להלן הכרעת דין בנושא אי ציות להוראת שוטר לעצור בצד: הכרעת דין ב"כ המאשימה מייחס לנאשם עבירות כדלקמן: א. נהיגה ללא רשיון נהיגה - לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה התשכ"א-1961 (2 עבירות). ב. הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו - לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"). ג. חבלה בכוונה מחמירה - לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין. ד. הפרת חובה של הורה או אחראי - לפי סעיף 337 לחוק העונשין. על פי הנטען בכתב האישום ב-19.10.03, בשעה 12:30, נהג הנאשם ברכב מסוג פולקסווגן (להלן: "הרכב") בכביש המחבר בין כפר ירכא לכפר אבו סנאן וזאת חרף העובדה שמעולם לא היה בעל רשיון נהיגה. תוך כדי נהיגתו, נתבקש הנאשם ע"י השוטר - רס"ר עמוס אגא - לעצור את רכבו בצד הכביש. הנאשם לא עצר אלא המשיך בנסיעתו, הגביר מהירות, תוך שהוא נוסע לכיוונו של השוטר וזאת בכוונה להכשיל את השוטר מלמלא את תפקידו כחוק ובכוונה לחבול בו ולהתחמק ממעצר. כתוצאה מדרך נהיגה זו נאלץ השוטר לזוז לשולי הדרך, על מנת שלא להפגע. עוד נטען בכתב האישום כי ב- 26.10.03, נהג הנאשם בטרקטור, מבלי שהיה בבעלותו רישיון נהיגה והרכיב את בנו בן הארבע על גבי כנף הטרקטור, תוך שהוא מפר את חובתו כהורה למנוע חבלה בגופו ובכך סיכן את חייו. עוד צויין, כי מזה כשבע שנים נוהג הנאשם בכלי רכב שונים, ללא רשיון, בתקופות של כפעמיים בשבוע. בהפתח הדיון ובמהלכו הודה הנאשם כי אין ולא היה ברשותו רישיון נהיגה, כי נהג ברכב ובטרקטור ללא רשיון, כי סיכן את בטיחות בנו בדרך שבה הסיע אותו על הטרקטור וכי לא ציית להוראת השוטר שהורה לו לעצור כאמור בכתב האישום. לדבריו, לא ציית לשוטר בשל העובדה שלא היה לו רשיון נהיגה והוא פחד לעצור. ב"כ הנאשם ציין במהלך המשפט ובסיכומיו כי מרשו אכן עבר את העבירות המיוחסות לו, למעט העבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין. הנאשם אמנם גרס בחקירתו, בביהמ"ש, כי לא הסיע את בנו על כנף הטרקטור אלא על משטח ברזל שבין כנף הטרקטור למושבו, אך הודה כי גם במקום ישיבה זה, ליד הכנף, יש משום סיכון לילד והיתה זו טעות להושיב את הילד במקום בו הושב. הנאשם הסביר כי אמר לחוקר, שגבה ממנו את הודעתו (ת/3), כי בנו ישב ליד הכנף והחוקר רשם בהודעתו כאילו אמר שבנו ישב על הכנף. בנסיבות אלו, כשהנאשם מודה כי סיכן את בנו הקטן ולפיכך עבר את העבירה המיוחסת לו, אינני רואה צורך להכריע בשאלה האם בנו הושב על כנף הטרקטור או בסמוך לכנף. כאמור, סלע המחלוקת היחיד במשפט זה הוא האם עבר הנאשם את העבירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין. סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, המגדיר את העבירה של חבלה בכוונה מחמירה, קובע