תביעה של חברה נגד המנהל שלה מכח חתימתו על כתב ערבות

העובדות: זוהי תביעה כספית בגין חובות החברה טשויט קבלנים (1996) בע"מ (להלן: "החברה") כנגד הנתבע כמנהל ובעל מניות בחברה וכערב לחובותיה מכח חתימתו על כתב ערבות. (נגד החברה ניתן פסק דין בנפרד). הנתבע מכחיש כי היה בעל מניות, דירקטור או נושא משרה בכירה בחברה, וטען כי לא היה צד להתקשרות בין התובעת לחברה. לענין ערבותו טען כי חתם בשם מנהל החברה בהרשאתו וכשלוחו ובהסכמת התובעת. (גם מנהל החברה היה נתבע אלא שההליכים נגדו עוכבו בשל פשיטת רגל).   הצדדים הגישו רשימת מוסכמות ופלוגתאות כדלקמן: מוסכמות: בין הנתבע לנציגת התובעת היכרות מוקדמת.ב התובע החזיק ברשותו את חותמת החברה.ו הנתבע חתם על הסכם השמת העובדים המסומן ת/1.נ הנתבע חתם על כתב הערבות המסומן ת/2. הנתבע חתם ואישר את כרטיסי נוכחות ודווח שעות העבודה של עובדי הנתבע.ב התובעת שילמה את מלוא שכר העובדים בהתאם לאישורי הנתבע .ו מערכת היחסים בין התובעת לחברה התבצע באמצעות הנתבע .נ סכום חובה המאושר של החברה לתובעת הינו בסך של 133,956 ₪ בהתאם לפסק הדין של כבוד הרשם עידו רוזין מבית משפט השלום בבאר-שבע.ב   פלוגתאות: הנתבע הציג עצמו בפני נציגת התובעת כמנהל בחברת "טשויט קבלנים (1996) בע"מ (להלן: "החברה").ו האם הנתבע הודיע לנתבעת כי הינו מוסמך לחתום בשם החברה? האם הנתבע ערב אישית לחובות החברה כלפי התובעת? האם הנתבע היה מעורב בפעילויות ניהול בחברה? האם הנתבע חתם על כתב הערבות בשם הנתבע 1? ("החברה").נ האם יכלה התובעת לדעת כי הנתבע אינו מנהל החברה? האם נוהל מו"מ בין התובעת לנתבע 2 ("מנהל החברה").ב מהי נפקדות חתימת הנתבע 3 על ההסכם וכתב הערבות?   בשם התובעת הוגש תצהירה של מנהלת סניף דרום בתובעת, הגב' ברששת. לטענתה הנתבע פנה אליה וביקש שתספק שירותי כח אדם לחברה לצורך ביצוע פרוייקט עבודות בניה ושיפוץ של בית המעצר בבאר-שבע. המצהירה מציינת כי הכירה את הנתבע ולטענתה הוא מסר לה כי אין הוא עובד כשכיר בחברה אלא מנהל. היא מסרה לעיונו את הסכם ההתקשרות והוא ביקש ממנה פרטים נוספים ונוהל ביניהם מו"מ. הנתבע חתם בפניה ואף שם את חותמת החברה על ההסכם. לטענתה הודיעה לו כי ההסכם ייכנס לתוקף רק לאחר חתימת מנהל החברה על כתב הערבות אך הוא ביקש לחתום בשם מנהל החברה נוכח הדחיפות בביצוע ההסכם. עוד טענה כי הנוהג הוא כי בעלי החברה חותמים על כתב הערבות, אך נוכח הצהרת הנתבע כי הינו מנהל בחברה ומוסמך לחתום בשם בעליה והיכרותה הקודמת עימו הסכימה לקבל ערבותו האישית. לאחר ביצוע העבודה נשארה החברה חייבת לתובעת סכום של 1,333,956 ₪. לדבריה פנתה לנתבע והוא הבטיח להביא שיק של החברה. שני שיקים שנמסרו חזרו בשל היות החשבון מוגבל. לטענתה ידע הנתבע שלחברה אין יכולת לשלם, וכי בהעדר הרשאה והסכמה של מנהל החברה חתם על הערבות באופן אישי. הנתבע הציג בפניה מצג שווא כי הוא מנהל בחברה ומורשה חתימה מטעמה. כנגד החברה ומנהלה ניתן פסק דין בהעדר הגנה, ויש בכך כדי להצביע על הודאה חבותם.   