גניבת נחושת

להלן החלטה בנושא גניבת נחושת: החלטה 1. נגד המשיב 2 (להלן: "המשיב") ומי אחר (להלן: "נאשם 1") הוגש כתב אישום, שבו יוחסו להם עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, פריצה לבניין שאינו דירה וביצוע גניבה, ובאשר למשיב - גם ובנוסף גניבה בידי עובד. על-פי הנטען, הגיעו המשיב והנאשם ביום 08/09/06 ברכבו של המשיב, לתחומי המפעל בו הועסק כארבעה חודשים עובר לאירוע, לצורך גניבת חוטי חשמל וכבלים עשויים נחושת. בחדירתם למפעל, הסתייעו השניים במספרי תייל, שהוכנו מבעוד מועד, חתכו המנעול הראשי, פרצו לארונות המפעל, וגנבו הנחושת. השניים הודו מהלך חקירתם במיוחס להם. 2. יחד עם כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרם של המשיב והנאשם 1 עד לסיום ההליכים. בדיון שהתקיים בפניי, הסכים ב"כ הנאשם 1 למעצרו עד לקבלת תסקיר שירות מבחן, בעוד שב"כ המשיב טען להעדר עילת מעצר, אף שהודה בקיומן של ראיות לכאורה, ומשכך התנגד אף להזמנת תסקיר בעניינו, וטען לשחרור המשיב בחלופת מעצר כבר שלב זה. ב"כ המשיב טען כי מאחר ומדובר בעבירת רכוש, ובהתחשב בעובדה כי למשיב רישום פלילי אחד, המתייחס לטענתו לעבירות שביצע המשיב בשנת 2002, בגינן כבר נדון ללא הרשעה ונענש ב-2005 בבית משפט לנוער, ולאחריהן אף שיקם עצמו והחל עובד בעבודות שונות- לא קמה בעניינו עילת מעצר. ב"כ המבקשת טען כנגדו כי אף שמדובר בעבירת רכוש, אשר אמנם ככלל אינה מקימה חזקת מסוכנות, הרי שאין להקל ראש בעברו הפלילי המכביד של המשיב, אחר שהודה בעבר בכל העבירות שיוחסו לו, בהן עבירות רכוש, בריחה ממשמורת חוקית והפרת הוראה חוקית, וכן לפי שלחובתו תיקי מב"ד בגין עבירות של אחזקת סמים, ובשקלול אלה - הנה יש להורות לטענתו על מעצרו של המשיב והסכים לקבל תסקיר מעצר של שירות המבחן ללא התחייבות לקבלת המלצותיו. 3. אחר עיון בטענות ב"כ הצדדים אני מוצאת כי קמה עילת מעצר בעניינו, הן מתוך אופי העבירה המיוחסת, דרך קיומה ומתוך מיהותו של המשיב. 4. אשר לעבירות - אמנם העבירות המיוחסות למשיב הינן עבירות רכוש, אשר ככלל אינן מקימות חזקת מסוכנות, ולכאורה אם בעבירת רכוש רגילה עסקינן- יתכן והיה מקום לקבל בקשת המשיב ולשחררו גם אם עד לקבלת תסקיר בעניינו, והרי רק השבוע (10/09/06) ניתנה החלטה בבש"פ 7175/06 אלקיים ואח' נ' מד"י (טרם פורסם) ע"י כב' השופטת ברלינר, המבקשת להזכיר מושכלות יסוד, כי אחר שחוק המעצרים השמיט את המילה "שלום הציבור" וקבע עילת מעצר מקום בו קיים יסוד סביר לחשש שנאשם יסכן את בטחונו של אדם, בטחון הציבור או את בטחון המדינה - הרי שהתכוון המחוקק כאן להוציא מכלל עילות המעצר את עבירות הרכוש למיניהן כיוצרות מסוכנות. יחד עם זאת צויין, כי עבירות רכוש המקימות עילת מעצר, הן אלה אשר מבוצעות "באורח שיטתי, או בהיקף ניכר או תוך התארגנות של מספר עבריינים או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים" (בש"פ 5578/98 רוסלן נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 268, 271-272). דא עקא, הנה לא בעבירת רכוש רגילה ענייננו, אלא בעבירת "מתכת", אשר גביה יצאה הלכה אחרת של ביהמ"ש העליון, גם היא מפי כב' השופטת ברלינר (ובו ביום בו נתנה ההחלטה מעלה), ולפיה מאחר וגניבת מתכת הינה עבירה בעלת אופי מיוחד, הנה גם המסוכנות שבה, צריך שתיגזר מאותו אופי מיוחד, שהרי "מדובר בעבירה שביצועה קל וכמעט אינו כרוך בסיכון. המתכת היא חלק כמעט מכל תשתית ציבורית... הנזק שנגרם לתשתיות עולה עשרת מונים על שוויה של המתכת שנגנבה...