הפרשות מעביד לפנסיה לעובדי שמירה בפנינו תביעתו של מר ח'אלדי אחמד (להלן - תובע) כנגד מעסיקתו לשעבר חברת ש.א.ש. צפון ועמקים אבטחה בע"מ (להלן - הנתבעת), לתשלום פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, הפרשי דמי הבראה, הפרשי דמי חגים, הפרשי הפרשות לתגמולים ושחרור הכספים שנצברו לתובע במבטחים או לחלופין החזר הניכויים שנוכו למבטחים משכר התובע, גמול עבודה בשעות נוספות, דמי ביגוד והחזר ניכויים בגין רכיבים שנוכו משכרו של התובע. לציין, כי במסגרת ישיבת ההוכחות בפנינו חזר בו התובע מן התביעה לדמי ביגוד, ובסיכומיו ויתר התובע על תשלום הפרשי דמי הבראה ודמי חגים לאור הסכומים שנפסקו לו בפסק הדין החלקי. זאת ועוד, במקור העלתה הנתבעת בכתב הגנתה טענת קיזוז כלפי התובע, לקיזוז הסך של 20,000 ₪ מכל סכום שייפסק, אם ייפסק לתובע בשל טענתה לעבודות אחרות שביצע התובע בשעות עבודתו אצלה, אך זנחה טענה זו במסגרת תצהירי עדות ראשית מטעמה, ועל כן היא נדחית. העובדות ואלו העובדות שביסוד המחלוקת נשוא תביעה זו: 1. הנתבעת הינה חברה העוסקת במתן שירותי שמירה. 2. התובע היה סטודנט במועדים הרלוונטיים לתביעה והועסק במקביל ללימודיו על ידי הנתבעת כעובד שעתי בתפקיד שומר באתר "כפר תקווה" שבטבעון, כפוף למחלוקת בין הצדדים, האם החל את עבודתו בנתבעת בחודש 2/01 כטענת התובע או שמא בחודש 10/02 כטענת הנתבעת. 3. אין חולק בין הצדדים שבסמוך לפני חודש 9/08 החליטו הנתבעת והנהלת כפר תקווה על הפסקת הקשר ביניהם, וכי החל מחודש 9/08 ואילך החלה חברת ש.ניר אבטחה ונקיון בע"מ (להלן - חברת ש. ניר) להעניק שירותי שמירה לכפר תקווה, כאשר אין חולק בין הצדדים שהחל ממועד זה התובע הועסק על ידי חברת ש. ניר בשמירה באתר כפר תקווה. גדר המחלוקת בין הצדדים נסובה על השאלה, האם בנסיבות סיום הקשר בין הצדדים כנטען על ידי כל אחד מהם, יש לראות את התובע כמי שהתפטר מעבודתו בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים, כטענת הנתבעת, או שמא כטענת התובע בנסיבות העניין יש לראותו כמי שפוטר מעבודתו בנתבעת או למצער כמי שהתפטר בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים. 4. בנוסף למחלוקת לגבי עצם הזכאות לפיצויי פיטורים חלוקים הצדדים ביניהם בשאלה מהי משכורתו הקובעת של התובע לצורך חישובם, ככל שייפסקו, לאור חילוקי הדעות ביניהם בדבר היקף העסקתו של התובע וההיקף הרלוונטי לצורך חישוב המשכורת הקובעת. 5. במשך תקופת עבודתו של התובע בנתבעת שולם שכרו בהתאם לשעות עבודתו בפועל ולעניין זה טוען התובע כי לאור היקף השעות בהן הועסק הוא זכאי לגמול עבודה בשעות נוספות, טענה המוכחשת מכל וכל על ידי הנתבעת. 6. בסופו של יום התברר, כי אין חולק בין הצדדים שרק החל מחודש 7/06 החלה הנתבעת לבצע עבור התובע הפרשות לקרן פנסיה ומכאן עתירת התובע לתשלום שווי ההפרשות לקרן פנסיה בגין התקופה שקדמה למועד זה. 7. כך או כך, לא היה חולק אף לשיטת הנתבעת כי התובע זכאי, למצער, לזכויות כדלקמן: א.         הפרשי דמי הבראה בסך של 3,250 ₪ ברוטו.             ב.         פידיון חופשה בסך של 4,582 ₪ ברוטו. ג. פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לקרן פנסיה לתקופה שקדמה לחודש 7/06 בסך של 8,940 ₪ ברוטו. אי לכך, בישיבת ההוכחות שהתקיימה בפנינו ביום 20/6/11 ולאחר שקבענו כי הנתבעת זנחה את טענת הקיזוז שהעלתה בכתב הגנתה, ניתן על ידינו פסק דין חלקי לבקשת התובע, המחייב את הנתבעת לשלם לתובע למצער את הסכומים כאמור לעיל, בהם הודתה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, תוך שקבענו כי הוצאות פסק הדין החלקי ילקחו בחשבון במסגרת פסק הדין הסופי בתיק. בנוסף, במסגרת החלטתנו על הגשת סיכומי הצדדים, הורינו לצדדים לצרף לסיכומיהם טבלאות מפורטות ביחס לרכיבי התביעה שנותרו במחלוקת. דיון והכרעה 8. משהובהרו הפלוגתאות שנותרו להכרעתנו, נפנה להלן לדון בהן, ותחילה למחלוקת שבין הצדדים באשר להיקף העסקתו של התובע בנתבעת ובאשר למועד תחילת עבודתו של התובע בנתבעת. מועד תחילת עבודתו של התובע בנתבעת. 9. כאמור, לעניין זה חלוקים הצדדים בשאלה האם כטענת התובע, הוא החל את עבודתו בנתבעת בחודש 2/01 או שמא כטענת הנתבעת, התובע החל את עבודתו בנתבעת רק בחודש 10/02. 10. לכתב תביעתו ותצהירו צירף התובע תלושי שכר על שמו שהפיקה הנתבעת לחודשים 3/01 עד 11/01 ועד בכלל, בהם צוין כי מועד תחילת עבודתו של התובע הוא בחודש 2/01. כמו כן צירף התובע תלושי שכר של חברה בשם "שומרי העמק בע"מ" אשר הופקו על שמו לחודשים 12/01 עד 9/02 ועד בכלל, בהם צוין כי מועד תחילת עבודתו של התובע הוא בחודש 2/01. בנוסף, צירף התובע תלושי שכר על שמו שהפיקה הנתבעת לתקופה שהחל מחודש 10/02 ועד לחודש 8/08 ועד בכלל, בהם צויין כי תאריך תחילת עבודתו של התובע הוא חודש 10/02. עיון בתלושי השכר כאמור לעיל מעלה כי מבנה התלושים שהוצאו על ידי הנתבעת ועל ידי חברת "שומרי העמק בע"מ" הוא זהה ונראה כי הוצאו מתוך אותה תוכנת שכר, ואף ניתן להבחין כי הניכויים מן השכר בשתי החברות הנ"ל הוא זהה. בנסיבות אלו, ניתן היה לצפות להסבר משכנע מצד הנתבעת אשר יסביר את פשר הזהות כאמור, בפרט ובמיוחד כך שעה שגרסת התובע לפיה בכל התקופה שהחל מחודש 2/01 הוא הועסק על ידי הנתבעת באותו אתר - לא נסתרה. דא עקא, שהנתבעת לא עשתה כן, ולא זו אף זו אלא שהמצהיר מטעמה לא ידע להסביר בחקירתו הנגדית בפנינו, החל ממתי מעניקה הנתבעת שירותי שמירה באתר כפר תקווה ואף לא ידע לומר החל ממתי מועסק התובע בנתבעת (ראה עדותו: בעמ' 8 לפרוטוקול ש': 19-22). 11. בנסיבות אלו, לאור תלושי השכר שצירף התובע ובהינתן כי גרסתו לפיה החל את עבודתו בנתבעת בחודש 2/01 ועבד באותו אתר ברצף, לא נסתרה - הוכח להנחת דעתנו כי התובע החל את עבודתו בנתבעת באתר "כפר תקווה" בחודש 2/01. ודוק, בין אם קיימת זהות בין הנתבעת לבין חברת "שומרי העמק בע"מ" ובין אם לאו, הרי משלא נסתרה גרסת התובע לפיה החל את עבודתו בנתבעת בחודש 2/01 ועבד באותו אתר ברצף - אנו קובעים כי למצער הוכח בפנינו שהתובע הועסק באותו מקום עבודה ברצף החל מחודש 2/01, כאשר לכל היותר בחודשים 12/01 עד 9/02 ועד בכלל, הועסק על ידי מעביד אחר מהנתבעת. משכך הם פני הדברים והואיל והמדובר באותו מקום עבודה בו הועסק התובע ברצף, הרי שבין אם התובע הועסק על ידי מעביד אחד ובין אם על ידי שני מעבידים - לצורך חישוב ויתקו של התובע בנתבעת לעניין רכיבי תביעתו של התובע שבנדון - התקופה הקובעת היא החל מחודש 2/01, מועד בו החל לראשונה את עבודתו בנתבעת באתר כפר תקווה. 