להלן הכרעת דין מתוקנת: הכרעת דין החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק מבוא ופתח דבר עסקינן בהכרעת דין מתוקנת /חדשה שניתנת לאחר דיון מחודש שקוים בהוראת ערכאת הערעור שביקרה ובטלה את הכרעת הדין הקודמת שניתנה ע"י הח"מ בה זוכה הנאשם מכל שיוחס לו בכתב האישום (גניבה -עבירה על הוראות סע' 384 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, זיוף מסמך עבירה על הוראות סע' 418 לחוק הנ"ל , שימוש במסמך מזויף ,עבירה על הוראות סע' 420 לחוק הנ"ל, וניסיון לקבל דבר במרמה עבירה על הוראות סע' 415 לחוק הנ"ל ) מחמת הספק . ערכאת הערעור הורתה לח"מ לשמוע את טיעוני הצדדים ,לבחון , לקבוע ממצאים, ולפסוק בשאלות הבאות בלבד : 1.האם עובדתית הצ'קים שנמסרו ע"י המתלונן לחזקת חברתו של הנאשם נמסרו לצורך תשלום המע"מ בעתיד כגרסת המתלונן או לביטחון (ביטחון גורף או נקודתי) בלבד כגרסת הנאשם. 2.האם הנאשם סבר, בתום לב ובכנות שהצ'קים אכן נמסרו לו לביטחון בלבד. 3.האם הנאשם סבר בתום לב ובכנות שהמילה /האותיות / הכיתוב / הרשום בצ'קים הוא "בע"מ " ולא "מע"מ " . 4. להתייחס ,על פי שיקול דעתו של הח"מ ליתר הטענות שהעלה כל צד בסיכומיו. (ראה הכרעת הדין של ערכאת הערעור עמ' 7 ש' 4-10 כולל ). האם עובדתית השיקים שנמסרו ע"י המתלונן לחזקת חברתו של הנאשם נמסרו לצורך תשלום המע"מ בעתיד כגרסת המתלונן . או לביטחון (ביטחון גורף או נקודתי ) בלבד כגרסת הנאשם. מ ת/1 הודעת הנאשם שנגבתה ב4.6.01 ומת/ 2 דווח העימות בין הנאשם למתלונן עולה לעניין זה כי: בין הנאשם למתלונן היה /יש סכסוך עסקי ממושך וענף בגין סכומי כסף שעל המתלונן היה לשלם לנאשם וחברתו .(ת/1 עמ' 1 ש' 14-28 כולל וגם בהמשך ). המתלונן מסר לנאשם "לאחר דין ודברים.. ארבעה או חמישה שיקים חתומים של החברה שלו ,והשאיר רשום את המילה "בע"מ (ההדגשה שלי ח.א ) כדי שאוכל לגבות אותם "( ת/1 עמ' 2 ש'1-3 ודו"ח העימות ת/2 עמ' ועמ' 2 "יעקב (הנאשם) : אתה השארת לי ארבעה או חמישה שיקים פתוחים שהם היו חתומים על ידך או ע"י צפורה ועם המילה "בע"מ ,ואני מלאתי הצורפים סכום ותאריך. איציק (המתלונן): לא השארתי לך שיקים שכתוב עליהם בע"מ מעולם" ובהמשך, המתלונן אישר כי בעבר השאיר בחזקת הנאשם שיקים לביטחון שלא נפרעו .לפני 10 שנים ואף במועדים יותר קרובים . המתלונן מבליע זאת אך מאשר זאת לאחר שהוא מעומת לעניין זה עם הנאשם ומתרץ את ההבלעה בבלבול (ראה עמ' 4 לת' 2 דווח העימות ). יצוין כי ערכאת הערעור בפסיקתה . הורתה לח"מ לא להיזקק לקביעה מחודשת ולהשאיר על כנה כממצא עובדתי מוסכם את הקביעה כי המתלונן רשם את הכיתוב "מע"מ" וכי הוא, המתלונן, לא עשה כל שינוי בכיתוב הנ"ל.