להלן פסק דין בנושא פיצול סעדים בתביעת ליקויי בניה:   כללי: ביום 4.5.98 נחתם חוזה בין התובעים לבין הנתבעת, לפיו רכשו התובעים מאת הנתבעת דירה בת 4 חדרים ברחוב האלה 10/8 ברמלה. ביום 20.8.98 קיבלו התובעים את החזקה בדירה, אך טענו שהיו ליקויים בדירה. לטענת התובעים, פנו הם לנתבעת בתלונות בגין הליקויים בדירה, אך תלונותיהם נענו חלקית. התובעים פנו למומחה מטעמם על מנת שיחווה את דעתו על הליקויים בדירה. מומחה זה העריך את עלות תיקון הליקויים בסך 31,016 ₪ כולל מע"מ. התובעים הגישו את תביעתם לבית המשפט על הסך 69,700 ₪.   בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את טענות התובעים, וצירפה חוות דעת של מומחה מטעמה. המומחה מטעם הנתבעת העריך את עלות תיקון הליקויים בסך 2,955.42 ₪ כולל מע"מ.   הנתבעת הגישה הודעה צד ג' כנגד הצד השלישי על מלוא סכום התביעה. העילה למשלוח ההודעה לצד שלישי היא מערכת חוזים שבין הנתבעת לבין הצד שלישי, בהם התחייבה הצד השלישי לבנות את הדירה אותה רכשו התובעים מאת הנתבעת, לשאת בכל נזק שייגרם כתוצאה מהפרת החוזה ולשפות את הנתבעת בגין כל סכום אשר תיאלץ לשלם לרוכשי הדירות.   ביום 18.4.01 מינתה כב' השופטת בוסתן, בהסכמת הצדדים, את מר פנחס וימר כמומחה בתחום ליקויי הבניה. מר וימר נתן את חוות דעתו ביום 15.7.02 והגיש אותה לבית המשפט ביום 18.7.01. בחוות דעתו ציין מר וימר כי עלות התיקונים, כולל תקורה הנדסית וללא מע"מ עומד על הסך 12,300 ₪, כאשר הסך 2,400 ₪ הינו בגין אי המצאת תו תקן לזכוכית שהותקנה במעקה מרפסת דיור. מר וימר קבע בחוות דעתו כי משך הזמן הדרוש לביצוע התיקונים הוא 14 יום, כל הליקויים ניתנים לתיקון ולאחר ביצוע התיקונים בצורה מקצועית ובפיקוח הנדסי לא יהיה צורך בתיקונים עתידיים.   לאחר קבלת חוות הדעת של מר וימר בוצעו תיקונים בדירת התובעים. לאחר ביצוע התיקונים ביצע מר וימר בדיקה נוספת בדירה, ומסר חוות דעת משלימה, אשר הוגשה לבית המשפט ביום 7.10.02. בחוות הדעת המשלימה כתב מר וימר כי עלות התיקונים שלא תוקנו היא בסך 5,800 ₪, כאשר הסך 3,000 ₪ מתוך סכום זה הוא עקב אי שינוי מיקום פתח דלת חדר אמבטיה.   ביום 22.10.02 הסכימו בעלי הדין לטעון לענין הפיצויים, ובית המשפט יתן פס"ד על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. הסכמת הנתבעת והצד השלישי למתן פס"ד על פי סעיף 79א' ניתנה בכפוף להסכמות אותן הכתיבו לפרוטוקול בית המשפט.   בישיבת יום 22.10.02 הגיש ב"כ התובעים בקשה לפיצול סעדים, ובה ביקש להתיר לתובעים להגיש את תביעתם כנגד הנתבעת עקב ליקויים ברכוש המשותף. ב"כ התובעים הגיש את בקשה זו ביום הדיון, שכן לא יכל להגיש אותה במזכירות בית המשפט, עקב העיצומים במשק. הצדדים טענו גם לענין הבקשה לפיצול סעדים.   פיצול הסעדים: הלכה פסוקה היא שניתן להגיש בקשה לפיצול סעדים כל זמן שהתובענה תלויה ועומדת בבית המשפט. ראה לענין זה את ע"א 702/89 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ. נועם אורים, פד"י מ"ה (2) 811, 825. בקשת התובעים לפיצול סעדים מנוסחת באופן לאקוני. אין בתצהיר המצורף לבקשה כל מידע לגבי המועד בו נתגלו הליקויים ברכוש המשותף. ב"כ התובעים הרחיב בסיכומיו ביום 22.10.02 בענין פיצול הסעדים. מדבריו עולה כי בעת הגשת התביעה ידעו התובעים על הליקויים ברכוש המשותף, אך מאחר וכל דיירי הבנין לא היו בשלים להגיש את התביעה בגין הליקויים ברכוש המשותף, אם התובעים היו כוללים בתביעתם גם את הליקויים ברכוש המשותף, היה עליהם לממן את כל ההוצאות הכרוכות בהוכחת התביעה גם לגבי הרכוש המשותף. כיום הדיירים בבנין מוכנים להגיש את התביעה כמיקשה אחת, ועל כן יש לתת היתר לפיצול סעדים.   