להלן פסק דין בנושא אלימות כלפי תינוקת: פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בפתח-תקוה (סגן הנשיא כספי) מיום 12.7.09 בתיק פ' 7613-07-08, בגדרו נגזרו על המערער, בשל עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות בבתו התינוקת, כבת שבעה שבועות, 33 חודשי מאסר בפועל ו-12 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים. עובדות והליכים ב. המערער יליד 1977, נשוי ואב לשלושה ילדים קטנים, הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות- עבירה לפי סעיפים 333 ו-335(א)(א1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי המתואר בכתב האישום, בתאריך 6.7.08, שהה המערער בשעות הערב (18:00 או בסמוך לכך) עם בתו התינוקת (ילידת 17.5.08) (להלן התינוקת). התינוקת בכתה, ונסיונותיו של המערער להאכילה ולהרגיעה לא צלחו. המערער, אשר חש תסכול מהמצב, אחז בחזקה בבית החזה של התינוקת ובקרסולה וניענע אותה. משלא פסקה לבכות, הטיח את ראשה בקיר שלוש פעמים. כתוצאה מהמעשה נגרמו לתינוקת נזקים חמורים הכוללים, על פי כתב האישום: "שבר קוי בגולגולת מימין; דימומים תחת הקרום העכבישי ובאונות המצחיות של המוח; דימום בקרקפת של העורף; פצע שפשוף ברקה שמאלית; דימומים תת עוריים בבית החזה ודימומים תת עוריים בקרסוליים". מששבה רעייתו הביתה, אסר עליה המערער לפנות לעזרה רפואית, והשגיח עליה שלא תעשה כן, ורק בבוקר המחרת, בצאת המערער, לקחה האם את התינוקת למרפאה. ג. חוות דעתו של הפסיכיאטר פרופ' ש' פניג, שהוגשה לבית המשפט קמא מטעם המערער, תיארה רקע פסיכולוגי קשה, כילד חריג מילדות ובימות הנעורים. במהלך לימודי התיכון חזר בתשובה ולימים נישא, במהלך חיים לא פשוט, וגם נזקק לטיפול פסיכולוגי. האירוע הקשה תואר כפרי תקופה קשה של התמודדות עם הפרעות נפשיות, ונאמר כי המערער "איננו אדם אלים מטבעו, האלימות שלו היא ביטוי לחוסר אונים קיצוני; מבחינה פורמלית משפטית הוא כמובן אחראי למעשיו, אך להערכתי ברור שיותר משדרושה כאן ענישה דרוש טיפול מתאים", תרופתי וזוגי, ויש סיכוי כי בטיפול נכון הסיכוי להישנות האירוע קטן ביותר. המערער אובחן כמי שסובל מהפרעה נפשית חמורה שאינה מגיעה לדרגת מחלת נפש אך קרובה בחומרתה בהפרעות השיפוט. ד. לאחר הרשעת המערער, ביום 26.10.08, הוזמן תסקיר שירות המבחן למבוגרים. מגזר הדין קמא נלמד, כי שירותי הרווחה התרשמו שהמערער חווה אשמה ובושה, ומודע לחומרת מעשיו. המערער נשלח, בהמלצת שירות המבחן, להליך טיפולי, וגורמי קבוצת הטיפול התרשמו כי היתה לכך השפעה חיובית. כך גם תוארו בחיוב מפגשיו עם ילדיו במרכז קשר. השירות התרשם - על פי תסקיר מיום 16.6.09 - כי למערער משמעות בחיי ילדיו, וכן תואר שיתוף פעולה בהליך הטיפולי, שיצר שיפור בחיי המשפחה. השירות סבר כי מאסר מאחורי סורג ובריח יקטע