בעניין טענות מקדמיות בדיון שהתקיים ביום 22.1.12, העלו חלק מב"כ הצדדים טענות מקדמיות. המדינה הגיבה בכתב, וניתנו תגובות לתגובה על ידי חלק מהסנגורים. האחרים, שגם כן נתבקשו להגיב, לא הגיבו עד היום, ולפיכך ניתנת החלטה זו בלא תגובתם לתגובת המדינה. בקשת הנאשם 5 ביחס להעדר פירוט סכומי הלבנת ההון הנאשם 5 טען כי אישום 26 לכתב האישום, בו הוא מואשם בהלבנת הון, אינו מפורט דיו. התובעת קיבלה טענה זו, ביקשה לתקן את כתב האישום, והציעה נוסח חדש של סעיפי האישום. הסנגור קיבל את התיקון הזה כעונה על טענותיו והשיב לגופו של עניין בכתב. לפיכך, אין צורך להכריע במחלוקת. התובעת תגיש כתב אישום מתוקן, בהתאם לנוסח המתוקן שפרטה בתגובתה. בקשת הנאשמים 3 ו- 4 להפריד האישום בעניינם הנאשמים 3 ו- 4 מבקשים להפריד את האישום הנוגע אליהם מיתר הנאשמים. כתב האישום ארוך מאוד, וכולל עבירות רבות ומגוונות ובמרכזן עבירות מרמה המיוחסות בעיקר לנאשמים 1 ו- 2, וכן עבירות מס שונות. האישום האחרון, אישום 26, עניינו הלבנת ההון שהושג בפשע, בשיתוף הנאשם 5, כאמור. הנאשם 5 מואשם גם בהשתתפות פעילה באחד ממעשי המרמה. האישומים 1-16 עניינם מעשי מרמה שביצע הנאשם 1 בשיטות שונות, התחזות טלפונית כבעל תפקיד בעסק (או אישיות נאמנה אחרת) ומתן הוראה טלפונית להעביר לו רכוש או מזומן. דרך אחרת הייתה התחזות כבעל כרטיס אשראי. הנאשם 3 מואשם בכך כי באחד ממעשי מרמה רבים אלה, שימש הוא כחלק ממעשה המרמה והתחזה טלפונית לבעלים של עסק, יחד עם הנאשם 1, והורה על העברת טבעות בערך ניכר לנהג מונית, וכך השיגם במרמה. הנאשם 4 מואשם בכך כי לאחר שהושגו אותן טבעות במרמה, קשר קשר לרכוש אותם, בידיעה כי הושגו בפשע. הסנגורים, ובעיקר הסנגור של הנאשם 4, טוענים שאין הצדקה לצירוף אישום זה עם 25 אישומים אחרים, מורכבים ומגוונים, אשר שמיעתם יארך זמן רב מאוד. המדינה טוענת כי, מכיוון שמדובר בסדרה ארוכה של מעשי מרמה בשיטה דומה יש הצדקה לצירוף האישומים וממילא לצירוף הנאשמים. התובעת עמדה על כך שיקולי יעילות עומדים בבסיס הצירוף, על מנת שלא להטריח עדים פעמיים, ועל מנת שתינן הכרעה אחת בפרשה אחת בה מעורבים כל המעורבים. עוד טענה התובעת כי אפשר יהיה להקל על הנאשמים והסנגורים בכך שהם יתייצבו רק בימים בהם יעידו העדים הרלוונטיים לגביהם, ויהיה ניסיון לרכז עדים אלה. יתרה מזו, התובעת סבורה כי במקרה דנן במדובר בעניין שיטתי, יש השלכה ראייתית של האישום הזה על האישומים האחרים, ואין מקום להפריד. לעניין המבחן הנכון לשאלה זו, התובעת מפנה לספר של קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני, תשס"ט - 2009, עמ' 941 ו- ועמ' 944. לטענתה, עולה מקדמי כי המקרה היחיד בו יפריד בית המשפט את האישומים הוא רק כאשר צירוף הנאשמים עלול לפגוע בהגנת נאשם. עיינתי בתגובת המדינה, בכתב האישום ובספרו של קדמי, ואין בידי לקבל את טענת התובעת. התובעת לא פרטה בתגובתה אילו עדים מדובר שיעידו יותר מפעם אחת. לכאורה, על פני כתב האישום, מדובר במעשה ממוקד יחסית, המערב מספר אנשים מצומצם (יחסית לכתב אישום בהיקף כזה). תיאורטית, כמובן, ראיית השיטה יכולה להשפיע על הבנת הראיות. אולם, הנאשמים 3 ו- 4, על פי כתב האישום, אינם חלק