12. אי לכך וככל שהדברים נוגעים למחלוקת זו שנפלה בין הצדדים - אנו קובעים כי לצורך חישוב ויתקו של התובע בנתבעת לעניין רכיבי תביעתו של התובע שבנדון - התקופה הקובעת היא החל מחודש 2/01. היקף העסקתו של התובע בנתבעת לצורך חישוב זכויותיו 13. מחלוקת נוספת נטושה בין הצדדים באשר להיקף העסקתו של התובע בנתבעת, ולא כל שכן היקף העסקתו לצורך חישוב זכויותיו, כאשר לשיטת התובע הוא עבד בהיקף משרה מלאה ואילו לשיטת הנתבעת בשנת 2007 עבד התובע בהיקף של 75% משרה ובשנת 2008 עבד בהיקף של 71%. בדוננו במחלוקת זו שבין הצדדים, יש להבחין בין היקף ההעסקה לצורך חישוב זכויות מתמשכות כגון התביעה לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות פנסיות ודמי חופשה, לבין היקף ההעסקה הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים, אם וככל שייקבע כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים. 14. נפנה להלן לדון תחילה בהיקף ההעסקה הקובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים, אם וככל שייקבע כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים. בניגוד לסברת התובע בסיכומיו, בפסק הדין המנחה (אליו אף הפנה התובע) בעניין דב"ע נז3-57/ סנונית הדגמות וקידום מכירות (1989) בע"מ נ' שולמית פרץ, פד"ע ל 364 נקבע כי יש לחשב את פיצויי הפיטורים בנסיבות של העסקה שעתית, לפי ממוצע שעות העבודה ב- 12 החודשים האחרונים כפול תעריף שעתי אחרון. הנכון הוא כי בדב"ע תשן/3-107 מנפאואר (ישראל) בע"מ נ' צפריר גוטרמן, פד"ע כב 138 נקבע על ידי בית הדין הארצי כי במקרה בו יש שינוי יסודי בתנאי העסקה, כגון מעבר מעבודה לפי שכר שעה לעבודה על בסיס משכורת חודשית, הדרך הנכונה לחישוב פיצויי הפיטורים היא חישוב של פיצויי הפיטורים בגין כל אחת מתקופות ההעסקה, וראה לעניין זה גם: ע"ע 145/06 נופית סנטר - מוריה גולן (פסה"ד מיום 1/1/07). דא עקא, שבענייננו לא חל כל שינוי יסודי בתנאי ההעסקה של התובע, אשר לאורך כל התקופה הועסק כעובד שעתי, ועל כן ולאור הפסיקה אליה הפנה התובע עצמו, יש לחשב את פיצויי הפיטורים בנסיבות של העסקה שעתית, לפי ממוצע שעות העבודה ב- 12 החודשים האחרונים כפול תעריף שעתי אחרון. זאת ועוד, בדב"ע מז/3-60 גדעון ליפשיץ - בית מרגוע מעלה החמישה, פדע י"ט, 169, נקבע, כי כאשר עובד שעתי מועסק בפחות ממשרה מלאה בימי החול יש לקחת בחשבון לעניין חישוב זכויותיו הסוציאליות גם את הימים בהם עבד בשבת. 15. ולענייננו, כעולה מתלושי השכר של התובע והטבלה שצורפה לסיכומיו של התובע בהתאם להחלטת בית הדין (ולא נסתרה), בתקופה שהחל מחודש 9/07 ועד לחודש 8/08 ועד בכלל, הועסק התובע בהיקף של 1,155.5 שעות רגילות, 388 שעות שבת ו-48 שעות חופש, שאף הן נלקחות בחשבון לצורך חישוב משכורתו הקובעת, ובסה"כ 1,591.5 שעות למשך תקופה זו המהוות 133 שעות בממוצע לחודש. שכרו האחרון של התובע לתקופה זו עמד על 20.7 ₪, ועל כן משכורתו הקובעת של התובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים, אם וככל שייקבע כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים, היא 2,753 ₪ על פי החישוב שלהלן: 133 ממוצע שעות העבודה X 20.7 ₪ ערך שעה = 2,753 ₪. 16. עד כאן לעניין משכורתו הקובעת של התובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים, אם וככל שייקבע כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים, ומכאן נפנה להיקף המשרה הקובע לצורך חישוב זכויות מתמשכות. כעולה מתלושי השכר של התובע והטבלה שצורפה לסיכומיו של התובע בהתאם להחלטת בית הדין (ולא נסתרה): בשנת 2001 בתקופה שהחל מחודש 3/01 ועד לחודש 11/01 ועד בכלל הועסק התובע בהיקף כולל של 1,172 שעות (כולל שעות רגילות ושעות שבת), המהוות 196.9 שעות בממוצע לחודש, ועל כן בגין תקופה זו יש לקחת בחשבון לצורך חישוב זכויותיו הסוציאליות של התובע - העסקה בהיקף מלא של 186 שעות חודשיות. בתקופה שהחל מחודש 12/01 ועד לחודש 9/02 ועד בכלל הועסק התובע (אצל שומרי העמק) בהיקף כולל של 2,182 שעות (כולל שעות רגילות ושעות שבת), המהוות 218 שעות בממוצע לחודש בתקופה זו, ועל כן בגין תקופה זו יש לקחת בחשבון לצורך חישוב זכויותיו הסוציאליות של התובע - העסקה בהיקף מלא של 186 שעות חודשיות. בתקופה שהחל מחודש 10/02 ועד לחודש 12/02 ועד בכלל הועסק התובע אצל הנתבעת בהיקף כולל של 520 שעות (כולל שעות רגילות ושעות שבת), המהוות 260 שעות בממוצע לחודש בתקופה זו, ועל כן בגין תקופה זו יש לקחת בחשבון לצורך חישוב זכויותיו הסוציאליות של התובע - העסקה בהיקף מלא של 186 שעות חודשיות. בשנת 2003 הועסק התובע אצל הנתבעת בהיקף כולל של 2,644 שעות (כולל שעות רגילות ושעות שבת), המהוות 220 שעות בממוצע לחודש, ועל כן בגין שנה זו יש לקחת בחשבון לצורך חישוב זכויותיו הסוציאליות של התובע - העסקה בהיקף מלא של 186 שעות חודשיות. בשנת 2004 הועסק התובע אצל הנתבעת בהיקף כולל של 2,531 שעות (כולל שעות רגילות ושעות שבת), המהוות 211 שעות בממוצע לחודש, ועל כן בגין שנה זו יש לקחת בחשבון לצורך חישוב זכויותיו הסוציאליות של התובע - העסקה בהיקף מלא של 186 שעות חודשיות. בשנת 2005 הועסק התובע אצל הנתבעת בהיקף כולל של 2,580 שעות (כולל שעות רגילות ושעות שבת), המהוות 215 שעות בממוצע לחודש, ועל כן בגין שנה זו יש לקחת בחשבון לצורך חישוב זכויותיו הסוציאליות של התובע - העסקה בהיקף מלא של 186 שעות חודשיות. בשנת 2006 הועסק התובע אצל הנתבעת בהיקף כולל של 2,074 שעות (כולל שעות רגילות ושעות שבת), המהוות 173 שעות בממוצע לחודש, ועל כן בגין שנה זו יש לקחת בחשבון לצורך חישוב זכויותיו הסוציאליות של התובע - העסקה בהיקף חלקי של 173 שעות חודשיות. בשנת 2007 הועסק התובע אצל הנתבעת בהיקף כולל של 1,852 שעות (כולל שעות רגילות ושעות שבת), המהוות 154 שעות בממוצע לחודש, ועל כן בגין שנה זו יש לקחת בחשבון לצורך חישוב זכויותיו הסוציאליות של התובע - העסקה בהיקף חלקי של 154 שעות חודשיות. בשנת 2008 בתקופה שהחל מחודש 1/08 ועד לחודש 8/08 ועד בכלל הועסק התובע אצל הנתבעת בהיקף כולל של 1,103 שעות (כולל שעות רגילות ושעות שבת), המהוות 138 שעות בממוצע לחודש, ועל כן בגין תקופה זו, יש לקחת בחשבון לצורך חישוב זכויותיו הסוציאליות של התובע - העסקה בהיקף חלקי של 138 שעות חודשיות. 17. סיכומו של פרק זה. אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל התוצאה היא במחלוקת זו שנפלה בין הצדדים, כי לצורך חישוב משכורתו הקובעת של התובע לעניין חישוב פיצויי פיטורים, אם וככל שייקבע כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים, היקף משרתו הקובע הוא 133 שעות חודשיות כאשר לאור שכרו השעתי האחרון, משכורתו הקובעת היא 2,753 ₪. לעומת זאת ובכל בכל הנוגע להיקף המשרה הקובע לצורך חישוב זכויות מתמשכות, היקף משרתו של התובע הוא כדלקמן: בשנת 2001 - הן בתקופת העבודה אצל הנתבעת והן בתקופת העבודה אצל שומרי העמק - משרה מלאה. בשנת 2002 - הן בתקופת העבודה אצל הנתבעת והן בתקופת העבודה אצל שומרי העמק - משרה מלאה. בשנת 2003 - בתקופת העבודה אצל הנתבעת - משרה מלאה. בשנת 2004 - בתקופת העבודה אצל הנתבעת - משרה מלאה. בשנת 2005 - בתקופת העבודה אצל הנתבעת - משרה מלאה. בשנת 2006 - בתקופת העבודה אצל הנתבעת - משרה חלקית, 173 שעות. בשנת 2007 - בתקופת העבודה אצל הנתבעת - משרה חלקית, 154 שעות. בשנת 2008 - בתקופת העבודה אצל הנתבעת שעד 8/08 - משרה חלקית, 138 שעות. התביעה לתשלום פיצויי פיטורים 18. ברכיב זה לכתב התביעה, עתר התובע