מהי מחלת הסיליקוזיס ?

מהי מחלת הסיליקוזיס ?
רקע
לפניי תביעה בגין נזקי גוף לפי עוולת הרשלנות ועוולת הפרת חובה חקוקה בפקודת הנזיקין. לטענת התובע נגרמו לו נזקים עקב עבודתו אצל הנתבעת.
התובע, יליד 1947, בנאי ופועל בניין במקצועו. לטענת התובע בכתב התביעה בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה עבד אצל הנתבעת כבנאי ופועל בניין בבניית בתים ובנינים. התובע עבד אצל הנתבעת החל משנת 1995 ועד לשנת 2004, הן כבנאי והן כאחראי על ביצוע עבודות הגמר בבתים שנבנו ע"י הנתבעת. במסגרת עבודתו ביצע עבודות של הרכבת קרמיקה, חיתוך קרמיקה, שפשוף מוזאיקה, ביצוע תיקוני צבע, בנייה של קירות בלוקים ואיטונג, ביצוע עבודות בידוד באמצעות אסבסט ועוד. לטענת התובע, הנתבעת לא סיפקה לתובע מסכות או אמצעי מיגון אחרים לצורך ביצוע עבודתו באופן בטיחותי, לא הדריכה אותו, ולא פיקחה או וידאה קיום נהלים שמטרתם לשמור על בטיחותו של התובע. לטענת התובע עקב כך חלה במחלת ריאות ונגרמו לו נזקים חמורים.
הנתבעת הגישה כתב הגנה מטעמה ובמסגרתו הכחישה את האמור בכתב התביעה. הנתבעת העלתה טענת התיישנות, טענה כי נזקי התובע התקיימו עוד לפני תחילת עבודתו אצל הנתבעת ואינם קשורים או נובעים מעבודתו ותנאי עבודתו אצל הנתבעת.
חוות הדעת הרפואיות
התובע הגיש חוות דעת רפואית מאת המומחה, פרופ' קרמר (להלן: "פרופ' קרמר") (מיום 28.12.05). פרופ' קרמר, מומחה למחלות ריאה, מסר בחוות דעתו כי התובע עבד בבניין במשך 42 שנים, ברקע עישון. במהלך עבודתו כבנאי נחשף באופן מתמיד לאבק, מלט, סיד וחומרי צבע. הוא נחשף לעיתים אף לאסבסט. החל לסבול מקשיי נשימה משנת 2000. הוכר על-ידי ביטוח לאומי כנכה 100%. בבדיקת אלקטרון מיקרוסקופית של הביופסיה הריאתית נמצאו חלקיקים רבים המכילים סידן, מגנזיום, תרכובת צורן (סיליקה) ואלומיניום. לדברי המומחה, מדובר בחולה צעיר אשר פיתח מחלת ריאות אינטרסציאלית קשה. במהלך עבודתו כבנאי במשך 42 שנה נחשף לאבק מזיק בעיקר סיליקה ואלומיניום. התובע עבד בתנאים ללא מיגון עם שאיפת אבק בכמויות גדולות באופן יומיומי. לדעת המומחה קיים קשר ברור בין עבודתו להתפתחות מחלתו הקשה ויש להכיר במחלה מקצועית-סיליקוזיס, ונכותו הינה 100% לצמיתות.
הנתבעת הגישה חוות דעת מאת המומחה, ד"ר דוד סתו (להלן: "ד"ר סתו"). ד"ר סתו, מומחה למחלות ריאה, בדק את התובע, ובחן את המסמכים הרלוונטיים וכן את חוות דעתו של פרופ' קרמר. ד"ר סתו ציין כי התובע סובל ממחלת ריאות איטרסיציאלית (לייפת ריאתית) פרוגרסיבית. לדבריו, לייפת ריאתית מאגדת מספר מחלות ומהווה מצב סופי של מחלות ריאה גרנולומטותיות. ד"ר סתו התייחס לחוות דעתו של פרופ' קרמר והביע את דעתו לפיה לפרופ' קרמר לא היו נתונים המאפשרים לקבוע את האבחנה שקבע וזאת מהסיבות הבאות:


בסיליקוזיס השינויים האינטרסיציאלים הם בעיקר באונות העליונות, בעוד שב-CT הריאות של התובע הסימנים הם באונות התחתונות.
בדרך כלל ישנה מעורבות של בלוטות מדיאסטינליות עם שינויים המתוארים כקליפת ביצה, ובמקרה הנדון אין כל שינויים בבלוטות המדיאסטינליות (מיצר).
נהוג לראות במיקרוסקופ אופטי באור מקוצב את גרגרי הסיליקה, ולא דווח בדו"ח המיקרוסקופי שנראו גרגרי הסיליקה.
בבדיקה היסטולוגית של ביופסיה ריאתית מוצאים שינויים גרנולומטותיים או דמויי גרנולומה, ובמקרה דנן לא נמצאו שינויים כאלו.
נהוג למצוא את מחלת הסיליקוזיס בעובדים אשר נחשפו לכמויות גדולות של אבן סיליקה באזורים לא מאווררים היטב. לדוגמה, עובדים אשר מלטשים או חותכים אבן שיש, עובדים אשר עבדו בשיוף של חומר המורכב מסיליקה. בעובדי בניין מן המניין מחלה זו אינה אופיינית.
החומרים הלא-אורגניים שהוצאו מריאת התובע מעידים על כך שנשאפו חומרים אלה לדרכי הנשימה, אך הדבר אינו קשור למחלת הסיליקוזיס.
התאים הדלקתיים שנמצאו מתאימים לפיברוזיס ריאתית ראשונית.
גיל הופעת מחלת הפיברוזיס ריאתית ראשונית נע בין 50-60, ותואם לגילו של התובע.