את ההליך המשמעותי ואת תהליך השיקום, ולכן הומלץ על צו מבחן ומאסר בעבודות שירות, וכן מאסר על תנאי. גם המחלקה לשירותים חברתיים באלעד באה בהמלצה דומה. ה. במסגרת פרשת גזר הדין בבית המשפט קמא ביקשה המדינה, בהתחשב בחומרת המעשה והאכזריות שבו, עונש מאסר ממושך ומאסר על תנאי. מטעם המערער צויינו נסיבותיו האישיות, ובכללן ההפרעה הנפשית ממנה הוא סובל, המצב הקשה בו היה שרוי בעת המעשה, והעדר עבר פלילי. עוד נאמר, כי המערער התחייב שלא לשוב לביתו עד שישלים את ההליך הטיפולי, ומשעשה כן רואה הוא עצמו כשיר לשוב ולשמש כאב טוב וכהורה מתחשב. ו. בגזר הדין ציין השופט קמא כי "אחזתו חלחלה" למקרא התנהגותו הקשה של המערער כלפי בתו התינוקת, הן במעשה והן במניעת עזרה רפואית - התנהגות אשר אינה נטולה, כנאמר, "סממנים של אכזריות". הוסף, כי גם אם היה במעשה ההכאה אבדן שליטה, מניעת הטיפול מן התינוקת מוכיחה אחרת; יש לנקוט בגישה מחמירה באשר להורים הגורמים חבלות לילדיהם, זאת כדי להגן על הילדים ולהרתיע הורים מביצוע מעשים כאלה. נקבע, כי נוכח נסיבות המקרה וחומרת המעשים, ועל פי החלטות שיפוטיות בבית משפט זה, אין מקום לייחס בנידון דידן משקל מכריע לנושא השיקומי, וכי האינטרס הציבורי מחייב מאסר בפועל. בית משפט ציין כי התהליך הטיפולי יהא לתועלת למערער בעתיד לכשישא בעונשו; כן הועלה החשש לכך שהפגיעות בתינוקת יהיו בעוכריה בעתיד. בסופו של יום, גזר בית המשפט על המערער עונש כאמור. בקשה לעיכוב ביצוע העונש נדחתה, בין היתר בשל תקופת המאסר הארוכה יחסית וסיכויי הערעור (החלטת השופטת ארבל מיום 14.8.09). הערעור ז. בהודעת הערעור נטען, כי מעשיו של המערער היו בחינת מעידה חד-פעמית, כתוצאה מרקע פסיכיאטרי, ולא כדפוס התנהגות קבוע. עוד נאמר, כי המערער הביע בושה במעשיו וחרטה עליהם, והוא משתתף בהליך טיפולי כדי שלא יחזור על כך. נאמר גם, כי חלה התקדמות במצבו הנפשי של המערער, ועונש מאסר ממושך עלול לגדוע תהליך זה. כן נטען, כי בית המשפט קמא לא התחשב די הצורך בעובדה שלנזקים שנגרמו לתינוקת אין בעלי השפעה קשה לעתיד; כי המדובר במעשה חד פעמי שנעשה במצב של לחץ ודחק; וכי עונש מאסר עלול להסב אף למשפחה סבל רב, וגם להביא לפירוקה. הוסף, כי סך שנות המאסר שהושתו על המערער גבוה מרף הענישה הנהוג, ולראייה צורפו גזרי דין שונים בגדרם הושתו עונשים פחותים מזה שנגזר כאן. ח. לקראת הדיון עיינו בתסקיר משלים (מיום 29.9.09), בו נאמר כי המערער עושה שימוש בכלים הניתנים לו בטיפול לצורך הפחתת תגובות אימפולסיביות, ואף החל בהליך לשם טיפול זוגי אשר נגדע עקב המאסר. נמסר כי תפקודו במאסר תקין. צויין, כי רעייתו של המערער נמצאת במשבר קשה עקב מאסר בעלה, והיא, כמו המערער, מתקשים להתמודד עם העונש שהושת עליו, הן ברמה הנפשית והן בפן המעשי (טיפול בילדים, כלכלה וכדומה). קצינת