הוצאת כספים במרמה מתאגיד

להלן החלטה בנושא הוצאת כספים במרמה מתאגיד: החלטה 1. כנגד המבקשים 2 עד 4 ונאשמים אחרים, הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע שורה ארוכה של עבירות, ביניהן קשירת קשר לביצוע פשע, מתן שוחד, סחיטה בכוח ובאיומים, חטיפה לשם סחיטה, הצתה, חבלה במזיד לרכב ועוד כהנה וכהנה אישומים, והכל במטרה להוציא ולקבל במרמה כספים מתאגיד המחזור אל"ה - המשיבה 3 - הפועל מכוח חוק הפיקדון על מיכלי משקה, התשנ"ט-1999. כתב האישום מגולל פרשה ארוכה של עבירות מרמה ואלימות מצד הנאשמים, ובראשם המבקשים 2 עד 4 ונאשם נוסף, כאשר לבד מביצוע החלק הארי של העבירות, מיוחס לארבעת הנאשמים האמורים לעיל, גם החלק התכנוני, היזמי והמפקח על הזרוע הביצועית. נאשמים אלה מהווים, לכאורה, חוליה ראשונה - בלעדיה אין - ברשת הטוויה היטב, רשת שעניינה הוצאת כספים במרמה מהמשיבה 3, ואשר פעלה על פי העיקרון לפיו כל האמצעים, יהיו אלימים ופוגעניים ככל שיהיו, מקדשים את המטרה - מקסום רווחיהם האישיים. שלומי ושונטל ביטון ושלומי קדם מוגדרים כ"לקוח" של תאגיד המחזור ועוסקים באיסוף, רכישה ומיון של בקבוקים ופחיות המיועדים למחזור והעברתם לתאגיד המחזור, לשם קבלת דמי הפיקדון עבורם. על פי הנטען בכתב האישום, קשרו המבקשים 2 עד 4 קשר לקבל מתאגיד המחזור, במרמה ובנסיבות מחמירות, החזר דמי פיקדון ובונוסים שאינם מגיעים להם, עבור בקבוקים ופחיות שכלל לא הגיעו למחזור או שלא קיימת זכאות להחזר הפיקדון בעניינם. לצורך זה, הפעילו הנאשמים בקרים שעבדו באתר של המשיבה 3 ונהגים של חברות השינוע, וזאת באמצעות תשלומי שוחד או באמצעות סחיטה באיומים, כוח ואלימות. מדובר בעבירות אשר בוצעו, לכאורה, לאורך מספר שנים וכנטען בכתב האישום - מדובר בהונאה כספית בהיקף של מליוני שקלים. 2. המאשימה פנתה לבית משפט השלום ברמה וקיבלה צו לתפיסת חפץ על פי סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969. עניינו של הצו הוא יתרת זכות העומדת בזכות המבקשים אצל המשיבה 3. באשר למבקשים שלומי ושונטל ביטון והמבקשת 5 - מדובר בסכום של 345,800.67 ₪ ובאשר למבקש שלומי קדם והמבקשת 1 - מדובר בסכום של 836,925.68 ₪. המבקשים פנו בבקשה לפי סעיף 34 לפסד"פ וביקשו שסכומי הכסף האמורים - יועברו אליהם. המשיבות 2, 3 ו-4 טוענות, כל אחת מהן, לזכויות באותם כספים. אקדים ואומר, שלא אכניס ראשי, במסגרת הליך זה, למחלוקת בדבר זכויותיהן של המשיבות 2 עד 4 באותם כספים. עניינה של מחלוקת זו יתברר בהליך אזרחי מתאים ולא כאן המקום לדון בכך. לצורך הבקשה אסתפק בקביעה הנדרשת על פי סעיף 34 לפסד"פ, כי המבקשים טוענים לזכות באותם כספים וטענתם זו אינה משוללת יסוד, על פניה. 3. במהלך הדיון התגלו מספר שאלות בהן יש צורך לדון: א. האם יתרת הזכות