בסיכומו של דבר סבר ד"ר סתו כי מחלתו של התובע הינה מחלת ריאות פיברוטית (לייפת) ממקור ראשוני, כלומר לא ידוע. הנתונים אינם תומכים באבחנה של סיליקוזיס. נכותו, הינה בשיעור של 60%, ואינה נובעת מעבודתו.
בעקבות חוות הדעת הסותרות של שני המומחים מטעם הצדדים, מונה מומחה נוסף מטעם בית-המשפט, פרופ' שמעון שפיצר (להלן: "פרופ' שפיצר") מומחה למחלות ריאה. פרופ' שפיצר ציין כי התובע עישן עד לפני 24 שנים, כ- 2-3 חפיסות ביום. עובד בניין מצעירותו, בכל תחומי עבודות הבניה, לאחרונה אצל הנתבעת. פרופ' שפיצר ציין כי התובע פנה בתביעה למל"ל להכיר במחלתו כמחלה תעסוקתית והוכרה לו נכות תעסוקתית של 100% על סמך חוות דעתו של פרופ' קרמר. פרופ' שפיצר הסביר בחוות דעתו בהרחבה מהי מחלת הסיליקוזיס אשר פרופ' קרמר ייחס לתובע. לדברי פרופ' שפיצר, סיליקוזיס הינה מחלה פיברוטית של הריאות אשר מתפתחת כתוצאה משאיפת אבק סיליקה בשלב קריסטליני אשר נלכדים בבועיות הריאה, נבלעים ע"י מקרופגים ריאתיים, מועברים לרווחים הבין בועיים שם הם גורמים לשגשוג של רקמה חיבורית והופעת גרנולומות סיליקוטיות קטנות אותן ניתן לראות לראשונה בצילום חזה רגיל. הגרנולומות מתפתחות בשדות העליונים של שתי הריאות. עם התקדמות המחלה מתאחדות הגרנולומות הסיליקוטיות למצבורים ולגושים, ובשלב זה ניתן לאבחן את המחלה בקלות רבה. התהליך הוא לרוב איטי ומשתרע על פני שנים. בסיליקוזיס לוקים עובדי כרייה ומכרות, חציבת שיש ועיבודי שיש. גם עובדי בניין יכולים להיות חשופים לאבק הסיליקה, אולם הסיכון של עובדי בניין לחלות במחלה זו הוא נמוך מאוד. מקרים בודדים מאובחנים בשלבים מוקדמים עם נזק מועט לריאות ולא מגיעים אף פעם למחלה מתקדמת כל כך כמו במקרה הנדון.
מסקנתו של פרופ' שפיצר הינה שדעתו כדעת ד"ר סתו, לפיה מחלתו של התובע היא מחלה פיברוטית של הריאה מסוג UIP שהינה מחלה פנימית ראשונית של הריאה שאינה קשורה כלל לעיסוקו כעובד בניין. מחלתו מאופיינת בפיברוזיס מפושטת של הריאה עם פגיעה בעיקר בחלקים התחתונים של הריאה ללא השתתפות של הבלוטות ההילריות והמדיאסטינליות בניגוד לסיליקוזיס שהינה מחלה של השדות העליונים של הריאה עם השתתפות מערכת הלימפה בשערים ובמיצר, דבר שלא קיים במקרה דנן.
פרופ' שפיצר ציין כי הפסיקה של מל"ל כי מחלתו הינה מחלה תעסוקתית של הריאה תמוהה ביותר.
לדברי פרופ' שפיצר, פרופ' קרמר קובע בחוות דעתו כי התובע חולה במחלת הסיליקוזיס אולם הוא מתעלם מכך שהתמונה הקלינית, ההדמיתית והמעבדתית אינם מתאימים למחלה זו. פרופ' שפיצר העריך את נכותו של התובע בגין המחלה הפיברוטית הכרונית של הריאה בשיעור של 60%. לדעת פרופ' שפיצר אין קשר בין עבודתו כעובד בניין לבין מחלתו.
לאחר הגשת חוות דעת פרופ' שפיצר, הגיש פרופ' קרמר חוות דעת משלימה מטעמו, מיום 21.4.09 (להלן: "חוות הדעת המשלימה"). בחוות הדעת המשלימה ציין פרופ' קרמר כי השינויים הפיברוטיים (צלקתיים) שנצפו ברקמת הריאה של התובע הינם תוצאה סופית של גירויים שונים. בספרות נמצא קשר ברור בין חשיפה לאבק לבין התפתחות של פיברוזיס ריאתית בשיעור של פי 1.9 מהנורמה. חשיפה לגורם חיצוני גורמת לנזק לציפוי הריאה, לאחר מכן מתפתח תהליך ריפוי. כאשר תהליך הריפוי מלא, לא נוצרת מחלה קבועה, אולם כאשר הריפוי אינו תקין נוצרות דלקות המביאות למחלה פיברוטית. לדברי פרופ' קרמר הטענה כי לסיליקוזיס צורה פתולוגית אחת (קלאסית) אינה נכונה וישנן מספר צורות דלקתיות של המחלה, ואין צורך באבחון של גרנולומות, אלא הצלקות הפיברוטיות הינן תוצאה של החשיפה הממושכת. כיום די ברור כי פיברוזיס הינו סל של מחלות אשר במקרים רבים לא ניתן לזהות את גורם המחלה. מה שכן במקרה זה בו החשיפה לאבק וחול היו לחם חוקו היומיומי של החולה. ברור שהאבק/חול מזיקים לריאה ולדעת פרופ' קרמר גרמו למחלתו.
עדויות המומחים
פרופ' קרמר העיד בבית-המשפט. בעדותו אישר כי הוא אינו קובע קשר ספציפי לעבדותו של התובע באותן שנים שבהן עבד אצל הנתבעת (עמ' 39). המומחה אישר כי התובע עבד עם החומרים בתקופות שונות, אך אינו יודע באילו תקופות עבד עם כל חומר (עמ' 39). פרופ' קרמר אישר שהוא לא התייחס בחוות דעתו למעביד זה או אחר (עמ' 40). פרופ' קרמר העיד כי האבק שעובד בעבודות בניין נחשף אליו הוא אבק שמכיל סיליקה שמגיע מהאבן (עמ' 40).