כהאי לישנא: "(א) העושה אחת מאלה בכוונה להטיל באדם נכות או מום, או לגרום לו חבלה חמורה, או להתנגד למעצר או לעיכוב כדין, שלו או של זולתו, או למנוע מעצר או עיכוב כאמור. דינו - מאסר עשרים שנים: (1) פוצע אדם או גורם לו חבלה חמורה, שלא כדין; (2) מנסה שלא כדין לפגוע באדם בקליע, בסכין או בנשק מסוכן או פוגעני אחר". לית מאן דפליג כי הנאשם לא עצר רכבו וניסה להמלט מהמקום, חרף הוראת השוטר בשל פחדו, בעטיה של העובדה שנהג ללא רשיון נהיגה. ברור איפוא, כי עשה מעשיו בכוונה "למנוע מעצר או עיכוב" ע"י השוטר. השאלה האם עבר הנאשם את העבירה הנדונה תיפול ותקום איפוא, על סמך ההכרעה בשאלה האם הוכח כי הנאשם ניסה, שלא כדין, לפגוע בשוטר באמצעות נשק מסוכן או פוגעני. יאמר מיד, רכב, שנהגו מנסה לפגוע באדם אחר באמצעותו, הוא נשק מסוכן או פוגעני (ראו ע"פ 1184/00 מחמיד ג'מאל נ. מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 159). כיוון שעל מנת להרשיע הנאשם בעבירה המיוחסת לו, יש להוכיח כי ניסה לפגוע בשוטר, באמצעות רכבו, אזי ברור כי יש צורך בהוכחת מטרה (כוונה) להשלים את העבירה דהיינו את הפגיעה הפיזית בשוטר (ראו עפ"י 5150/93 פאיז סריס נ. מדינת ישראל פ"ד מ"ח (2) 183, בעמ' 186). המסקנה המתבקשת איפוא היא כי אם הוכח בפניי, מעל לכל ספק סביר, כי הנאשם אכן התכוון לפגוע ברכבו בשוטר, אזי עבר את העבירה המיוחסת לו. התביעה סבורה, כי הוכיחה את הנסיון לפגוע פיזית בשוטר באמצעות עדותו של השוטר - רס"ר עמוס אגא. מעדותו של רס"ר אגא עולה, כי ביום הארוע הציבו הוא ושוטר נוסף - רס"ר צבי גרינשטיין מחסום משטרתי בכביש שבין ירכא לאבו סנאן. המחסום הוצב בפסגתה של עלייה, כשרכבם המשטרתי חונה על שולי הכביש, כשחזיתו לכיוון הכביש. לדבריו, בתחילת חקירתו הראשית, הוא עמד במרכז הכביש ואז הבחין ברכב העולה בעלייה. הוא סימן לו לעצור. או אז, האיץ הנהג את מהירותו ואילץ אותו לקפוץ ממרכז הכביש למדרכה שמשמאלו. הרכב המשיך לנסוע במהירות גבוהה לכיוון העיקול שבהמשך דרכו. הוא הספיק לזהות את הנאשם כנהג הרכב, שכן הכיר אותו מארוע קודם. לדבריו, כשקפץ למדרכה היה הרכב "קרוב מאד" אליו וב"מהירות מאד גבוהה" (עמ' 15 ש' 13). בחקירתו הנגדית, גרס רס"ר אגא כי עמד כמטר מהמדרכה, מצד ימין של הרכב וכי אם היה נשאר לעמוד במקום בו עמד היה נפגע, או כלשונו "לא הייתי עומד כאן היום" (עמ' 17 ש' 23). עוד מסר בחקירתו הנגדית, כי כשקפץ למדרכה היה הרכב במרחק של "בסביבות" 10 מטר ממנו (עמ' 18 ש' 13, 14). עוד אישר, כי הרכב נסע בעלייה ובעיקול (עמ' 20 ש' 13, 14). לשאלת ביהמ"ש השיב העד, כי רוחב הכביש במקום הארוע, הוא 6-7 מטר לערך וכי הוא עמד כ- 2.5 - 3 מטר ממרכז הכביש, בעת שסימן לנאשם לעצור. עוד מסר העד כי הרכב בו נהג הנאשם הוא