להלן החלטה בנושא הארכת מעצר בתשעים יום: החלטה לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן - חוק המעצרים) בתשעים ימים החל מיום 4.6.2009 או עד למתן פסק דין בת.פ.ח. 1070/08 המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטים נ' אחיטוב, מ' דיסקין ור' בן יוסף), לפי המוקדם מביניהם. העובדות לפי כתב האישום 1. ביום 4.9.08 הוגש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כתב אישום נגד המשיב, המייחס לו עבירה של קשירת קשר לביצוע רצח לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן - חוק העונשין); עבירה של רצח בכוונה תחילה לפי סעיף 300(א)(2) ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין ועבירה של ניסיון לרצח (ריבוי עבירות) לפי סעיף 305(1) יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין. 2. על פי הנטען בכתב האישום, בתאריך בלתי ידוע עובר ליום 28.7.08 קשרו המשיב והנאשם 1 יחד עם אחרים קשר לרצוח את רמי אמירה ומוטי חסין בחוף הים בבת-ים, כאשר על פי הקשר, הנאשם 1 יחד עם אחר יבצעו את הרצח והמשיב יֵמלטם ברכבו. לצורך מימוש הקשר ולשם קידומו נגנבו במהלך חודש יולי קטנוע מסוג קימקו 250 ולוחיות זיהוי מקטנוע אחר שהורכבו על הקטנוע שנגנב. לצורך מימוש הקשר, קבעו הקושרים כי המשיב יחכה לנאשם 1 במקום המפגש, שם יינטש הקטנוע שישמש למילוט הרוצחים מזירת הרצח. ביום 28.7.08 בשעה 17:30 או בסמוך לכך, הגיעה לחוף חבורת אנשים שכללה, בין היתר, את רמי אמירה, מוטי חסין ואחרים. החבורה התמקמה במסעדת "המרפסת" שבחוף, כשחלקם יושבים ואוכלים והאחרים עומדים ומשוחחים ביניהם. באותה העת בילתה על החוף מרגריטה לאוטין ז"ל (להלן - המנוחה) יחד עם בעלה ושני ילדיהם הקטינים. בשעה 18:35 או בסמוך לכך, הגיע הנאשם 1 לחוף כשהוא חמוש באקדח גנוב מסוג גלוק יחד עם אחר, חמוש באקדח אף הוא, כשהם מותירים את הקטנוע חונה בטיילת מעל החוף. השניים ירדו מהכניסה הצפונית כשקסדות אופנוע לראשם וכפפות על ידיהם, למניעת זיהוי, והחלו לירות לעבר החבורה במטרה לרצוח את רמי אמירה, מוטי חסון ואולי אף אחרים מהחבורה. אנשי החבורה החלו בורחים לכל עבר, חלקם לתוך מי הים, וחלקם אף החל להכות את היורים. השניים המשיכו בירי וכתוצאה מכך פגע אחד הכדורים מאקדחו של הנאשם 1 במנוחה, שניסתה להגיע אל בתה הקטנה כדי להתחבא יחד עימה מהיריות. כתוצאה מהפגיעה נגרם מותה של המנוחה. בנוסף, פגעו מספר כדורים ברמי אמירה שנזקק לטיפול רפואי בעקבות פציעתו. מיד לאחר מכן ניסה מאבטחו של מוטי חסין, ודים גרונין, שהגיע מאוחר יותר לחוף, להשתלט על הנאשם 1 במטרה להפסיק את הירי והשניים נאבקו ביניהם. במהלך המאבק נפל ודים והנאשם 1 כיוון את אקדחו לחזהו, אך הרצח לא עלה בידו עקב מעצור באקדחו. לאחר מכן, ברח הנאשם 1 מהחוף דרך היציאה הצפונית, עלה על הקטנוע והחל נוסע ברחובות בת ים עד שהגיע למקום המפגש, שם נטש את הקטנוע, עלה על מכוניתו של המשיב והשניים החלו בנסיעה עד שנעצרו, לאחר נסיעה קצרה, על ידי המשטרה. הליכי המעצר 3. בד בבד עם הגשתו של כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו (ב"ש 91881/08), במסגרתה ציינה כי ברשותה תשתית ראייתית לכאורה להוכחת אשמתו, הכוללת את עדויות הנוכחים בחוף שתיארו את בגדיו של הנאשם 1, קסדתו והאקדח שהחזיק, דוחות עוקבים שרדפו אחרי הנאשם 1 מרגע עלייתו מהחוף ועד שנעצר לאחר שחבר למשיב, תפיסת נעלו של הנאשם 1 שנפלה מרגלו בעת מנוסתו והתאמתה לנעל השניה שנעל וכן ראיות נוספות. 