פינוי מדירת עמידר בטענה לפלישה

1. תביעת פינוי מדירת עמידר בטענה לפלישה. הנתבע מס' 1 טוען כי גר בדירה עם סבתו מאז ילדותו, ובהמשך עם דודתו, והוא זכאי להיות מוכר כדייר ממשיך לפי סעיף 1 לחוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998 (להלן:"חוק הדיור הציבורי"). התובעת חולקת על הטענה כי הנתבע 1 גר בדירה מירב חייו ולחלופין היא טוענת כי לא ניתן עפ"י נוהל משרד השיכון להיות דייר ממשיך דור שני, והוא גם אינו נכנס לגדר בני המשפחה שיכולים להיות "דייר ממשיך" עפ"י החוק של הדייר הזכאי האחרון, שהיא דודתו. 2. אין מחלוקת כי הסבתא של הנתבע 1 חתמה על חוזה שכירות עם הנתבעת ביום 1.1.73. ביום 11.5.06 היא נפטרה. במועד הפטירה גרה עמה בתה אשר הגישה בקשה ביום 29.4.07 כדי להיות דייר ממשיך וביום 2.5.07 הוכרה תביעתה. הבת היא דודה של נתבע 1. הדודה, בתה של הסבתא, נפטרה ביום 23.5.09. נטען כי בסמוך לכך פלשו הנתבע 1 ואשתו, הנתבעת 2, לדירה עם ילדיהם. הנתבע 1 מבקש להיות מוכר כדייר ממשיך של סבתו, שכן דייר ממשיך אינו יכול להיות "אחיין". 3. הטענה כי הזכות של דייר ממשיך מוצתה ע"י הדודה, לא הוכרה ע"י ביהמ"ש המחוזי חיפה בנסיבות דומות [עת"מ 18516-06-09 (חיפה) כץ נ' עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים בישראל בע"מ (לא פורסם, 6.4.10) (להלן: "עניין-כץ")]. בעניין כץ הדיירת שחתמה על חוזה כדין הייתה הסבתא. עמה גרו בתה, אמו של העותר והעותר כקטין. כשהסבתא נפטרה נחתם חוזה עם האם, כשהעותר עדיין היה קטין. בשלב מסוים, כשבגר, נסע העותר לחו"ל. בעת היותו בחו"ל נישאה אמו ועזבה את הדירה והודעה על כך נמסרה לעמידר על ידי אחיה. בפרק הזמן של כשנתיים כשהדירה ריקה חזר העותר לדירה עם אשתו ועתר להיות מוכר כדייר ממשיך של סבתו. בקשתו נדחתה על ידי עמידר והוא פנה לוועדת האכלוס העליונה ונדחה על פי הנוהל ועל כן הוא הגיש עתירה מנהלית. בית המשפט, כב' השופטת ברכה בר זיו, לא מצאה ביסוס בחוק לטענה כי לא ניתן ליותר מדור אחד להיות זכאי לדיור ציבורי ועל כן, היא הכירה בעותר ככזה, בכפוף להותרה לועדת האכלוס לקבוע האם העותר זכאי לדירת סבתו, או לדירה אחרת. לא מצאתי כי פסק הדין נהפך בערעור לכן החלטה זו מחייבת את התובעת. 4. אין מחלוקת כי בביקורי המעגל שנעשו בחיי הסבתא ובחיי הדודה, לא נמצאו כל סימנים למגורים משותפים של הנתבע מס' 1 ומשפחתו. זאת ועוד, עם פטירת הדודה, ביקש אחיה, אביו של הנתבע, להשיב את הדירה לעמידר. הנתבע מס' 1 אינו חולק על כך והעיד שהכול נעשה לכסות על העובדה שהוא גר שם, כדי שדמי השכירות לא יועלו בחיי הסבתא ובחיי הדודה, כדי להתאימם לשכרו. מאותו טעם הוא לא העיד את אביו או את המטפלת שהגיעה לבית לטפל בדודה שחלתה בסרטן ולבסוף נפטרה. הנתבע מס' 1 גם סיפר כי כדי לקבל כתובת לצורכי בחירת גנים ובתי הספר של הילדים הוא שכר דירה מחבר במחיר סמלי בסמוך לשנת 2006, והוא אף אחסן שם ציוד. אך לטענתו, הוא והמשפחה המשיכו לגור בדירה. 5. התובעת הגישה דוחות שמולאו על ביקורי מעגל בשנים 2003-2008, וגם העידה את הרכזים שעשו את הביקורים. על פי כתב ההגנה הנתבע מס' 1 גר בדירה עם סבתו מאז היותו בן שנתיים. לטענתו הוא גם גר בדירה עם אשתו ושני ילדיו, כשהגדול נולד בשנת 2006 והקטן בשנת 2008. אינני מקבלת את הטענה שבתהליך שיטתי ומאורגן ניתן היה להסתיר בעת ביקורי המעגל, בחיי הדודה, נוכחות של ילדים קטנים. הנתבע מס' 1 הסכים כי במשרד הפנים הוא רשום בכתובת הוריו, הגרים בסמיכות, וכך מופיע גם בביקור המעגל בשנת 2002 בבית ההורים. אולם, השאלה בפני היא האם השתכללה זכותו של הנתבע מס' 1 לפני פטירת הסבתא, ולפני שנולדו ילדיו. 6. הנתבע מס' 1 העיד בעצמו וכן הוא העיד שני עדים המכירים אותו, על פני שנים רבות. כנגד עדותו עומדת שתיקת האנשים שעל פני הדברים, אם לקבל את גרסת הנתבע מס' 1, סייעו בידו להסתיר את מגוריו בבית הסבתא וסייעו להסתיר מפני התובעת נתונים אלה. האב לא העיד וגם לא המטפלת בדודה בערוב ימיה. הנתבע מס' 1 העיד כי היחסים בינו לבין האב היו הסיבה שמלכתחילה כקטין עבר לגור בבית סבתו. ההסתרה נועדה כדי לסייע לדודה, אישה ערירית, חסרת יכולת כלכלית. 7. לאחר ששקלתי את הראיות, אני מאמינה לנתבע מס' 1 שגר עם סבתו לפחות עד פטירתה ובכך השתכללה זכותו שהיא זכות קניינית, המעוגנת בחוק ובחוק יסוד. ככל שהתוצאה אינה רצויה מבחינת משרד השיכון, לאור הפסיקה בעתירה בעניין-כץ, התיקון צריך לבוא על ידי המחוקק. שכן התוצאה היא לאור הנוסח של "דייר ממשיך" בסעיף 1 לחוק הדיור הציבורי. יחד עם זאת, הזכות למעמד של "דייר ממשיך" אינה מקנה זכות דווקא לדירה בה גר הדייר הזכאי ועל הזכאי להיות דייר ממשיך, לעמוד בפני עצמו בתנאים המזכים בדיור ציבורי. מבחינה זו הרצון לשמר את הדירה המסוימת במשפחה אינו עולה בקנה אחד עם הוראות המחוקק (סעיף 3 לחוק הדיור הציבורי). 8. התביעה בפניי היא תביעת פינוי, סילוק יד, בטענה לפלישה. התביעה על פי העילה נשוא התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי בבאר שבע. פינוי דייר מוגןפינוי מדירת עמידרמקרקעיןדייר מוגן (הגנת הדייר)דירות עמידר / עמיגור / חלמישפינויפלישה למקרקעין