רכב "ישן" (עמ' 19 ש' 5). בן זוגו של רס"ר אגא למחסום, היה השוטר - רס"ר צבי גרינשטיין. בעת האירוע השנוי במחלוקת, ישב הוא ברכב המשטרתי והכין דו"ח מחסום. לדבריו, בשלב מסויים, הבחין ברס"ר אגא "רץ לרכב", נכנס לרכב המשטרתי ואז אמר לו רס"ר אגא כי נהג הרכב שחלף במקום ניסה לדרוס אותו. הוא גם אמר לו את שם הנהג. לאחר התשובה דלעיל, ריעננה ב"כ המאשימה את זכרונו של העד והזכירה לו כי בחקירתו במשטרה גרס, כי הבחין שרס"ר אגא "זז במהירות לכיוון המדרכה". העד השיב כי אינו זוכר אך אם רשם כך בדו"ח, אזי זה נכון. בחקירתו הנגדית טען העד, כי כשהבחין ברכבו של הנאשם, היה זה לאחר שהרכב חלף על פני רכבו והיה במרחק של כ- 20 מטרים ממנו. בהמשך אמר, כי כשרס"ר אגא קפץ למדרכה, רכבו של הנאשם כבר חלף על פני הניידת. עוד עולה מחקירת רס"ר גרינשטיין כי המהירות המותרת במקום האירוע היא 50 קמ"ש וכי העיקול, בנתיב נסיעתו של הנאשם, לאחר מקום המחסום, הוא חד ונמצא במרחק של פחות מ-30 מטר ממקום המחסום. בחקירתו במשטרה הודה הנאשם כי נסע ללא רשיון נהיגה הן בכלי רכב שונים והן בטרקטור וכי הרכיב את בנו בן ה-4 על כנף הטרקטור. הוא הכחיש כי ניסה לדרוס את רס"ר אגא וציין כי הוא ורס"ר אגא נמצאים בקשר טוב. בחקירתו בביהמ"ש גרס העד כי בעת שרס"ר אגא הורה לו לעצור, נמצא השוטר במרכז הכביש על גבי הנתיב הנגדי ולא בנתיב נסיעתו. בחנתי את הגרסאות העובדתיות שהובאו בפניי ונראה לי כי ניתן, בזהירות הראויה, לאמץ כנכונה, בכפוף להסתיגויות שיובאו בהמשך, את עדותו של רס"ר אגא. עד זה עשה עלי רושם של דובר אמת. לא היתה לו כל סיבה להעליל עלילת שווא על הנאשם. הנאשם והעד מצויים בקשרים וביחסים טובים. העד ציין זאת בתחילת דבריו. נראה, כי ניסה, כמיטב יכולתו, להעיד אמת. על תחושת הסכנה שחש ניתן ללמוד גם מדבריו של רס"ר גרינשטיין מייד לאחר האירוע. מעדותו של רס"ר גרינשטיין עולה כי רס"ר אגא אמר לו כי הנאשם ניסה לדרוס אותו. דברים אלו הינם RES GESTA והם אכן מעידים כי השוטר אגא חש שהנאשם ניסה לדרסו. יחד עם זאת, מגבלות הקשורות במצב אליו נקלע, בהאמינו שהוא בסיכון, מה שאילצו לקפוץ למדרכה, מקשות מן הסתם על דיוק בהערכת מרחקים וסיכונים ועלולות להביא לראיה סוביקטיבית של הדברים. מנגד, לא אוכל ליחס משקל לעדותו של רס"ר גרינשטיין. עד זה לא זכר את פרטי האירוע והיה צורך ברענון זכרונו על מנת לשמוע ממנו, גם אז, כי אינו זוכר וכי אכן מה שכתוב בדו"ח שערך משקף את המצב לאשורו. מתאורו של העד את נסיבות הארוע, ניתן להסיק כי הבחין ברס"ר אגא וברכבו של הנאשם רק בתום הארוע כשרכבו של הנאשם כבר חלף על פניו. גם אם ראה שרס"ר אגא קפץ למדרכה לא ברור מעדותו האם כוונתו הינה למדרכה שלידה חנה הרכב המשטרתי (ראו נ/1), או למדרכה שבנתיב הנגדי. בנסיבות אלו, לא