לתשלום פיצויי פיטורים בסך כולל של 29,518 ₪ בגין תקופת עבודתו בנתבעת ונסיבות סיומה. וכך, לטענת התובע בתצהירו, בחודש 9/08 הפסידה הנתבעת את מכרז השמירה לחברה אחרת בשם ש. ניר אבטחה ונקיון בע"מ (להלן - ש. ניר). לדבריו, בחודש 7/08 הודיעה לו הנתבעת על חילופי המעבידים והוא הוזמן לפגישת שיבוץ, אליה לא יכול היה להגיע הואיל והיתה לו בחינה באותו יום. אי לכך לטענתו הוא שוחח עם מר עוזי אורלי - מנכ"ל הנתבעת, וביקש לזמנו למועד אחר, אלא שלדבריו, ולמרות שנמסר לו שייקבע לו מועד חדש, הוא לא זומן לכל פגישה נוספת ולא הוצעו לו מקומות עבודות חלופיים, ועל כן יש לראות בנסיבות אלו בבחינת פיטורים המזכים אותו בפיצויי פיטורים. מוסיף התובע וטוען בתצהירו כי אף אילו שיבצה אותו הנתבעת לעבוד במקום אחר, ולא היא, הרי שאף אז היה זכאי להשאר במקום עבודתו הנוכחי ולקבל פיצויי פיטורים מאת הנתבעת. בסיכומיו טוען התובע כי הנתבעת כשלה בהוכחת העובדה שביום עבודתו האחרון היתה בפניו הצעת עבודה קונקרטית כזו שאם היה מסרב לה, יש לראות בו כמי שהתפטר מעבודתו, כמתחייב על פי הפסיקה. מנגד, גרסתו שלו לפיה הוא הודיע לנתבעת כי באותו מועד של הפגישה אין הוא יכול להתייצב, וכי מאז לא שמע מהנתבעת ולא הוצעה לו הצעת עבודה חלופית, לא נסתרה, נתמכה במסמכים ויש לקבלה. עוד טוען התובע, כי הגם שלאור האמור לעיל, יש לראות בו כמי שפוטר מעבודתו הרי שהמצב המשפטי הקיים מקנה לו זכות לפיצויי פיטורים גם אם תתקבל גירסתה העובדתית המוכחשת של הנתבעת, שהיה זה התובע שבחר להתפטר מעבודתו. לטענתו בפסק הדין בעניין עד"מ (ארצי) 1011/04 א. דינמיקת שירותים (1990) בע"מ - טטיאנה וורונין (מיום 21.8.05 ) (להלן - עניין דינמיקה) ופסקי דין שבאו בעקבותיו, קבע בית הדין הארצי לעבודה כי במקרה של חילופי מעבידים במקום העבודה, זכאי העובד לפיצויי פיטורים, גם אם המשיך לעבוד באותו מקום עבודה, כאשר תכלית הפסיקה בעניין זה הייתה לתת לעובדי קבלני שירותים/חברות כוח אדם את זכות הבחירה, להישאר במקום העבודה בו עבדו ולא לחייבם לעבור לעבוד במקום עבודה חלופי על פי הצעת המעסיק. כמו כן נקבע כי הפסיקה הנ"ל נועדה להקל את מימוש הזכויות לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות אחרות הנובעות מסיום קשר העבודה בעד תקופת העבודה אצל אותו קבלן כוח אדם/חברת כוח אדם שהפסיקו לתת שירותים לאותו מקום עבודה. יתרה מכך, לטענתו, עוד בפרשת רמת"א (דב"ע נד/4-1 ההסתדרות הכללית - התעשייה האווירית, פד"ע כט 601), פסק בית הדין הארצי כי ככלל, ניתן לראות התפטרות עקב חילופי מעבידים במקום העבודה כנסיבות הבאות במסגרת סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים המזכה את העובד בפיצויי פיטורים, וזאת לאור חשיבותו של מרכיב "מקום העבודה" ביחסי העבודה, ומאחר ויש לראות את הזיקה וההזדהות של העובד למקום עבודתו, בדרגת חשיבות שאינה פחותה מהזיקה וההזדהות לאישיות המעביד. אי לכך לטענת התובעת הוא זכאי לפיצויי פיטורים, קודם כל מן הטעם שהוכח כי פוטר, וכי אף אם ייקבע כי יש לראות בנסיבות המקרה בבחינת התפטרות הרי שאף אז מכח הפסיקה שנזכרה לעיל הוא זכאי לפיצויי פיטורים בנסיבות התפטרותו. 19. מנגד, לטענת הנתבעת הוכח כי התובע התפטר מעבודתו עוד בטרם ניתן היה לשבצו באתר חלופי. לטענת המצהיר מטעם הנתבעת, התובע הוזמן לפגישה לטובת הצבתו מחדש ולא הגיע אליה, מבלי לידע את המצהיר או מישהו אחר, ולשיטתו "הסיפור" על המבחן הוא סיפור שהומצא לצורך כתב התביעה ותו לא. לשיטתו, לא בכדי התובע מיהר לצרף מייל עלום בדבר קיום מבחן, אך לא טרח לצרף את שעת המבחן או אישור כי אכן ביצע אותו. יתרה מכך, לדברי המצהיר, הוא באופן אישי הגיע לכפר תקווה בכדי לברר עם התובע מדוע לא הגיע למפגש ועימו היה מנכ"ל החברה, מר עוזי אורלי. לדבריו השניים ישבו במקום ושוחחו עם התובע, אשר הסביר להם במפורש כי כבר התקבל לעבוד בחברת ש. ניר וכי הוא לא ימשיך לעבוד בנתבעת. עוד הסביר להם לדבריו, כי קשר קשרים עם הנהלת הכפר במהלך תקופת עבודתו וכי אלו התחייבו לו כי יעסיקו אותו לכשיסיים את לימודיו ועל כן הוא אינו מעוניין לעבור מקום. לדבריו, המדובר היה בשקר, שכן בשלב זה כבר עבד התובע בכפר תקווה כעובד מן המניין על חשבון עבודתו אצל הנתבעת. לשיטתו, הוא התחייב לתובע כי יש לו עבודה עבורו, לא הרחק משם ובאותם תנאים, אך התובע היה נחרץ, אמר תודה והודיע שלא ימשיך עם הנתבעת. מכל מקום, מוסיפה הנתבעת וטוענת כי היא הפסיקה את עבודתה באתר כפר תקווה משיקולים כלכליים ולא בשל הפסד במכרז, כסברת התובע שלא הוכחה. לטענתה, הוכח כי המצהיר מטעם הנתבעת פנה ביחד עם מנכ"ל הנתבעת אל התובע כדי לשכנעו להמשיך לעבוד עבור הנתבעת באתר חליפי, אך היה זה התובע שדחה את ההצעה וביכר להתפטר מעבודתו בנתבעת כדי לעבוד אצל חברת ש. ניר עימה התקשר עוד קודם לסיום עבודתו אצלה. אי לכך, לא רק שלשיטתה התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים, אלא שהנתבעת עומדת על חיובו בשווי ההודעה המוקדמת שהיה עליו למסור לפני התפטרות ולא נמסרה. ובאשר לטענותיו של התובע במישור המשפטי, טוענת הנתבעת בסיכומיה כי אך לאחרונה קבע בית הדין בעניין תע"א (י-ם) 1087-10 זגורי דוד - מודיעין אזרחי, כי בנסיבות של קבלן שירותים דוגמת הנתבעת (במובחן מקבלן כא אדם), הכלל הוא שהעובד הולד אחר מקום השירות אליו הוא נשלח, ובתנאי ששליחה זו תואמת את החוק ההסכמים החלים ואינה נגועה בחוסר תום לב, ועל כן הצעת עבודה, גם אם באתר אחר, מחייבת את העובד לקבלה ולמצער, לבחון אותה בטרם ידחה אותה, שאחרת יחשב כמתפטר. בעניינו לשיטתה, התובע אפילו לא בחן את הצעת הנתבעת, אלא התפטר משיקוליו הוא כדי לעבוד עם חברת ש. ניר. מכל מקום, לטענתה, הפסיקה אליה הפנה התובע אינה רלוונטית לענייננו, הן מן הטעם שבענייננו לא חל על הנתבעת צו ההרחבה בענף השמירה אלא ההסכם הקיבוצי המיוחד שצורף לכתב הגנתה, אשר אינו מעניק פיצויי באבדן מכרז (שממילא לא היה), הן מן הטעם שמדובר בנתבעת שהיא חברה למתן שירותים ולא חברת כח אדם, הן מן הטעם שאינה עוסקת בענף הנקיון, הן מן הטעם שלא מתקיימים בענייננו הנסיבות שהיוו בסיס לפסיקה בפרשת דינמיקה, או בפסקי הדין שנתנו בעקבותיו. יתרה מכך, לטענתה אין כל יסוד להסתמכות התובע על אשר נפסק בפרשת רמת"א, שכן עסקינן בחברה שהעניקה שירותים למקום העבודה ובעובד שהחליט להתפטר משיקוליו הוא עוד לפני ששמע הצעות עבודה באתרים חלופיים. אי לכך ולאור כל המבואר לעיל, אין התובע זכאי לטענתה לפיצויי פיטורים. 20. עד כאן טענות הצדדים, זה בכה וזה בכה. בטרם נדרש למחלוקת לעניין נסיבות סיום עבודתו של התובע בנתבעת, נקדים ונבהיר כי אין בידינו לשעות לעתירתה של הנתבעת לחייב את התובע בתשלום פיצוי בגין דמי הודעה מוקדמת, שלשיטתה היה עליו למסור לה. טענה זו של הנתבעת לא נכללה בכתב הגנתה, ונזכרה לראשונה בתצהיר עדותה הראשית, מבלי שהנתבעת טרחה לבקש לתקן את כתב הגנתה. משכך הם פני הדברים, אין לנו אלא לדחות את טענתה זו של הנתבעת. 