ומשום שמדובר בגניבה שמשמעותה חורגת מהנזק הרכושי הישיר שהיא גורמת, יש לבחון אותה באמת מידה אחרת. מקובל עלי כי מדובר ב'זן' מיוד וספציפי של עבירות הרכוש, שראוי להתייחסות שונה בהשוואה לעבירת רכוש 'קלאסית'. אדישותו של העבריין העוסק בתחום זה לכל אותו ציבור העלול להפגע ממעשיו- מצביעה על חוסר מעצורים. חוסר מעצורים הוא שם נרדף למסוכנות" (ראה בש"פ 7207/06 ויצמן נ' מד"י (טרם פורסם)). אמנם במקרה שנידון שם, גנב העורר יחד עם אחד נוסף קווי תקשורת עשויים נחושת, ובכך הסב נזק רב, הן ישיר (כ- 40,000 ₪) והן עקיף (לחברות ולמנויים אשר לא יכלו להשתמש במכשירים הניידים שברשותם, אף כאלה שנזקקו להם באופן חיוני), וברי כי נתון זה, אשר יש בו כדי ללמד על אדישותו כלפי הנזק, תרם לקביעת ביהמ"ש גבי מסוכנותו, גם מתוך עברו הפלילי, גם מתוך ביצוע העבירה כשהעורר תחת פיקוח שירות מבחן ואף שתסקיר המבחן שניתן בעניינו המליץ על שחרורו, מצאה כב' השופטת ברלינר לעוצרו עד תום- והנה גם כאן משיב שלו עבר מכביד אך טרם ניתן תסקיר בעניינו, ולכן - אף שאמנם שווי הגניבה כאן הינו פחות משמעותית (ונאמד ע"י המבקשת ע"ס 4,000 ₪), נראה שרב הדומה על השונה, ויש לקבוע מסוכנותו של המשיב, כאמור לעיל, הן מתוך אופי העבירה המיוחסת, דרך הביצוע, גם ביצועה אצל מעבידו. ושוב, וכידוע, חרף ההלכה לפיה ככלל אין עבירות רכוש מקימות חזקת מסוכנות, הנה אין להקל ראש באלה, ויש לבחון כדבעי כל מקרה לגופו, שהרי כבר נאמר - "מעשים שנועדו לפגוע ברכוש ולשלול רכוש פוגעים בסדרי החברה, פוגעים גם בזכויותיהם היסודיות של יחידיה, ובנסיבות מסוימות יש בהם כדי לסכן את בטחונה של החברה ואת בטחונו של כל אדם בה. בנוסף על כך, עבירות רכוש טומנות בחובן סיכון טבוע כי בתנאים מסוימים הן יבוצעו באלימות ותוך סיכון חיי אדם, או שלמות גופו; אם לצורך השגת הרכוש, אם לשם שמירה עליו, ואם לצורך המלטות המבצעים מעונש". (בש"פ 5571/98 רוסלן נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 268, 271-272). מקום זה אוסיף כי לא מצאתי להקיש מההחלטות השונות, אליהן הפנה ב"כ המשיב, בהתחשב באופי העבירה ובמיהות המשיב בענייננו, ולפי שלבד מהחלטת כב' השופטת ברלינר בבש"פ 7175/06 שאוזכרה מעלה ואובחנה, רובן המכריע של ההחלטות ניתן אחר קבלת תסקיר מבחן או תוך קביעה כי יש לקבל תסקיר מבחן (ראה למשל בש"פ 10210/05 עדנאן אלעטאונה נ' מד"י (טרם פורסם) וכן בש"פ 5322/05 פלוני נ' מד"י (טרם פורסם)), בעוד שכאן מבקש בא כוחו של המשיב לשחררו מבלי לקבל תסקיר. 