מה"שיטה" של הנאשם 1, אף אם הנאשם 3 שיתף עצמו במעשה אחד מוגדר. הנאשם 4 כלל אינו שותף אפילו במעשה אחד במסגרת ה"שיטה", אלא לגמרי נספח צדדי לכל הסיפור המעשה. לעניין ההלכה, איני מסכים עם התובעת כי ההפרדה תיעשה אך ורק כאשר ההגנה עלולה להיפגע. סעיף 88 לחוק סדר הדין הפלילי אינו מפרט כל מבחן שכזה. עיון בספרו של קדמי במקום אליו הפנתה התובעת (בעיקר עמודים 944-943), מלמד כי על פי הפסיקה המבחן העיקרי הוא דווקא מבחן היעילות. מבחן הפגיעה בהגנת הנאשם מופעל כגורם המאזן את שיקולי היעילות, ויכול להביא להפרדה אף אם משמעות הדבר היא הכבדה של ממש, ובלבד שלא תקופח ההגנה. אולם, שיקולי יעילות אינם שיקולי יעילות התביעה ובית המשפט בלבד. אכן, לפעמים, הראייה המרכזית בפרשה מסוימת הופכת אישום בודד לבלתי ניתן להפרדה גם מכתב אישום ארוך, ואין מנוס מהטרחת נאשם שולי יחסית לשמיעת משפט ארוך שרובו אינו נוגע לו. אולם, התובעת לא הצליחה להראות כי הדברים כאן מגיעים עד כדי כך. במקרה זה, הטרחה לכאורה היא הטרחת מספר עדים להעיד פעמיים, ועבודת פרקליטות ובית המשפט פעמים, בנוגע לאישום אחד בלבד. דומה, כי מאמץ זה פחות בהרבה מאשר חיוב שני הנאשמים דנן, על סנגוריהם, לשמוע ראיות וטענות משפטיות ביחס לפרשות רבות מאוד, חלקן מורכבות למדי, אשר כלל לא נוגעות להם. למעשה אף אם ההגנה אינה נפגעת באופן משפטי ישיר, הרי שיש פגיעה של ממש בנאשמים עצמם בעצם הסרבול והוספת עלויות משניות רבות מאוד לניהול המשפט. לפיכך, יש לראות הפגיעה כמשמעותית ועקרון היעילות מחייב הפרדת הנאשמים. לפיכך אני מורה על הפרדת עניינם של הנאשמים 3 ו- 4 לכתב אישום נפרד מעניינם של הנאשמים 1,2 ו-5. יוגשו כתבי אישום מתוקנים בהתאם. התביעה תבחן איזהו בית המשפט הנאות לאישום הנפרד של הנאשמים 3 ו- 4. טענות הנאשם 1 נגד הכללתו באישומים 17-24 אישומים 17 עד 24 אכן מנוסחים באופן חריג במקצת. אישומים אלה מתארים מעשי מרמה של הנאשם 2. מתוארות פעולותיו של הנאשם 2, שהתקשר לכאן ולכאן, מסר פרטים כוזבים, התייצג במרמה ועשה פעולות דומות. כן מסופר כיצד הנאשם 2 קיבל "דבר" או ניסה לקבל "דבר" מתוך כל פעולות המרמה. הנאשם 1 אינו מוזכר כלל בחלק העובדתי של האישומים, אלא בפסקת הסיכום המשפטי בלבד, בו נטען כי כל הפעולות המתוארות בוצעו על ידי שני הנאשמים בצוותא חדא לאחר קשירת הקשר ביניהם. מהו, אם כן, הקשר של נאשם 1 למעשים שנעשו, על פי כתב האישום, על ידי הנאשם 2 לבדו? חלקו מתואר מעמוד 25 לכתב האישום בפסקאות שכונו "חלק כללי לאישומים 17 -24". שם מוסבר כי הנאשם 1 קשר קשר עם נאשם 2 לעשות את כל הפעולות שבאישומים אלה. עוד נמסר כי הנאשם 1 סיפק לנאשם 2 פרטי כרטיסי אשראי של קורבנות תמימים, אשר הנאשם 2 עשה בהן שימוש לצורך מעשי המרמה, והטעין באופן קבוע את כרטיסי ה"סים" הסלולאריים, בהם השתמש הנאשם 2, אשר החזיק טלפונים ניידים בכלא, שלא כדין. התובעת סבורה כי די ברישום הדברים בחלק הכללי, תוך אמירה כי החלק הכללי הוא חלק בלתי נפרד מכל אישום ואישום. התובעת גם מאשרת כי על מנת להרשיע את הנאשם 1 יהיה צורך להראות את קשירת הקשר ביחס ל"כל העבירות המפורטות באישומים 17-24", ובשים לב לביצוע הפעולות כגון הטענת ה"סים", הרי הנאשם 1 הופך לשותף