אסתייע כלל בעדותו של רס"ר גרינשטיין. גם לעדותו של הנאשם בביהמ"ש אתיחס בקב של חומטין. עד זה ניסה ככל יכולתו, להרחיק עצמו מהמיוחס לו ע"י התביעה ולצורך כך אף היה מוכן להסתבך באמירות כי במשטרה כלל לא ייחסו לו את הנסיון לדרוס את רס"ר אגא. כשהופנה להתייחסויות מפורשות בנושא, כולל מפיו, הסתבך שוב באמירת אי אמת וניסה לטעון כי רק שאלו אותו על קשריו עם רס"ר אגא (עמ' 30 ש' 30 ואילך). כמו כן, ניסה לצמצם את משך התקופה שבה נהג ללא רשיון. בחקירתו במשטרה הודה כי נהג, ללא רשיון, במשך 7 שנים. ואילו בביהמ"ש צמצם תקופה זו לשנתיים וחצי או שלוש (עמ' 28 ו-29). כשהופנה לגירסתו במשטרה גרס כי התכוון ל-7 פעמים ולא ל-7 שנים. לאחר שהופנה לכך שבת/3 הודה בנהיגה של פעם, פעמיים בשבוע, כפר בעובדה זו אך הודה כי הוא נוהג, ללא רשיון פעם, פעמיים בחודש, מה שלא עולה בקנה אחד כמובן עם גירסתו כי נהג ללא רישיון רק 7 פעמים, אפילו נקבל גירסתו "המשופצת" כי המדובר בתקופה של 2.5-3 שנים. לאור האמור לעיל, לא אוכל לאמץ את גירסת הנאשם אודות מיקום עמידתו של רס"ר אגא בעת שחלף על פניו ואני מעדיף כאמור את גירסתו של רס"ר אגא. המסקנה המתבקשת מקביעותי דלעיל היא כי בעת שרס"ר אגא אותת לנאשם לעצור, עמד השוטר בנתיב נסיעתו של הנאשם, מימינו של רכב הנאשם, במרחק של כמטר מהמדרכה. הנאשם לא עצר אלא האיץ מהירות נסיעתו והשוטר קפץ למדרכה משום שסבר כי אם לא יקפוץ יפגע ע"י הרכב. רס"ר אגא העריך את מיקומו של הנאשם, בעת שקפץ למדרכה, במרחק של כ-10 מטרים ממנו. עוד ניתן להסיק מחומר הראיות שהובא בפניי, כי המהירות המותרת במקום הארוע היא 50 קמ"ש, כי הנאשם נסע בעלייה, חלף על פני עיקול ונסע לעברו של עיקול חד, שהיה במרחק של כ- 20-30 מטר ממיקום המחסום. על העיקולים ניתן ללמוד גם מ-ת/1. האמנם התכוון הנאשם לפגוע פיזית ברס"ר אגא? האמנם ניתן להסיק מנסיבות המקרה כי לולא קפיצת השוטר למדרכה היה נדרס? הניתן לקבוע כי התוצאה הטבעית של דרך נהיגתו מעידה על מטרתו ו/או כוונתו? נראה לי, שהתשובה לכל השאלות הנ"ל היא שלילית. אחרי ככלות הכל, במשפט פלילי עסקינן ובנסיבות שיפורטו להלן לא אוכל לקבוע בוודאות של למעלה מכל ספק סביר, כי הנאשם שם לו למטרה לפגוע בשוטר. מסקנתי דלעיל מתבססת על משקלן המצטבר של הנסיבות הבאות: א. מחומר הראיות עולה כי הנאשם לא סטה לעברו של השוטר אלא המשיך בנתיב נסיעתו. ב. הערכת השוטר כי אילו לא קפץ למדרכה היה נפגע הנה הערכה סובייקטיבית, שאינה מעידה בהכרח כי היא נכונה. הערכת המצב של רס"ר אגא נעשתה לדבריו כאשר הנאשם היה במרחק של כ-10 מטרים ממנו. הערכת מרחקים וכיוונים בנסיבות של תחושת סכנה ודחק הנה בעייתית ואפשר שהמרחק היה גדול עוד יותר ושהנאשם היה בנתיב נסיעה שלא סיכן את השוטר בפגיעה, אילו לא קפץ. רוחב הכביש