5. אשר למיהות המשיב- למשיב עבר פלילי עשיר, במסגרתו הואשם והודה בשלוש עבירות רכוש, בהן פריצה למבנה לצורך ביצוע גניבה (10/02/04), סיוע להתפרצות לבניין לצורך ביצוע גניבה (אוגוסט 2003), ופריצה לרכב וחבלה במזיד (27/11/02), כמו גם בביצוע שלוש עבירות של הפרת הוראה חוקית, נהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה וביטוח, ואף הפרה חוזרת של מעצר בית שהוטל עליו (12/02/04, 27/02/04 ו-01/04/04). בנוסף כאמור, כנגד המשיב תיקי מב"ד בגין החזקת סמים (מיום 11/05/05). ואמנם עוד בגזר דין שניתן ביום 04/04/05 ע"י כב' השופט א. אבו פריחה בעניינו של המשיב נאמר: "העבירות המיוחסות לנאשם הינן עבירות חמורות. עבירות הרכוש, הנהיגה ללא רשיון נהיגה וביטוח וכן הפרות ההוראות החוקיות, מלמדות על עומק הסתבכותו של הנאשם במעגל הפלילי. עבירות אלה ראויות לענישה ממשית ומרתיעה, וזאת על מנת לשדר לנאשם ולרבים יחד מסר ברור ותקיף כי דרך הפשע פסולה מעיקרה". יחד עם כל אלה - מצא כב' השופט א. אבו פריחה להקל עם המשיב, שנעדר אז עבר פלילי, ולקבל המלצת תסקיר שירות המבחן, שנתקבלה גם ע"י ב"כ הצדדים, לפיה לא יורשע אלא יושת עליו קנס. דא עקא, וחרף ההזדמנות שנתנה למשיב בניסיון לחלצו ממעגל הפשע, הנה שב זה במהרה לסורו, וכעבור שנה בלבד נקלע שוב לאותו מעגל, אליו ככל הנראה קשר עצמו. בשונה משיטת בא כוחו, איני מוצאת להקל בעברו הפלילי של המשיב, לפי שמורכב הוא ממספר אירועים שונים (ולא רק כאלה שאירעו ב-2002 כטענת בא כוחו בדיון בפני), כשאין להכחיש התחושה כי יש בהם כדי ללמד על שיטתיות ודפוס פעולה החוזר על עצמו ובמיוחד בהתחשב בסדרת עבירות הרכוש בהן הודה, אופי ביצוען, ואופי העבירה המיוחסת לו כעת, אשר יש בה כפי שכבר נאמר סוג של עליית מדרגה במדרגות הפשע. מכל המקובץ, ואחר שיקול אופי העבירה המיוחסת, מיהות המשיב- עברו הפלילי המכביד וחוסר אמינותו, כפי המתבטאת ביתר שאת בעבירות המיוחסות לו עתה, ולפי שביצע העבירה, כאמור לעיל, כנגד מעבידו, אין לי אלא לקבוע מסוכנותו, ומתוך כך- לקבוע כי קמה עילת מעצר. 6. אשר לתשתית הראייתית- משהודה בה המשיב, אין לי עוד צורך להיזקק לה. 7. חלופת מעצר - כידוע, יחד עם כל האמור מעלה - הרי גם אם קיימת תשתית ראייתית וגם אם קמה עילה למעצר, הנה שומה על ביהמ"ש לבחון אם ניתן להורות על שחרורו של המשיב בחלופת מעצר, שיהא בה מחד לקיים מטרת המעצר, ומאידך- לקיים חירותו של המשיב שלב זה של הליכים, ובמיוחד בהתחשב בעובדה כי מעצר עד תום ההליכים אינו מהווה מקדמה על חשבון העונש שיושת, באם יורשע. ולפיכך, אף משקבעתי כי קיימת עילת מעצר, הנה שומה עליי לברר באם ניתן להסתפק בחלופה ראויה. דא עקא, ומתוך אופי העבירות המיוחסות למשיב, כמו גם מיהותו, ומתוך צירופם של אלה- איני סבורה כי ניתן שלב זה, ובטרם קבלת תסקיר שירות מבחן בעניינו, להורות על שחרורו בחלופה, והוסף לכך כי כבר בעבר נדון בגין הפרת הוראה חוקית ובריחה ממשמורת. 8. אשר על כן - אני מורה על מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת, קובעת לדיון נוסף ליום 04.10.06 בשעה 09:00, ומורה לשירות המבחן ליתן תסקיר מעצר אודותיו עד מועד הדיון.גניבה