(ראה עמ'7 ש' 1-2). קרי, היה נהיר לנאשם ונהיר למתלונן כי זה, המתלונן, צריך לגבות את דיבוריו באשר לכיסוי החובות גם במעש, קרי, בטחונות, כפי שנהגו בעבר הנאשם והמתלונן זה עם זה בדרך התנהלותם העסקית, ולשניהם היה ברור כי יחסיהם העסקיים רוויים אי הבנות ומחלוקות כספיות בהן הנאשם לרוב הזוכה והמתלונן החייב, ושאין חולק כי הנאשם מוכן היה למצות כל דרך לישוב כל הטעון יישוב ביניהם (בוררות, דין תורה, תביעות אזרחיות וכיו"ב), מה גם שבעבר מסר המתלונן לנאשם צ'קים לביטחון. (ראה המצוין בפירוט בהמשך). 3. לימים, משהמחלוקת לא יושבה, ולשיטת הנאשם, המתלונן נישאר עם חובותיו לו ופרט למלל לא נעשה דבר. התעשת הנאשם .ועשה שימוש בשיקים הנ"ל שהופקדו בשעתו בחזקתו ,שימוש מוסכם מראש (הצגתם לפירעון ) ,המושתת על הסכמתו וידיעתו של המתלונן ,שניתנו זה מכבר . כך לשיטת הנאשם, (למצער במשתמע באופן ברור) מהודעתו .(ת/1 עמ' 2 ש' 9- 15 ודבריו של הנאשם ,ותגובת המתלונן בד"וח העימות עמ' 1 "יעקב : בטלפון התקשרתי איליך ואמרתי לך שאני הולך להפקיד את הכסף ולפני זה אמרתי לך בא נלך לבוררות .. לשון אחרת , גם בהסתמך על התנהגות נקודתית זו ניתן למצוא יותר משביב להתנהגות תמת לב כשהנאשם מאמין שהדבר , ההפקדה מבוצעת בהסכמה גורפת ,או למצער הסכמה נקודתית שבשתיקה ,של המתלונן לעניין זה. איציק (המתלונן: "לא זוכר"). עסקיהם היו כרוכים זב"ז ואף השניים נזקקו/חלקו/קבלו שירותים מרואה חשבון משותף, ולימיים מצא המתלונן (כך לשיטתו ) שהרו"ח לא נוהג עימו כשורה ופועל, לשיטתו, ביושרה, באמינות ובמקצועיות כפי שהאמין וציפה ממנו שיפעל, אך, מאידך , לא טרח להתלונן על כך או למחות על כך. ולשאלת החוקר המעמת השיב כי: "זה ברח לי מהראש..." (עמ' 3 לת/2 דו"ח העימות). בהמשך דו"ח העימות יש מוליכים להתנהלות תמוהה ולא עקבית של המתלונן שלא טורח לממש את זכויותיו, וזאת לאחר ששוכנעתי מכל שהונח בפני כי המתלונן יודע כיצד לנהל ולהתנהל בתבונה בעסקיו. ראה דרך התנהלותו בנושא מיצוי בירור הסכסוך וסיומו (רצף של השהיות, הימנעות מבוררות ולכאורה השתהות פרוצדוראלית יזומה במיצוי בירור ההליכים שהוא המתלונן יזם בהליך לבר משפטי, ב"דין תורה". לשון אחרת, מכל שתואר עד כה וכפי שיפורט גם בהמשך, לכאורה, בוצעה לאורך התבררות הסכסוך האזרחי "הונאת דברים" (כמובנה במשפט העברי) ולא ע"י הנאשם. (קרי, סביר ביותר כי פיו וליבו של המתלונן לאורך כל מגעיו ויחסיו העסקיים עם הנאשם וחברותיו לא היו שווים.). אשר על כן, גם בשל כך ניראה לי כי התנהגותו והתנהלותו של הנאשם עם המתלונן הייתה, אולי, נגועה מעט ב"פרשנות מרחיבה" מכוחה אולי הבין בתום לב כי הותר לו בידיעת המתלונן והסכמתו לנהוג כפי שנהג. קרי, שוכנעתי כי מעשיו אולי רשלניים ומוטעים אך לא נחה דעתי מעל ומעבר לכל ספק כי אכן היו נגועים בכוונה/מחשבה פלילית מבוססת וחפה מכל ספק כנדרש על פי דין לביסוס הרשעה כדין. 5. לשיטתו שורש הבלבול והסתירה הלכאורית בין גרסתה של הפקידה גב' צהלה סספורטס לגרסתו (צהלה מ"ע מ, הנאשם בע"מ ) אפשר, אולי, שיסודה בטעות תמימה הנובעת מהדמיון הרב בין האותיות "ב" ל "מ" בכתב יד .