כלל לא נמדד. לא הוגשה לי כל ראיה בנדון מלבד הערכות. גם רוחב הרכב בו נהג הנאשם לא נמדד ואין לי ידיעה שיפוטית בנדון. גם אם אצא מנקודת הנחה כי רוחב הכביש הוא אכן 6-7 מטרים כדברי רס"ר אגא, ואניח לטובת הנאשם כי המדובר ב-7 מטרים, עדיין לא אוכל לקבוע, כאמור, כי אילו המשיך בנתיב נסיעתו היה פוגע בשוטר. ג. סביר להניח כי הנאשם לא נסע במהירות גבוהה, שכן הוא נסע בעלייה ברכב ישן, לאחר שיצא מעיקול ונכנס, תוך זמן קצר ביותר, לעיקול חד. המהירות המותרת במקום היא 50 קמ"ש והנאשם עצמו העיד כי נסע באיטיות. גם אם האיץ מהירותו, אין זה סביר כי הגיע למהירות ממש גבוהה. במרחק של כ-10 מטרים ולמעלה מכך במהירות שאינה גבוהה אין לקבוע כי התוצאה הטבעית של המשך נסיעה, היא פגיעה בשוטר. ד. רס"ר אגא הכיר את הנאשם. הנאשם הכיר אף הוא את רס"ר אגא וניתן להניח כי זיהה אותו במקום עמידתו במחסום. אין ניתן לשלול את האפשרות כי האצת המהירות נעשתה על מנת שיקשה על רס"ר אגא לזהות את הנאשם ולא על מנת לדרוס את השוטר. נכון אמנם שהנאשם לא העלה גרסה זו אך הוא גם לא נשאל האם האיץ מהירותו ומדוע עשה זאת. לפיכך הסתפק באמירה כי פחד להלכד בשל נהיגתו ללא רשיון. מסקנתי דלעיל פירושה אי יכולת להרשיע הנאשם בעבירה שיוחסה לו. יחד עם זאת נראה לי כי בנסיבות הענין, סיכן הנאשם את רס"ר אגא גם אם לא התכוון לפגוע בו. הוא האיץ מהירותו כאשר שוטר אותת לו לעצור ועמד על הכביש בקירבת מקום. גם לנאשם, בנסיבות שכאלו, קשה להעריך מרחקים וכיוונים ואת דרך התנהלותו של השוטר ולפיכך היה עליו להאט מהירות נסיעתו ובוודאי לא להגבירה. גם אם אצא מנקודת הנחה כי הנאשם היה נהג מיומן, חרף העובדה שלא עבר מבחני רישוי, עדיין יש בדרך זו נהיגה פזיזה המסכנת חיי אדם. האצת המהירות במרחק כה קצר מפיתול חד בכביש, סיכנה גם את הנאשם עצמו. אמנם התביעה לא ייחסה לנאשם נהיגה פזיזה, אך ברור היה מתחילת הדיון בפניי כי התביעה מנסה להוכיח, והדבר אף נאמר מפורשות, כי התוצאה הטבעית של נהיגתו המסוכנת של הנאשם, היא פגיעה פיזית בשוטר. בנסיבות אלו נראה כי הנאשם התגונן גם מפני ייחוס של עבירה שעניינה נהיגה פזיזה שסיכנה את חיי השוטר לפי סעיף 338 לחוק העונשין. לאחר שהוכחו בפניי יסודות העבירה לפי סעיף 338 לחוק העונשין ושוכנעתי כי לנאשם ניתנה הזדמנות להתגונן מפני עבירה זו, אני מרשיעו חלף העבירה שיוחסה לו, בעבירה לפי סעיף 338 לחוק העונשין. סוף דבר, הנאשם מורשע ב- 2 עבירות לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה, בעבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, בעבירה לפי סעיף 337 לחוק העונשין ובעבירה לפי סעיף 338 לחוק העונשין. זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט העליון. משטרהמשפט תעבורהאי ציות להוראת שוטרשוטר