פיצוי בגין ביטול אירוע

פיצוי בגין ביטול אירוע זוג בוחר להתחתן באולם אירועים בירושלים, וכורת הסכם עם מנהל האולם. ניהול האולם עובר לידי הנהלה חדשה, ומנהל האולם החדש נפגש עם בני הזוג, ומשתף אותם ברצונו לערוך שיפוץ של האולם. בין הצדדים נערכות מספר פגישות ושיחות, ובני הזוג בסופו של יום מודיעים על ביטול ההתקשרות בין הצדדים, ומתחתנים באולם אחר. השאלות העומדות להכרעתי הינן מי מהצדדים הפר את ההסכם, ומהם הסעדים המגיעים לצד הנפגע. הרקע העובדתי: התובעת (שהיא גם הנתבעת שכנגד 1) הינה חברה פרטית העוסקת בתחום המסעדנות והקייטרינג (להלן: "בישולים"). בחודש נובמבר 2009 קיבלה בישולים לידה את ניהול אולם האירועים "פביליון" בשכונת תלפיות בירושלים (להלן: "האולם"). ביום 13.9.09 חתמו הנתבע ובת זוגתו (להלן: "הזוג ברדוגו") על הסכם להזמנת אירוע באולם ליום 5.5.10. אין חולק כי במועד החתימה על הסכם זה אולם האירועים טרם עבר לניהולה של חברת בישולים, והוא נוהל על ידי משפחת בנית. על פי ההסכם, באירוע היו עתידים להשתתף 600 מוזמנים, והזוג ברדוגו היה אמור לשלם 112,500 ₪ בגין האירוע. כפי שהתברר במהלך הדיונים בפני, ברדוגו שילמו 12,500 ₪ כמקדמה וזאת עובר לחתימה על ההסכם. יש לציין כי בהסכם נקבעו תנאים שונים לתשלום פיצויים מוסמכים, היה ובני הזוג יבטלו את האירוע. אחד התנאים הקבועים בסעיף ו1' להסכם קובע כי: "בגין ביטול האירוע מכל סיבה שהיא ובכל מועד שהוא ישלם מזמין האירוע פיצוי מוסכם ומוערך מראש בסך השווה ל- 30% מסכום ההזמנה או התשלום בפועל לפי הגבוה מביניהם. כמו כן, רשאית בישולים לקזז את חוב הזוג בגין ביטול הזמנה מכל סכום שהם שילמו על חשבון ההזמנה". אין מחלוקת כי בסמוך לאחר שהאולם הועבר לידה של בישולים, נערכה פגישה בין מנהל האולם החדש מר מיכאל אהרון, לבין בני הזוג ברדוגו, ומספר קרובי משפחה שלהם. בפגישה זו ציין מר אהרון כי בכוונתו לערוך שיפוץ באולם הכולל החלפת השטיח בריצוף והחלפת הריהוט, וזאת כדי לשדרג אותו באופן משמעותי. לאחר פגישה זו היו מספר שיחות נוספות בין הצדדים, שתוכנן שנוי במחלוקת ובמועד ששנוי במחלוקת הודיע אלעד ברדוגו לבישולים על ביטול האירוע. הודעת הביטול ניתנה בעל פה, ובעוד שאלעד טוען כי הודיע לבישולים כשלושה חודשים לפני האירוע, הרי שבישולים טוענת כי קיבלה הודעה על הביטול רק חודש לפני, ולא היה לה די זמן למצוא לקוח אחר ולקיים באותו מועד אירוע חלופי. טענות הצדדים: בעקבות ביטול ההסכם דורשת בישולים כי הזוג ברדוגו ישלם לה פיצויי מוסכם בשיעור 30% מהסכום שנקבע בהסכם וזאת בסך של 33,750 ₪, כאשר יש לקזז מסכום זה את הסכומים שכבר שולמו על ידי התובעים. על כן דורשת בישולים כי התובעים ישלמו לה סך של 21,250 ₪. לאחר שקיבלו לידם את כתב התביעה תבע הזוג ברדוגו את השבת המקדמה ששילם, פיצוי בגין הפרת הסכם וכן פיצוי בגין עוגמת נפש בסכום כולל של 29,593 ₪. לטענת הזוג ברדוגו הם חתמו