להלן פסק דין בנושא גניבה מחייל: פ ס ק - ד י ן 1. המערערת הורשעה, בבית הדין קמא, על פי הודאתה, בעבירות של גניבה מחייל, לפי סעיף 84 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955 והונאה בכרטיס חיוב, לפי סעיף 17 רישא לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986. עניינן של העבירות בכך שהמערערת הוציאה, בשתי הזדמנויות, דרך מכשיר למשיכת כסף, 700 ₪ מחשבונה של חברתה לשירות, באמצעות כרטיס חיוב שגנבה ממנה. בהזדמנות אחרת גנבה מחברתה, רב"ט יוסף, 100 ₪ במזומן. 2. על השתלשלות העניינים שהביאה לגילוי מעורבותה של המערערת במעשים עמד בית הדין קמא, בגזר הדין: "רב"ט יפית יוסף, חברתה לשירות של הנאשמת, הודיעה למצ"ח כי הנאשמת גנבה ממנה כספים באמצעות כרטיס אשראי. היא ציינה, כי בחודש מרץ 07', היא גילתה שבמועד ובשעה, שבהם הייתה בתדריך ביחידה, נמשך סך של 300 ש"ח, מחשבון הבנק שלה, באמצעות כרטיס האשראי שלה. היא ביררה ווידאה כי במכשיר הכספומט שממנו נמשך סכום הכסף, קיימות מצלמות, ואז הפיצה בקרב הבנות במגורים את העובדה, שקיימות מצלמות במקום, וכי בכוונתה בדרך זו, לברר מי גנב את הכסף. למחרת היום, פנתה אליה הנאשמת, והודתה כי היא הייתה זו, שגנבה את כרטיס האשראי, ומשכה את הכספים. באותה נשימה, אמרה הנאשמת, שלא היא הייתה זו, אשר גנבה מחברתה סך של 100 ש"ח כחודשיים קודם לכן. רב"ט יפית יוסף ידעה מיד שהאמור בדבר שקר, שכן היא מעולם לא שוחחה עם הנאשמת על ביצוע גניבה של סכום של 100 ש"ח מהארנק, והדבר הצביע על כך, שהיא זו שגנבה את הכסף מן הארנק. רב"ט יוסף אף נזכרה בכך, שחודש קודם לכן, נגנבו ממנה 300 ש"ח נוספים, באמצעות כרטיס האשראי. לפיכך, הטיחה רב"ט יוסף בנאשמת שהיא מעוניינת לקבל בחזרה את 700 השקלים. הנאשמת, אשר נלחצה מן האפשרות שמעשיה יתפרסמו, הסכימה מיד, אך דחתה את החזרת הכסף באמתלות שונות, לכמה ימים. לבסוף, החזירה סכום של 700 ש"ח, על ידי ביצוע העברות בנקאיות בהפרש של שבועיים זו מזו. בעקבות הודאתה של המתלוננת, זומנה הנאשמת לחקירה, והודתה בנטילת כרטיס האשראי, כאשר המתלוננת לא הייתה בחדר, ומשיכת 700 ש"ח בשתי הזדמנויות שונות. היא אף הודתה, שראתה את הקוד הסודי, אשר שימש את המתלוננת, באחת ההזדמנויות, שבהן עמדה לידה, עת שמשכה כסף מזומן ממכשיר כספומט". 3. הצדדים הביאו בפני בית הדין המחוזי הסדר טיעון, במסגרתו עתרו להטיל על המערערת ארבעים וחמישה ימי מאסר לריצוי בפועל, שירוצו בעבודה צבאית, בצד מאסר מותנה, הורדה בדרגה ופיצויים בסך 1300 ₪ למתלוננת (מהם 100 ₪ הם החזר יתרת הסכום שנגנב והיתרה- פיצויים בגין עוגמת הנפש). 