שנתפסה נופלת בגדרה של הגדרת "חפץ", ככל שהדברים אמורים בסעיף 32 לפסד"פ? ב. האם קיימות ראיות לכאורה להיקף המרמה, כנטען בכתב האישום? ג. מהי הזיקה בין הזכות שנתפסה לבין מעשי העבירה הנטענים כנגד המבקשים 2 עד 4? ד. איזו מן החלופות האמורות בסעיף 32 הנ"ל יכולה לחול בענייננו? ה. האם ניתן להסתפק בצעד פחות קיצוני מהצעד שננקט על פי סעיף 32 הנ"ל? 4. דרך ההתחשבנות בין המבקשים לבין המשיבה 3 היתה שוטפת, על בסיס חודשי. מדי חודש העבירו המבקשים למשיבה 3 דיווחים על כמויות הבקבוקים ואריזות הפח שהועברו על ידם למחזור ועל בסיס זה ביקשו את המגיע להם, על פי התעריף המקובל. ואכן, מדי חודש הועמד לזכות המבקשים סכום כסף אצל המשיבה 3. דרך התנהלות כזו, כמוה כדרך התנהלות חשבון בנק. אין שוני עקרוני בין זכויות המבקשים הרשומות לטובתם אצל המשיבה 3 לבין זכויותיו של אדם המנהל חשבון בבנק. גם שם נרשמות לטובתו זכויות והוא רשאי למשוך את הכסף הרשום לזכותו ובכך ליצור את החיוב בחשבון. העובדה שמי שמזכה את החשבון, במקרה הנדון כאן, הוא גם מי שמנהל אותו (המשיבה 3), אין בה כדי להצביע על הבדל עקרוני בין המקרה הנדון כאן לבין ניהול חשבון בנק. במהותם, הדברים דומים. בשני המקרים מתנהל רישום של זכויות וחובות כספיות והמחזיק בפועל בכסף עושה זאת מכוח הסכם מפורש בינו לבין הזכאי לאותם סכומים. מעבר לכך, בשני המקרים מדובר בזכויות חוזיות שיש לזכאי לאותם סכומים וזכויות אלה - היקפן ומהותן הם כשל זכויות אובליגטוריות, על כל הנובע מכך. בענין היות חשבון בנק "חפץ" לצורך סעיף 32 לפסד"פ, קבע בית המשפט העליון ב-בש"פ 5015/99, כדלקמן: "חפץ במקרה שלנו הוא גם חשבון בנק, כשם שהדבר נכון לגבי גניבה כך הוא נכון גם לענייננו. כיוון שכך, אין דרך לתפוס אותו אלא בדרך שתופסים חשבון בנק, דהיינו על ידי ”הקפאתו”." מאחר והגעתי למסקנה שיתרת הזכות הרשומה לטובת המבקשים אצל המשיבה 3 - כמוה כחשבון בנק - הרי שהמסקנה היא שזכויותיהם של המבקשים אצל המשיבה 3 הינן בגדר "חפץ", כמשמעותו בסעיף 32 לפסד"פ. 5. באשר להיקף המרמה - הרי שכתב האישום סתם ולא פרש וציין, כי מדובר בהיקף מרמה של מיליוני שקלים. במהלך הדיון בבקשה זו טענה באת כוח המשיבה 1, ואף הגישה חומר ראיות בענין זה, כי מדובר בהיקף מרמה בסכומים אדירים, הניתנים להוכחה. באשר למרמה הנטענת כלפי שלומי ושונטל ביטון והתאגיד הקשור אליהם - הרי שאני מסכים עם דברי באת כוח המשיבה 1 ואני רואה את הדברים עין בעין איתה. שלומי ושונטל ביטון היו אלה אשר ריכזו את פעולות התרמית והשוחד בתקופה מסוימת. שאר הקושרים היו מדווחים טלפונית לשלומי ולשונטל ביטון כמה חוסר של בקבוקים הם מתכוונים לעשות והאחרונים היו מודיעים לעובדת של המשיבה 3 כמה חוסר יהיה וכמה צריך הבקר להשלים. על פי האזנות הסתר