הנתבע בתצהירו טען כי עבד בחברה כעובד שכיר ומשכורתו הינה 5,000 ₪. תפקידו בחברה לא היה מוגדר, לעתים הוזכר כמהנדס החברה ולעיתים כמנהל העבודה שלה. החברה ביצעה עבודות בניה במספר אתרים וברובם עסקו מנהל החברה ובנו. הוא פיקח על ביצוע העבודות בשני אתרים בשדרות ובלוד. מעת לעת הטיל עליו מנהל החברה גם לחפש אחר עובדים, אך מעולם לא היה מעורב בעניינים הכספיים של החברה, ולא ידעה על מצבה הכספי. לא היתה לו זכות חתימה בשם החברה ובדרך כלל חתם על מסמכים הקשורים לתחום אחריותו. לצורך כך נתן לו מנהל החברה חותמת של החברה. בכל הנוגע לענייננו התבקש ע"י מנהל החברה ב-10/2002 להשיג פועלים, ומהיכרותו את התובעת בעבר כעובד שלה התבקש ע"י מנהל החברה לבדוק אפשרות להשיג פועלים באמצעותה. לכן פנה לתובעת אך לא הציג עצמו כמנהל החברה אלא כמנהל עבודה. מנהל החברה ביקש ממנו לסגור עסקה עם התובעת והוא עשה כן. ביום 1.10.2002 היה במשרדי התובעת ומשנאמר לו כי התובעת יכולה לספק לחברה עובדים התקשר למנהל החברה ששוחח עם ע"ת 1 בכל הנוגע לגובה התמורה מועד התשלומים וכו'. מנהל החברה ביקש ממנו לחתום בשם החברה לאחר שתיאם עימו כי פרטי ההסכם תואמים את פרטי שיחתו עם ע"ת 1. ע"ת 1 שוחחה עם מנהל החברה והוא אישר בפניה כי הנתבע מוסמך לחתום בשמו. באותו מעמד אף לא היה בידו מספר תעודת הזהות של מנהל החברה ואחת מהעובדות בחברה התקשרה עימו לצורך בירור המספר. מעולם לא התכוון לערוב אישית לחובות החברה וגם התובעת לא ראתה בחתימתו ערבות אישית שלו. גם הוא הופתע כמו שאר עובדי החברה מכך שהחברה הפסיקה את פעילותה מאחר ובחודש נובמבר הוא קיבל ממנה הטבות נוספות. מנהל החברה טען בפניו כי סיבת קריסת החברה היתה התמוטטות הקבלן הראשי שלא שילם עבור העבודות שבוצעו בשדרות. החברה עדיין חייבת לו שכר של חודשיים ופיצויי פיטורין.   המצהירים נחקרו נגדית ולתוכן עדותם אתייחס במידת הצורך בפרק הבא.   פסק הדין: בבואי להעריך את מהימנות עדת התובעת לעומת עדות הנתבע, אני מעדיפה את עדות הנתבע כמהימנה יותר. חיזוק להתרשמותי מצאתי בעובדה כי מלכתחילה לא הוגשה התביעה כנגד נתבע זה אלא כנגד החברה ומנהלה. כתב התביעה המתוקן שנוסח ברשלנות רבה, אף הוא מייחס לנתבע אחריות כמנהל מה שאין כך. כן נטען כלפיו להרמת מסך בטענה שהוא דירקטור של החברה, כאשר מרישומי החברה שצורפו לכתב התביעה עולה כי אין הוא מנהל בחברה ולא בעל מניות.   ע"ת 1 מסרה גם תצהיר בתמיכה לבקשה לעיקול זמני כנגד החברה והנתבע 2, ושם טענה כי את הנתבע הכירה כמנהל העבודה בחברה. שם טענה עוד כי מנהל החברה פנה אליה בבקשה דחופה לקבל עובדים לאותו פרוייקט והציג בפניה מצג כי המדובר בפרוייקט רווחי מאוד וכי הוא זקוק לעובדים. עוד טענה שם כי מנהל החברה הוא שחתם על הערבות האישית להסכם והוא שהציג בפניה מצגים שגרמו לה לתת בו אמון. בהמשך התצהיר היא שוב חוזרת על כך כי הנתבע הוא מנהל העבודה בחברה. גירסתה זו תומכת דווקא בגרסת הנתבע. אם אכן הכירה אותו היכרות מוקדמת ידעה כי הפרטים הרשומים כפרטי הערב אינם פרטיו, ונוסף על כך ידעה בוודאות כי אין הוא מנהל בחברה, וכי הוא חותם בשם מנהל החברה. עובדה זו מתחזקת מהודאת העדה עצמה כי הנוהג היה להחתים את בעלי החברה המתקשרת (פרוטוקול עמ' 5 שורות 4 - 5 ו-6) וכי הנתבע לא היה בעלים.   הסבריה של ע"ת 1 לגרסאות הסותרות בין תצהירה מיום 28.1.01 לבין תצהירה מיום 23.5.02 אינם מהימנים. אם אכן חתם הנתבע בשם עצמו, מדוע נרשמו פרטיו של מנהל החברה כערב ולא פרטי הנתבע? לא מצאתי כל בסיס עובדתי לטענת ע"ת 1 כי הנתבע ידע מהו מצבה של החברה וכן לא מצאתי בסיס לטענה כי הנתבע בצורה כלשהיא הציג בפניה מצג הנוגע ליכולת הכספית של החברה. (ראה פרוטוקול עמ' 6 שורות 10-9-8).   