4. בית הדין קמא סקר את הטעמים שהציגה התביעה בפניו, להצדקת ההסדר. מחד גיסא, מדובר במקרה חמור - המערערת ניצלה את יחסי החברות הקרובים עם המתלוננת כדי לעבור את העבירות; למתלוננת קשיים כלכליים ניכרים ובשל כך למעשי הגניבה הייתה משמעות רבה עבורה. מאידך גיסא, שירותה של המערערת תקין וטוב; המעשים נעשו ברגע של חולשה, על רקע משבר משפחתי חריף ובעיה כלכלית; המערערת הודתה לבסוף והחזירה חלק גדול מן הכסף שגנבה; ההסדר הוצג בפני המתלוננת והוא על דעתה; המתלוננת תפוצה על עוגמת הנפש שנגרמה לה. 5. בית הדין קמא עמד על החומרה שבמעשי המערערת ובכלל זה ציין כי המערערת הודתה במעשים רק הודות לתושייתה של המתלוננת וכי המערערת לא טרחה להשיב, עד אותו היום, את מלוא הסכום שגנבה. אשר לשאלת כיבוד ההסדר, נחלקו דעות שופטי בית הדין קמא. אחד השופטים ראה עצמו נאלץ לכבד את הסדר הטיעון, ככתבו וכלשונו, בשקלו את היחס בין העונש המוצע לעונש הראוי, לפי ההלכה הנוהגת. רוב השופטים סבורים היו כי ההסדר אינו יכול לעמוד. להשקפתם העונש הראוי למערערת צריך לעמוד על שבעים וחמישה ימי מאסר, בכליאה. מתוך התחשבות בהסדר הטיעון ראו רוב השופטים להטיל על המערערת 45 ימי מאסר בפועל, שירוצו בכליאה ממשית, מאסר מותנה, הורדה לדרגת טוראי ו- 100 ₪ פיצויים למתלוננת. 6. לכתחילה, ביקשה המערערת להשיב את ההסדר על מכונו. להשקפתה, בית הדין קמא לא נתן משקל ראוי לנסיבותיה האישיות, שעמדו ברקע ההסדר ולעמדתה של המתלוננת בקשר להסדר הטיעון. לעמדת המערערת, אף אם העונשים המוצעים בהסדר הטיעון לא היו מחמירים, אין המדובר בהקלה הסוטה מן הראוי במידה המצדיקה חריגה מן ההסדר. 7. בדיון בפנינו הציגו הצדדים הסדר טיעון מתוקן, במסגרתו עתרו להשית על המערערת ארבעים וחמישה ימי מאסר לריצוי בפועל, שירוצו בעבודה צבאית, שלושה חודשי מאסר על תנאי לשנתיים, הורדה לדרגת טוראי, 1,200 ₪ קנס, 600 ₪ פיצויים למתלוננת, מהם 100 ₪ בגין הכסף שנגנב וטרם הוחזר והיתרה כפיצוי על עוגמת הנפש שנגרמה למתלוננת. להשקפתם, מכלול העונשים המוצע בהסדר המתוקן מאזן, באופן ראוי, בין חומרת המעשים לנסיבותיה של המערערת ולסיכויי שיקומה, בשים לב לכך שלעת הזו אף פוצתה המתלוננת. 8. בהתאם להחלטתנו העבירה המערערת למתלוננת, סמוך לאחר הדיון, המחאה בגובה הפיצוי האמור. 9. אכן, ברגיל, ראויים מעשי גניבה בין חיילים לעונשי מאסר ממשיים. כאן, בשים לב למכלול רכיבי הענישה שהוצגו במסגרת הסדר הטיעון ולעובדה כי המתלוננת פוצתה, כאמור, מצאנו את הסכמת הצדדים, שהוצגה בפנינו, סבירה ואנו רואים לכבדה. 10. חלף העונשים שהוטלו על המערערת בגזר דינה של הערכאה קמא, נגזרים על המערערת: א. ארבעים וחמישה (45) ימי מאסר לריצוי בפועל, שירוצו בעבודה צבאית, במצל"ח X בצריפין, בתנאים שהומלצו על ידי הממונה על העבודה הצבאית, בחוות דעתה. ב. שלושה (3) חודשי מאסר על תנאי למשך שנתיים שלא תעבור עבירות שעניינן שליחת יד ברכוש הזולת, זיוף או קבלת דבר במרמה. ג. הורדה לדרגת טוראי. ד. אלף ומאתיים (1,200) ₪ קנס, שינוכה ממשכורתה בארבעה שיעורים שוים. ה. שש מאות (600) ₪ פיצויים למתלוננת (שכבר שולמו, כאמור). 11. המערערת תתייצב לתחילת ריצוי עונש המאסר ביום 16/12/07, עד השעה 10:00, במשרדה של רמ"ד שיקום במקמצ"ר. צבאחייליםגניבה