ד"ר סתו העיד בבית-המשפט. ד"ר סתו מסר כי מחלת הסיליקוזיס, אליה התיייחס פרופ' קרמר, מוכרת כמחלה תעסוקתית, ואולם לדעתו הנתונים אינם תומכים בקיומה של מחלה זו. מחלת הסיליקוזיס נגרמת על-ידי חומר אן-אורגני שנקרא סיליקה, ואנשים שעובדים בעבודה הגורמת לפיזור באוויר של אבקת סיליקה שואפים אותה לריאותיהם באופן קבוע ועקב כך חולים במחלה. המחלה גורמת לשינויים ריאתיים מבחינה אנטומית באונות העליונות של הריאות. לדברי ד"ר סתו, אפילו אם היה מסתבר שהתובע עבד בשיוף שיש, חוות דעתו לא הייתה משתנה (עמ' 52). ד"ר סתו הסביר כי העובדה שקיימים חלקיקי סיליקה בריאות התובע (ת/2) אינה מוכיחה כי המחלה נגרמה עקב חשיפה לסיליקה. לדברי ד"ר סתו העובדה שנמצאה סיליקה במספר אזורים בריאות אינה מצביעה על כך שזהו גורם למחלה. ד"ר סתו העיד כי מחלת הסיליקוזיס אופיינית בעיקר לעובדי מלטשות שיש (עמ' 55). ד"ר סתו הסביר כי כשקיימת חשיפה לסיליקה נוצרת מחלת סיליקוזיס, אשר לא הופיעה במקרה דנן (עמ' 57). ד"ר סתו העיד כי פיברוזיס הינה מחלה ספונטאנית, כאשר 95% מהמקרים הם עצמוניים (עמ' 58).
פרופ' שפיצר העיד בבית-המשפט. פרופ' שפיצר העיד כי מחלתו של התובע הינה פיברוזיס ולא סיליקוזיס (עמ' 67). פרופ' שפיצר העיד כי מחלת הסיליקוזיס אינה יכולה להתחיל באונות התחתונות של הריאות, אלא היא מתפתחת מהאונות העליונות ויורדת לאונות התחתונות (עמ' 67). לדברי פרופ' שפיצר ההבחנה היא IPF שזו מחלה שתחילה בבסיס הריאות ומתפשטת לפסגות (עמ' 69). לדעת פרופ' שפיצר הביטוח הלאומי שגה כאשר אישר את המחלה כמחלה תעסוקתית (עמ' 70). פרופ' שפיצר הסביר כי פיברוזיס של הריאות זו מחלה שמופיעה באוכלוסיה ללא קשר לתנאי עבודה וכי מדובר במחלה שמופיעה מעצמה ללא סיבה. ברוב המקרים לא ניתן למצוא גורמים חיצוניים למחלה (עמ' 73). לדבריו, מדובר במחלה פנימית (עמ' 75). מחלת הפיברוזיס של התובע אינה תעסוקתית (עמ' 75). סיליקוזיס היא מחלה תעסוקתית, ואילו פיברוזיס (IPF) היא מחלה פנימית שאינה תעסוקתית. לדבריו, לא קיימת בספרות הרפואית הוכחה שעבודות בנייה מלוות במחלות כמו פיברוזיס (עמ' 75). פרופ' שפיצר העיד כי דעתו כדעת ד"ר סתו (עמ' 76).
העדויות הנוספות
התובע הגיש תצהיר מטעמו. בתצהירו מתאר התובע כי הינו יליד 1947, והיה בנאי ופועל בניין במקצועו. התובע העיד על העבודות השונות אשר ביצע במסגרת עיסוקו כבנאי, ציין כי הנתבעת לא סיפקה לו אמצעי מיגון הולמים, ותיאר את המחלה שבה לקה.
התובע העיד בבית-המשפט התובע שהחל לעבוד בבניין בשנת 1962 (עמ' 7, ש' 14-15). הוא החל לסבול מקשיי נשימה בשנת 1994 (עמ' 6, ש' 6-7). התובע העיד כי עבד אצל הנתבעת בין השנים 1995-2004 (עמ' 8, ש' 8-9). בשנים שבין 1962 עד לשנת 1995 עבד בבניין בחברות אחרות (עמ' 8, ש' 14-24). התובע אישר שעישן קופסת סיגריות ביום במשך כשלושים שנה, והפסיק לפני שנים רבות (עמ' 9, ש' 1-3). אצל הנתבעת נתנו לו לעבוד כמשגיח, הוא היה מסביר לצוות, והם עבדו בגבס, בדבק קרמיקה, בצבע ובכל עבודות הגימור (עמ' 10, ש' 10-11). לדבריו, אצל הנתבעת עבד הן כמשגיח והן כעובד (עמ' 10, ש' 32), ועסק יותר בהשגחה (עמ' 13, ש' 26-27). לדבריו, פיקח על 5-10 פועלים (עמ' 16, ש' 3-4). לדבריו, לשיוף מוזאיקה היו מספקים לו מסכות (עמ' 17, ש' 28-29). בחקירתו החוזרת מסר התובע שכאשר הגיע אל הנתבעת בשנת 1995 היה בריא (עמ' 21, ש' 10), וכן הסביר שהיה מנהל עבודה (עמ' 22, ש' 13).
כן הוגש תצהיר על-ידי בנו של התובע, מר ארז עבודיאן (להלן: "ארז"). ארז תיאר את מצבו של התובע. בעדותו תיאר כי הוא מסייע לאביו (עמ' 23, ש' 18-19).
כן הוגש תצהיר על-ידי רעייתו של התובע, גב' עליזה עבודיאן (להלן: "עליזה"). אף עליזה תיארה את מצבו הקשה של התובע. בעדותה התייחסה עליזה למצבו של התובע.
מטעם הנתבעת העיד מר יעקב אטיאס (להלן: "אטיאס") הבעלים והמנכ"ל של הנתבעת (עמ' 30, ש' 5). הוגשה אף הודעתו של אטיאס (ת/1). לדבריו, סיפק לעובדים מסכות בד (עמ' 33, ש' 24). אטיאס מסר כי התובע ביצע את כל עבודות הבנייה, לרבות תיקונים וצבע (עמ' 36, ש' 26).
כמו-כן, העיד מר שי ספיר, אקטואר (עמ' 79).
דיון והכרעה
התיישנות
ראשית, סבורני כי דין התביעה להידחות בשל טענת התיישנות. לפי עדות התובע הוא החל לסבול מקשיי נשימה משנת 1994 (עמ' 6, ש' 6-7) ואילו התביעה הוגשה בשנת 2007. סעיף 5 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק ההתיישנות") קובע את תקופת ההתיישנות כדלקמן:
"התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן: תקופת ההתיישנות) היא –


