גזר דין בעבירת הצתה

להלן גזר דין בנושא גזר דין בעבירת הצתה: גזר דין א. פתח דבר הנאשם הורשע, בהמשך להודייתו, בעבירה של הצתה לפי סעיף 448 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977. מכתב האישום המתוקן ומהודית הנאשם עולה, כי ביום 13/8/05 שפך הנאשם נוזל דליק על רכב השייך למתלונן ואשר חנה אותה עת מתחת לביתו של המתלונן ושילח בו אש. כתוצאה מכך, נשרפו חלקים ברכב. מחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה בעניינו של הנאשם עלה, כי מדובר בנאשם בעל "הפרעת אישיות לא בשלה עם קווים גבוליים ואימפולסיביים". כן קיימים סימנים של תסמונת פוסט טראומטית (אולם אין תסמונת מלאה). מדברי הנאשם בפני הפסיכיאטרית עלה, כי בעקבות אירוע תקיפה שארע לפני כ- 7 שנים, חלה תפנית משמעותית ושלילית בחייו. אליבא דהנאשם, הוא הותקף באותו אירוע ע"י 7 תושבי כפרו, ביניהם, המתלונן בתיק זה. הנאשם הגיש תלונה למשטרה בגין התקיפה, אך לטענתו התיק לא טופל כראוי. הנאשם עדיין עסוק באותו אירוע ובהעדר תוצאותיו המשפטיות. בעקבות האירוע הוא הפסיק לטענתו לעבוד, הסתגר, סבל מהפרעות שינה ועצבנות יתר. בנוסף, הגביר את השימוש בסמים. בחוו"ד הפסיכיאטרית צוין עוד, כי הנאשם אובחן בתחילת אשפוזו כמי שנמצא במצב פסיכוטי חולף, אותו פיתח לאחר מעצרו וייתכן שהרקע לכך הנו התמכרותו לסמים ומצב לחץ שחווה. בבדיקות חוזרות שנעשו, לא נמצא הנאשם במצב פסיכוטי ולא נמצאה עדות למחלת נפש. הסבריו ומניעיו לביצוע העבירה אינם תוצאה של מחשבות שווא. עוד נקבע, כי במצבו כיום מבין הנאשם את מהותו של ההליך המשפטי ומסוגל לעמוד לדין והוא אינו זקוק לאשפוז פסיכיאטרי. ב. תסקירי שירות המבחן 1. מתסקיר שירות המבחן שהוגש ביום 18/11/05 עלה, כי הנאשם מוכר לשירות המבחן מעבירת התפרצות שביצע בעבר, בה נידון, בין היתר, למבחן ולשל"צ, אולם הוא לא שיתף פעולה עם שירות המבחן בתקופת המבחן וכן לא ביצע את השל"צ שהוטל עליו ולפיכך פנה שירות המבחן לביהמ"ש בבקשה להפקעת הצווים. שירות המבחן ציין כי במהלך השיחות עם הנאשם, היה הלה "מוצף רגשית, תיאר באופן מפורט מאד וחוזר על עצמו, את האירוע אותו עבר בשנת 1998, מסר כי נתקף פיזית ע"י 7 אנשים, כשהמתלונן בתיק הנוכחי לדבריו, היה שותף לתקיפתו. לדבריו, לאחר תקיפתו, ננטש פצוע בתחנת דלק". עוד ציין שירות המבחן, כי כחלק מהתמודדותו עם כאבו, נחשף הנאשם לסמים באופן אינטנסיבי. שירות המבחן ציין עוד, כי הנאשם קיבל אחריות מלאה לביצוע העבירה נשוא תיק זה וביטא חרטה. הנאשם מסר כי לא התכוון לפגוע בגופו של המתלונן, אולם פעל מתוך תחושה פנימית של קיפוח, עוול ורצון בנקמה, לאחר שגילה כי תוקפיו לא באו על עונשם. לסיכום התרשם שירות המבחן כי הנאשם עדיין מצוי במצוקה רגשית בעקבות אירוע התקיפה וכן כי חלק מתגובותיו הן פוסט טראומטיות והוא זקוק להתערבות פסיכיאטרית בהקדם. הנאשם אף הביע נכונות רבה לטיפול שכזה. לפיכך המליץ שירות המבחן לדחות את הדיון בעניינו של הנאשם בחודשיים ולבחון בתקופה זו את התאמתו לטיפול גמילתי במסגרת המטפלת בתחלואה כפולה. בהחלטתי מיום 22/11/05 נעתרתי להמלצת שירות המבחן ודחיתי את מועד הטיעונים לעונש, עד להגשת תסקיר משלים ע"י שירות המבחן. 