4. ביום 4.9.08 נענה בית המשפט המחוזי לבקשתם של באי כוח המשיב ונאשם 1 לדחות את מועד הדיון בבקשת המעצר לשם צילום חומר הראיות ודחה את הדיון ליום 6.10.08. ביום 5.10.08 הגיש בא כוחו של המשיב, בהסכמת המבקשת, בקשה לדחיית הדיון שנקבע בשל חומר החקירה הרב בתיק ועל מנת לאפשר היערכות ראויה לדיון. הדיון נקבע ליום 28.10.08. ביום 27.10.08 הגיש בא כוח המשיב, בהסכמת המבקשת, בקשה נוספת לדחיית הדיון בחודש ימים והדיון נקבע ליום 8.12.08. באותו המועד התקיים דיון בבקשה, במסגרתו נתנו באי כוחם של המשיב ושל נאשם 1 את הסכמתם למעצר עד תום ההליכים אך ביקשו לשמור על זכותם לפנות בבקשה לעיון חוזר לאחר שיסיימו ללמוד את חומר החקירה. בית המשפט המחוזי הורה על מעצרם של המשיב ושל נאשם 1 עד תום ההליכים נגדם. מהלך הדיונים בתיק העיקרי 5. ביום 16.9.08 התקיימה ישיבה, במהלכה הצהירו המשיב והנאשם 1 כי הם מכירים את עובדות כתב האישום ואת המיוחס להם בו. בית המשפט נענה לבקשתם של באי כוחם לדחות את הדיון ליום 30.10.08, ובמועד זה כפרו המשיב והנאשם 1 כפירה כללית במיוחס להם. לאור היקפו הרב של חומר החקירה, קבע בית המשפט המחוזי 12 מועדי הוכחות סמוכים לשמיעת הראיות בתיק, מיום 25.5.09 ועד ליום 8.7.09, וכן קבע מועד לקבלת תגובה מפורטת לכתב האישום ליום 17.2.09. 6. לאחר דחייה שהתבקשה על ידי בא כוח המשיב, בהסכמת המבקשת, התקיימה הקראה מפורטת ביום 22.3.09 והמשיב והנאשם 1 כפרו כפירה כללית בכתב האישום. ביום 27.4.09 הגיש בא כוח הנאשם 1, בהסכמת המבקשת, בקשה לביטול שני מועדי הדיונים הראשונים שנקבעו להוכחות עקב מורכבות התיק והיקף חומר הראיות הרב. במסגרת הבקשה צויין כי המשיב מסכים לבקשה וכי מוסכם כי המשיב והנאשם 1 לא יתנגדו להארכת המעצר מעבר לתשעה חודשים במידה שתתקבל בקשתם. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בציינו כי יומנו העמוס של בית המשפט אינו מאפשר למצוא שני ימי הוכחות נוספים בשנת המשפט הנוכחית. נימוקי הבקשה 7. לטענת המבקשת - באמצעות באת כוחה, עו"ד דגנית כהן-ויליאמס - כתב האישום מייחס למשיב ולנאשם 1 את העבירות החמורות ביותר בספר החוקים. לטענתה, במעשים המיוחסים להם, נטלו המשיב והנאשם 1 את חייה של אזרחית תמימה, שכל חפצה היה לבלות עם משפחתה וילדיה הקטנים בחוף הים, בילוי שהפך לאסון עבורה ועבור משפחתה. המבקשת מדגישה כי המשיב והנאשם 1 לא בחלו בשימוש בנשק חם בחוף הומה אדם, בהפגינם אדישות מוחלטת לתוצאותיו הרות האסון של מעשה זה, כאשר העבירות החמורות המיוחסות להם מלמדות על המסוכנות הרבה הנשקפת מהם לביטחון הציבור. המבקשת מדגישה כי לגישת התביעה, על פי הראיות שבידיה, למשיב ולנאשם 1 שותפות מלאה בתכנון ובחלוקת התפקידים וכי המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה כנגדו. 