על טענותיו של ב"כ התובעים השיב ב"כ הנתבעת כי יש שיהוי רב בהגשת הבקשה, וכי מאחר וועד הבית הוא זה שמבקש להגיש את התביעה, מדובר באישיות עצמאית, וממילא אין צורך בפיצול סעדים.   נראה לי כי ב"כ בעלי הדין לא דייקו בסיווג הבקשה של ב"כ התובעים. הבקשה אינה לפיצול סעדים, אלא בקשה לתבוע חלק מסעד אותו תובעים התובעים בתביעה זו, וחלק אחר מאותו סעד בתביעה אחרת. כמדומני שעל פי התקנות לא ניתן היתר לפיצול מעין זה. ואסביר את דברי.   תקנה 44 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן-"תקנות סד"א") קובעת כי: " א) תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה; אך רשאי תובע לוותר על חלק מהסעד כדי להביא את התובענה בתחום שיפוטו של בית המשפט. ב)     תובע שלא כלל בתובענה חלק מן הסעד או ויתר עליו, לא יגיש אחרי כן תובענה בשל חלק זה."   תקנה 45 לתקנות סד"א קובעת כי: "מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כן כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו."   על ההבדל בין תקנה 44 לתקנה 45 הנ"ל נאמר בספרו של ד"ר זוסמן המנוח "סדר דין אזרחי" מהדורה שביעית עמ' 169-170, כדלקמן: "בשתי התקנות, 44 ו-45, גלום רעיון אחד, והוא, שלא יהא זה מן הדין להציק לנתבע פעמים רבות בשל עילה אחת. ואולם יש הבדל בין תביעה חלקית, הממצה אמנם את כל זכות התביעה כאמור בתקנה 44, לבין תביעת סעד אחד בלבד מתוך מיני סעד אחדים הנובעים מן העילה, עליה מדובר בתקנה 45. ההבדל הוא זה: במקרה הראשון שונה התביעה מן התביעה האפשרית בכמות (ההדגשה במקור - י.ז.). במקום לתבוע 100,000 ₪ המגיעים לו, הגיש התובע תביעה על 50,000 ₪ בלבד. ואילו התביעה למתן סעד אחד, מקום שהתובע יכול היה לקבל מיני סעד שונים, שונה מן התביעה האפשרית, לקבלת הסעד בשלמותו, בטיב הסעד (ההדגשה במקור-י.ז.): תבע צו מניעה אך לא תבע דמי נזק, או להיפך."   בהתאם לדברים אלו, עולה כי בקשתם של התובעים אינה מתן היתר לפיצול סעדים, אלא בקשתם היא לתבוע אותו סעד בתביעות שונות, כאשר בתביעה אחת יתבעו בגין ליקויים נטענים בדירתם, ובתביעה השניה יתבעו בגין ליקויים ברכוש המשותף. לדירת התובעים צמוד חלק בלתי מסויים מן הרכוש המשותף, ודינו כדין הדירה.   ב"כ התובעים לא ציין בבקשתו את סוג הסעד שברצונו לבקש בתביעה בגין הרכוש המשותף, האם תביעה לפיצויים או שמא תביעה לתיקונים. לא מצאתי לנכון להרחיב בנקודה זו משתי סיבות: האחת, ב"כ התובעים לא טען זאת בפני, והשניה, שאלת התיקונים עלתה בבית המשפט, היתה חלק מנושא הדיון בבית המשפט, התובעים הסכימו לתיקונים, וממילא אף שאלת התיקונים נדונה בבית המשפט.   מאחר ומדובר בהימנעות מלתבוע את מלוא הסעד (תקנה 44 לסד"א) ולא על הימנעות מלתבוע סעד אחד ממיני הסעדים להם זכאים התובעים (תקנה 45 לתקנות סד"א), הרי שאין לתת לתובעים היתר לפיצול סעדים או לפיצול הסעד אותו בקשו בתביעתם זו.   