2. מהתסקיר המשלים שהוגש ביום 29/1/06 עלה, כי אשת הנאשם יצרה קשר טלפוני עם שירות המבחן ומסרה, כי ביום 30/12/05 ניסה הנאשם להתאבד ע"י בליעת כדורים. הוא אושפז בביה"ח ומשם הועבר למחלקה סגורה בביה"ח הפסיכיאטרי "מזרע", שם היה מאושפז עד ליום כתיבת התסקיר. מדיווח שנמסר מהמחלקה בה אושפז הנאשם עלה, כי לא היתה התייצבות במצבו ועל כן הוא לא שוחרר. שירות המבחן התרשם מרגרסיה במצבו של הנאשם ולפיכך, ביקש לדחות שוב את הדיון לחודש ימים, על מנת שבתקופה זו ייבחן מצבו הנפשי של הנאשם לאחר קבלת חוות הדעת הפסיכיאטרית. בהסכמת הצדדים, דחיתי את מועד הטיעונים לעונש ליום 7/3/05 והוריתי על הכנת תסקיר משלים ע"י שירות המבחן. 3. מהתסקיר המשלים שהוגש ביום 2/3/06 עלה, כי מחוות דעת שהתקבלה מביה"ח "מזרע" עולה, כי הנאשם סובל ממצב חרדתי, על רקע ויכוחים במשפחה אם כי, בתקופה האחרונה לאשפוזו, היה מצבו יציב יחסית ולא נצפתה החרפה במצבו, למעט התנגדותו לצאת לחופשה ובהמשך, לשחרור לבית חמותו. שירות המבחן ציין, כי הנאשם שוחרר מביה"ח ביום 14/2/06 ומאז הוא שוהה ב"מעצר בית" בביתו (לדבריו, לאחר ששונתה חלופת המעצר ע"י ביהמ"ש). הוא שוחרר מביה"ח עם המלצה להמשך טיפול תרופתי ומעקב במסגרת המרפאה לבריאותה נפש בכרמיאל. בשל אי היציבות הרגשית של הנאשם, אימצתי את המלצת שירות המבחן לפיה יש לדחות את הדיון בעניינו לחודשיים נוספים, עד אשר ישתלב במרפאה לבריאות הנפש, כך ששירות המבחן יוכל לבחון את התאמתו של הנאשם לטיפול במסגרתם. 4. ביום 5/5/06 התקבל תסקיר משלים אודות הנאשם. כיון שהנאשם טרם החל לעבור טיפול במסגרת המרפאה לבריאות הנפש, ובשל התרשמות שירות המבחן מנזקקותו להמשך מעקב רפואי, המליץ שירות המבחן לשוב ולדחות את המועד הדיון בעניינו של הנאשם בחודשיים נוספים. בדיון שהתקיים ביום 15/5/06, נעתרתי לבקשת הצדדים לדחות הדיון ליום 5/7/06 והוריתי על הכנת תסקיר משלים. 5. מהתסקיר המשלים עולה, כי הנאשם נמצא עדיין במצב רגשי ירוד, מתלונן על עייפות רגשית, בעיקר נוכח מעצר הבית בו הוא שוהה, תחושת הריקנות וחוסר התעסוקה. עוד ציין שירות המבחן, כי נערכה סולחה בין הנאשם למתלונן, המתייחסת אך לאירוע נשוא תיק זה. לסיכום, סבר שירות המבחן, כי חרף העובדה שאין בידיו כיום תמונה מקיפה אודות הנאשם, הרי שראוי לסיים בשלב זה את ההליך המשפטי בעניינו. לפיכך, המליץ שירות המבחן להעמיד הנאשם במבחן למשך שנה, במהלכה יעקוב שירות המבחן אחר השתלבותו של הנאשם במרפאה לבריאות הנפש ויערוך ניסיון לשלבו במסגרת שיקום תעסוקתי. שירות המבחן סבר עוד, כי שליחתו של הנאשם למאסר בפועל, עלולה לפגוע בו רגשית ונפשית ולהקשות על אשתו בהתמודדות היום יומית. ג. דיון מגיליון הרשעות קודמות עולה, כי לחובתו של הנאשם הרשעות קודמות, בעיקר בגין עבירות סמים ופריצה. ב"כ המאשימה ביקשה שלא לאמץ את המלצות שירות המבחן, שכן האינטרס הציבורי מחייב החמרה בעונשו. הוא ביקש ליתן הדעת לכך שההצתה היתה כרוכה בהכנה מוקדמת. התובע ציין, ברוב הגינותו, כי הנזק שנגרם לרכב לא היה גדול, אך לדעתו יד המזל בכך. הסניגור עמד על מצבו הנפשי של הנאשם ועל הרקע לביצוע ההצתה, דהיינו תקיפתו הקשה בעבר ע"י 7 אנשים, לרבות המתלונן. תקיפה זו היא