והמסמך שערכה באת כוח המשיבה 1 - הרי שבאשר לשלומי ולשונטל ביטון, מדובר בסכום מוכח, לכאורה, של כ-400,000 ₪. סכום זה גבוה יותר מן הסכום שנתפס אצל המשיבה 3 כרשום לזכותם של שלומי ושונטל ביטון. באשר לשלומי קדם - הפנתה באת כוח המשיבה 1 לאמרתו של שלומי קדם מיום 11.07.07, שם אומר שלומי קדם, בעמ' 8, כי מדובר בתרמית שנעה בין 5% ל-10% מן השקים. היקף הפעילות של שלומי קדם מאוגוסט 2005 ועד יולי 2007 היה 25,691,482 ₪. 5% מסכום זה הינם 1,284,574 ₪. סכום זה, אשר חושב על פי הודאתו של שלומי קדם, בצד המינימלי שלה - עולה על הסכום שנתפס כרשום אצל המשיבה 3, לזכותו של שלומי קדם. לפיכך, אני סבור שקיימות ראיות לכאורה באשר למרמה העולה בהיקפה על הסכומים שנתפסו. 6. נטענה על ידי המבקשים הטענה לפיה הסכומים שנתפסו הינם ספציפיים ומתייחסים לסכומים המגיעים להם עבור החודשים יוני ויולי 2007. לטענת המבקשים, ניתן לייחד סכומים אלה ולא ניתן לומר שכולם מקורם במרמה. לכל היותר, לטענתם, ניתן לומר שחלק מסכומים אלה - מקורו במרמה, וזאת בשל העובדה שברור שהמבקשים אכן העבירו בקבוקים ואריזות פח למחזור במהלך התקופה האמור ולכן, זכאים הם לתשלום כלשהו עבור עמלם זה. אקדים ואומר, שדעתי אינה כדעתם. בענין זה ראוי לקרוא את החלטתו המאלפת של כב' השופט יצחק עמית מבית המשפט המחוזי בחיפה ב-ב"ש (חיפה) 2797/03. שם, בסעיף 13 להחלטתו, קובע כב' השופט עמית כדלקמן: "פרשנות תכליתית של סעיף 32(א) לפסד"פ, מביאה למסקנה כי יש לפרש את המונח ”חפץ” בצורה מרחיבה, ככוללת גם כסף שאינו צבוע, קרי, כל יתרת זכות בבנק. בכך, נמצאנו מקרבים את היקף התפיסה על פי הפסד"פ להיקף התפיסה על פי חוק איסור הלבנות הון ועל פי פקודת הסמים המסוכנים. אמור מעתה, כי משהתמזגו בחשבון המשותף של שמעון ואשתו, כספים שמקורם בביצוע העבירה המיוחסת לו וכספים ממקורות כשרים אחרים, נתערבו אלו באלו כדבקים ש”היו לבשר אחד”, ויש לראות את כל הכספים כאילו והושגו בעבירה. ובאנלוגיה לדין האזרחי, יש לראות את יתרת החשבון כתחלוף וגלגוף של הכספים שהושגו בעבירה במסגרת דיני העקיבה - דנ"א 2568/97 כנען נ. ממשלת ארצות הברית, פ"ד נז(2) 632, 372 - 679." יפים דברים אלה גם לענייננו. העובדה שהמבקשים קיבלו מדי חודש סכום כסף עבור האריזות והבקבוקים שמסרו למחזור - וביחד עם סכומים אלה קיבלו גם כספים שמקורם במרמה - אין בה כדי להצביע ולייחד סכום כזה או אחר, כך שניתן יהיה לומר שמקורו של אותו סכום כשר. יש לראות את עבירת המרמה כעבירה אחת, המשתרעת על פני תקופה, אשר הכספים המתקבלים בגין אותה מרמה - מתקבלים לשיעורין. יהיה זה מלאכותי ולא נכון לומר שהרישום החודשי יש בו כדי להצביע על הפרדה בין תקופתית כלשהי. לא ניתן לומר שכל חודש מקים עבירה חדשה, אלא יש לומר שמדובר בעבירה אחת, המבוצעת לאורך תקופה ארוכה. הכספים אשר נרשמו בספרי המשיבה 3 לטובת המבקשים, יש בהם ערבוב - בלתי ניתן להפרדה - בין סכומי כסף המגיעים למבקשים כדין ובין סכומי כסף שמקורם במרמה. במקרה כזה, דבקים הסכומים זה לזה עד לבלי הכר, ולא ניתן להפריד ביניהם, כך שכולם נראים ככספי מרמה. לאור האמור, אני דוחה את הטענה שהעלו המבקשים בדבר ייחוד הסכומים והפרדתם. 