על הסכם לעריכת חתונתם עם משפחת בנית, שניהלה את אולם הפביליון בשעתו, ולא התבקשו לתת את הסכמתם או רשותם לניהול האירוע על ידי גורם אחר. לטענתם לא ניתן היה להמחות את ההסכם לידי בישולים, וכאשר נפגשו עם נציג בישולים לא קיבלו לידם את תוכנית השיפוצים ועל כן לא הסכימו לערוך אירוע באולם. ביום 19.4.12 נערך בפניי דיון (להלן: "הדיון") בו העידו נציג בישולים מר אהרון מיכאל, הנתבע (והתובע שכנגד) אלעד ברדוגו וגיסת הנתבע הגב' שירן ברדוגו. דיון והכרעה: מה סוכם במפגש הראשון בין הזוג ברדוגו לנציג בישולים? הזוג ברדוגו טוען כי הגיעו לאולם לאחר שנמסר לו על החלפת הניהול בו, וכאשר נודע לו שבישולים היא המנהלת החדשה. אין חולק כי באותו ביקור גילו הזוג ברדוגו כי עיצוב האולם עומד להשתנות עקב שיפוץ עם העברת הבעלות באולם. בהמשך הפגישה ביקשו לקבל סקיצות ותוכניות של האולם לאחר השיפוץ. אלעד ברדוגו העיד לפני, כי לא היה מעוניין שחברת בישולים תפיק עבורו את החתונה, שכן הם הפיקו אירועים באולם נוסף בירושלים והוא לא אהב את האוכל שהוגש באותו אולם, ואת השירות בכל הנוגע למזון ולמשקאות. מר אהרון מצידו, העיד כי הודיע לתובעים שהתפריט יהיה כפי שהוסכם עימם בשעתו, ושהשף הקודם יישאר בתפקידו. המחלוקת העיקרית בכל הנוגע למפגש זה הינה בשאלה האם הזוג ברדוגו, הסכים בעל פה כי בישולים יפיקו עבורו את האירוע, או שהזוג ברדוגו התנה את המשך המשא ומתן עם בישולים בקבלת תוכניות וסקיצות של העיצוב המתוכנן. בישולים טוענים כי הבטיחו לעדכן את הזוג בנוגע לשיפוץ, אך השיפוץ היה מינורי, והעיצוב של האולם יכול להשתנות מערב לערב, על פי חלוקת הריהוט, שולחנות, תאורה, מפות כיסויים ועוד. יצוין כי בפגישה זו נכחו בני הזוג ברדוגו, ומספר קרובי משפחה שלהם ומטעם בישולים נכח מר אהרון. בנושא הפגישה העיד מטעם בני הזוג אלעד בלבד, ועדותו לא הייתה אמינה בעיני. הכיצד הוא יכול לטעון בנשימה אחת שלא היה מוכן לערוך אירוע בניהול בישולים בשל היכרות קודמת עימם, ובאותה נשימה לטעון שהיה מוכן לערוך את האירוע אילו היה רואה את הסקיצה של השיפוץ. בחקירתו הנגדית של אלעד ברדוגו התברר כי הוא עצמו מעולם לא היה באירוע שערכה בישולים באולם הקודם, אך שמע מאימו כי האוכל לא טעים, ולא הוגש בכמויות ראויות. אימו של אלעד ברדוגו, שנכחה בפגישה עם מר אהרון, והגישה תצהיר, לא הגיעה להעיד בסופו של יום, ותצהירה הוצא מתיק בית המשפט. בתצהיר זה טענה כי המשך ההתקשרות היה מותנה בקבלת סקיצות ושהיא לא אהבה את האוכל והשירות במקום הקודם שבישולים ניהלו. היות ותצהיר זה הוצא מהתיק הרי שהזוג ברדוגו נמנע מלהזמין לעדות, עדה שבשליטתם, דבר שנזקף לחובתם. מנגד עדותו של מר אהרון היתה אמינה, הן בכל הנוגע לכך שמדובר בשיפוץ קל באולם, והן בנוגע להסכמת הנתבעים להמשיך ולקיים את האירוע באולם הפבליון תחת הנהלה חדשה. מר אהרון לא הזמין לעדות את המעצבת, עימה עמדו בני הזוג ברדוגו בקשר