21. ולעניין נסיבות סיום עבודתו של התובע. כאמור, התובע הועסק על ידי הנתבעת באתר כפר תקווה במשך תקופה לא מבוטלת קודם לחודש 9/08. ודוק, בין אם סיום ההתקשרות שבין הנתבעת לכפר תקווה נבע מהפסד במכרז ובין אם משיקולים אחרים של הנתבעת, הרי שלית מאן דפליג כי הפסקת עבודתו של התובע באתר כפר תקווה בחודש 9/08, נבעה מנסיבות הכרוכות בנתבעת ולא בתובע, או במילים אחרות המניע שהביא לניתוק, או למצער לשינוי בהתקשרות, בא מצד הנתבעת. ואמנם, כפעל יוצא מכך שלחה הנתבעת לתובע ביום 27/7/08 מכתב תחת הכותרת "הודעה על אתר חילופי" שבו הודיעה כי תסיים את עבודתה בכפר תקווה ביום 31/8/08 ועל כן התובע מוזמן למשרדי החברה ליום 14/8/08 בשעה 14:00 "לשם הצבתך מחדש באחד מאתרי החברה". אין חולק, אף לשיטת התובע כי הוא לא התייצב לאותה פגישה, לשיטתו מן הטעם שבאותו מועד היתה לו בחינה. ומכאן לשאלה מה אירע לאחר מועד הפגישה המתוכננת שלא יצאה אל הפועל. לשיטת התובע הוא לא קיבל כל פניה נוספת מטעם הנתבעת ואילו לשיטת המצהיר בטעם הנתבעת, הוא ומנכ"ל הנתבעת נפגשו עם התובע לאחר מועד זה ובפגישתם דחה התובע במפורש את הצעתם להיות משובץ באתר קרוב מטעם הנתבעת. וכך, ובכל הנוגע לטענת הנתבעת לפיה בדיעבד התגלה לה כי התובע כבר עבד במישרין בכפר תקווה בתקופת עבודתו בנתבעת, אישר התובע בחקירתו הנגדית בפנינו, כי אכן עבר יום אחד בשבוע כתורן לילה בכפר תקווה, אך זאת לדבריו, בידיעתו המלאה של עוזי אורלי מטעם הנתבעת (ראה: בעמ' 4 לפרוטוקול ש': 19-23). לציין, כי בניגוד לגרסת המצהיר מטעם הנתבעת ממנה עולה כי דבר עבודתו "המקבילה" של התובע בכפר תקווה נודע לנתבעת בדיעבד, אישר המצהיר בחקירתו הנגדית בפנינו, כי הדבר היה ידוע לנתבעת כבר בתקופת עבודתו של התובע אצלה, וכי היה זה התובע שסיפר לו על כך (ראה: בעמ' 9 לפרוטוקול ש': 7-8). מכל מקום, התובע הכחיש בחקירתו הנגדית בפנינו כי קיבל הצבה למקום מסויים או כי מי מטעם הנתבעת פנה אליו לאחר מועד הפגישה המתוכננת מיום 14/8/08 (ראה: בעמ' 5 לפרוטוקול ש': 4-14), והכחיש במפורש את דבר קיומה הפגישה המתוארת על ידי נציג הנתבעת בתצהירו (ראה: בעמ' 5 לפרוטוקול ש': 11-12). לדבריו בחקירתו הנגדית, הפעם הבאה שפגש מי מנציגי הנתבעת היתה כאשר הגיע למשרדי הנתבעת כחודש לאחר סיום עבודתו כדי להחזיר את האקדח שהיה ברשותו, לפי פניה טלפונית של עובד הנתבעת בשם מנדי, שלידיו גם החזיר את האקדח (ראה: בעמ' 5 לפרוטוקול ש': 18-19) ובכל מקרה בשיחה זו לא עלה נושא שיבוצו לעבודה בנתבעת (ראה: בעמ' 5 לפרוטוקול ש': 20-21). התובע אף הכחיש את טענת הנתבעת לפיה שוחחו איתו בכפר תקווה והבטיחו לו שלכשיסיים את הלימודים יאפשרו לך לעבוד אצלם במישרין, ולראיה לדבריו, כיום הוא מתחיל לעבוד כמורה בית ספר בתיכון בבסמת טבעון ולא בכפר תקווה (ראה: בעמ' 5 לפרוטוקול ש': 26-28), אם כי אישר כי משרתו כתורן לילה בכפר הועלתה לרבע משרה בינתיים (ראה: בעמ' 5 לפרוטוקול ש': 30). מנגד, כאשר נשאל המצהיר מטעם הנתבעת לגבי אותה פגישה נטענת עם התובע ומנכ"ל הנתבעת, הוא לא ידע למסור מתי התרחשה אותה פגישה נטענת (ראה: בעמ' 10 לפרוטוקול ש': 23-24), הוא לא ידע למסור איזה אתר הוצע לתובע לשיטתו באותה פגישה (ראה: בעמ' 10 לפרוטוקול ש': 11), ולא ידע למסור הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע לא נשלח לתובע מכתב הצבה לעבודה באתר אחר, לאחר שלא הגיע לפגישה, כאשר לשיטתו, אם המנכ"ל מגיע לפגישה עם עובד אין צורך לשלוח מכתב ולהציע עוד אתר (ראה: בעמ' 10 לפרוטוקול ש': 15-18). לא למותר לציין, כי מנכ"ל הנתבעת - מר אורלי שיכול היה לאמת את גרסת המצהיר מטעם הנתבעת, בכל הנוגע לאותה פגישה נטענת עם התובע, כלל לא מסר תצהיר מטעמו ולא הוזמן להעיד, ללא כל הסבר. 22. כאמור, המניע להפסקת עבודתו של התובע בכפר תקווה בחודש 9/08 נבע מהנתבעת. בנסיבות אלו, הנטל הוא על הנתבעת להראות, כי הציעה לתובע שיבוץ באתר חלופי מסויים וכי התובע סירב למוצע. גם בתצהירו של המצהיר מטעם הנתבעת וגם לאחר חקירתו הנגדית, לא ידע המצהיר מטעם הנתבעת להצביע על אתר מסוים שהוצע לתובע, מעבר לטענתו הכללית (שאף היא לא הוכחה) כי לנתבעת היו אתרים רבים בסביבה בהם העניקה שירותים. הנתבעת אף לא טרחה לשלוח לתובע מכתב המתייחס לסירובו לקבל את הצעתה, ולא הוצא כל מכתב ממנו ניתן ללמוד כי הוצעה הצעה למקום עבודה מסויים אחר. לא למותר לציין, כי גם אם נתעלם מהכחשתו המפורשת של התובע את דבר קיום הפגישה עם המצהיר והמנכ"ל, הרי שהמצהיר מטעם הנתבעת לא ידע למסור מתי התקיימה אותה פגישה, האם לפני שהסתיימה עבודתו של התובע אצלה, או לאחריה, ומר אורלי שיכל לאמת את גרסת המצהיר בדבר קיומה של אותה פגישה, לא העיד בפנינו, בנסיבות שלא הוסברו. למעלה מן הצריך נוסיף כי גרסת הנתבעת לפיה המניע לסירובו של התובע לעבור לעבוד אצלה היה נעוץ בעובדה שכבר עבד בכפר תקווה, קרסה אף היא, עת התברר כי דובר בעבודה של לילה אחד בשבוע כתורן לילה, עבודה שממילא ביצע במקביל לעבודתו בנתבעת ובידיעת המצהיר מטעם הנתבעת, כך שמניע נטען זה אינו יכול להוות סיבה לסירוב לקבל הצעת עבודה ב"אתר קרוב", כטענת הנתבעת. 23. משכך הם פני הדברים, אין בידינו לקבוע כי הנתבעת הוכיחה שלאחר הפסקת עבודתו של התובע בכפר תקווה, הוצע לתובע שיבוץ באתר חלופי קרוב מסויים, או בכלל, וכי התובע סירב למוצע, כך שכל שבפנינו הוא העובדה (שלא היתה במחלוקת) לפיה הנתבעת הפסיקה את עבודתו של התובע בכפר תקווה בחודש 9/08, עקב הפסקת הקשר שבינה לבין הכפר. בנסיבות אלו, אין זאת אלא שהיה זה התובע שפוטר מעבודתו בנתבעת, ועל כן הוא זכאי לפיצויי פיטוריי פיטורים מאת הנתבעת. משזו קביעתנו, איננו נדרשות לטענתו החלופית של התובע לפיה גם אלמלא היו פני הדברים כך, היה זכאי לפיצויי פיטורים, ונשאיר את המחלוקת המשפטית (המעניינת לכשעצמה) שנפלה בעניין זה בין הצדדים, בצריך עיון לכשנדרש לה. 24. ובאשר לשיעורם של פיצויי הפיטורים, הרי משקבענו כי התקופה הקובעת לחישוב זכויותיו של התובע היא החל מחודש 2/01, מועד בו החל לראשונה את עבודתו בנתבעת באתר כפר תקווה ומשקבענו כי משכורתו הקובעת של התובע לצורך חישוב פיצויי פיטורים, היא 2,753 ₪ - אין זאת אלא שהתובע זכאי לפיצויי פיטורים, בסך של 20,877 ₪, על פי החישוב שלהלן: 91 חודשים מחודש 2/01 עד 8/08 ועד בכלל X 2,753 ₪ משכורת קובעת = 20,877 ₪. 12 על כן, אנו מחייבות את הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך של 20,877 ₪. בהינתן המחלוקת האמיתית שבין הצדדים באשר לזכאות לפיצויי פיטורים - אנו מפחיתות את פיצויי הלנת פיצויי הפיטורים לשיעור של הצמדה וריבית כחוק בלבד. אי לכך, הסכום שפסקנו, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/9/08 ועד לתשלום המלא בפעל. התביעה לגמול עבודה בשעות נוספות 17. ברכיב זה לכתב התביעה, עתר התובע לתשלום הסך הכולל של 32,059 ₪ בגין גמול עבודה בשעות נוספות עבור התקופה שהחל מחודש 3/01 ועד 2/06 ועד בכלל. לכתב תביעתו, צירף התובע כרטיסי נוכחות שערך לשיטתו בהתאם להנחיות הנתבעת, העתקים כימיים של חלק מ"דפי אירועים" שנערכו בנתבעת, תלושי שכר וכן טבלה (ראה: נספח ו' לכתב התביעה) במסגרתה ערך את חישובי הפרשי השעות המגיעים לו לתקופה שהחל מחודש 3/01 ועד לחודש 2/06 ועד בכלל, ולפיה מגיע לו הפרש בסך כולל של 32,059.25 ₪. 