לכל המעשים. אני מסכים עם הסנגור שיש טעם לפגם באופן ניסוח כתב האישום בהקשר זה. אכן, לעיתים על מנת לחסוך במלל מיותר, יש מקום ליתן "חלק כללי" לכתב האישום. זאת, על מנת שלא לחזור על מלל זהה פעם אחר פעם ולגרום לכתב האישום להיראות כמו "פרשת הנשיאים" בספר במדבר (פרק ז). לעיתים אפשר אפילו לעשות שימוש בטבלאות כדי להקל. אולם, כאשר יש סדרת פעולות כה ארוכה של אחד הנאשמים, והשני אינו מזכר אלא ב"חלק הכללי", ישנה הפתעה מסוימת בכל פסקת סיכום של כל אישום, כאשר הנאשם 1 מופיע לפתע. אולם, מעבר לשאלה הסגנונית, אני מסכים עם הסנגור כי העובדות עצמן נותרות לא ברורות. האם חלקו של הנאשם 1 אכן היה כללי בלבד? האם היה מודע לכל המעשים שבכל אישום ואישום או שה"שותפות" שלו היא כללית? האם היה מודע לטיב המעשים המדויק? הייתה מודעות לפרטיהם? או שמא רק מודעות כללית מאוד לכך שמתבצעות עבירות פליליות כלשהן? לכאורה, צודק הסנגור שיש סתירה בין החלק הכללי לבין האמור בסעיף 1 לאישום 17 בו נאמר כי הנאשם 2 "השיג במרמה" את פרטי האשראי של אדם מסוים, לבעצמו. אם כן, מה חלקו של הנאשם 1 בעניין זה? רק הטענת ה"סים"? הדבר נכון ביתר שאת לגבי כרטיסי האשראי אשר באישום 24, שם מפורט כיצד הנאשם 2 השיג את פרטי האשראי, ללא הנאשם 1 בכלל! התובעת הצביעה על האחריות של הנאשם כנובעת מתוך סעיף 499(ב) לחוק העונשין. אולם, אין מדובר בסעיף מרחיב אחריות אלא מצמצם. יש לזכור כי המדובר בסעיף אשר תוקן במסגרת תיקון 39 לחוק העונשין, בו דווקא בוטלה הלכת "האחריות הסולידרית של הקושרים" אשר הייתה קיימת לפנים במשפטנו. הטענה לפיה קושר שגם מסייע דינו במבצע בצוותא נדחתה במפורש בע"פ 1820/98 אנג'ל ואח' נ' מדינת ישראל פ"ד נב(5)97 (פיסקה 4). לפיכך, אף אם נעשה מעשה "במסגרת הקשר ולשם קידומו" אין הקושר האחר אחראי, אלא אם הוא עולה כדי "מבצע בצוותא", "מסייע" או צד אחר, ולפי רמת האחריות של צד שכזה. רמת הפירוט של החלק העובדתי שבכתב האישום, לרבות היסוד הנפשי ביחס לכל מעשה, אינו מאפשר אפילו להבחין אם טענת המדינה היא כי הנאשם 1 הוא רק קושר, או שהוא גם משדל, מבצע בצוותא או מסייע. התובעת רשאית לתקן את החלק הזה בכתב האישום, עם התיקון שיעשה כאמור לעיל, על מנת להבהיר הדברים הבהר היטב. יודגש ויובהר כי אין בדברים לעיל כדי לקבוע מסמרות בשאלה המשפטית, ואם המדינה תבקש לעמוד על טענתה לצורך הכרעת הדין, רשאית היא לעשות כן. אולם, כתה האישום, כפי שהוא עומד כעת, אף לאחר תשובת התובעת, נותר מעורפל. לפיכך, אם לא יהיה תיקון כאמור, הכולל עובדות בהירות וטענה מובנת אודות ביצוע בצוותא של האישומים או שותפות משפטית אחרת, יש לראות את הנאשם 1 כמי שמואשם, על פי "חלק כללי לאישומים 17-24", כאישום אחד. כך יצא שהוא מואשם ב"מספר לא ידוע" של עבירות סיוע ל"מספר לא ידוע" של עבירות המרמה של הנאשם 2, בכך שמסר לו כמה כרטיסי אשראי גנובים וחידש לו כמה פעמים את ה"סים" לצורך שיחות הטלפון לשם ביצוע עבירות מרמה. זאת, תוך מחיקתו מהאישומים הספציפיים 17 - 24. טענות הנאשם 1 ביחס לעבירות המס הנאשם טוען כי טועה המדינה הרואה את רווחי עבירות המרמה כאילו הם רווחי עסק ומוסיפה לאישומי המרמה גם עבירות לפי פקודת מס הכנסה וחוק מס ערך