תאונת עבודה שבר ישן

1. השאלה שבמחלוקת בתובענה זו היא האם אירוע בעבודה מיום 22.7.98 שאירע לתובע הינו בגדר "תאונת עבודה" כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי.     2. בענין דנן אין חולק כי במועד שצויין לעיל אירע לתובע אירוע תאונתי הקשור לעבודה (להלן: "האירוע"), וכי במסגרת הטיפול הרפואי שהוענק לתובע בעקבותיו - התגלה שבר ישן, שנגרם לתובע עובר לאירוע. גדר המחלוקת בין הצדדים נטוש, בענייננו, בשאלה האם אי הכושר ממנו סבל התובע מיום האירוע ואילך, נגרם לו בגין האירוע או בגין השבר הישן שנתגלה בידו שנפגעה באירוע.     3. ואלה העובדות (לגביהן אין חולק) אשר צריכות לענייננו: התובע שהינו תושב הכפר בית זרזיר, נפגע בהיותו עובד במקצועו כטפסן בעבודות בניין אצל חב' חכארשה אסמאעיל בע"מ. ביום 22.7.98 נפגע הוא, כאמור, בידו השמאלית ממכת פטיש. בבדיקה וצילומים שנערכו לו נתגלה ביד הפגועה שבר ישן. הנתבע, מצידו, דחה את בקשת התובע להכיר באירוע כתאונת עבודה ולשלם לו דמי פגיעה מהנימוק "שלא נמצא כי האירוע הנטען על ידך בתאריך 22.7.98. (מכת פטיש ביד שמאל), גרם לך לנזק גופני ולאי כושר לעבודה. אי הכושר לעבודה לתקופה 27.7.98 עד 22.1.99 איננו תוצאה של האירוע הנ"ל אלא נובע משבר ישן בכף יד שמאל".     3. הלכה פסוקה היא, כי על מנת שארוע תאונתי יהווה "תאונת עבודה" נדרש שיהיה אירוע פתאומי מבודד שאפשר לאתרו בזמן ולקבוע מתי אירע ואת המקום שבו אירע (ר' דב"ע לא/5-0 אסתר ושדי ואח' - המוסד לביטוח לאומי פד"ע ב 200,205 ). עוד נדרש, שתהיה השפעה חבלתית על גופו של הנפגע, שאותה יש ליחס לאירוע הפתאומי, ושהארוע התאונתי יגרור אחריו "חבלה באורגניזם של האדם" על כן 'באין חבלה' אין "תאונת עבודה" ואין זכאות לגמלה מכוח הסעיפים המזכים לגמלה (דב"ע שם 96-0 המוסד לביטוח לאומי - אמנון ווייל פד"ע יב 225,230 וגם בד"ע נב 88-0 קופטי כמאל- המוסד לבטוח לאומי פד"ע כ"ט 169, 171 ).   4. על בסיס העובדות שפורטו לעיל, מונה, בהסכמת הצדדים, ד"ר אסא לב אל כמומחה יועץ רפואי לביה"ד (להלן "המומחה").   המומחה נתבקש להשיב על הבאות: א) מה הלקוי ממנו סבל התובע נכון ליום 22.7.98 בידו השמאלית. ב) מה הקשר הסיבתי בין הליקוי לבין האירוע כפי שהוגדר לעיל. ג) מה תקופת אי הכושר ממנה סבל התובע החל מיום האירוע, ואיזה חלק ממנה נבע מתרומתו של האירוע למצבו. ד) האם נכון לומר שאי הכושר ממנו סבל התובע, ככל שסבל, נבע גם מהשבר הישן שנמצא בידו השמאלית (ככל שנמצא) וכן - איזה חלק ממנו).   בחוות דעתו מיום 3.2.02 השיב המומחה כדלקמן :   "א- ביום 22.7.98 נחבל התובע בידו השמאלית בעת העבודה, בצילום שנעשה נראתה עצם הסירה כמו הייתה שבורה זה מכבר, על סמך מראה זה קבע הרופא הבודק כי מדובר בשבר ישן. קביעה זו של "שבר ישן" על סמך צילום רנטגן אינה תקפה ללא הסתמכות על תמונה קלינית הולמת שכן שבר אינו אירוע רנטגני אלא ארוע קליני ואם אירע בעבר שבר של עצם הסירה צריך היה לבוא לידי ביטוי למשל על ידי כאב ונפיחות מקומית ובעקבותיהם ביקור אצל רופא, טיפול, תעודות מחלה ו/או אי כושר עבודה וכיו"ב כאלו דברים. לא מצאתי ולו אף רמז לאירועים אלו בתיקו הרפואי של התובע. "לסיכום לדעתי התובע היה בריא עד לרגע התאונה..."   ב- כאמור לעיל אין בידנו הוכחה כי קיים היה לקוי בידו של התובע קודם לאירוע גם אם היה קיים ליקוי לא היה זה ליקוי בעל השפעה ישירה על בריאות של התובע. לפיכך הגורם לאי כושר עבודה שלו היה האירוע .(ההדגשה איננה במקור ו.ש.).   