בהמשך הדברים, אך כפי שיצויין בהמשך דווקא גירסתה של גב' שירן ברדוגו (גיסת הנתבע) תומכת בטענה של התובעת כי השיפוץ היה מינורי. על כן אני מקבלת את גרסת התובעת כי במועד המפגש הראשון בין הצדדים ההסכם לא בוטל, ולא הותנה בדבר, ובני הזוג ברדוגו הסכימו לקיים את החתונה באותו אולם, תחת הנהלה חדשה. המחאת זכויות: טוענים הנתבעים כי לא הסכימו ולא התירו למשפחת בנית להמחות את הזכויות לבישולים, ועל כן לא היו מחויבים להסכם זה. טענה זו אין בה ממש, שכן היא מנוגדת ללשונו הברורה והחד משמעית של סעיף 1 לחוק המחאת חיובים התשכ"ט -1969. אוסיף ואציין כי אם עסקינן בהחמאת חובות, כאמור בסעיף 6 לחוק, הרי שכפי שקבעתי לעיל התרשמותי היא כי בני הזוג ברדוגו הסכימו לכך שניהול האירוע יועבר מידי משפחת בנית לבישולים. עוד טוענים הנתבעים כי לא ניתן להמחות הסכם למתן שירות אישי. גם בטענה זו אין ממש, שכן כפי שקבעתי דעליל הסכמה זו לא נכפתה על בני הזוג ברדוגו. אמינה עלי גירסת התובעת שבחודש נובמבר,כחצי שנה לפני האירוע, לא ביקשו הנתבעים לבטל אותו, חרף העובדה שמנהלי האולם הוחלפו, והצדדים המשיכו לעמוד בקשר כדי שהאירוע יהיה לשביעות רצונם של הנתבעים. מתי הודיעו הנתבעים על ביטול ההסכם ובאילו נסיבות? הנתבעים טוענים כי הודיעו על ביטול ההסכם כשלושה חודשים לפני האירוע, כאשר קיבלו סקיצה של השיפוץ המתוכנן, אך המעצבת אמרה להם כי גם סקיצה זו אינה סופית. הנתבעים טוענים כי חששו שהאולם לא יהיה מוכן במועד, וראו את התובעת כמי שהפרה את התחייבותה כלפיהם. לחיזוק טענה זו הזמין אלעד ברדוגו את גיסתו לעדות, והיא העידה שהייתה באירוע שהתקיים ביום 4.5.10 ושניתן היה להבחין כי השיפוצים במקום לא הסתיימו. בחקירתה הנגדית התברר כי הרצפה הייתה מלוכלכת בחומר מסוג "רובה", אך היא לא שמעה כל תלונה מבעלי השמחה על מצב האולם. מר אהרון העיד כי בעלי השמחה היו מרוצים מאוד, ולא התלוננו על דבר. להתרשמותי עדותה של הגיסה הייתה מגמתית, ואילו באמת היה האולם במצב קשה, היה ניתן להזמין את בעלי השמחה לעדות. מעדות זו גם עולה כפי שציינתי דלעיל כי אכן השיפוץ כלל את החלפת הרצפה אך העדה לא ציינה על דבר בעניין שיפוץ נרחב או שאריות של חומרי בניין וכו'. כך או כך יוזכר כי הודעת הביטול לא ניתנה אחרי שהגיסה נכחה שהאולם אינו מושלם, אלא לטענת הנתבעים כאשר לא קיבלו "תשובה רצינית" בעניין שיפוץ האולם. אלעד ברדוגו טען כי ההודעה נמסרה בעל פה לידי מר אבי כהן, אחד ממנהלי הנתבעת. דא עקא שאותו אבי כהן פרש מבישולים, פנה לנהל אולם אחר, והנתבעים בסופו של דבר התחתנו באולם זה, באותו תאריך שבו תכננו להתחתן בפביליון. אבי כהן לא הוזמן לעדות על ידי מי מהצדדים ומכאן שלא יכול היה להעיד מתי לבישולים עצמה נודע על ביטול האירוע. בישולים טענו כי ביטול האירוע היה כתוצאה מהצעת מחיר זולה יותר שהנתבעים קיבלו מהאולם החדש. כפי שהתברר מחקירתו הנגדית של ברדוגו אכן האירוע