18. מנגד לטענת הנתבעת בכתב הגנתה, אין ליתן אמון ברישומים שצירף התובע לתצהירו, מה גם שהתובע החל לעבוד אצלה רק בחודש 10/02. לטענתה, גם אין ליתן אמון בחישובי התובע באשר החישובים אינן כוללים שעות מנוחה והפסקות, מה גם שהחישוב עצמו אינו תואם את שעות העבודה בשמירה, שעמדו עד לשנת 2006 על 10 שעות עבודה, ללא אבחנה בין שעות יום ושעות לילה כמתחייב מתקנות שעות עבודה בשמירה, התשי"א-1951. 19. לתצהירו צירף התובע בנוסף לכרטיסי הנוכחות ו"דפי האירועים" החלקיים שצורפו לכתב תביעתו, גם העתקים כימיים של "דפי אירועים" לתקופה שהחל מחודש 8/05 ועד לתום תקופת עבודתו, ובהם רישומי שעות עבודתם של השומרים ובכלל זה התובע, וכן תלושי שכר נוספים. על יסוד כל אלו עתר לחיוב הנתבעת בסכומים כמפורט בטבלה שצירף לכתב התביעה אותה ביקש לראות כאילו הובאה בתצהירו. 19. בפסיקה נקבע לגבי תביעה לגמול שעות נוספות, כי: "התביעה לגמול שעות נוספות היא מתביעות הממון המוגדרות, ואין לפסוק בה לפי אומדנא דדינא או לפי עקרונות של שכר ראוי. התובע גמול שעות נוספות חייב להוכיח לא רק את העובדה שהועבד בשעות נוספות אלא גם את מספר השעות שהועבד כך, על מנת שבית הדין יוכל לפסוק סכום קצוב" [ראה: דב"ע לב/32-3 מרלן פרומוביץ - ישראל בר אדון, פד"ע ד', עמ' , בעמ' 43-42; ע"ע 300360/98 נחום צמח - ש.א.ש. קרל זינגר צפון (1986) בע"מ, עבודה ארצי, כרך לג(23), 32; ע"ע 300080/98 כהן אברהם - גביר קבלנים בניה ופיתוח בע"מ, עבודה ארצי, כרך לג(79), 28]. זאת ועוד, "על התובע גמול שעות נוספות להביא בפני בית הדין את כל הנתונים העובדתיים הצריכים לקביעת הסכום המגיע, ולהוכיחם" [ראה: דב"ע לז/2-1 תופיק חלד מחמוד - דקל מרקט, ח 343]. משמע, הלכה היא שעל התובע לפרט את תביעתו, לכמת אותה כראוי, ולהוכיח לא רק את עצם עבודתו בשעות נוספות אלא גם - ובמיוחד - את היקפה ואת התשלומים המתחייבים מכך [ראה: דב"ע לב/32-3 לעיל; דב"ע לה/12-2 עזבון המנוח שמואל נתן כהן ז"ל - אטי רוזנ הויסר, פד"ע ו, 307; ע"ע 1059/02 עמיר עבילאה - מדינת ישראל, עבודה ארצי, כרך לג(95),38]. דהיינו: "מי שתובע תשלום גמול שעות נוספות - עליו להוכיח כל שעה ושעה שעבד, ואם לא יצליח בכך - כמובן שתביעתו תידחה" (ההדגשה הוספה - א.ר.ק.) [ראה: דב"ע 237/97-3 עזרא שמואלי ואח' נ' מדינת ישראל, רשות השידור, פד"ע לו, עמ' 577]. נפנה איפוא לבחון תחילה, האם עמד התובע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את שעות העבודה שעבד בפועל. 20. וכך, במסגרת חקירתו הנגדית בפנינו, לא ידע התובע להשיב האם יש בידיו דוחות נוכחות לתקופה שקדמה לחודש 2/02 ואף לא ידע להסביר מדוע הגיש את תביעתו רק עד לחודש 2/06 (ראה: בעמ' 6 לפרוטוקול ש': 11-12; 15-18). עוד העיד התובע כי את הרישום בדוחות הנוכחות שצירף לתצהירו היו השומרים עורכים בעצמם ובהם רשמו את השעות כל יום ביומו כדי לאמת את השעות בסוף החודש (ראה: בעמ' 6 לפרוטוקול ש': 20-21), אך אלו לא נמסרו לנתבעת בסוף החודש כי אם לשיטתו "זה נערך בשביל עצמי" (ראה: בעמ' 6 לפרוטוקול ש': 22), כאשר לדבריו, אף אחד לא חתם על כרטיסי הנוכחות או אישר אותם (ראה: בעמ' 7 לפרוטוקול ש': 17-18). לעומת זאת, בכל הנוגע ל"דפי האירועים" שצירף לתצהירו, העיד התובע כי הוא היה מוסר לנתבעת את "הדף הצהוב" של העתק דף האירועים ואילו העתק נוסף של הדף היה נשאר בשער השמירה בתיק מסודר, כאשר את ההעתקים שצירף לתצהירו צילם מתוך התיק שבשער (ראה: בעמ' 6 לפרוטוקול ש': 23-26). ודוק, כאשר נשאל המצהיר מטעם הנתבעת כיצד ידעה הנתבעת לחשב את היקף השעות המגיע לעובדים בגין כל חודש, השיב באלו המילים: "ת. ישנה חוברת דף אירועים וכל ראשון לחודש הייתי מגיע למתקן ואוסף את הדוחות ולפי הרישום הזה שילמו את השכר. ש. זה אומר שמה שהעובדים רושמים בדף האירועים עובר להנהלת חשבונות ולפי זה שילמתם? ת.        כן" (ראה: בעמ' 9 לפרוטוקול ש': 28 עד עמ' 10 ש':1). 20. בהעדר כל עדות או תמיכה לנכונות האמור בכרטיסי הנוכחות שרשם התובע "לעצמו" ואשר לשיטתו כלל לא נחתמו או אושרו על ידי גורם כלשהו - אין בידינו לקבוע כי בהצגתם של אלו, הרים התובע את הנטל המוטל עליו, להוכחת כל שעה משעות עבודתו. שונים הם עם זאת, פני הדברים בכל הנוגע להעתצקים הכימיים של "דפי האירועים" שצירף התובע. כעולה מעדות המצהיר המטעם הנתבעת, דפים אלו שיקפו את שעות עבודתם של השומרים ועל פיהם אף נערך שכרם. משאין חולק בין הצדדים, כי דפים אלו משקפים נכונה את שעות עבודתו של התובע אצל הנתבעת, אנו קובעות כי לגבי התקופה שעליה צירף התובע את דפי האירועים עמד התובע בנטל המוטל עליו להוכיח את שעות עבודתו. 20. עד כאן בכל הנוגע להיבט העובדתי, ובאשר לטענות הנתבעת לגבי הפן המשפטי, הרי שהנתבעת לא הוכיחה כי התובע היה זכאי להפסקה ולא כל שכן כי היה רשאי להעדר ממקום העבודה במהלך אותה הפסקה (שלא הוכחה), ועל כן, אין בידינו לשעות לטענתה לפיה היה על התובע להפחית שעות הפסקה כביכול מחישוביו. באשר לטענת הנתבעת לגבי היקף יום העבודה בשמירה, לאור האמור בתקנות שעות עבודה בשמירה התשי"א- 1951 (להלן - התקנות), אכן, סעיף 2 (ב) לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א -1951 (להלן - החוק), קובע כי: "בעבודת לילה וביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג שהעובד אינו עובד בו, בין על פי חוק ובין על פי הסכם או נוהג, לא יעלה יום העבודה על שבע שעות עבודה". עם זאת, סעיף 4 (א) לחוק, קובע כי: "שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות - . (2) יום עבודה שתחומו יתר על הקבוע בסעיף 2 ושבוע עבודה שתחומו יתר על הקבוע בסעיף 3 - (I) ... (II) ... (III) ... (IV) לשמירה; (V) ... ובלבד שיום עבודה לא יעלה על עשר שעות עבודה, ושבוע עבודה לא יעלה, בממוצע לתקופה שתיקבע בתקנות, על ארבעים וחמש שעות עבודה". ואמנם, מכח סמכותו זו, התקין השר את תקנה 1 לתקנות, לפיה נקבע, כי: "תחומו של יום עבודה בשמירה הוא עשר שעות עבודה".   