(ת /1 עמ' 2 ש' 15-16). תימוכין והצדקה למסקנה ולסבירות מצב מודעתי זה בתודעת הנאשם מצאתי בעובדה שהמתלונן מסר למתלונן, לא אחת, ולא באופן חד פעמי צ'קים לבטחון. גם במצב כמעט ודאי זה מצאתי ביסוס להעדר קיום כוונה פלילית החפה מכל ספק ובדל של ספק בתודעת הנאשם .ואפשר אולי שדרך התנהלותם העקלקלה של הקשרים העסקיים בין הנאשם למתלונן בתקופה הרלוונטית , הם שורש הבלבול והרעה. למעשיו של הנאשם, מעשים שאותם, מחמת הספק אליו התייחסתי זה עתה , מצאתי חפים מכוונה פלילית במידה כזו שיש בה די כדי להביא לעולם הרשעה מבוססת כדין החפה לחלוטין מכל ספק ובדל של ספק. 6. הנאשם לא מכחיש ולא מכחד ומאשר בעמ' 3 לדווח העימות כי קיבל לחזקתו מהמתלונן גם (ההדגשה שלי - ח.א) שיקים למע"מ ולבטוח הלאומי. אלה הם פני הדברים גם בדברי המתלונן. אשר על כן וגם מטעם זה, תקפה ונשארת על כנה מסקנתי שהוזכרה זה עתה, וזו המסקנה המתבקשת מדברי הנאשם בהודעתו ת/ 3 ש' 8-15, באשר לספק ולחזקת החפות שנותרו על כנם. לפיכך, ובשל כל אלה, לא מצאתי שהספק לעניין זה קועקע אלא נשאר על כנו, כיוון ששוכנעתי כי המתלונן מסר במהלך התקופה הרלוונטית לנאשם וחברתו שיקים שונים,למטרות שונות בהם גם שיקים לביטחון, ולא נחה דעתי ושקט מצפוני כי הנאשם, שעה עשה שימוש בשיקים דנן, עשה זאת במודע, שהשימוש דנן הינו בניגוד מוחלט ובאיסור מפורש למארג ההסכמות המשתנה בינו לבין המתלונן . אשר לשאלה האם הנאשם סבר כי השיקים דנן נמסרו לבטחון בלבד בהסתמך על שצוין למעלה, שוכנעתי מן המקובץ (דברי העדות הפקידות בחברתו של הנאשם, דברי רואה החשבון וגרסאות הנאשם, המתלונן, ועדת ההגנה) כי אין זה בלתי סביר בנסיבות דנן, כי הנאשם סבר לתומו כי השיקים הנ"ל היו, אולי, גם שיקים לביטחון. לשון אחרת, לא שוכנעתי מעל ומעבר לכל ספק כי שעה שעשה בהם את השימוש המוזכר, ידע הנאשם ידוע היטב כי פעל במודע, בכוונת מכוון ובניגוד למוסכם מראש (למצער באופן גורף) בינו לבין המתלונן. לשון אחרת, כאשר המתלונן חשב "בחיטים" האמין הנאשם ופעל בתום לב ב"שעורים ", ללא כוונה פלילית, כיוון שלא שוכנעתי מכל מה שהונח והושמע בפני בקיומה של זו מעבר לכל ספק סביר , כנדרש וכמתבקש בדין . זה הדין ואלה הם פני הדברים באשר לחשיבתו ואמונתו ותפיסת הנאשם את פני הדברים באשר להבדל לשוני ולכיתוב בין "מע"מ " ל"בע"מ". תנא מסייע לקביעותי אלה . בדומה לקביעותי בהכרעת הדין הקודמת שיצאה מלפני, מצאתי באופן לא מבוטל, גם בהתרשמותי מדרך הופעת העדים בפני, צורת התנהלותם, רצף דיבורם, תשובות ישירות וקצרות, מול תשובות ארכניות ואולי מבליעות, עקלקלות כלשהו, ובמיוחד רצף שתיקותיו/קיטוע דבריו של כל אחד מהם ומיקומן של אלה . לעניין זה ראה : תשובת המתלונן בחקירתו הנגדית בעמ' 18 ש' 4-16 , ש' 24 באשר למצוין וכתוב בנ/4 . בעמ' 27 ש' 3-6 .ובמיוחד בש' 21-26. בעמ' 33 סוף ובעמ' 35 ש' 10-20. ליקוי משתמע / מסתבר באמינות המתלונן .