1. זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות בירושלים מיום 12.1.03, בתיק ת"ק 4173/02 (כב' השופט אברהם בן-הדור), בו נפסק כי על המבקשת לשלם למשיב 1 (להלן - אבידן), סך של 13,000₪ בצירוף תשלום השמאי בסך 826₪ ו-400₪. החלטתי לדון בבקשה כערעור. רקע עובדתי 2. ביום 29.7.02 הכניס המשיב 3 (להלן - סטריק) את רכבו, מסוג ונדורה מ.ר. 6034008 (להלן - הרכב של סטריק), למוסך המבקשת (להלן - המוסך), לבדיקת ליקוי במערכת מיזוג האוויר. סטריק ביקש בשיחה טלפונית שקיים לבדוק את הרכב גם תוך כדי נסיעה, בציינו כי מסמכי הרכב ותעודת הביטוח נמצאים בתא הכפפות. 3. בתום התיקון, יצא מנהל המבקשת, מר עודד עטיה (להלן - עטיה) לנסיעת מבחן ברכב של סטריק, וביציאתו מהמוסך, תוך כדי נסיעתו לאחור, פגע ברכבו של אבידן (להלן - הרכב של אבידן), שחלף במקום, וגרם לו נזקים (להלן - התאונה). 4. ביום 22.10.02 הגיש אבידן, לבית משפט לתביעות קטנות, תביעה על סך 14,524₪ נגד המבקשת ונגד המשיבה 2, חב' הביטוח אצלה היה הרכב של סטריק מבוטח (להלן - חב' הביטוח), בגין הנזקים שנגרמו לרכבו של אבידן. 5. המבקשת הגישה כתב הגנה ושלחה לסטריק הודעה לצד שלישי. בכתב ההגנה טענה, כי אבידן נהג ברכבו במהירות גבוהה, וזו היתה הסיבה העיקרית לתאונה, ולפיכך ביקשה לדחות את תביעתו. כמו כן טענה, כי גם אם ייקבע כי המבקשת אחראית לתאונה ולנזקיה, כי אז יש לחייב את חב' הביטוח, או לחילופין את סטריק, שכן סטריק יצר מצג שווא, לפיו קיים כיסוי ביטוחי לכל נהג הנוהג ברכב, ולולא מצג זה לא היה עטיה נוהג כלל ברכב. בהודעת המבקשת לסטריק טענה, כי היא רואה עצמה זכאית לשיפוי ממנו בגין כל הנזקים שייגרמו לה עקב התביעה, וזאת בשל מצג השווא שיצר, לפיו לנהיגה ברכב יש כיסוי ביטוחי מלא כולל לעטיה. 6. חב' הביטוח הגישה למבקשת הודעה לצד ד', בה טענה, כי המבקשת חבה באחריות מקצועית בעת שימושה ברכב ובעת קרות התאונה, שאינה מכוסה בפוליסה של חב' הביטוח (פרק ז' סעיף 20ב(4) לפוליסה). הסתמכות המבקשת על מצג השווא של סטריק אינה מועילה כאשר הנזק שנגרם בתאונה הוא באחריותה המקצועית הבלעדית של המבקשת. 7. בית-משפט קמא קבע, כי נסיעתו של עטיה ברכב היתה נסיעה לבדיקת תקינות התיקון שבוצע, היינו בדיקת כושר הרכב, וכי אבידן ראה בנהיגתו של עטיה ברכב כחלק מתהליך התיקון. בהתאם לסעיפים 19 ו-20 לפוליסת הביטוח שהוצגה בפני בית משפט קמא, מבחני כושר הרכב אינם כלולים בכיסוי שמעניק הביטוח, ולכן פסק בית משפט קמא כאמור בסעיף 1 לעיל. מכאן הערעור. טענות הצדדים 8. בבקשת רשות הערעור קובלת המבקשת על קביעת בית המשפט, לפיה הפוליסה אינה מכסה את התאונה, שכן לפי סעיף 19 לפוליסה קיים כיסוי ביטוחי גם ל"תחרות ומבחני כושר רכב". בנוסף טענה, שבית-משפט קמא לא הכריע בטענתה, בדבר מצג השווא שיצר סטריק כלפיה, ולא הכריע בשאלת האחריות לתאונה עצמה, לגביה טענה, כי בשל נסיעתו המהירה של אבידן לא הספיק להבחין ברכבו של סטריק, וכך נגרמה התאונה. 9. בתגובת המשיבים 2-3 (חב' הביטוח וסטריק) מיום 13.5.03 נטען, כי הפוליסה של בעל הרכב אינה מכסה פעולות שעושה בעל מקצוע, ועל כן בדין נקבע כי האחריות לנזק חלה על המבקשת, ולפיכך ביקשו לדחות את הבקשה. 