לציין, כי תקנה זו עמדה בתוקפה עד ליום 27/3/06 שאז בוטלה בתקנות שעות עבודה ומנוחה בשמירה (ביטול), התשס"ו- 2006. עם זאת, גם קודם לביטול התקנה, סעיף 6 לצו ההרחבה בענף השמירה הסדיר את סוגיית הגמול בגין עבודה בשעות נוספות כדלקמן: "בעד כל שעת עבודה נוספת ביום חול, שלאחר שמונה שעות עבודה ליום, ישלם המעביד גמול עבודה בשעות נוספות בהתאם להוראות הכלולות בחוק שעות עבודה ומנוחה,תשי"א - 1951. על אף האמור בסעיף זה לעיל, יהיה המעביד רשאי, בהסכמת העובד,להוסיף על שכרו של העובד בעד יום עבודה פלוני תוספת כוללת בשיעור של 9% לפחות משכר העבודה הרגיל..." הואיל והוראות צו ההרחבה, מיטיבות עם העובד על פני הוראות התקנות, נקבע כי יש להחיל על העובדים את האמור בהסכם הקיבוצי ו/או בצו ההרחבה, לפיו ישולם גמול עבודה בשעות נוספות לאחר שמונה שעות עבודה [ראה: דב"ע 300104/98 משאבי אביב (ג) בע"מ נ' זאיד אלהואשלה עבודה ארצי לב(1) 86]. אי לכך, אין זאת אלא שאת גמול השעות הנוספות לתובע יש לחשב לאחר 8 שעות ליום עבודה ולא 10, כסברת התובעת. עם זאת צודקת הנתבעת, כי צו ההרחבה ולא כל שכן התקנות, אינם מבחינים בין היקף העבודה בעבודת יום לבין היקף העבודה בעבודת לילה, ביחס לגמול השעות הנוספות, ועל כן יש לחשב את גמול השעות הנוספות לעובד בשמירה לפי ל-8 שעות ליום, הן לגבי עבודת יום והן לגבי עבודת לילה וראה לעניין זה דב"ע תש"ן/ 57- 3 מסלם אל עורג'אן נ' אגודת השומרים בע"מ, פד"ע כ"ב 54. אי לכך ולאור כל המבואר לעיל, יש לחשב את גמול השעות הנוספות לתובע לאחר 8 שעות ליום, הן לגבי עבודת יום והן לגבי עבודת לילה. הגם שאין בידינו לקבל בהכרח את סברת הנתבעת לפיה, גם לאחר תיקון התקנות ביום 27/3/06 אין אבחנה בין שעות לילה לשעות יום, הרי שהואיל וממילא בענייננו עתר התובע לתשלום גמול עבודה בשעות נוספות לתקופה שעד לחודש 2/06 ועד בכלל, איננו נדרשים לקבוע מסמרות בקשר עם טענה זו. 21. סיכומם של דברים. לאור כל המבואר לעיל, אנו קובעות כי התובע עמד בנטל להוכיח את שעות עבודתו לתקופה שהחל ממנה צירף דפי אירועים, היינו החל מחודש 8/05 ועד לחודש 2/06 ועד בכלל. משדחינו את טענות הנתבעת בכל הנוגע לניכוי הפסקות והיקף יום העבודה הקובע וקיבלנו את טענותיה בכל הנוגע להיעדר אבחנה בין שעות יום לשעות לילה - אין זאת אלא שיש לערוך את החישובים לתקופה שהוכחה, כשהם כוללים את מלוא השעות שנרשמו בדפי האירועים, החל משעת הכניסה ועד לשעת היציאה, כאשר דין זהה יחול על עבודה בשעות יום ועל עבודה בשעות לילה לפיהן גמול עבודה בשעות נוספות, יחושב החל מהשעה ה-9 ואילך. 22. כאמור, בהחלטתנו מיום 20/6/11 קבענו כי התובע יצרף לסיכומיו, בין היתר טבלה שבה יפרט לגבי כל יום החל מאיזה שעה ועד איזה שעה עבד, בעמודה ליד יפרט כמה שעות עבד בסך הכל באותו יום, בעמודות ליד יפרט כמה שעות עבד באותו יום בשווי של 100%, לאחר מכן 125% ולאחר מכן 150%, כאשר בעמודה הבאה יפרט מה היה ערך השעה לאותו חודש, בעמודה שלאחריה יפרט כמה מגיע לו לשיטתו בגין אותו חודש ובעמודה שלאחריה יפרט כמה שולם לו באותו חודש ובעמודה שלאחריה יפרט מה ההפרש המגיע לו לשיטתו בגין אותו חודש בין הסכום ששולם לו לבין הסכום שקיבל בפועל. עוד קבענו כי בסוף כל חודש יסכם התובע מה ההפרש המגיע לו לאותו חודש ובסוף כל שנה יסכם התובע מה ההפרש המגיע לו בגין אותה שנה. מנגד, קבענו כי בכפוף להכחשתה את עצם הזכות לגמול שעות נוספות, תגיב הנתבעת על טבלת התובע בנושא זה תוך ציון טענותיה כנגד התחשיב עצמו, בהתאמה לטבלת התובע כאשר בכפוף לעצם הכחשתה את הזכות תפרט בסוף כל חודש ובסוף כל שנה מהו הסכום הנכון לפי התחשיב הנכון לשיטתה והכל כאמור בכפוף להכחשת עצם הזכות לתשלום הנ"ל או הרלוונטיות של האסמכתאות שצרף התובע. התובע פעל בהתאם להחלטת בית הדין וצירף לסיכומיו טבלה מפורטת כאמור. הנתבעת מצידה חזרה על טענותיה, אך ביכרה להגיש טבלה נגדית בהתייחס לחודשים 8/05 - 11/05 בלבד, הגם שהתובע צירף דפי אירועים גם לחודשים 12/05, 1/06 ו- 2/06 וכלל התייחסות אליהם בטבלה שהגיש. הואיל וכאמור קבענו כי התובע הוכיח את תביעתו לתקופה שהחל מחודש 8/05 ועד לחודש 2/06 ועד בכלל, נפנה להלן לבחון את הטבלאות שהגישו הצדדים: וכך, מהשוואת הטבלה שהגישו הצדדים לחודש 8/05 עולה כי לא היה חולק ביניהם לגבי שעות העבודה בפעל של התובע, ואף לא היה חולק לשיטת הנתבעת (חרף טענותיה כאמור לעיל), כי יש לחשב את יום העבודה לפי 8 שעות עבודה. ההבדל היחיד בין ההפרש בו הכירה הנתבעת בסך של 411 ₪, לבין ההפרש שתבע התובע בסך של 703 ₪ נבע מכך שהתובע חישב את הגמול המגיע בעבודה בלילה לפי 7 שעות עבודה ואילו הנתבעת חישבה את הגמול לפי 8 שעות. משקבענו כאמור כי הדין הוא עם הנתבעת בסוגיה זו, אין זאת אלא שבגין חודש זה זכאי התובע להפרש בסך של 411 ₪ בגין גמול עבודה בשעות נוספות. הוא הדין גם לגבי השוואת הטבלה שהגישו הצדדים לחודש 9/05 ולפיה זכאי התובע להפרש בסך של 170 ₪, כנטען על ידי הנתבעת, וגם לגבי השוואת הטבלה שהגישו הצדדים לחודש 10/05 ולפיה זכאי התובע להפרש בסך של 361 ₪ (לאחר תשלום הפרשים בסך של 320 בחודש 11/05) כנטען על ידי הנתבעת. באשר לחודש 11/05 טען התובע כי הוא זכאי להפרש בסך של 65 ₪ ואילו לטענת הנתבעת החישוב הנכון מלמד כי היא זכאית להפרש לטובתה בסך של 377 ₪. הואיל והנתבעת לא עתרה לקיזוז סכומים ששולמו ביתר בכתב הגנתה ברכיב זה, אין בידינו לשעות לטענתה זו, אך משקבענו כי הדין הוא עם הנתבעת בסוגיה זו, אין לנו אלא לדחות את העתירה לתשלום הסך של 65 ₪ שהגיש התובע בגין חודש זה. באשר לחודשים 12/05 עד 2/06 ועד בכלל, והגם שכאמור קבענו כי הדין הוא עם הנתבעת בכל הנוגע לחישוב היקף העבודה בלילה, הרי משלא טרחה הנתבעת להגיש כל תחשיב נגדי - אנו מאמצות את תחשיב התובע, וקובעות כי בגין חודשים אלו זכאי התובע לגמול עבודה בשעות נוספות בסכומים כדלקמן: לחודש 12/05 - 501 ₪. לחודש 1/06 - 268 ₪. לחודש 2/06 - 89 ₪. 21. אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, תביעת התובע לגמול עבודה בשעות נוספות מתקבלת באופן חלקי בלבד, ואנו מחייבות את הנתבעת לשלם לתובע גמול עבודה בשעות נוספות לחודשים 8/05 עד 2/06 ועד בכלל, בסך כולל של 1,800 ₪. באשר לעתירת התובע לחיוב הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת שכר על הסכום הנ"ל, הרי שהואיל והתביעה שבנדון הוגשה רק בחודש 10/08, אין זאת אלא שזכותו של התובע לפיצויי הלנה בגין הסכומים הנ"ל התיישנה מהבחינה המהותית עוד בטרם הוגש כתב התביעה, ועל כן אין הוא זכאי לפיצויי הלנה. אי לכך אנו קובעות כי הסך של 1,800 ₪ אותו פסקנו, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק בלבד. מטעמים של נוחות החישוב, אנו מורות כי הסכום הנ"ל יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית התקופה, היינו מיום 1/12/05 ועד לתשלום המלא בפעל. התביעה לפדיון חופשה 17. ברכיב זה לכתב התביעה, עתר התובע לתשלום הסך הכולל של 7,501 ₪ בגין פדיון חופשה עבור 47 ימי חופשה. מנגד, במסגרת כתב הגנתה טענה הנתבעת כי במשך כל תקופת עבודתו של התובע בנתבעת ובהתחשב בהיקף משרתו הוא היה זכאי ל-74.09 ימי חופשה, מתוכן ניצל 46.83 כך שהוא זכאי לפדיון חופשה עבור 27.67 ימי חופשה מלאים בסך של 4,582.15 ₪. 17. כאמור, על יסוד הודאת הנתבעת וזניחת טענת הקיזוז שהעלתה בכתב ההגנה פסקנו לזכות התובע במסגרת פסק הדין החלקי את הסך של 4,582 ₪ בגין פדיון חופשה. במסגרת סיכומיו עתר התובע לתשלום הסך הכולל של 11,343.6 ₪ בגין פדיון חופשה בניכוי הסכום שנפסק לו בפסק הדין החלקי. 