מצאתי בדרך התנהלותו עם רו"ח שלשיטת המתלונן פגע בו ופעל לרעתו, שעה שהוא, המתלונן, לא טרח להתלונן נגדו ואף לא להשמיע, עד למועד העדתו בפני, שום טרוניה באוזניו (ראה עמ' 44, ובסוף עמ' 45 לפרוטוקול ישיבת הדיון הנ"ל) . אשר לקיום תום לב/העדר כוונה פלילית מוכחת ומבוססת בהתנהלות הנאשם ראה : 1.בתשובתו בחקירתו הראשית בעמ' 15 ש' 1-5 לפרוטוקול ישיבת ה 29.10.03. 2.בתשובת הנאשם בחקירתו הנגדית בעמ' 20 ש' 21-24 לפרוטוקול ישיבת ה 29.10.05 תשובה ממנה עולה, למצער במשתמע, כי הנאשם הבין כי המתלונן התיר לו לעשות בשיק כחפצו. וזאת בתשובה סדורה מדודה ומדויקת. 3. וכן בעמ' 30 ש' 5-6 לפרוטוקול ישיבת ה 29.10.03. כנ"ל באותו עמ' ש' 23-24 ועמ' 32 ש' 21-24 כולל: "הרגשתי ישר , בסדר גמור , לא חשבתי שזו עבירה...". בנוסף אציין כי, מצאתי לנכון להתייחס בזהירות ובספקנות כלשהי לגרסתה של ע"ת צהלה סספורטס, וזאת מהמטעמים הבאים: 1. שוכנעתי מדבריה כי הייתה מבוהלת ולחוצה ממעמד גביית ההודעה, שכן על פי כל הגיון ומהיכרותי את מציאות החיים במקומותינו בכלל ומניסיוני כשופט השומע תיקים פליליים, נהיר וידוע לי שעדים/נחקרים ששיגרת החקירה וביקור בתחנות המשטרה איננו לחם חוקם, מתרגשים ועושים אפילו מבלי מודע את הכול כדי לסיים ומהר ככל שניתן את המעמד המאיים, מביך והלא נעים מבחינתם. גם עד תביעה, החוקר, שגבה את הודעתה לא הקל עמה שעה שחקר אותה וגבה את הודעתה. עד זה, החוקר, הזדרז וחיש קל ללא שהות ושיחת תשאול/ריכוך והרגעה ראשונית, כפי שראוי ורצוי, לדעתי, לעשות עם כל נחקר בטרם גביית הודעתו והנצחתה בכתובים, פצח מיד בשאלות והעלה ישר את מה ששאל על הכתב, ואפשר אולי שבכך "חסם" את רצף שיחה, ונכונותה של העדה לפרט מעט יותר ו/ואו להאיר ולהעיר היבטים/בהירויות/אי בהירויות באשר לסוגיות אודותם נחקרה. כל זאת, בין היתר ובעיקר, מהטעם שהעדה ציינה שראתה הרבה שיקים במהלך עבודתה, ונראה לי כי בכלל ובנסיבות חקירה זו בפרט ראוי היה למקדה קצת יותר וביתר ודאות בסוגיה זו והדבר לא נעשה, ואם נעשה, נעשה בחופזה וב"בבליץ" של שאלות, מבלי לאפשר לעדה להרחיב בנושא מרכזי זה החשוב ביותר בחקירה דנן וצר לי שכך הווה. (ראה לעניין זה דבריה של העדה צהלה בפני וגרסתו של חוקר גובה הודעתה ותשובותיו אודות דרך עבודתו והתנהלותו בגביית הודעות, בכלל, ובהודעת העדה, בפרט, בעדותו בפניי בעמ' 30). לשון, אחרת , אי הבהירות והספק הפועלים לטובת הנאשם נותרו על כנם. סוף דבר מהטעמים שנקבתי זה עתה, יזוכה הנאשם מחמת הספק מכל שיוחס לו בכתב האישום, עובדות ומעשים, כיוון שלא שוכנעתי, מעל ומעבר לכל ספק, כי הנאשם פעל כפי שפעל בכוונה תחילה, במודעות ומחשבה פלילית. לשון אחרת, חזקת החפות של הנאשם נותרה על כנה ולא אויינה ע"י התביעה וראיותיה. אשר על כן ובשל כל אלה יזוכה הנאשם מחמת הספק. זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזיהכרעת דין