית-המשפט לבין טופס ההודעה על התאונה שמסר לחברת הביטוח (נ/2). י"ב. הנאשם הנוסף, מישל שחאדה, הורשע לפי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של מסירת הודעה כוזבת (סעיף 243 של חוק העונשין), והוסף כעד תביעה כנגד המערער. בעדותו בבית-המשפט הוכרז עד התביעה מישל שחאדה כעד עויין, והודעתו במשטרה הוגשה כמוצג ת/6 (עמ' 28-29 לפרוטוקול). בית המשפט קמא פירט ונימק בהכרעת הדין מדוע האמור במוצג ת/6, החל מעמ' 2, ש' 47 ואילך (דהיינו, הקטע שבו מודיע מישל שחאדה שהוא מבקש לספר את האמת) עדיף על פני העדות שהוא מסר בבית המשפט. נימוקיו של בית המשפט קמא מקובלים עלינו. בית-משפט קמא הוסיף וציין, בין היתר, שהואיל ומישל שחאדה הוא חברו של המערער, חשש הוא מלהעיד שהמערער לא היה ברכב בזמן התאונה, והעובדה שמישל שחאדה חזר שוב ושוב על כך שכל מה שאמר במשטרה הוא אמת, ושאין הוא זוכר מה הגירסה הנכונה - מאששת זאת. בית-משפט קמא גם האמין לחוקר טירן גורני שגבה את הודעתו של מישל שחאדה (ת/6) שמישל בחר לומר את האמת מבלי שהחוקר לחץ עליו אלא עקב הסתבכותו של מישל בשקרים. י"ג. בית משפט קמא הוסיף וציין שעדותו של הנהג ראסם תואמת את האמור בדבריו של מישל שחאדה החל משורה 47 של ת/6. בצדק ראה בית משפט קמא בעדותו של של הנהג ראסם משום חיזוק לאמרתו של הנאשם הנוסף מישל שחאדה (החל משורה 47 של ת/6). בנוסף לכל האמור לעיל, קבע בית-המשפט שלא ניתן לקבל את גירסתו של המערער וזאת מנימוקים שפירט בהכרעת הדין. המסקנה מכל האמור לעיל היא שהרשעתו של המערער מתבססת על קביעות עובדתיות ועל ממצאים שבמהימנות. י"ד. כידוע, הלכה פסוקה היא שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בקביעות עובדתיות ובממצאים שבמהימנות שנקבעו ע"י הערכאה הדיונית לה היתה ההזדמנות להתרשם התרשמות בלתי אמצעית מן העדים שהופיעו בפניה, אלא אם ממצאים אלה מנוגדים לתשתית הראייתית ולא זה המקרה שבפנינו. הקביעות והממצאים של הערכאה הדיונית מבוססים היטב על התשתית הראייתית כפי שהונחה בפני בית-המשפט קמא ואין כל הצדקה להתערבותה של ערכאת הערעור בקביעות ובממצאים אלה. אנו מפנים לדבריו של כב' השופט ס. ג'ובראן ב- ע"פ 7461/05 דדוש נ' מ"י, תק-על 2006 (2) 27, בעמ' 29, פיסקה 12 של פסק-הדין, וכן ע"פ 5692/06 אדטו ארחיפוב נ' מ"י, מיום 24.2.08, פיסקה 9 של פסק-הדין: "הלכה היא, כי בית המשפט בשבתו כערכאת ערעור איננו נוטה להתערב בממצאים עובדתיים אותם קבע בית המשפט של הערכאה הדיונית (ראו ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 769, 780 (1999); ע"פ 190/82 מרקוס נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(1) 225, בעמ' 234 (1983)). הלכה זו נכונה אחת כמה וכמה, שעה שמדובר בממצאים עובדתיים שנקבעו בהתבסס על המהימנות אותה ייחסה הערכאה הדיונית לעדים שהעידו בפניה. כפי שקובע סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971: 53. משקלה של עדות שבעל-פה ומהימנותם של עדים הם ענין של בית משפט להחליט בו על פי התנהגותם של העדים, נסיבות הענין ואותות האמת המתגלים במשך המשפט. בהתאם נקבע, כי רק במקרים חריגים תתערב ערכאת הערעור בממצאי מהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, אשר שמעה את העדים בפניה, התרשמה מדבריהם ומהתנהגותם בעת מתן העדות, והתרשמה באופן בלתי אמצעי מיתר אותות האמת שנתגלו ביחס לעדים אלו בהמשך המשפט (ראו, למשל ע"פ 5905/04 סולומון נ' מדינת ישראל ( 9.10.2007); ע"פ 10545/04 מדינת ישראל נ' אלדנקו ( 6.2.2006))". ט"ו. מסקנתו של בית-משפט קמא לפיה לא היה המערער ברכב בזמן התאונה, ולפיכך מסר הודעה כוזבת בלשכת התנועה של המשטרה, וניסה לקבל במירמה פיצוי מחברת הביטוח נגזרת מן הקביעות והממצאים של בית-משפט קמא, ומבוססת כראוי על התשתית הראייתית ועל הוראות החוק. כאמור כבר לעיל, אין כל הצדקה להתערבותה של ערכאת הערעור בהכרעת הדין. ט"ז. המערער נדון בגזר הדין לששה חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים, ולתשלום קנס של 1,500 ₪. הערעור (שכזכור לא היה מנומק) מתייחס גם לגזר הדין, אך גם בדיון שהתקיים בפנינו ביום 6.3.08 לא העלה ב"כ המערער כל נימוק באשר לגזר הדין. לעיצומו של ענין, סבורים אנו שבית-משפט קמא הקל מאוד עם המערער ואין כל סיבה להתערב בגזר הדין. בסיכום הדברים דוחים אנו את הערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין. פוליסהמרמהחברת ביטוח