ג- תקופת אי כושר ממנה סבל התובע מיום האירוע היא עד החלמתו מן הניתוח דהיינו 22.6.99 תרומתו של האירוע לאי כושר העבודה היא מלאה. (ההדגשה איננה במקור ו.ש.).   ד- כאמור אין אנו יודעים כי קיים היה שבר ישן בעצם הסירה של התובע מה שידוע הוא כי התמונה שהתקבלת בצילום הרנטגן נראית כמו שבר ישן , במילים אחרות מה שיש לנו הוא פירושו של מפענח הצילום לתמונה שלפניו ולא עדות ברורה וישירה לקיומו של שבר. אי אפשר להתעלם מן העובדה שהתובע היה "בריא" עד לרגע האירוע כלומר עבד עבודה גופנית מאומצת, דבר שאינו מתישב עם קיומו של שבר ישן. אשר על כן לא נכון יהיה לומר כי אי הכושר ממנו סבל נבע גם מן השבר הישן".     5. בית הדין פנה למומחה , תוך שהומצאו לו צילומי הרנטגן המתעדים את מצבה של ידו של התובע לאחר האירוע , וביקש ממנו להודיע האם יש בעיון בצילומים עצמם , להבדיל מהפענוח שלהם , כדי להביאו למסקנות שונות כלשהן.   בחוות דעת משלימה מיום 29.6.02 , השיב המומחה כי "התמונה בצילומי הרנטגן שנעשו לתובע ביום 23.7.98 מראים תמונה המתאימה לתמונה רנטגנית של שבר ישן בעצם הסירה בשורש כף היד השמאלית של התובע . והממצא ששזפו עיני בצילומי הרנטגן אין בו כדי לשנות את מסקנותיי בחוות דעתי......העובדה הברורה מכל, במסכת העניינים שלפנינו , היא כי עד לתאונה היה התובע בריא לכל דבר וחשוב מכל, בריא מבחינת תיפקוד היד השמאלית. מרגע התאונה הפך מוגבל."     6. בסיכומים מטעם הנתבע , נטען כי אין "הגילוי" של השבר בבחינת "נזק" ואין להכיר באי הכושר שניתן בגין השבר - כנובע מהאירוע , אלא שהוא תוצאה מהשבר שהיה קיים לפני האירוע, ועל כן יש לומר שאין קשר סיבתי בין השבר לבין האירוע (שגרם רק לגלויו) , ואין לראות באירוע , ככזה שגרם לתובע לנזק פיזיולוגי.     7. איננו מקבלים את גישת הנתבע. ממסקנותיו של המומחה , כפי שצוטטו לעיל , עולה כי כתוצאה מהאירוע - נגרם לתובע אי כושר , דהיינו - "נזק" , שממנו לא היה סובל אלמלא האירוע. עצם העובדה שבידו של התובע היה קיים , כפי הנראה , שבר ישן , אינה נוטלת תוקפה של המסקנה האמורה , ואינה נוטלת מהאירוע את עובדת היותו בבחינת מה שגרם לתובע את אי הכושר, או בלשון אחרת , אינה מנתקת את הקשר הסיבתי בין האירוע לבין אי הכושר. כל שניתן לומר הוא , כי השבר שנתגלה - לא נבע מהאירוע , זאת ותו לא. ככל שבעתיד יבקש התובע לקבוע את נכותו בעקבות האירוע - תוכל ועדה רפואית שתדון בכך , אם וכאשר תמצא כי הוא סובל מנכות בידו השמאלית , לדון בשאלה האם אותה נכות נובעת מהאירוע , או מהשבר הישן שקדם לו.   דומה הדבר , במידה מסוימת , למקרה שבו אירוע תאונתי גרם להחמרת מחלה קיימת. גם בהקשר שכזה נקבע כי כל עוד נקבע קשר סיבתי בין האירוע לבין אי כושר ממנו סבל המבוטח בעקבותיו , אין בקיומה של מחלה או ליקוי קודמים , שהאירוע הסב החמרה בביטויים הקליני , כדי לבטל את היות האירוע בגדר תאונת עבודה (וראה , לעניין זה , למשל , דב"ע נג/1-0 , דניאל פרץ נ. המל"ל , ניתן ביום 25/02/93 , לא פורסם).     8. אשר על כן אנו קובעים כי האירוע בו נפגע התובע ביום 22/07/98 - היה בגדר תאונת עבודה , ומורים לנתבע לשלם בגינו לתובע דמי פגיעה כדין.   בנסיבות העניין אנו מורים לנתבע לשלם לתובע הוצאות משפטא ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ בצירוף מע"מ.   9. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיננו זה , עליו להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין.   ניתן היום כ"ד בחשון, תשס"ג (30 באוקטובר 2002) בהעדר הצדדים. להפצה מיום 30/12/02.   ורד שפר - ש ו פ ט ת נציג ציבור (עובדים) נציג ציבור (מעבידים)  שברתאונת עבודה