8. מוסיפה המבקשת וטוענת כי העונש הצפוי למשיב ולנאשם 1 באם יורשעו הינו מאסר עולם חובה ומשכך, קיים חשש מובנה להימלטות מן הדין, המחייב את המשך מעצרם. 9. לבסוף, מציינת המבקשת כי לשני המשיבים עבר פלילי כבד, בגינו ריצו תקופות מאסר שונות. בנוסף, טוענת היא כי התיק קבוע לשמיעה ב-12 מועדים עד לפגרת בתי המשפט, ששניים מתוכם עוד בתוך תקופת המעצר הראשונה ומשכך, צפוי כי התיק יתקדם באופן משמעותי במהלך תקופת הארכת המעצר המבוקשת. טענות המשיב 10. לטענת המשיב - באמצעות בא כוחו, עו"ד יורם שפטל - אין מקום להיעתר לבקשה. לטענתו, הוא לא "עשה שימוש בנשק חם בחוף הומה אדם" כפי שטוענת המבקשת, אלא הסיע את הנאשם 1 מנקודת איסוף המרוחקת כ-2.3 קילומטרים ממקום האירוע ומשכך, לא ניתן לייחס לו את המסוכנות הנשקפת מהנאשם 1. כן טוען המשיב כי עברו הפלילי אינו "מן המכבידים שיש" ואינו מצדיק הארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים. בהקשר זה ציין המשיב כי לשיטתו, על פי הראיות הקיימות בתיק עומדת גישת התביעה בדבר מעורבותו בעבירות "על כרעי תרנגולת" ואולם, הוא הסכים לקיומן של ראיות לכאורה על מנת שלא לחשוף את קו הגנתו. בנוסף, טוען הוא כי "98%" מהראיות בתיק נוגעות לנאשם 1 בלבד ולא אליו, כאשר "גרירתו" לעניין הרצח נובעת מניסיון הצגתו כ"נהג מילוט", תזה "שהיא עומדת כולה על בלימה". 11. מוסיף המשיב וטוען כי הגם שהסכים לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, הוא לא נתן את הסכמתו לשבת במעצר "עד אחרית הימים" אלא במשך תשעה חודשים בלבד, עד לסיום המשפט בעניינו. בהקשר זה טוען המשיב כי סעיף 61 לחוק המעצרים קובע מפורשות כי נאשם שהיה עצור במשך תשעה חודשים ולא הסתיים משפטו ישוחרר עם תום תשעת החודשים וכי סעיף 125 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב - 1982 (להלן - החסד"פ) מורה כי עם תחילת שמיעת הראיות במשפט פלילי המתנהל כנגד פלוני, ישמע המשפט ברצף יום-יום עד לסיומו. לטענתו, תכליתו של סעיף 61 לחוק המעצרים, אשר נחקק לאחר כניסתו לתוקף של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, היא הקפדה על חירותו של נאשם שהיה עצור במשך תשעה חודשים בטרם הסתיים משפטו ואילו בעניינו, המשפט כלל לא החל כשהיה עליו להסתיים זה מכבר. מוסיף המשיב וטוען בהקשר זה כי בעניינו מתקיים "מבחן בוזגלו" במלוא עוצמתו, כאשר באותו בית המשפט בו מתנהל המשפט נגדו, מתנהל משפטו של נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, שלגביו נקבע כי יישמע ארבע פעמים בשבוע עד לסיומו. המשיב מוסיף ומדגיש בהקשר זה כי דחיות בהליך שמקורן בבאי כוח הנאשמים לא הביאו לעיכוב כלשהו בשמיעת הראיות, שכן מועדי ההוכחות נקבעו מלכתחילה לחודשים מאי - יוני 2009. 12. לבסוף, טוען המשיב כי היה מסכים להארכת מעצרו עד לפגרת בתי המשפט אילו היה מסתיים משפטו עד למועד זה ואם לא, ישוחרר בערובה ב-15.7.2009 ואולם, משעה שלא זהו המצב, מתנגד הוא להארכת המעצר ומבקש להורות על שחרורו. דיון והכרעה 13. לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ושמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים לפניי, החלטתי להיעתר לבקשה ולהאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 4.6.2009 או עד למתן פסק דין בת.