17. נקדים ונבהיר כי אין בידינו לפסוק לתובע פדיון חופשה בגין היקף ימי חופשה העולה על ההיקף שנתבע במסגרת כתב תביעתו. משכך, נפנה להלן לבחינת היקף פדיון החופשה שהגיע לתובע במועד סיום עבודתו. כמבואר לעיל קבענו כי לצורך חישוב זכויותיו הסוציאליות של התובע יש לקחת בחשבון את התקופה שהחל מחודש 3/01. בין אם מכח צו ההרחבה בענף השמירה ובין אם מכח ההסכם הקיבוצי בענף השמירה אליו הפנתה הנתבעת, היקף ימי החופשה המגיעים לעובד בהיקף משרה של 6 ימים בשבוע, דוגמת התובע, הוא: שנתיים ראשונות - 12 ימים בפעל. שנה 3 ו-4 - 13 ימים בפעל. שנה 5 - 14 ימים בפעל. שנה 6-8 - 19 ימים בפעל. בגין התקופה שהחל מחודש 3/01 ועד לחודש 8/08 ועד בכלל, זכאי היה התובע ל- 93.5 ימי חופשה בפעל מאת הנתבעת, על פי הפירוט שלהלן: 11/01 - 3/01 = שנת העבודה ה-1 בנתבעת = 12 ימים X היקף משרה מלא X 11 חודשים = 11 ימים בפעל. 12/02 - 12/01 = שנת העבודה ה-1 בשומרי העמק = 12 ימים X היקף משרה מלא X 3 חודשים = 3 ימים בפעל. 9/02 - 3/02 = שנת העבודה ה-2 בשומרי העמק = 12 ימים X היקף משרה מלא X 7 חודשים = 7 ימים בפעל. 2/03 - 10/02 = שנת העבודה ה-2 בנתבעת = 12 ימים X היקף משרה מלא X5 חודשים = 5 ימים בפעל. 2/04 - 3/03 = שנת העבודה ה-3 = 13 ימים X היקף משרה מלא = 12 ימים בפעל. 2/05 - 3/04 = שנת העבודה ה-4 = 13 ימים X היקף משרה מלא = 12 ימים בפעל. 2/06 - 3/05 = שנת העבודה ה-5 = 14 ימים X היקף משרה חלקי ממוצע (184 שעות) = 13.8 ימים בפעל. 2/07 - 3/06 = שנת העבודה ה-6 = 19 ימים X היקף משרה חלקי ממוצע (170 שעות) = 17.3 ימים בפעל. 2/08 - 3/07 = שנת העבודה ה-7 = 19 ימים X היקף משרה חלקי ממוצע (151 שעות) = 15.4 ימים בפעל. 8/08 - 3/08 = שנת העבודה ה-8 = 19 ימים X היקף משרה חלקי ממוצע (138 שעות) X 6 חודשים = 7 ימים בפעל. הנה כי כן התובע היה זכאי ל-93.5 ימי חופשה בפעל מהנתבעת ו- 10 ימי חופשה בפעל מחברת שומרי העמק. משלא הוכיח התובע זהות בין הנתבעת לבין חברת שומרי העמק אין בידינו לקבוע את חובתה של הנתבעת לתשלום ימי החופשה בגין תקופת העבודה בחברת שומרי העמק. זאת ועוד, כעולה מן הנתונים שלא היו במחלוקת בין הצדדים (ראה: טבלה 1 לסיכומי התובע) במשך תקופת עבודתו בנתבעת, ניצל התובע 344 שעות שהן 43 ימי חופשה, ומכאן שבמועד סיום עבודתו זכאי היה התובע ל- 50.5 ימי חופשה בפעל, אלא שכאמור, התובע עתר לתשלום 47 ימי חופשה בפעל בלבד, ועל כן אין בידינו לפסוק לו מעבר לכך. 17. אי לכך התוצאה היא שלכל היותר זכאי התובע לפדיון חופשה בסך של 7,783 ₪ לפי 47 ימים X 8 שעות X 20.7 ₪ לשעה. מתוך סכום זה פסקנו לתובע כאמור בפסק הדין החלקי את הסך של 4,582 ₪, ועל כן אנו מחייבות את הנתבעת לשלם לתובע את היתרה בסך של 3,201 ₪ בגין פדיון חופשה. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/9/08 ועד לתשלום המלא בפעל. התביעה להפרשי הפרשות לתגמולים ושחרור הכספים שנצברו לזכות התובע 18. ברכיב זה לכתב התביעה עתר התובע לחיוב הנתבעת בתשלום הסך של 17,187 ₪ בגין שווי הפרשות המעביד לתגמולים, עקב אי ביצוע הפרשה לקרן פנסיה כמתחייב מצו ההרחבה בענף השמירה, למשך כל תקופת עבודתו הנטענת בנתבעת. בנוסף עתר התובע להשבת הסכומים שנוכו ממנו בגין חלק העובד החל מחודש 6/06 עבור מבטחים בסך כולל של 2,505 ₪, ולחילופין וככל שסכומים אלו הועברו למבטחים לחייב את הנתבעת ל"שחרר" סכומים אלו לזכותו. 18. מנגד, לטענת הנתבעת בכתב הגנתה היא נמנעה מלבצע הפרשות עבור התובע עד לחודש 7/06 על פי בקשת התובע עצמו. לטענתה, החל מחודש 7/06 ביצעה הפרשות לקרן פנסיה, ועל כן בגין תקופת עבודתו אצלה שהחל מחודש 10/02 ועד לחודש 6/06 ועד בכלל, זכאי התובע לכל היותר לסך של 8,920 ₪ בגין הפרשות חלק המעביד לקרן פנסיה. במסגרת תצהירו, אישר התובע כי הנתבעת החלה לבצע עבורו הפרשות לקרן פנסיה מחודש 6/06 אך לא שחררה לזכותו את הסכומים שנצברו עבורו בקרן. 18. כאמור, על יסוד הודאת הנתבעת וזניחת טענת הקיזוז שהעלתה בכתב ההגנה פסקנו לזכות התובע במסגרת פסק הדין החלקי את הסך של 8,920 ₪ בגין שווי הפרשות המעביד לפנסיה לתקופה שעד לחודש 6/06 ועד בכלל. במסגרת סיכומיו עתר התובע לתשלום הסך הכולל של 16,277 ₪ בגין שווי הפרשות המעביד לפנסיה, לתקופה שהחל מחודש 10/02 בלבד ועד לחודש 8/08, (בניכוי הסכום שנפסק בפסק הדין החלקי), וזאת על יסוד הוראות סעיף ד(3) לצו ההרחבה בענף השמירה והאבטחה, לפיהן עובד לאחר 6 חודשי עבודה אצל המעביד יהיה לעובד קבוע עליו חלות כל הזכויות שבצו ובכלל זה הזכות לקרן פנסיה. מנגד, במסגרת סיכומיה, הלינה הנתבעת על כך שהתובע מתעלם בסיכומיו מכך שבגין התקופה שהחל מחודש 6/06 בוצעו עבורו הפרשות לקרן פנסיה. זאת ועוד, לטענתה, על פי הוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד החל עליה, הזכאות לפנסיה מתחילה רק לאחר השלמת שנת עבודה מלאה אצל המעביד והוראה זו גוברת על הוראות צו ההרחבה בענף, ועל כן, לכל היותר זכאותו של התובע מתחילה בחודש 10/03 אך הואיל וכבר נפסק לתובע על פי הודאתה פיצוי גם בגין התקופה שהחל מחודש 10/02 אין היא עומדת על טענתה זו. 18. ובכן, טוב עשתה הנתבעת שלא עמדה על טענתה זו בדבר המועד הקובע לתחילת ההפרשות לקרן פנסיה, בהינתן שאף לשיטתה ההסכם הקיבוצי המיוחד עליו היא נסמכת נחתם רק בשנת 2004 כך שלא היה בו כדי להשפיע על זכויות שנקנו מכח צו ההרחבה במועדים שקדמו למועד חתימת ההסכם הקיבוצי. מנגד, צודקת הנתבעת כי טענות התובע בסיכומיו תמוהות משהו בהתחשב בכך שבסעיף 9(ג) לתצהירו אישר כי הנתבעת הפרישה עבורו כספים לקרן פנסיה רק החל מחודש 7/06 והלין על כך שאלו טרם "שוחררו" לזכותו. בהעדר הסבר מצד התובע בסיכומיו, אין לנו אלא להסיק כי אמנם בוצעו הפרשות עבור התובע לקרן הפנסיה לכל המאוחר החל מחודש 7/06 ועל כן נפנה להלן לבחון את זכאותו של התובע להפרשות לקרן פנסיה בגין חלק המעביד לתקופה שהחל מחודש 10/02 ועד לחודש 6/06 ועד בכלל. לעניין זה נקדים ונבהיר כי בכל הנוגע לתקופה שהחל מחודש 10/02 ועד לחודש 12/02 ועד בכלל, לא היה חולק בין הצדדים כי הסכום המגיע הוא בסך כולל של 587.9 ₪. וכך גם לגבי התקופה שהחל מחודש 1/03 ועד לחודש 12/05 ועד בכלל, לא היה חולק בין הצדדים כי הסכום המגיע הוא בסך כולל של 7,203 ₪. לגבי התקופה שהחל מחודש 1/06 ועד לחודש 3/06 הפער בין חישובי הצדדים היה מזערי, 576 ₪ לשיטת התובע, ומנגד 556 לשיטת הנתבעת. הוא הדין לגבי התקופה שהחל מחודש 4/06 ועד לחודש 5/06 שאף לגביו הפער בין חישובי הצדדים היה מזערי, 398 ₪ לשיטת התובע ומנגד 370 ₪ לשיטת הנתבעת. ואילו לגבי חודש 6/06 טענה הנתבעת כי הסכום המגיע הוא 222 ₪ כאשר לשיטת התובע הסכום המגיע בגין חודש זה רק 213 ₪. 18. סיכומם של דברים. כעולה מחישובי הצדדים בסופו של יום לא היה חולק ביניהם כי בגין התקופה שהחל מחודש 10/02 ועד לחודש 6/06 ועד בכלל זכאי התובע לפיצוי בשווי הפרשות המעביד לקרן פנסיה בסך כולל של 8,978 ₪ לשיטת התובע ולסך הכולל של 8,939 ₪. בשל מזעריות הפער, החלטנו להעמיד את הסכום על הממוצע שבין שני הסכומים היינו על הסך של 8,959 ₪. מתוך סכום זה פסקנו לתובע כאמור בפסק הדין החלקי את הסך של 8,920 ₪, ועל כן אנו מחייבות את הנתבעת לשלם לתובע את היתרה בסך של 39 ₪ בגין הפרשי הפרשות מעביד לפנסיה. