הארכת שלילה עד תום ההליכים

הארכת שלילה עד תום ההליכים בפני בקשה להארכת פסילה עד לתום ההליכים המשפטיים כנגד המשיב לפי סעיף 47 (ט) וסעיף 50 (ב) לפקודת התעבורה. כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות. ביום 2.5.11 בשעה 22:00 לערך, נהג המשיב ברכב ברח' ברקת בחולון, כאשר הוא שיכור וכאשר בבדיקת שתן נמצא שהוא משתמש בסם מסוכן מסוג "קוקאין". שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו. ראשית קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המשיב, ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו, כדי לסכן את שלום הציבור. באשר לראיות לכאורה: תיק המשטרה הוגש לעיוני. ב"כ המשיב מסכים לקיומן של ראיות לכאורה. עיינתי בחומר החקירה ואכן בידי התביעה די והותר ראיות לכאורה, ובהן דוחות של השוטרים וחוו"ד של המעבדה, לפיה, נמצאו בבדיקת השתן תוצרי חילוף חומרים של "קוקאין". באשר למסוכנות. מסוכנותו של המשיב נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ועברו. בבש"פ 513/88 מ"י נ. רז גוליו קובע כבוד השופט מלץ: "השאלה המרכזית במקרים כגון אלה היא, האם נהיגתו של הנהג המעורב מסכנת את בטחון הציבור בדרכים. על אלה ניתן ללמוד משני מקורות: התנהגותו של הנהג בתאונה הנדונה, והתנהגותו בדרכים בדרך כלל, כפי שהיא באה לידי ביטוי בהרשעותיו הקודמות". המשיב נוהג משנת 1997 ולחובתו 13 הרשעות קודמות. ובהן מעורבות בתאונת דרכים בשנת 2005, שם נפסל בפועל ואף הושתה עליו פסילה מותנית בת 4 חודשים, שהיא בת הפעלה בתיק זה. על נהיגה בזמן שכרות כבר נאמר בפסיקה כי: "לשיטתי, הכלל הוא: מי שנוהג ברכב כשהוא במצב של שכרות - מוחזק כמי שהתגבש אצלו הלך נפש של פזיזות, במשמעות שיש למושג זה בסעיף 20(א)(2) לחוק העונשין, כלפי כל תוצאה הנמנית עם פרטיה של עבירה שביצע אגב נהיגתו". כך כבוד השופט קדמי בע"פ 140/98 חוג'ה נ' מ"י , פד"י נ"ב (3) בעמ' 237. ובע"פ 5002/94 בן איסק נ' מ"י, פד"י מט(4) בעמ'163 נאמר: "שכרות - כפי שידוע לכל בר בי רב, פוגעת ביכולתו המנטלית של השיכור. היא מערפלת את הכרתו, ומונעת ממנו להעריך נכונה את המציאות, ובדרך זו שוללת ממנו את היכולת לקיים שיקול דעת רציונלי, ולכוון את התנהגותו על פיו. אדם השותה משקה אלכוהולי מוחזק כמי שמודע להשלכה הצפוייה מכך על יכולתו המנטלית, ואין כמוהו מיטיב לחוש בפעמיה של השכרות הבאה בעקבות השתייה ומשתלטת עליו". בת.פ 308/95 (י-ם) מ"י נ' אשר גבארה מכנה כבוד השופט אליקים רובינשטיין את השכרות כ"הפקרות גמורה המסכנת את הבריות". סעיף 39א לפקודת התעבורה קובע תקופת פסילת מינימום של שנתיים ימים, בכך הביע המחוקק דעתו באשר לחומרת העבירה. בבש"פ 10865/06, שניתן ביום 14/1/07, בערר על פסילה מנהלית בביהמ"ש העליון, קבע כבוד השופט א. הלוי: "לא ראיתי מקום לשנות מהחלטתו של בימ"ש קמא. כאמור מקובלת עלי ההשקפה, כי נגד העורר ניצבות ראיות לכאורה לכך שנהג בעת שהיה בגילופין. בתקופה שבה הולך וגדל מספרן של תאונות הדרכים, הנגרמות בעטיים של נהגים שיכורים, לא ניתן להשלים עם התנהגות מופקרת זאת, הואיל וכרוך בה מחיר דמים אותו נדרש הציבור הרחב לשלם כמעשה של יום יום. כדי לקדם את הרעה, יש לנהוג בנהגים מסוג זה ביד קשה, ובכלל זה פסילתם מלנהוג ברכב מנועי, גם בטרם הוכרע דינם על ידי ביהמ"ש המוסמך". בב"ש 090192/07 בביהמ"ש המחוזי בת"א, מיום 18/2/07, קובעת כב' השופטת אוהד: "לטעמי עילת נהיגה בשכרות חייבת להיות עילה עצמאית לפסילה עד תום ההליכים בלא קשר לעבר תעבורתי, בלא קשר לגיל הנוהג, בלא קשר לעיסוק הנוהג. כל מי שייתפס נוהג בשכרות, יש למנוע המשך נהיגתו המסכנת מיידית". דין השימוש בסם מסוכן כדין שכרות. המשיב נהג מונית, נוהג משנת 92, לחובתו 25 הרשעות קודמות. נסיבות מעצרו של המשיב בשעה 22:00 לערך, בחולון, כשהוא שיכור ונתון להשפעת סם מסוכן , וכאשר הוא נוהג במונית, מעידה על נהג המסוכן לציבור בנהיגתו. דווקא בהיותו של המשיב נהג מונית, הנותן שירות לציבור, עליו לנהוג בזהירות יתר, הציבור נותן בו מבטחו. לא יעלה על הדעת שאדם המבקש לנסוע במונית, ימצא עצמו מסכן חייו, כאשר הנהג משתמש ב"קוקאין" ונוהג במונית. אני מורה על פסילתו של המשיב מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו ובשלב זה לתקופה של שנה מהיום. ניתנה והודעה היום כ"ט אייר תשע"א, 02/06/2011 במעמד הנוכחים. נועה פראג לבוא, שופטת משפט תעבורהשלילת רישיון נהיגה