בשאינו מקרקעין – שבע שנים".

סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה, ובמקרה דנן, בשים לב לכך שהתובע החל לסבול מקשיי נשימה כבר בשנת 1994, עילת התביעה נולדה בשנת 1994. כלומר, חלפו למעלה משבע שנים מהיום שבו נולדה עילת התביעה ועד להגשת התביעה.
סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע כדלקמן ביחס להתיישנות שלא מדעת:
"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".
במקרה דנן, ניתן להניח שהעובדות המהוות את עילת התובענה נעלמו מן התובע. במצב דברים זה, חל סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין אשר קובע כדלקמן:
"לעניין תקופת התיישנות בתובענות על עוולות - "היום שנולדה עילת התובענה" הוא אחד מאלה:
"(2) מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל - היום שבו אירע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שאירע - היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק".
במקרה דנן, הואיל ועילת התובענה לא נתגלתה לתובע, הרי התובענה התיישנה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק. הואיל והנזק נגרם כבר בשנת 1994, שאז החל התובע לסבול מקשיי נשימה, הרי שחלפו למעלה מ- 10 שנים עד להגשת התביעה בשנת 2007.
לפיכך, התביעה התיישנה.
עוולת הרשלנות וסוגיית הקשר הסיבתי
אף לגופו של עניין דין התביעה להידחות
במקרה דנן קיימת חובת זהירות מושגית בין הנתבעת לבין התובע בהיותם עובד-ומעביד וקיימים "יחסי קרבה" (ר' ע"א 243/83 עירית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1) 113 (1985); ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית-שמש, פ"ד לז(1) 113 (1982)). כמו-כן, קיימת חובת זהירות קונקרטית.
התרשלות. לצורך הדיון אניח לטובת התובע כי אף קיימת התרשלות מצד הנתבעת. כמו-כן, קיים נזק. נזקו של התובע הינו מחלת הריאות, והנזקים הנוספים שנגרמו לו עקב המחלה. הסוגיה המרכזית הינה, כפי שיפורט להלן, סוגיית הקשר הסיבתי.
הסוגיה המרכזית הטעונה הכרעה במקרה דנן הינה סוגיית הקשר הסיבתי העובדתי. המומחה מטעם התובע העיד כי קיים קשר סיבתי בין עבודתו של התובע למחלתו. המומחה מטעם הנתבעת והמומחה מטעם בית-המשפט העידו כי לא קיים קשר סיבתי כאמור. לפיכך, יש להכריע במחלוקת שנתגלעה בין המומחים השונים.
לאחר שעיינתי בחוות הדעת, שמעתי את המומחים, ובחנתי את טיעוני הצדדים, סבורני כי יש לבכר את חוות הדעת המומחים מטעם הנתבעת, ד"ר סתו, ומטעם בית-המשפט, פרופ' שפיצר, על-פני המומחה מטעם התובע, פרופ' קרמר. להלן יפורטו הנימוקים לכך:
ראשית, בחינת עמדת פרופ' קרמר מעלה שינוי משמעותי בעמדת המומחה. בחוות דעתו הראשונה קבע פרופ' קרמר באופן נחרץ כי התובע סובל ממחלת הסיליקוזיס שנגרמה עקב עבודתו. לעומת זאת, בחוות הדעת המשלימה שהגיש, לאחר שעיין בחוות הדעת של ד"ר סתו ופרופ' שפיצר, אשר קבעו כי התובע סובל מפירוזיס ולא מסיליקוזיס, התייחס המומחה למחלת הפיברוזיס, והפנה למחקר שמצביע על קשר בין חשיפה לאבק/חול להתפתחות פיברוזיס ריאתית בשיעור של פי 1.9 מהנורמה. פרופ' קרמר מציין כי גם מניסיונו נמצאו במקרים מסוימים של חולי פיברוזיס חלקיקי סיליקה. קביעתו של המומחה בחוות הדעת המשלימה בדבר הקשר הסיבתי בין העבודה למחלה כבר אינה נחרצת. המומחה מציין כי ברור שאבק/חול מזיקים לריאה, ולדעתו גרמו למחלה, אך אינו מפרט כיצד הגיע למסקנה זו, מעבר להיתכנות הסטטיסטית. בחוות הדעת המשלימה נראה כי המומחה משנה את חוות דעתו הראשונה לפיה קבע שהתובע סובל מסיליקוזיס.