מוסף. טענת הסנגורים היא כי, כאשר מדובר במעשי מרמה, למעשה הנאשם לא זכאי לשום חלק מהכסף אותו קיבל. בהעדר זכות לקבל את הרווח, ובקיום חיוב להשיב הכסף אין למעשה רווח שעליו יש לשלם מס הכנסה, מה גם שאין מדובר באחד המקרים המנויים בסעיף 2 לפקודה, המחייבים במס הכנסה. לעניין מע"מ הטענה מובהקת עוד יותר, הרי כל הנקודה היא שלא ניתנים סחורות או שירותים אמיתיים, לפיכך אין חיוב לכתחילה במע"מ על העסקה שלא קיימת באמת. הקרבן אינו משלם בגין סחורה ואינו מוסיף עליה את סכום המע"מ, ממילא גם הנאשם אינו מקבל מע"מ, אינו נמנע מלדווח ולא מלהעביר דבר שלא הגיע אליו כלל. בתשובה לטיעוני המדינה נוספה טענה כי אף אם יש אפשרות להאשים בעבירות מס בנוסף לעבירות מרמה, הרי אין המדינה נהוגת כך בדרך כלל, ולפיכך האישום בעבירות אלה היא בבחינת אפליה המקימה הגנה מן הצדק. התובעת בתשובתה לא השיבה כלל לשאלת התחולה של חוק מע"מ על המעשים, אלא לעניין מס הכנסה בלבד. בהקשר זה הציעה התובעת לראות בהכנסות משום "השתכרות או רווח מכל מקור אחר ..." לפי סעיף 2(10) לפקודת מס הכנסה. בהעדר תשובה, אין מנוס מלקבל את טענות הסנגורים לעניין חוק מס ערך מוסף. לשאלת החיוב בחס הכנסה על הכנסות מעבירות, נדרש לאחרונה בית משפט השלום בכפר סבא. זאת, בת"פ 2811/07, ת"פ 1947/08 מדינת ישראל נ' עובדיה ואח' (הכרעת דין מפי כב' השופטת ניצה מימון שעשוע, מיום 21.3.11). שם סקר בית המשפט בהרחבה פסיקה וספרות מלומדים, ומצא כי אכן הכנסות מעבירות, לפחות עבירות הנעשות לאורך זמן ובשיטתיות, חייבות במס הכנסה, וממילא מתבצעות גם העבירות המתאימות על הפקודה. זאת, יש לציין, בניגוד למס ערך מוסף, אשר נקבע כי אינו חל על פעולות כאלה. דיון זה הוא בשלב של הטענה המקדמית. לא ראוי בשלב כזה להגיע להכרעה סופית ומוחלטת בשאלה משפטית הצריכה עיון מעמיק, והשנויה במחלוקת בין הצדדים, ובלבד שאין עליה תשובה חד משמעית וברורה. לצורך שלב זה, די לי בסקירה המקיפה המובאת בפסק דינו של בית משפט השלום בכפר סבא, הדוחה את טענות הסנגוריה, כדי לדחות את הטענה המשפטית, לצורך שלב זה של ההליך. זאת, מבלי לקבוע מסמרות לצורך שלב הכרעת הדין. לפיכך, הטענה בדבר העדר תחולה של חוק מס ערך מוסף מתקבלת, בהעדר תשובה בעניין זה מטעם המדינה. הטענה בדבר העדר תחולה לעבירות על פקודת מס הכנסה - נדחית. כתב האישום המתוקן אשר יוגש, ישקף את קבלת הטענה המקדמית האמורה ולא יכלול עבירות על חוק מע"מ. התוצאה יוגשו כתבי אישום נפרדים במסגרת סעיף 89 לחוק סדר הדין הפלילי. כתבי האישום החדשים ייקחו בחשבון את הקבלה של חלק מהטענות המקדמיות, כמפורט לעיל. ההגשה תיעשה תוך 21 יום. מובהר כי כתב אישום זה עדיין תלוי ועומד עד הגשת כתבי האישום החדשים. צווי מעצר או תנאי שחרור שנקבעו, אם נקבעו, בקשר לתיק זה, יעמדו על כנם, לגבי כל הנאשמים, אף בעת פתיחת כתב אישום חדש עם מספר חדש, כהמשך לדיונים בתיק זה. נקבע לדיון לפי סעיף 144, לנאשמים 1,2, 5 ליום 5.7.12 שעה 09:00. הנאשמים 1 ו-2 יובאו באמצעות שב"ס, הנאשם 5 יוזמן באמצעות סנגורו. העתק ההחלטה יועבר לב"כ הצדדים. ניתנה היום, כא' סיון תשע"ב, 11 יוני 2012, בהעדר הצדדים. משפט פליליכתב אישוםאיחוד אישומים / הפרדת אישומים