ב-ת"א (ת"א) (בש"א 142195/98) דלתא לבניה בע"מ נ. ברנרדו הירט ואח' (דינים שלום כרך ט"ו עמ' 516) קבע כב' השופט מ. יפרח כי תביעה בגין ליקויי בניה ברכוש המשותף שונה מעילה שיסודה ליקויים בדירה. מעיון בגוף פסק הדין עולה כי פסיקתו זו של כב' השופט יפרח בענין זה נבעה מהוראות החוזה הספציפי שנדון בפניו, בו היתה דרישה שנציגות הבנין תפנה אל המפקח לפני הגשת תביעה בגין ליקויים ברכוש המשותף. ובלשון כב' השופט מ. יפרח בפיסקה 4 לפסה"ד: "העילה בגין ליקויי הרכוש המשותף שונה היא מן העילה שיסודה בליקויי הדירה. אכן, לשתיהן יסוד משותף אחד: הפרת חוזה הרכישה, אולם על מנת להעמיד עילה לתובענה ליקויי הרכוש המשותף נדרש, לפי סעיף 11.3 סיפא לחוזה, כי תבוא פנייה בכתב מאת נציגות הבית אל המפקח. תנאי זה להיווצרות העילה אינו קיים בכל הנוגע לליקויי הדירה."   בענין הנדון בפנינו אין כל הגבלה בחוזה על התובעים להגיש את תביעתם לבית המשפט על פגמים ברכוש המשותף, ויכלו הם להגיש את תביעתם אודות הליקויים ברכוש המשותף ביחד עם תביעתם על הפגמים בדירתם.   אשר על כן, אני דוחה את בקשת התובעים לפיצול סעדים, שכן אין המדובר בבקשה לפיצול סעדים, אלא המדובר בבקשה להתיר לתבוע חלק מהסעד שלא נתבע בתביעה זו.     פסיקת הפיצויים במערכת היחסים בין התובעים לבין הנתבעת: מרבית הליקויים שהתגלו בדירה תוקנו, אם כי נותרו ליקויים המופיעים בדו"ח הסופי של מר וימר, המומחה המוסכם על בעלי הדין. סך עלות תיקון הליקויים בחוות הדעת המשלימה של מר וימר עומד על הסך 5,800 ₪ בתוספת מע"מ, נכון ליום מתן חוות הדעת הראשונה, דהיינו, יום 15.7.01. לסכום זה יש להוסיף את הסך 2,400 ₪ בגין אי המצאת תעודת תו תקן לזכוכית מעקה מרפסת דיור. בסה"כ עלות תיקון הליקויים מגיעה לסך 8,200 ש"ח. בנוסף, נשאו התובעים בשליש עלות שכרו של מר וימר, דהיינו, שילמו למר וימר את הסך 2,167 ₪ בתוספת מע"מ.   התובעים טענו להוצאות שנגרמו להם ולהתנהגות הנתבעת. הנתבעת טענה לחוסר תום ליבם של התובעים וכי הימשכות ההליכים בתיק זה נגרמה בעטיים של התובעים. הנתבעת והצד השלישי טענו כי בעטיים של התובעים נגרמו להן הוצאות נוספות.   כאשר אני מביא בחשבון את סכום התביעה, חוות הדעת שהוגשה מטעם התובעים , חוות הדעת מטעם הנתבעת, חוות דעתו של מר וימר וטענות הצדדים, נראה כי על הנתבעת לשלם לתובעים, ביחד ולחוד, את הסך 10,376 ₪ בתוספת מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 15.7.01 ועד ליום התשלום בפועל.   בנסיבות הענין כל צד ישא בהוצאותיו.     פסיקת הפיצויים בין הנתבע לצד השלישי: בין הנתבעת לבין הצד השלישי קיימת הסכמה לפיה כל ההוצאות יחולו על הצד השלישי, למעט הסכום הנקוב בסעיף 3.4 לחוות הדעת המשלימה, אשר יושת על הצדדים בחלקים שווים ביניהם. בהתאם להסכמה זו, על הצד השלישי לשלם לנתבעת את הסך 8,876₪. בנוסף שילמה הנתבעת למומחה המוסכם את שכרו בסך 2,167 ₪. בהתחשב בליקוי אליו מתייחס מר וימר בחוות דעתו המשלימה, סבור אני שעל הצד השלישי לשלם לנתבעת, בגין תשלומיה למר וימר, את הסך 1,800 ₪ בתוספת מע"מ. יש לציין כי אני מודע לעובדה שהצד השלישי נושא למעשה כמעט במלוא עלות שכרו של מר וימר.   לאור האמור לעיל ישלם הצד השלישי לנתבעת את הסך 10,676 ₪ בתוספת מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 15.7.01 ועד ליום התשלום בפועל.   בנסיבות הענין אין צו להוצאות.   סוף דבר: לאור האמור לעיל הנני קובע כדלקמן:   1)      הבקשה לפיצול סעדים אותה הגישו התובעים, נדחית.   2)      הנתבעת תשלם לתובעים, ביחד ולחוד, את הסך 10,376 ₪ בתוספת מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 15.7.01 ועד ליום התשלום בפועל.   3)      הצד השלישי ישלם לנתבעת את הסך 10,676 ₪ בתוספת מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום 15.7.01 ועד ליום התשלום בפועל.   4)      בנסיבות הענין אין צו להוצאות.  בניהפיצול סעדיםליקויי בניה