שגרמה להתדרדרות מצבו, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה. ב"כ הנאשם הדגיש, כי מרשו אב ל-2 ילדים קטנים וכי במשך כל זמן שהייתו ב"מעצר בית" ממושך, לא הפר את החוק. עוד ציין הסניגור, כי המתלונן והנאשם הגיעו להסכם סולחה. ההסכם הוגש וממנו עולה כי הצדדים זנחו את טענותיהם ההדדיות כולל בקשר לאירוע מ-1998 (תקיפתו של הנאשם). כמו כן הציג בפניי הסניגור את מכתבו של המתלונן ממנו עולה, כי הקשר בין שתי המשפחות, משפחת הנאשם ומשפחת המתלונן, התהדק והמתלונן והנאשם הפכו לידידים. עוד נמסר לי ע"י הסניגור, כי הנאשם מטופל על ידי המרפאה לבריאות הנפש, הוא מקבל תרופות ומצבו מאוזן. הסניגור ביקש לאמץ את המלצת שירות המבחן וליתן עדיפות להיבט השיקומי ולנסיבות המיוחדות של מקרה זה. כל אחד מהצדדים הגיש לעיוני פסקי דין התומכים לדעתם בעמדתו לענין העונש. הנאשם, בדברו האחרון, הביע צערו והבטיח שלא לחזור לסורו. עבירת ההצתה היא עבירה חמורה ולא בכדי קבע המחוקק לצידה עונש של 15 שנות מאסר. ככלל, ראוי להחמיר בגינה, הן בשל הנזק הרכושי הנגרם כתוצאה מההצתה והן, ואולי אף בעיקר, בשל פוטנציאל הנזק לחיי אדם ולרכוש נוסף הגלום בעבירה זו. אין זו הסתבכותו הראשונה של הנאשם עם החוק ונראה שדרך הפשע אינה זרה לו. מנגד, יש לשקול את נסיבותיו המיוחדות של הנאשם. הארכתי בפירוט האמור בתסקירי שירות המבחן, שכן מתוכנם עולה, כי אין המדובר במקרה שיגרתי. מסקנה דומה עולה גם מחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה בתחילתו של ההליך המשפטי. נראה לכאורה, כי קיימת זיקה בין הטראומה שחווה הנאשם ב-1998 לבין מצבו הנפשי ומעשה ההצתה. ניתן לקוות כי הסולחה בין הצדדים אכן חיסלה את משקעי העבר והמתלונן והנאשם פתחו דף חדש של ידידות, כעולה ממכתבו של המתלונן. הנאשם נמצא כעת בעיצומו של טיפול רפואי נפשי במרפאה לבריאות הנפש, לאחר ששוחרר מאישפוז בביה"ח מזרע. לא בכדי ציין שירות המבחן כי כליאתו מאחורי סורג ובריח עלולה לפגוע בו נפשית ורגשית. בבואי לגזור את העונש, עומדים לנגד עיני גם יתר טיעוני הסניגור והעובדה שלרכב המוצת נגרם נזק שאינו גדול וכי בעקבות האירוע שהה הנאשם במעצר, מאחורי סורג ובריח, במשך כ-5 שבועות ומאז במשך כ-10 חודשים הוא שוהה "במעצר בית מלא", תחילה מחוץ לכפרו, במשך קרוב ל-5 חודשים ובהמשך בבית הוריו בכפרו. שקלתי להטיל על הנאשם מאסר שירוצה בעבודות שירות, אך נראה כי לנוכח מצבו הנפשי אין הוא כשיר לביצוע עבודות שירות. לאור האמור לעיל, ובהתחשב בכל הנסיבות לקולא, ולא בלי הסוס, אני מאמץ את המלצת שירות המבחן ומורה על העמדת הנאשם בפיקוח קצין מבחן במשך שנה, שבמהלכה יקבל הנאשם את הטיפול הרפואי הדרוש לפי קביעת הרופאים הפסיכיאטריים ושירות המבחן יעקוב אחר השתלבותו של הנאשם במרפאה לבריאות הנפש ויערוך נסיון לשלבו במסגרת שיקום תעסוקתי. הובהרה לנאשם משמעות אי עמידה במבחן. חרף מצבו הכלכלי הקשה של הנאשם, ראוי להטיל עליו גם קנס בסך 5,000 ₪ שישולם ב-10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1.10.06. אי עמידה באחד התשלומים תעמיד את מלוא יתרת הקנס לתשלום מיידי. היה והנאשם לא ישלם את הקנס, יאסר למשך 45 יום. משפט פלילישריפההצתה