המבחן חזרה ונדרשה להמשך ההליך השיקומי, וציינה כי מאסר ממושך עלול לחבל בהישגים עד כה. הדיון ט. בדיון בפנינו טען בא כוח המערער, עו"ד בניה, כי שגה בית המשפט קמא משקבע שמעשי המערער נעשו מתוך אכזריות. נטען, כי המערער איבד שליטה והתנהג מתוך חוסר שיפוט, וגם לא מנע פיסית את הטיפול בתינוקת, אלא בשל חסר שיפוט לא הבין את שעשה. על כן לא היה מקום לשקול שיקולי גמול והרתעה בענישתו. בהקשר זה נאמר, כי המערער הביע חרטה מיידית, והוא מודע לחומרת המעשים בהם הורשע. הוסף, כי עונש מאסר ממושך לא ישיג הרתעה, ומנגד יפגע בשיקומו של המערער ובשיבתו למשפחה. מטעם המשיבה טענה עו"ד חדד, וחזרה על חומרת המעשה ואכזריותו, המצדיקות את העונש שהושת. הוסף, כי שיקולי הרתעה במקומם בנסיבות , וכי גזר הדין משקף נכוחה שיקול זה מחד גיסא והתחשבות במצבו של המערער מנגד. הכרעה י. המערער הואשם בעבירה שעל שפלותה המוסרית אין צורך להכביר מלים, כעולה מכתב האישום בו הודה המערער. בית משפט זה נתקל מדי פעם במקרים העגומים מאין כמותם של פגיעה בחסרי ישע שאין חסרי ישע דוגמתם, עוללים שאין באפשרותם להתגונן מפני תקיפתם, שהטבע והחוק הטילו על הוריהם להעניק להם טיפול, חום ואהבה ותחת זאת הם מוכים וחבולים, והדבר עלול לעתים להביא עד חלילה למוות (ראו ע"פ 10715/08 ולס נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). במקרה שלפנינו - על פי האישום בו הודה המערער - ניענע את בתו התינוקת הבוכיה, ומשלא פסקה לבכות הטיח את קדמת ראשה שלוש פעמים בקיר. בצדק ציין בית המשפט כי חלחלה אחזתו; גם אנו חשנו כן. הפגיעות שנגרמו לתינוקת - שבר בגולגולת ודימומים בגולגולת במוח ובקרקפת וכן בחלקי גוף אחרים - היו קשות, ותודה לאל כי שרדה, ונקוה כי לא יהיו לה לרועץ בעתיד. אך המערער חטא בכפליים, בנוסף למכות גם אסר על רעייתו אם התינוקת להזעיק עזרה רפואית, והידר בעבירה זו עד שנשאר בבית לשם השגחה שלא תוזעק עזרה. עד שלא עזב את הבית בבוקר, קרי, לילה שלם לא ניתנה עזרה. הנה בתמצית היבטי החומרה שבפרשה, ואין צורך להוסיף. י"א. מנגד אכן למערער קורות חיים קשות והוא סובל מהפרעה, לא כזו הגורמת לו להיות לא אחראי למעשיו ובלתי כשיר לעמידה לדין; והסניגור המלומד, שטען כל הניתן, כמו גם המומחה מטעמו, הילכו בחוות הדעת ובטיעונים על החבל הדק שבין רצון להקלה בעונש בשל הפרעה נפשית, לבין אי רצון להגיע למחוזות מחלת הנפש המוציאה מכלל כשירות. חייו של המערער לא היו פשוטים, כנראה גם לא נישואיו, אך בודאי שבכל הצרות הללו לא חטאה התינוקת בת שבעת השבועות כדי שינהגו בה כאשר נהג בה אביה. אכן, על כפות המאזניים מצוי גם האינטרס השיקומי, הכולל מאמץ ראוי של שירות המבחן ושירותי הרווחה בעירו של המערער, ומאמץ המערער עצמו, להשתתפות בקבוצה טיפולית ולמפגש עם משפחתו - הסובלת ללא ספק