פ.ח. 1070/08 המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם מביניהם. 14. לכאורה, יש ממש בטענתו של המשיב לפיה על פי סעיף 125 לחסד"פ היה על בית המשפט המחוזי לשמוע את משפטו ברצף מדי יום ביומו עד לתומו וכי על פי סעיף 61 לחוק המעצרים יש לשחררו עם תום תשעה חודשים מתחילת מעצרו, בשל העובדה כי משפטו טרם הסתיים. ואולם, למרבה הצער, לא תמיד ואף פעמים רבות לא עולה בידן של הערכאות הדיוניות לנהל את שמיעת הראיות ברציפות, כפי שמורה סעיף 125 הנ"ל ואיני סבור כי הבקשה שלפניי היא המקום הראוי לדון בחוקיותה וחוקתיותה של תופעה זו. בנוסף, הגם שסעיף 61 לחוק המעצרים קובע כי משך המעצר לאחר הגשת כתב אישום וטרם סיום המשפט לא יעלה על תשעה חודשים, הרי שסעיף 62 מאפשר לבית משפט זה לצוות על הארכת המעצר לתקופה שלא תעלה על תשעים ימים בכל פעם. לדידי, בחינת שיקול הזמן שחלף ממעצרו של המשיב אל מול המסוכנות הנשקפת ממנו, מעלה כי המקרה שלפניי מצדיק את הארכת המעצר כאמור. 15. ככלל, שיקול הזמן אשר חלף ממעצרו של פלוני מהווה שיקול משמעותי בבחינת המסוכנות הנשקפת ממנו ואולם, יש לבחון את הזמן שחלף לאור העבירות המיוחסות למשיב ונסיבות ביצוען [ראו למשל: בש"פ 10131/07 מדינת ישראל נ' רמאדן (לא פורסמה, 10.12.07); בש"פ 6575/08 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסמה, 27.7.08)]. סבורני כי בעניינו של המשיב, בחינת הזמן שחלף אל מול המסוכנות הנשקפת ממנו מביאים למסקנה לפיה יש להותיר את המשיב במעצר. למשיב מיוחסות עבירות חמורות ביותר של קשירת קשר לביצוע רצח, רצח בכוונה תחילה וניסיון לרצח עבירות אלה, החמורות ביותר הקיימות בספר החוקים, בוצעו ביום קיץ בחוף ים הומה אדם, תוך שימוש בנשק חם שהביא לקיפוח חייה של אישה תמימה שכל חפצה היה לבלות עם משפחתה. הגם שהמשיב טוען כי היה מרוחק ממקום האירוע בעת הירי וכי לא ניתן לייחס לו את העבירות האמורות ואת הנסיבות שבהן בוצעו, הרי שכל עוד המשיב מסכים לקיומן של ראיות לכאורה ואינו חולק עליהן, מטעמיו הוא, אין בידי לקבל טענות אלה. בנסיבות אלה, העבירות המיוחסות למשיב מעידות על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו ומקימות את חזקת המסוכנות על פי החלופות הקבועות 21(א)(1)(ג)(1) לחוק המעצרים [עבירה שדינה מיתה או מאסר עולם] ובסעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים [עבירה שנעשתה באלימות או באכזריות תוך שימוש בנשק חם או קר]. מסוכנות זו נלמדת גם מעברו הפלילי המכביד של המשיב, אשר הורשע במסגרת אחד-עשר תיקים שונים בעבירות רבות של איומים, החזקה וסחר בסמים מסוכנים. מסוכנות זו מחייבת את המשך מעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח ולא ניתן יהיה להפיגה בחלופת מעצר אחרת. 16. לבסוף, סבורני כי העובדה שנכון להיום קבועים 12 דיונים לשמיעת הוכחות בהליך המתנהל נגד המשיב והנאשם 1 מצדיקה אף היא את הארכת המעצר, שכן יש להניח כי משפטו של המשיב יתקדם באופן משמעותי במהלך תקופה זו. 17. אשר על כן, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים כאמור בסעיף 13 להחלטתי זו. הארכת מעצרמעצר