בעדותו בבית המשפט פרופ' קרמר התבקש להתייחס לכך שבחוות הדעת הראשונה שלו טען כי התובע סובל מסיליקוזיס, ואילו בחוות הדעת המשלימה, טען כי התובע סובל מפיברוזיס. פרופ' קרמר הסביר כי סיליקוזיס זו מחלה שבה יש שקיעה של גרגרי סיד בתוך הריאה ותגובה של הריאה שמתבטאת בצלקות מסביב, ואילו פיברוזיס היא מחלה עצמונית מסיבה שאינה ידועה, אך השינויים הפיזיולוגיים והרקמתיים זהים (עמ' 42). לדברי פרופ' קרמר בשנים האחרונות מתברר שיותר מקרים שנחשבו בעבר כפירוזיס עצמוני, ניתן לייחס לחומרים שהחולה נחשף אליהם. סיליקוזיס זו מחלה היסטורית של אנשים שהיו עובדים במחצבות אבן. פרופ' קרמר העיד כי במקרה הזה הפיברוזיס של התובע הוא בעקבות חשיפה לסיליקה, ולכן הוא קרא למחלה סיליקוזיס, אך אין המדובר בסיליקוזיס "של עובדי המכרות של פעם" (עמ' 43). פרופ' קרמר טען כי מבחינתו סיליקוזיס ופיברוזיס הן היינו הך. לדבריו, הפיברוזיס זה התיאור הקליני של המחלה, והסיליקוזיס זה הגורם למחלה.
כלומר, פרופ' קרמר שינה מחוות דעתו הראשונה לפיה התובע סובל מסיליקוזיס, ובעדותו הבהיר כי התובע סובל מפיברוזיס, כפי שקבעו מלכתחילה ד"ר סתו ופרופ' שפיצר. ברם, לדעת פרופ' קרמר, הפיברוזיס נגרמה עקב העבודה. לאור השינוי בעמדתו של פרופ' קרמר, בעקבות חוות הדעת של ד"ר סתו ופרופ' שפיצר, סבורני כי יש לבכר את חוות הדעת של ד"ר סתו ופרופ' שפיצר, על פני חוות דעתו של פרופ' קרמר.
יתר על כן, פרופ' קרמר אישר את קביעתם של ד"ר סתו ופרופ' שפיצר, שבסיליקוזיס עיקר המחלה מתפתחת באונות העליונות של הריאות (עמ' 44). ד"ר סתו הסביר כי אצל התובע המחלה לא התפתחה מהאונות העליונות, והדבר סותר אפשרות של סיליקוזיס (עמ' 54). גם פרופ' שפיצר העיד כי במקרה של התובע המחלה נמצאת בעיקר באונות התחתונות של הריאות, ובעליונות לא נמצאו בצילום סימני מחלה, או שנמצאו מעט מאוד, וכך עולה בכל בדיקות ה- CT שנערכו לתובע (עמ' 68). פרופ' שפיצר הסביר כי תחילת המחלה באונות התחתונות של הריאות עולה בקנה אחד עם פיברוזיס של הריאה שלא על רקע תעסוקתי. לדברי פרופ' שפיצר, מחלה תעסוקתית שנגרמת כתוצאה מחשיפה לסיליקה מתחילה באזורים העליונים ולא התחתונים (עמ' 78). סבורני כי אף המסמך ת/3 (בדיקת CT) אשר מציין שינויים על פני הריאות ובשני בסיסי הריאות, תומך יותר בחוות הדעת של ד"ר סתו ושל פרופ' שפיצר מאשר בחוות הדעת של פרופ' קרמר. ד"ר סתו הסביר מדוע בסיליקוזיס רואים תחילה ממצאים באונות העליונות, וזאת משום שלדבריו באונות התחתונות רמת האוורור הרבה יותר גבוהה מהאונות העליונות, ולכן חומרים שמגיעים בשאיפה נתקעים באונות העליונות בהן האוורור הוא נמוך יותר ונכלאים שם. לכן מחלות ריאה שנגרמות משאיפה מתבטאות באונות העליונות (עמ' 55). הסבר זהה מסר פרופ' שפיצר כאשר לדבריו במחלת הסיליקוזיס החומר שנשאף מתווסף קודם כל לאונות העליונות ושם מקור המחלה, ורק בהמשך האבק נאגר גם באונות התחתונות (עמ' 68). סבורני כי מדובר בהסבר סביר של ד"ר סתו ושל פרופ' שפיצר, אשר אף לא נסתר על-ידי פרופ' קרמר, ויש בו כדי להוות אינדיקציה ממשית לכך שמחלתו של התובע לא נגרמה כתוצאה משאיפה של אבק.
בהקשר זה מן הראוי אף ליתן את הדעת למעמדה של חוות דעת מומחה מטעם בית-המשפט כפי שהוכר בפסיקה (ר' למשל ע"א 3781/07 אליהו נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה פתח תקווה (מיום 31.5.09); עא 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563 (1998); ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי (1988)).