אנושית, נפשית וכלכלית מן המצב שנוצר. המערער לא ביזבז את זמנו, ובליווי אחותו, שיש להכיר לה תודה, השתתף במפגשים הטיפוליים, וכן נפגש עם משפחתו במרכז קשר. לכל אלה יש משקל בגדרי הענישה, אם כי בית המשפט ראה להדגיש, נוכח הנסיבות הקשות של המעשה, את גורם ההרתעה והגמול, ובמקרה דנא מתקשים אנו לחלוק עליו, בלא שנמעיט בערכו של הפן השיקומי. י"ב. שקלנו בדבר. עיינו גם בפסיקה. בית המשפט קמא נדרש לפסיקה קודמת של בית משפט זה במקרים דומים (ע"פ 727/01 בדארנה נ' מדינת ישראל (לא פורסם), שם נדון אב (לאחר הקלת מה בערעור) ל- 75 חודשי מאסר בעבירת התעללות; ע"פ 9095/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם), שם אושר עונש של ארבע וחצי שנים בעבירות של תקיפת קטין חסר ישע והזנחה. הסניגוריה הפנתה מנגד לע"פ 5986/08 נתלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם) בו נדונה גננת ל-18 חודשי מאסר בעבירת התעללות, ולע"פ 1110/00 מדינת ישראל נ' פלונים, פ"ד נד(5) 229, שם הוטלו 15 חודשי מאסר בפועל בעבירת התעללות; ע"פ 4303/06 טויטמן וג'אד נ' מדינת ישראל (לא פורסם) שם נדונו הורים על התעללות והזנחה לשנת מאסר; וע"פ 4698/06 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם) שבו הומרה עבירת התעללות בעבירת תקיפת קטין והמאסר הועמד על 13 חודשי מאסר בפועל. עינינו הרואות כי מקרים כגון דא מחייבים מאסר בפועל; אורכו תלוי נסיבות. י"ג. המחוקק קבע לעבירה של חבלה חמורה בנסיבות של בן משפחה - מאסר עשר שנים (סעיפים 333 ו-335 (א1) לחוק העונשין. זו העבירה בה הודה המערער והורשע. עבירת התעללות בקטין או בחסר ישע (סעיף 368ג לחוק) - דינה תשע שנות מאסר. כשהמדובר באחראי כבנידון דידן, תקיפת קטין או חסר ישע שיש בה חבלה חמורה (סעיף 368 ב(ב)) דינה תשע שנים. ההבדל אינו גדול, ובנידון דידן ההרשעה היא מכל מקום בסעיף שלצדו קבוע העונש הגבוה. י"ד. הפסיקה כוללת כאמור מקרים שונים, אך גם אם לא הקל בית המשפט קמא עם המערער, לא מצאנו כי החמיר באופן המצדיק התערבות, נוכח נסיבותיו הקשות של המקרה, לרבות עיכוב הטיפול, שעלול היה להיות קריטי. יש חשיבות להרתעה ולגמול, וראוי כי ייצא הקול שאין לשאת פגיעות בקטינים, ובודאי קטיני קטינים, שהם חסרי ישע מכל וכל וזקוקים להגנה. על כן איננו נעתרים לערעור. ואולם, רואים אנו לנכון להביע את התקוה, כי במהלך תקופת מאסרו של המערער תינתן הדעת להמשך טיפול בגדרי המאסר, ולמפגשים ככל הניתן עם המשפחה, שבסופו של יום, כך יש לקוות, עתיד המערער לשוב אליה. אנו מבקשים כי עותק פסק דיננו יועבר לשירות בתי הסוהר. הדעת נותנת כי אם תהא התנהגות המערער ראויה והטיפול יימשך, תהא לכך משמעות בכל הנוגע לחופשות ולשחרור על תנאי בבוא השעה, או להליכים אחרים, בלא שניטע מסמרות. בנתון לכך איננו נעתרים לערעור.אלימות