להלן החלטה בנושא הארכת מעצר בעבירת ניסיון ליבוא נשק: החלטה 1. לפני שתי בקשות מאוחדות: בקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב ב-3 חודשים לצורך ניהול משפטו (בש"פ 94/08); וערר של העורר (בש"פ 548/08) על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופט נ' הנדל - סג"נ) לעוצרו עד תום ההליכים. 2. נגד העורר הוגש כתב אישום בעבירות של קשירת קשר לפשע, עבירות נשק (נסיון ליבוא נשק) ואספקת אמצעים לביצוע פשע. האישומים נסבו על האשמות כנגד העורר על כי בראשית שנת 2006 קשר קשר עם אחרים לחפור מנהרה בין מצרים לרצועת עזה, ולייבא דרכה נשק לרצועת עזה. בקשר זה עמו השתתפו גם אביו של העורר, אחיו, ועוד אחרים. במסגרת הקשר, מימן האב, וכן שניים אחרים את חפירת המנהרה. חלק מהקושרים בניהולו של האב בנו גג לבית, שבתוכו אמורים היו להיות פתחי המנהרה לצורך הסוואה. העורר השתתף בבניית הגג יחד עם האח, ועוד אחרים. במסגרת הקשר, החלו הקושרים, בפיקוח אחד מהם לעבוד על המנהרה עצמה, כשלעבודת החפירה צורפו עוד אחרים. העורר השתתף בתחילה בחפירת המנהרה, אך הפסיק את השתתפותו לאחר זמן בהנחיית אביו. כדי לכוון את חופרי המינהרה למיקום הנכון בצד השני של הגבול, הביא העורר מכשיר G.P.S., אשר באמצעותו הונחו החופרים לכיוון הנכון של חפירת המנהרה. על מעשים אלה הועמד העורר לדין בעבירות שפורטו לעיל, שיש בהם משום פגיעה בבטחון המדינה. 3. ההחלטה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים ניתנה רק ב-16.1.08. בית המשפט קמא מסביר בהחלטתו את הטעם לכך, הנעוץ בעובדה כי כתב האישום ובקשת המעצר הוגשו לבית המשפט המחוזי בירושלים. לאחר מכן ניתנה החלטה על-ידי נשיאת בית המשפט העליון, לפיה ההליך כולו יועבר לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. העורר היה עצור מכוח החלטת ביניים שניתנה בבית המשפט בירושלים, וככל הנראה בשל תקלה, לא נקבע בבית המשפט בבאר-שבע מועד לדיון בשאלת המעצר עד תום ההליכים במשך תקופה ארוכה. בקשת המדינה למעצר עד תום ההליכים הוגשה רק בחודש ינואר 2008, ומכאן החלטת בית המשפט קמא שניתנה רק ביום 16.1.08. 4. במסגרת הבקשה למעצר עד תום ההליכים, בחן בית המשפט את קיומן של ראיות לכאורה. ההגנה אינה חולקת על מעורבותו של העורר בחפירות המנהרה, אך טוענת כי היה "בורג קטן", אשר פרש מן הקשר ומחפירת המנהרה בשלב מסויים. לטענתה, לא ניתן לבסס יסוד של ידיעה מצדו על כוונה לבצע עבירה של העברת נשק באמצעות החפירה. לחלופין, אין במעשה העורר כדי לסווג את מעשיו כנסיון פלילי, אלא, לכל היותר, כהכנה לביצוע עבירה, אשר אינה מוגדרת כעבירה. עוד נטען, כי מסוכנות העורר אינה גבוהה, וניתן על כן לשחררו בתנאי מעצר בית מלא. 5. בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה, המספקות יסוד סביר להרשעה בעבירות בהן הואשם העורר. הוא הסתמך על הודעתו של העורר במשטרה, בה נתבקש לספר על חפירת המנהרות שהוא היה שותף בה, ובתשובה אמר כי אביו "מזה שנים מבריח אמל"ח עם אנשים אחרים". כן תיאר כיצד הביא את מכשיר ה-G.P.S., באמצעותו בדק את המרחק למצרים לצורך העבודה במנהרה. לדבריו בהודעתו, הוא חפר, ביחד עם אחרים את המנהרה במשך 25 יום. הוא מסר למשטרה כי הבין "שהמנהרה מיועדת להברחת אמל"ח". הוא עזב את השטח לאחר שלושה שבועות של חפירות, על-פי בקשת האב; אחיו של העורר מתאר בהודעתו את דרך השימוש של העורר במכשיר ה-G.P.S.. בית המשפט קמא השקיף על העובדות שהעורר טען להן בהודעותיו כמערבות אותו בקשר הפלילי. הוא מצא בהן תשתית לכך כי הוא היה שותף לקשר הפלילי, והיווה חוליה בשרשרת העשייה הפלילית; הוא ראה במעשיו של העורר משום נסיון פלילי לעבור עבירות בנשק. לאור זאת, מצא בית המשפט כי קיימות ראיות לכאורה למעורבות העורר בעבירות המיוחסות לו. כן קבע, כי עבירות אלה מצביעות על מסוכנותו, גם אם אין לו עבר פלילי, ואין מקום לשחררו. לאור כל אלה, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. על החלטה זו עורר העורר בפנינו. 