כאמור, אין מחלוקת על כך והדבר עולה מרישומי רשם החברות כי הנתבע איננו בעל מניות או מנהל בחברה , ולפיכך דוקטרינת "הרמת המסך" כלל לא חלה עליו.   על פי דיני החוזים הכלליים עשוי אדם לחוב כלפי אחר אפילו לא התחייב בעצמו, אלא באמצעות שלוח שמונה על ידו. בסעיף 2 לחוק השליחות התשכ"ז - 1967 נאמר כי "שלוחו של אדם כמותו, ופעולת השלוח, לרבות ידיעתו וכוונתו, מחייבת ומזכה לפי העניין את השולח". השולח הוא צד לחוזה לכל דבר ועניין, כאילו ערך אותו בעצמו, ואילו השלוח "יוצא מהתמונה", ואין הוא מבחינה משפטית צד להסכם שנערך עם הצד השלישי. דברים אלה אמורים כאשר פעל השלוח במסגרת הרשאתו, ואין ראייה לכך כי חרג ממנה, כפי שנטען בסיכומי ב"כ התובעת. נוסף על כך, על התובעת היה לברר אם הנתבע פעל בשם עצמו או כשלוח, ואם הוא פעל במסגרת שליחותו, או שחרג מההרשאה וחב באופן אישי. עדות לכך כי התובעת עצמה ידעה כי הנתבע פעל בהרשאה עולה מתצהיר ע"ת 1 מיום 28.1.01, בו טענה כי מנהל החברה הוא החתום כערב אישית להסכם, והוא שהציג בפניה את המצגים שהיא מייחסת בתצהירה מיום 23.5.02 לנתבע.   אמנם מנהל החברה הגיש תצהיר מטעמו בבקשת הרשות להתגונן שם טען כי הנתבע הוא הוא שהתקשר בשם החברה בלי ידיעתה ובלי ידיעתו, אולם דיון בבקשתו לא התקיים הואיל וניתן נגדו צו לכינוס נכסים ועיכוב הליכים. לא ברור מדוע נמנעה התובעת מלהביאו לעדות, אם גירסתו תומכת בגרסתה היא, והמנעות זו יש לזקוף לחובתה.   יש לזכור כי דיני השליחות אינם קובעים דרישות צורניות מיוחדות כתנאי לתוקפה של שליחות. שליחות עשויה להיווצר "בהרשאה בכתב או שבעל פה מאת השולח לשלוח או בהודעה עליה מאת השולח לשלוח, או בהודעה עליה מאת השולח לצד השלישי, או על ידי התנהגות השולח כלפי אחד מהם". אין ספק כי הנתבעת פעלה בהתאם להסכם וקיבלה עובדים מהתובעת בחודשים 12/2000-11-10 לעבודה נשוא ההסכם. מכאן שיש לראות בהתנהגותה לאחר חתימת ההסכם ובהתנהגות מנהלה כאישור פעולותיו של הנתבע כשלוחם.   באנלוגיה מדיני השטרות: א' הפועל כשלוחו של ב' לצורך חתימה על שטר רשאי לחתום בשני אופנים: לחתום את שמו של ב' כאמור בסעיף 92 (א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] או לחתום א' בשם ב' כאמור בסעיף 25 (א) רישא לפקודה. בשני המקרים יחויב ב' כפוף לכך שקיימת הרשאה מצד ב' לחתימתו של א'. רק אם א' שחתם ללא גילוי זהותו של שולחו יחוייב באופן אישי.   נקודת המוצא היא כי חתימתו של אדם מחייבת אותו באופן אישי, אך מי שהוסיף לחתימתו מילים ברורות של שליחות וגילה את זהות שולחו, והבהיר את העובדה שחתימתו היא במסגרת השליחות, יהיה פטור. עדותו של הנתבע היתה בענין זה עקבית ומהימנה וכאמור היו לה תימוכין בעדות ע"ת 1 עצמה. באשר לעובדה כי הנתבע הגיש תביעה בבית הדין לעבודה, יש בה כדי לחזק את טענתו כי לא ידע מה מצבה הכספי של החברה. מכל מקום גם ללא התצהיר המשלים הנטל בענין זה מוטל על התובעת והיא לא עמדה בנטל זה.   במקרה דנן העובדות מצביעות על כך כי הנתבע הורשה לחתום על כתב הערבות בשם מנהל החברה ציין על כתב הערבות את זהות השולח, והעובדה כי חתימתו היא במסגרת השליחות היתה בידיעת ע"ת 1.   סיכומו של דבר: התביעה כנגד הנתבע - נדחית.   התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בצירוף מע"מ. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.  מסמכיםערבות