זאת ועוד, בחוות דעתו המשלימה מוצא פרופ' קרמר את הקשר הסיבתי בין החשיפה לאבק לבין המחלה במחקר שמצא קשר סטטיסטי בשיעור של 1.9. ברם, פרופ' קרמר אישר שאותו מחקר גם מצא קשר סטטיסטי בין המחלה לבין עישון בשיעור של 1.58, כאשר התובע עישן במשך שנים רבות (עמ' 44). פרופ' קרמר ציין כי אין במאמר נתונים על שילוב של עישון וחשיפה לאבק (עמ' 44). כלומר, גם אם קיים מחקר המצביע על קשר סטטיסטי בין חשיפה לאבק לבין התפתחות פיברוזיס, אותו מאמר מצביע על קשר סטטיסטי בין עישון לבין התפתחות המחלה (גם אם בשיעור נמוך יותר), ומכאן מובן שלא ניתן לייחס את התפתחות המחלה דווקא לחשיפה לאבק, ולא לעישון. עוד ציין פרופ' קרמר כי באותם מחקרים שהמאמר מתייחס אליהם לא הייתה קבוצת ביקורת, וכי הנתונים לגבי חשיפה לחומרים נלקחו מרישומים במקומות עבודה ולא מכלי ראשון, משום שבמקרים רבים הנבדקים כבר לא היו בין החיים (עמ' 46). פרופ' קרמר אישר כי המחקר אינו קובע באופן חד משמעי כי סיליקה היא גורם לפיברוזיס, אלא מצביע על העובדה שיש יותר פיברוזיס באנשים שנחשפו לסיליקה. הקשר אינו חד משמעי, אך קיים כיוון (עמ' 46). פרופ' קרמר אישר כי גם בנתונים שמתבססים על חולים שבהם הוא טיפל לא הייתה קבוצת ביקורת (עמ' 47). פרופ' קרמר העיד כי חלק ממקרי הפיברוזיס נגרמו על-ידי גורמים סביבתיים, וסיליקה היא אחד הגורמים החשובים. פרופ' קרמר אישר כי במקרה דנן סביר ששילוב של העישון עם החשיפה לאבק גרמו למחלה (עמ' 47). פרופ' קרמר ציין כי מניסיונו הקשר בין פיברוזיס לעישון אינו מקובל (עמ' 48). סבורני כי קיים קושי באימוץ חלק מן המחקר אשר לכאורה מצביע על קשר לגורמים סביבתיים כגון אבק, תוך דחיית ממצא אחר של המחקר אשר מצביע על קשר לכאורה לגורם כגון עישון.
לא זו אף זו, פרופ' קרמר נסמך בחוות דעתו על מאמרם של Taskar & Coultas, "Is Idiopathic Pulmonary Fibrosis an Environmental Disease?". ד"ר סתו העיד כי המאמר האמור מעלה שאלה שנותרה להמשך בירור ומחקר, ולא הגיע להוכחה בנושא. ואכן, עיון במאמר עצמו מעלה, כפי שעולה אף משמו, כי המאמר מציג תיזה ושאלות, וכן כיוון אפשרי לתשובה, ואולם אין בו הוכחה של ממש לתיזה המוצגת בו. עיון במאמר עצמו תומך בגישתו של ד"ר סתו. כך למשל, מציינים המחברים כבר בפתח ובתמצית המאמר:
"Although there are a number of limitations of the case-control design and these results alone do not establish a casual link, an assessment of all of the available evidence strongly suggests the IPF may be heterogeneous disorder caused by a number of environmental and occupational exposures".
(ההדגשה אינה במקור – ע.ק.)
כלומר, המחברים עצמם נזהרים במחקר מלקבוע כי קיים קשר סיבתי בין גורמים סביבתיים לבין מחלת ה- IPF (אשר שמה מעיד עליה: "מחלת פיברוריז הריאות מסיבה לא ידועה") ואף המחברים סבורים כי נדרשים מחקרים נוספים כדי להוכיח את הקשר הסיבתי בין המחלה לבין גורמים סביבתיים. כפי שציין ד"ר סתו, מדובר בנושא שעדיין אין עליו הסכמה בין המומחים (עמ' 59). כמו-כן, יש לנקוט גישה זהירה מהסקה של קשר סיבתי על סמך קשר סטטיסטי בלבד (ר' דנ"א 4693/05 בי"ח כרמל-חיפה נ' מלול (מיום 29.8.10)).
יתר על-כן, פרופ' קרמר ביסס את חוות דעתו, בין היתר, על כך שבריאותיו של התובע נמצאו חלקיקי סיליקה ועל כך שהתובע נחשף בעבודתו לאבק, ולשיטתו נתונים אלה מבססים קשר סיבתי בין העבודה למחלה. ברם, לדברי ד"ר סתו, בכל אדם שאינו צעיר ניתן למצוא בריאות חלקיקים שנחשף אליהם במהלך חייו (עמ' 53). גם פרופ' שפיצר העיד כי אף אצל אנשים שאינם עובדים בבניין ניתן למצוא חלקיקים שאליהם נחשפו במהלך השנים מהסביבה בה אנו חיים, ואין בכך משום גורמים למחלה (עמ' 74). כפי שהסביר פרופ' שפיצר, העובדה שהתובע נשם חלקיקים מסוימים לאורך השנים בעבודתו, אינה מוכיחה כי המחלה נגרמה כתוצאה מאותם חלקיקים (עמ' 74). מכאן עולה כי לא ניתן להסיק מהעובדה שנמצאו חלקיקי סיליקה בריאותיו של התובע ומכך שעבד בסביבת אבק, הוכחה בדבר קשר סיבתי לעבודתו בכלל או אצל הנתבעת בפרט.