6. במקביל לערר, המדינה מבקשת להאריך את מעצרו של העורר ב-3 חודשים נוספים לצורך ניהול משפטו. מתברר, כי שמיעת הראיות בתיק טרם החלה. דיון בהוכחות נקבע על-פי הודעת המדינה לחודש מרץ 2008. יש להניח, שיידרשו מועדים נוספים להמשך המשפט, שטרם נקבעו. המדינה מתייחסת בבקשתה לתקלה שארעה בעניין קביעת הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים בעניינו של העורר, הקשורה, בין היתר, להעברת ההליך לדיון מבית המשפט בירושלים לבית המשפט בבאר-שבע. דחיות שונות של הדיונים - לא מעט בשל בקשות דחייה מטעם הסניגוריה, גרמו לכך שפרשת ההוכחות טרם החלה. דיון אחד נדחה, לבקשת המדינה, לצורך הוצאת תעודת חיסיון. המדינה עומדת על מסוכנותו של העורר, הנלמדת מאופי העבירות המיוחסות לו, המצביעות על סיכון ממשי לבטחון המדינה ושלום הציבור. כן, הובע חשש, כי אם העורר ישוחרר, הוא עלול לחמוק לרצועת עזה, שם הוא מתגורר. בנסיבות הענין, אף שהמשפט לא החל, יש לדעת המדינה, לשים את הדגש על האינטרס הציבורי, ולהורות על המשך מעצרו של העורר, כדי לאפשר את ניהולו של המשפט ללא סיכון לשיבוש הליכים והימלטות, וללא חשש לביצוע עבירות נוספות בידי העורר, העלולות לפגוע בבטחון המדינה. 7. לאחר עיון בחומר הראיות ושמיעת טיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את עררו של העורר בענין מעצרו עד תום ההליכים ולקבל את בקשת המדינה להאריך את מעצרו ב-3 חודשים נוספים, לצורך ניהול המשפט בתנאי מעצר של העורר. ראשית, יש לומר כי בתיק זה ארעה שרשרת תקלות מעיקה במספר היבטים: האחד - בקשה למעצר עד תום ההליכים ביחס לעורר נדונה באיחור רב ביותר, כאשר מעצר העורר נסמך על החלטת ביניים בלבד במשך תקופה ארוכה. עשוי להיות כי חלק מן התקלה יש לזקוף להעברת התיק מירושלים לבאר-שבע, ונפילתו שם "בין הכיסאות". יש לציין, כי גם בעלי הדין לא היו עירניים מספיק בענין זה, והתוצאה היא כי החלטת בית המשפט קמא לעצור את העורר עד תום ההליכים ניתנה לאחר שנסתיימו תשעה חודשי מעצרו. תקלה נוספת ארעה בכך ששמיעת ההוכחות בתיק זה לא החלה כלל אף שחלפו תשעה חודשים למעצר העורר. בקשות דחיות שונות הביאו לעיכובים, בתחילת המשפט, ובראיה כוללת, לא הובא טעם משכנע לכך שעד כה לא נתקיימה, ולו ישיבת הוכחות אחת במשפט, ועל כך יש להצר. 8. לגופם של דברים, אתייחס ראשית לערר העורר על החלטת המעצר. בענין זה אומר, כי אינני מוצאת מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא, הן לענין הראיות לכאורה, והן באשר לעילות המעצר ושלילת חלופת המעצר במקרה זה. העורר מואשם בקשירת קשר לפשע, בעבירות נשק מסוג של נסיון ליבוא נשק, ואספקת אמצעים לביצוע פשע. נראה כי הראיות מניחות תשתית ראייתית לכאורה לביצוען של עבירות אלה. בהודעת העורר מיום 27.3.07 מובאות עובדות מלאות המספקות תשתית ראייתית לכאורה לאישומים נגדו. הוא אומר בין היתר: "אבא שלי אברהים מזה שנה מבריח אמל"ח... , אבא שלי אחראי על חפירת המנהרות...". הוא ממשיך לתאר כיצד לפני שנה, כשהיה מובטל, ביקש אותו אביו לבנות בית ברפיח, ואז הוא ועוד אחרים, שהוא מפרט את שמם, החליטו לבנות את הבית. הוא מספר כיצד אביו ואחד בסאם אמרו שהם רוצים לחפור מנהרה "ואני הבנתי שהמנהרה מיועדת להברחת אמל"ח", לדבריו. הוא מתאר כיצד לאחר עשרים יום ביקש אותו אביו להפסיק ולחזור לעבוד בדגים כדי שלא יחשדו בו. בתשובה לשאלות החוקר הוא אומר, כשהוא מצביע על ציור שצייר: "זה הבית שבנינו וחפרנו ממנו מנהרה". מהודעה זו עולה, כי העורר מודה במישרין במעורבות בחפירת המנהרה, כשהוא קושר במפורש את חפירתה לנושא העברת אמל"ח. הפסקת מעורבותו בחפירה לאחר עשרים יום אינה מעלה ואינה מורידה לענין גיבושה של עבירת הנסיון, בה הוא מואשם. 