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1/9/08 ועד לתשלום המלא בפעל. בכל הנוגע לסכומים שכבר הופרשו לתקופה שהחל מחודש 7/06 ואילך, בהעדר כל טענה מטעם הנתבעת וככל שהסכומים טרם "שוחררו" לזכות התובע - אנו מחייבות את הנתבעת בתוך 30 מקבלת פסק הדין לידיה להמציא לקרן אליה הופרשו הכספים מכתב "שחרור" המעביר את הבעלות בכספים לזכות התובע. העתק המכתב יועבר במישרין לב"כ התובע. התביעה להחזר ניכויים 18. ברכיב זה לכתב התביעה עתר התובע לחיוב הנתבעת בתשלום הסך 3,780 ₪ בגין ניכויים משכרו למשך כל תקופת עבודתו בשווי ממוצע של 45 ₪ לחודש, ללא הסכמתו ושלא כדין. מנגד, לטענת הנתבעת בכתב הגנתה, על פי הוראות צו ההרחבה ו/או ההסכם הקיבוצי המיוחד החל עליה, קמה לה חובה לנכות משכר התובע עבור דמי חבר להסתדרות הכללית שהיא הארגון היציג של עובדי הנתבעת וכך עשתה, כדין. 18. במסגרת סיכומיו טען התובע כי הנתבעת לא הוכיחה שהתובע היה חבר בארגון עובדים וכי נתן הסכמתו לניכוי. לגבי ההסכם הקיבוצי אליו הפנתה הנתבעת, טען התובע כי לא הוכח שהוא נרשם כדין, כי גם אם נרשם כדין הרי שנחתם על ידי מועצת הפועלים שאיננה הגוף המוסמך לייצג את ארגון העובדים, וכי גם אם נרשם ונחתם כדין הרי שהנתבעת לא הציגה כל ראיה לפיה העבירה את הסכומים שניכתה ממנו להסתדרות. אי לכך לטענתו על פי הטבלה שערך בהתאם להחלטת בית הדין הוא זכאי להשבת הסך של 4,419.99 ₪. לציין, כי למרות ההפניה בסיכומי התובע, הטבלה הנטענת לא צורפה לעותק הסיכומים שהוגש בפנינו. במסגרת סיכומיה טענה הנתבעת כי חלק מהניכויים בוצעו עבור דמי ועד הכוללים מתנות לחג מהן נהנה התובע במשך תקופת עבודתו ועל כן, התובע אינו זכאי להשבה בגינם. לגבי ניכוי דמי החבר טענה הנתבעת בסיכומיה כי על פי הוראות סעיף 25(א) (3) לחוק הגנת השכר וההלכה הפסוקה היא רשאית היתה לנכות מן התובע סכומים בגין דמי חבר בארגון עובדים כפי שעשתה. יתרה מכך, לשיטתה התובע כלל לא ניסה לפנות להסתדרות על מנת לקבל את כספו בחזרה, אם אמנם איננו חבר בהסתדרות. 18. עד כאן טענות הצדדים, זה בכה וזה בכה. מעיון בתלושי השכר של התובע עולה כי מדי חודש נוכה משכרו הסך של 6 ₪ בגין דמי ועד, אשר החל מחודש 4/04 הועלה לסך של 10 ₪, בנוסף נוכה ממנו הסך של 13.6 בגין "סל ביטוחים" וכן נוכה ממנו הסך בשווי של 0.7% משכרו של התובע בגין שעות רגילות עבור "דמי חבר". נקדים ונבהיר כי מבלי להכריע במחלוקת שבין הצדדים באשר לזכותה/חובתה של הנתבעת לנכות דמי חבר להסתדרות, או אף דמי טיפול מקצועי - הנתבעת לא הציגה בפנינו כל ראיה או ראשית ראיה להראות כי הסכומים שנוכו משכר העובדים, הועברו אמנם להתסדרות. אי לכך, וכבר מטעם זה, דין תביעתו של התובע להשבת הרכיב שנוכה משכרו בגין דמי חבר - להתקבל. הוא הדין גם לגבי הרכיב שנוכה משכרו של התובע בסך של 13.6 ₪ לחודש בגין "סל ביטוחים", הנתבעת לא הציגה בפנינו כל ראיה או ראשית ראיה להראות לאיזה צורך נוכו סכומים אלו ולאן הועברו, ועל כן וכבר מטעם זה, דין תביעתו של התובע להשבת הרכיב שנוכה משכרו בגין סל ביטוחים - להתקבל. עם זאת ובכל הנוגע לרכיב שכונה "דמי ועד" - הרי שבידיעתנו השיפוטית, הוא כי במקומות עבודה רבים נהוג לנכות סכומים אלו במסגרת השתתפות העובדים במתנות המעביד לחג. בהינתן הסכום המדובר, נחה דעתנו כי סכום זה "הוחזר" לתובע במסגרת מתנות לחג, ועל כן התביעה ברכיב זה נדחית. 18. סיכומם של דברים. אשר על כן ולאור המבואר לעיל, אנו מחייבות את הנתבעת להשיב לתובע את הסכומים שנוכו משכרו בגין "דמי חבר" ו-"סל ביטוחים". כעולה מתלושי שכרו של התובע במשך התקופה שבה הועסק התובע בנתבעת ניכתה ממנו הנתבעת את הסך של 13.6 ₪ בגין "סל ביטוחים" ועל כן עליה להשיב לתובע את הסך הכולל של 993 ₪, בגין רכיב זה, לתקופה שהחל מחודש 10/01 (בשל התיישנות) ועד לסיום עבודתו, על פי החישוב שלהלן: 73 חודשים X 13.6 ₪ = 993 ₪. כעולה מתלושי שכרו של התובע, במשך התקופה שבה הועסק בנתבעת ניכתה ממנו הנתבעת את הסכומים השנתיים כדלקמן בגין "דמי חבר": בשנת 2001 עד 10/01 - 275.6 ₪. בשנת 2001 החל מ-10/01 - 73.1 ₪. בשנת 2002 - 147.2 ₪. בשנת 2003 - 450.7 ₪ (עד 10/03 ועד בכלל, שכן לא הוצגו תלושים לחודשים 11-12/03). בשנת 2004 - 519.7 ₪. בשנת 2005 - 529.8 ₪. בשנת 2006 - 466.7 ₪. בשנת 2007 - 429.3 ₪. בשנת 2008 - 285.3 ₪. אי לכך, בגין רכיב זה, לתקופה שהחל מחודש 10/01 (בשל התיישנות) ועד לסיום עבודתו של התובע, על הנתבעת להשיב לתובע את הסך הכולל של 2,902 ₪. 18. סיכומם של דברים. אשר על כן התוצאה היא שהתובע זכאי להשבת הסך הכולל של 3,893 ₪ בגין "דמי חבר" ו-"סל ביטוחים" שנוכו משכרו שלא כדין. בכתב התביעה עתר התובע לחיוב הנתבעת בהשבת הסך הכולל של 3,780 ₪ ועל כן אין בידינו לפסוק לו מעבר למה שתבע. יתרה מכך, בכתב התביעה עתר התובע להוסיף על הסכומים הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד הגשת התביעה והסתפק בעתירה כללית לחיוב הנתבעת בפיצויי הלנת שכר בכלל, ועל כן אין בידינו להענות לעתירתו בסיכומיו להשית על הנתבעת פיצויי הלנה בגין רכיב זה, מה גם שממילא חלקה הארי של הזכות לפיצויי הלנת שכר בגין רכיב זה התיישנה מן הבחינה המהותית זה מכבר. אי לכך אנו מחייבות את הנתבעת לשלם לתובע הסך הכולל של 3,780 ₪ נטו, בגין "דמי חבר" ו-"סל ביטוחים" שנוכו משכרו שלא כדין בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, בלבד. מטעמים של נוחות החישוב, אנו מורות כי הסכום הנ"ל יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית התקופה נשוא רכיב זה לכתב התביעה, היינו מיום 1/4/05 ועד לתשלום המלא בפעל. 88. סוף דבר - אשר על כן, ולאור כל המבואר לעיל, רכיבי תביעת התובע מתקבלים בהתאם למפורט להלן, ואנו מחייבות את הנתבעת לשלם לתובע, בנוסף לסכומים שנפסקו בפסק הדין החלקי, את הסכומים כדלקמן: א. פיצויי פיטורים בסך של 20,877 ₪. ב. גמול עבודה בשעות נוספות בסך של 1,800 ₪. ג. פדיון חופשה בסך של 3,201 ₪. ד. פיצוי בגין תגמולי מעביד לפנסיה בסך של 39 ₪. ה. החזר ניכויים מהשכר בסך של 3,780 ₪ נטו. הסכומים כאמור בסעיפים קטנים א', ג' ו-ד' לעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1/9/08 ועד למועד התשלום המלא בפועל, הסכום כאמור בסעיף קטן ב' לעיל יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1/12/05 ועד למועד התשלום המלא בפועל והסכום כאמור בסעיף קטן ה' לעיל יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1/4/05 ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, אנו מחייבות את הנתבעת, להמציא בתוך 30 מקבלת פסק הדין לידיה, לקרן הפנסיה אליה הופרשו כספים ונוכו כספים עבור התובע, מכתב "שחרור" המעביר את הבעלות בכספים לזכות התובע. העתק המכתב יועבר במישרין לב"כ התובע. בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות התובע בגין פסק הדין החלקי ופסק דין זה בסך כולל של 5,000 ₪ לתשלום בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין לידיה, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפעל. ענף השמירהפנסיה