7. נטען על ידי המבקשים שסכומי הכסף אשר נתפסו, נתפסו בלא סמכות, לאור חמש החלופות האמורות בסעיף 32(א) לפקודה. לאור הדיון לעיל, נראה כי אין להרחיב כאן את הדיבור יתר על המידה, אולם פטור בלא כלום - אי אפשר. אחת המטרות המונחת בתשתיתו של סעיף 32(א) הנ"ל היא, שהחוטא לא יצא נשכר. הדעת מתקוממת כנגד האפשרות שסכומי כסף גדולים מאוד אשר התקבלו במרמה אצל המבקשים, יועברו אליהם במסגרת בקשה זו. אחת החלופות שבסעיף 32(א) הנ"ל היא, שניתן לתפוס חפץ שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה. נטען, שכאן לא מדובר בשכר המגיע למבקשים בגין ביצוע עבירה ולכן, חלופה זו אינה חלה. אומר על כך כב' השופט אילן, ב-בש"פ 5015/99, כדלקמן: "ואשר למונח ”שכר עבירה”, נראה לי שתכלית החוק היא שלא יהיה חוטא נשכר. מטרת התפיסה היא לבקש את חילוט החפץ, עם סיום ההליך הפלילי. כשמדובר בשכר עבירה, המטרה היא עונשית כדי שלא יהיה חוטא נשכר ולכן אין מקום להבדיל בין שכר עבירה לבין טובת הנאה או רווח מן העבירה." אין ספק שהסכומים אשר נתפסו הינם, לפחות בחלקם, טובת הנאה או רווח מן העבירה שביצעו, לכאורה, המבקשים. מאחר והגעתי למסקנה שלא ניתן להפריד את הסכומים שנתפסו לסכומים שמקורם במרמה ולסכומים "כשרים", הרי שאין מנוס מלראות את מלוא הסכומים אשר נתפסו כ"שכר עבירה", כאמור בסעיף 32(א) הנ"ל. 8. מצוות המחוקק היא, כי כאשר ננקט הליך כה קיצוני טרם שהוכחה האשמה, יש צורך לבחון דרכים פחות קיצוניות ופחות פוגעניות, אשר ישיגו את המטרה שלשמה נתפסו סכומי הכסף האמורים. באת כוח המשיבה 1 הצהירה כי בכוונת המאשימה לבקש את חילוטם של כספים אלה בתום ההליך בתיק העיקרי. מאחר וזו הכוונה - ולאור העובדה שלא הוצעה חלופה מתאימה לכספים שנתפסו, כדוגמת ערבות בנקאית או בטוחה ראויה אחרת - הרי שבהעדר חלופה כאמור, יש להשאיר את המצב על כנו. המבקשת שונטל ביטון ביקשה להפריש לה קצבה חודשית מן הסכומים האמורים, לצורך פרנסתה. לא יעלה על הדעת שהגב' ביטון תקבל לידיה כספי מרמה לצורך פרנסתה. אילו ניתן היה להפריד בין הסכומים ולייחד סכום מסוים כסום שלא הושג במרמה, הייתי שוקל את הבקשה. אולם כאן, מדובר בסכומי כסף הצבועים בצבע אחד - צבע המרמה ולכן, אין אפשרות להיעתר לבקשה מסוג כזה. 9. לאור כל האמור, אני דוחה את בקשותיהם של המבקשים להורות על העברת הכספים שנתפסו לחזקתם. מרמה