9. עבירת הנסיון מתגבשת כאשר כוונותיו של המבצע ברורות, והוא לא השלים את מימושן. הנכונות להטיל אחריות פלילית בשלב מוקדם שבו העבירה לא הושלמה, מחייבת קביעת קו גבול בין מצב שבו יש במעשים משום סכנה לפגיעה בערכים מוגנים, לבין מצב שבו השלב של תחילת הביצוע הוא כה התחלתי, עד כי אין בו פגיעה בערך המוגן במידה המצדיקה הטלת אחריות. לפיכך, הבחין חוק העונשין בסעיף 25 בו, בין נסיון לבין הכנה; כבר נפסק, כי לצורך הרשעה בנסיון: "די בכך שנעשה מעשה גלוי, המקרב את תהליך בצועה של העבירה המושלמת. לעיתים, קיימות נסיבות שבהן נוח אף להסתפק במעשה המבטא את תחילת תהליך הביצוע של העבירה המושלמת ובלבד שיש בכך כדי לגלות בצורה חד-משמעית את כוונת העבריין" (ע"פ 355/88 לוי נ' מדינת ישראל, פ"ד מג(3) 221, 264; ע"פ 6948/93 אלבז נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, 22.11.94); ע"פ 5150/93, 5447/93 פאיז סריס נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(2) 183). ההלכה הפסוקה מאפשרת להטיל אחריות בגין נסיון לביצוע עבירה באחת משתי חלופות: האחת - כאשר נעשה מעשה המקרב את תהליך ביצועה של העבירה המושלמת. השניה - מסתפקת גם בתחילת הביצוע, ובלבד שיש בביצוע כדי לגלות בצורה חד-משמעית את כוונת העבריין (ע"פ 9849/05 מדינת ישראל נ' ברויאר (השופט לוי) והאסמכתאות המובאות שם; מ. גור אריה, על ההבחנה בין הכנה לבין נסיון, משפטים לב (תשס"ב) 505, 531; ע"פ 7399/95 נחושתן תעשיות מעליות נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(2) 105, 130). 10. בענייננו, נראה כי מעורבות העורר בחפירת המנהרה במהלך 21 יום, כשהוא יודע את תכליתה, עונה, לכאורה, על יסודות עבירת הנסיון על-פי כל אחת משתי החלופות הנזכרות. מעשיו עונים לדרישת קיום מעשה המקרב את תהליך ביצועה של העבירה המושלמת, וכן על דרישת תחילת הביצוע, המגלה באופן ברור את כוונת העבריין לקחת חלק בחפירה לצורך הברחת אמל"ח. התשתית הראייתית מעלה, אפוא, סיכוי סביר להרשעה בעבירה, הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי. 11. אשר לעילת מעצר ולחלופת מעצר, אין ספק כי מעורבות בחפירת מנהרה להברחת נשק מעזה למצרים, כורכת עבירות חמורות שיש בהן סיכון מובהק לבטחון המדינה ולבטחון הציבור. היות העורר תושב עזה, מעלה גם חשש של ממש כי אם ישוחרר, ולו לחלופה בתחומי ישראל, הוא עלול להימלט אל מעבר לגבול, והיכולת לפקח על מהלכיו תהיה מוגבלת ביותר. בתנאים אלה, אין מנוס מהמשך המעצר, ולא ניתן להחיל בעניין זה חלופה שתהווה פתרון סביר שיאזן בין מסוכנות העורר והחשש להימלטותו לבין ערך ההגנה על חירותו האישית. 12. אשר לבקשת המדינה להאריך את מעצרו של העורר למשך 3 חודשים נוספים לצורך ניהול המשפט, אף שיש להצר על כך שהמשפט טרם החל, וישיבת ההוכחות הראשונה נקבעה רק לחודש מרץ 2008, אין מנוס בנסיבות העניין מקבלת הבקשה; מסוכנות העורר, והחשש הממשי להימלטותו, אשר עלולה להביא לפגיעה בתקינות ההליך השיפוטי, הם שיקולים בעוצמה ניכרת, שיש בהם כדי לגבור במקרה זה על השיקול הנוגד, הכרוך בפגיעה בחירותו של העורר, בין היתר, נוכח הזמן הרב שחלף בלא שהמשפט התקדם. לפיכך, באיזון בין מכלול השיקולים, אין מנוס מהארכת המעצר כמבוקש על ידי המדינה. עם זאת, יש להדגיש את הצורך במאמץ מיוחד לקדם את ניהול המשפט, לאור הזמן שחלף עד כה. 13. ערר העורר נדחה, אפוא. בקשת המדינה להארכת מעצר העורר מתקבלת, באופן שהמעצר יוארך לתשעים יום מיום 8.1.08, או עד למתן פסק דין, לפי המוקדם. מעצרמשפט פלילינשקהארכת מעצרעבירות נשקעבירת הניסיוןיבוא