ב"כ התובע בסיכומיו ביקש לזקוף לחובת הנתבעת את העובדה שד"ר סתו ופרופ' שפיצר התמקדו בחוות דעתם בשאלה האם התובע חלה בסיליקוזיס אם לאו. ברם, חוות דעתם של ד"ר סתו מטעם הנתבעת ושל פרופ' שפיצר מטעם בית-המשפט ניתנו בעקבות חוות דעתו הראשונה של פרופ' קרמר אשר צורפה לכתב התביעה, ושללו אותה. העובדה שפרופ' קרמר שינה את חוות דעתו אינה יכולה להיזקף לחובת הנתבעת. יתר על-כן, בעדויותיהם שללו ד"ר סתו ופרופ' שפיצר אף את האפשרות שמחלת הפיברוזיס של התובע נגרמה עקב עבודתו. ד"ר סתו ופרופ' שפיצר אינם שוללים רק את האבחנה של פרופ' קרמר לפיה מדובר במחלת הסיליקוזיס (אשר ממנה נסוג גם פרופ' קרמר עצמו), אלא שוללים אף את האפשרות שמחלתו של התובע שהינה פיברוזיס (לייפת) נגרמה עקב עבודתו של התובע. כאמור לעיל, הן פרופ' שפיצר והן ד"ר סתו שללו את הטענה שהימצאות חלקיקי סיליקה וחלקיקים נוספים אשר נמצאו בריאותיו של התובע מוכיחים כי קיים גורם סביבתי למחלת.
38. בסיכומו של דבר, לאור השינויים בחוות דעתו של פרופ' קרמר, אשר מלכתחילה קבע כי מדובר בסיליקוזיס, ולאחר מכן קבע כי מדובר בפיברוזיס, כאשר לדבריו מדובר בהיינו הך, קיים קושי לקבל את חוות דעתו. נדמה כי פרופ' קרמר שינה את עמדתו לפיה מדובר בסיליקוזיס, לאחר עיון בחוות הדעת של ד"ר סתו ופרופ' שפיצר. בעת עדותו הציג פרופ' קרמר תיזה חדשה לפיה מדובר בפיברוזיס אשר נגרם כתוצאה מחשיפה לאבק שהינה במהותה זהה לסיליקוזיס, אך אינה "הסיליקוזיס הקלאסית". מדובר בטענה שלא עלתה כלל בחוות דעתו הראשונה, ולא התאפשר למומחים האחרים לבחון אותה כדבעי (ר' עדות ד"ר סתו בעמ' 59). שינויים אלה בגישת המומחה מקשים על קבלת עמדתו. כמו-כן, מלכתחילה קבע פרופ' קרמר קשר סיבתי ברור בין העבודה למחלה, ולאחר מכן הסביר כי הקשר מבוסס על מחקר סטטיסטי אשר מצביע על הגברת סיכון למחלה עקב חשיפה לאבק, כאשר אף עישון גורם להגברת סיכון (אם כי נמוכה יותר). כמו-כן, פרופ' קרמר לא הצביע על מחקר כלשהו אשר קושר בין עבודה של פועלי בניין לבין התפתחות סיליקוזיס או פיברוזיס, וזאת במובחן מעובדים במכרות ובמקצועות נוספים.
39. עוד יצוין, כי לפי עדות התובע הוא החל לסבול מקשיי נשימה משנת 1994, קרי: כשנה לפני שהחל לעבוד אצל הנתבעת בשנת 1995 (עמ' 6, ש' 6-7), וזאת כאשר החל לעבוד בבניין בשנת 1962 (עמ' 7, ש' 14-15). לפיכך, אף אם היה נקבע שמחלתו של התובע נגרמה עקב עבודתו בבניין, עדיין אין בכך כדי להוביל למסקנה שהמחלה נגרמה עקב העבודה אצל הנתבעת, ולא אצל מעסיקים קודמים של התובע. גם פרופ' קרמר בחוות דעתו ובעדותו אינו קושר את הרקע התעסוקתי באופן ספציפי לעבודה אצל הנתבעת, במובחן מעבודתו בבניין במשך 42 שנים (חוות הדעת הראשונה, וכן עמ' 39). מכאן, שאף אם היה מוכח קשר סיבתי בין תעסוקתו של התובע לבין המחלה, עדיין לא היה בכך כדי להוכיח קשר סיבתי לעבודה אצל הנתבעת דווקא.
40. בשולי הדברים יצוין כי ב"כ התובע בחר לצרף לסיכומיו את חוות דעתו של ד"ר ליג'י, ואולם מדובר בחוות דעת שניתנה בתיק אחר (תיק בעניינו של התובע מול מל"ל). מדובר בחוות דעת שהוגשה שלא כדין, אינה קבילה בתיק זה, ולא ניתן להתייחס אליה.
עוולת הפרת חובה חקוקה