שערכו בסופו של דבר עלה פחות מהאירוע הצפוי בפביליון. ראשית הזוג ברדוגו צמצמו את רשימת המוזמנים מ-600 ל-500. אך גם העלות היחסית לכל אורח ירדה שכן האולם החלופי כלל במחיר היסוד שלו שירותים שבפביליון היו נדרשים לשלם בגינם בנפרד. כפי שהתברר בחקירתו הנגדית של אלעד ברדוגו האולם החלופי סיפק תאורה ועיצוב ללא תוספת תשלום, לא הגביל את הזוג ברדוגו בשעת סיום החתונה והתחייב לתת למוזמנים ארוחת לילה. התחייבות אלו לא הופיעו בחוזה שנכרת עם מנהלי הפבליון בשעתו, אך אלעד ברדוגו טען שהובטח לו בעל פה כי יקבל את כל האמור דלעיל. מר ברדוגו לא הזמין לעדות את מנהלו הקודם של האולם, ועל כן טענותיו בעניין זה הן בגדר עדות יחידה בעל פה כנגד מסמך בכתב, ואין בידי לקבלה. נוכח כל הסתירות בעדותו של מר ברדוגו, והעובדה שהוא הודיע לכאורה על ביטול ההתקשרות עם בישולים, למר אבי כהן, עימו התקשר בהסכם סותר - הרי שאני מבכרת את גירסתו של מר אהרון. בנסיבות אלו אני קובעת כי ההודעה על ביטול האירוע נמסרה כחודש לפני מועד החתונה המיועד, ואני נוטה לקבל את טענות התובעת לפיהן הנתבעים ניסו "לרקוד על שתי חתונות" עד הרגע האחרון כדי לבחור את האירוע המוצלח ביותר מבחינתם. על כן אני קובעת כי בני הזוג ברדוגו הם שהפרו את ההסכם עם בישולים. גובה הפיצוי: כאמור ההסכם קובע פיצוי בשיעור 30% משווי העסקה והנתבעים טוענים כי מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד וכי יש להפחית את סכום הפיצוי. סעיף 15(א) לחוק החוזים ( תרופות בגין הפרת חוזה) תשל"א - 1970 קובע כי: הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן - פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה. מבחן זה הינו דו שלבי, השלב הראשון דורש כי בית המשפט יבחן אם הפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק, ורק אם ימצא כי הפיצויים הינם בלתי סבירים, ניתן להפחיתם. לא מצאתי כי במקרה זה הפיצוי נקבע ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו כתוצאה מסתברת של ההפרה, שכן ברי שהנזק הנגרם הינו פועל יוצא של היקף ההתקשרות ומועד ההפרה. שעה שקבעתי שההסכם הופר בסמוך יחסית למועד האירוע, ונוכח העובדה שעסקינן באירוע גדול יחסית, הרי שהפיצויים הינם סבירים לחלוטין. על כן הבקשה להפחתת הפיצויים נדחית. אוסיף ואציין כי הטענה שעסקינן בחוזה אחיד, וסעיף הפיצוי המוסכם הינו תנאי מקפח נטענה בעלמא, ובלי שהוכחה כלל. לא ברור כמה הסכמים מסוג זה נחתמו, אך כן ברור כי ההסכם של הנתבעים עצמם כולל תיקונים ושינויים בכתב יד, ומכאן שטענה זו דינה להדחות. סיכומו של דבר: הנתבעים, אלעד ויסמין ברדוגו ישלמו לתובעת סך של 21,250 ₪, על חשבון הפיצוי המוסכם, וזאת בתוספת הפרשי הצמדה מיום 5.5.10 ועד התשלום בפועל. התביעה שכנגד נדחית והנתבעים ישאו בהוצאות בישולים בגובה אגרת בית המשפט ובשכר טרחת בא כוחם בסך של 4,500 ₪. אירועים (תביעות)פיצויים