10. בתגובת אבידן מיום 6.1.04 נטען, כי הוא נסע לתומו בדרך הגובלת במוסך, ועטיה הוא זה שנהג ברשלנות, בכך שיצא לפתע מהמוסך בנסיעה לאחור בלי לבדוק כראוי אם הכביש פנוי, ובלי לדאוג לכך שאדם אחר יכוון אותו בנסיעתו לאחור. לפיכך, טען אבידן, שאין לחייבו בגין רשלנות המבקשת, אשר לא דאגה לביטוח מתאים, המכסה נזקים הנגרמים כתוצאה מנהיגת מבחן ברכבים המטופלים על ידיה, ואין להטיל עליו אחריות, שכן הוא היה צד תמים שנפגע מרשלנותה של המבקשת, וביקש לדחות את הבקשה. דיון 11. לאחר עיון בחומר שהונח לפניי, החלטתי לדחות את הערעור. מפרוטוקול הדיון (מיום 12.1.03, עמ' 2 באמצע) עולה, כי את עטיה כלל לא עניין היקף הביטוח: "ת. ...אין לי מושג איזה ביטוח יש לו. ראיתי את החובה באוטו וזה דבר אלמנטרי...". לענין מטרת הנסיעה, השיב עטיה (שם): "ש. למה נכנסת לרכב. ת. לנסוע בו. ש. כחלק מבדיקה של הטיפול. ת. כן". 12. נסיעה דוגמת זו של עטיה ברכבו של סטריק ידועה כנסיעה במסגרת "מבחני כושר רכב", ולה כיסוי ביטוחי מיוחד. בע"א 1480/99 יצחק ראובני נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (דינים מחוזי כרך לב(7) 274, פסקה 8) ניתנה פרשנות לסוג זה של נסיעה, ולפיה מדובר במבחן של כלי רכב, הנעשה במסגרת עסקית, כאשר בדרך כלל הכוונה היא לבעלי מוסכים שעיסוקם, בין השאר, בדיקת כלי רכב ועריכת נסיעות מבחן לגביהם, וכאשר מדובר בכלי רכב שאינם בבעלות אותם בעלי מוסכים, אלא בבעלות לקוחותיהם. לגבי סוג זה של כיסוי ביטוחי, ישנן פוליסות ביטוח מיוחדות שבעלי מקצוע, כמו בענייננו, צריכים להצטייד בהן, אם חפצים הם שיהיה להם כיסוי ביטוחי כאשר עורכים הם נסיעות מבחן. 13. מכאן, שאין לקבל גם את טענתו של עטיה (פרו' מיום 12.1.03, עמ' 2, 8 שורות לפני הסוף), לפיה: "כשאני שואל בן אדם אם אני רשאי לנסוע באוטו שלו, הכוונה אם אני מכוסה בנזקי גוף או אחרים", ולעניין טענתו זו יפים דבריו של בית משפט קמא בפסק דינו (עמ' 4): "מר עטיה מבקש להתעלם מהעובדה שהרכב היה בתיקון וכי הנסיעה הקצרה של מספר מטרים מהמוסך לכביש היתה למטרת בדיקת כושר הרכב" (ההדגשות שלי). 14. באשר לכיסוי הביטוחי - בית משפט קמא, בפניו הוצגה הפוליסה, קבע (שם): "בהתאם לסעיף 19 ו-20 לפוליסה שהוצגה בפני, מבחני כושר הרכב אינם כלולים במקרה הביטוח". משאין בידי המבקשת כיסוי ביטוחי מתאים - אין לה להלין אלא על עצמה. 15. באשר לטענת הרשלנות, אותה טוענת המבקשת שיש לייחס לאבידן - אין לי אלא להפנות לתקנות התעבורה, הדורשות זהירות מיוחדת מנוהג רכב המסיע רכבו לאחור, עד כדי איסור הנסיעה לאחור, אלא אם יש צורך בכך, ורק לאחר שננקטו האמצעים הדרושים בנסיבות הקיימות כדי למנוע סיכון או פגיעה, הטרדה או הפרעה (ראה סעיף 45 לתקנות התעבורה התשכ"א-1961; להלן - תקנות התעבורה). בענייננו, עטיה יצא מן המוסך, תוך כדי נסיעה לאחור, ומבלי לתת זכות קדימה לרכב שנע בדרך אליה רצה להיכנס, וזאת בניגוד לתקנה 64(ב)(2) לתקנות התעבורה, לפיה: "(ב) נוהג רכב היוצא מחצרים, מדרך גישה לבית, מתחנת דלק, מתחנת שירות, ממקום חניה לכלי רכב וכיוצא באלה או מכל מקום שאינו דרך, והוא עומד להיכנס לדרך או לחצותה - (1) יאט ואף יעצור, במידת הצורך, כדי לאפשר להולכי רגל לעבור בבטחה לפני שיעלה על המדרכה או על שול הדרך. (2) יאט ויתן זכות קדימה לכלי רכב המתקרבים באותו כביש לפני שייכנס לכביש". המבקשת לא הראתה שנקטה באמצעי הזהירות העשויים למנוע את התאונה, כמו למשל להיעזר באדם נוסף שיכוון את עטיה במהלך הנסיעה לאחור; ובטענת הרשלנות, אותה היא מבקשת לייחס לאבידן, אין ממש. 16. התוצאה היא, שאני דוחה את הערעור. המבקשת תשלם לכל אחד מהמשיבים 1, 2 ו-3 הוצאות בסך 200 ₪. ניתן היום י"ח בשבט, תשס"ד (10 בפברואר 2004) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. יפה הכט, שופטת משפט תעבורהנסיעה לאחור