לאור המסקנה בדבר העדר הקשר הסיבתי, ממילא לא מתקיימים כל תנאי עוולת הפרת חובה חקוקה. 42. לאור המסקנה האמורה, אין מקום לדיון בסוגיית שיעור הנזק. סוף דבר43. לאור כל האמור לעיל, אני מבכר את חוות הדעת של ד"ר סתו ופרופ' שפיצר על-פני חוות דעתו של פרופ' קרמר. סבורני כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין המחלה לעבודה אצל הנתבעת. בהעדר קשר סיבתי, הרי שלא הוכחה עוולת הרשלנות או עוולת הפרת חובה חקוקה. 44. אשר על-כן, התביעה נדחית. התובע יישא בשכר טרחת ב"כ הנתבעת בסך של 25,000 ₪ (כולל מע"מ), וכן בהוצאות הנתבעת (תשלום בגין חוות דעת ועדויות ד"ר סתו, פרופ' שפיצר, מר שי ספיר ומר שמואל קנובלר). הסכומים האמורים ישולמו נתבעת תוך 30 ימים, וככל שלא ישולמו, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי, תוך 45 ימים. ניתן היום, ב' חשון תשע"ג, 18 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.




לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מחלת שרוול המסובבים

  2. החמרת מחלה עקב השרות

  3. מהי מחלת הסיליקוזיס ?

  4. התיישנות תביעה - מחלת אסטמה

  5. התפרצות של מחלת מעיים זיהומית

  6. הפצת מחלת האיידס - עבירה פלילית

  7. היעדרות בשל מחלת ילד לאחר גיל 18

  8. הצעת חוק ימי היעדרות בשל מחלת ילד

  9. החלה הדרגתית בשיעורים שנתיים שווים

  10. היעדרות מהעבודה בשל מחלת קרוב משפחה בודד

  11. פקודת תאונות ומחלות משלח-יד (הודעה), 1945

  12. מחלת הפוליו - מחלה זיהומית הנגרמת על ידי נגיף

  13. תקנות התאונות ומחלות משלח-היד (הודעה על מקרים מסוכנים במקומות עבודה), תשי''א-1951

  14. שאלות ותשובות


משפט מסחרי
דיני מקרקעין
דיני נזיקין
דיני ביטוח
דיני עבודה
דיני מיסים
פשיטת רגל
דיני בנקאות
קניין רוחני
דיני תעבורה
משפט פלילי
דיני משפחה
משפט מנהלי
הגנת הצרכן
סדרי דין









רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון