המחלוקת בתביעה שבפנינו נוגעת לפרשנות הוראות סעיפים 107(א) ו-296(ב) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - החוק), בעניין המועד הקובע לצורך חישוב המענק לנכה עבודה - האם מועד הכרת הנתבע בתביעה לדמי פגיעה או מועד תחילת הנכות. העובדות שאינן שנויות במחלוקת התובעת הגישה לנתבע תביעה להכרה במחלת העור ממנה היא סובלת כפגיעה בעבודה, ותביעתה אושרה בהחלטת הנתבע מיום 5.4.05. רק ביום 12.8.09 הגישה התובעת לנתבע, לראשונה, תביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה ולתשלום גמלת נכות. ביום 30.12.09 קבעה ועדה רפואית לעררים לתובעת דרגת נכות יציבה בשיעור 12.5% בתחולה מיום 17.12.03. שיעור נכות זה מזכה באופן עקרוני במענק חד פעמי בסכום המתקבל מהכפלת קצבה חודשית בארבעים ושלושה חודשים. ביום 7.1.10 הודיע הנתבע לתובעת על הפחתת מלוא מענק הנכות מעבודה לו היתה זכאית בהתאם להוראות סעיפים 296(ב) ו- 107 לחוק, וזאת בשל שיהוי ניכר בהגשת התביעה לקביעת דרגת נכות מעבודה. לטענת התובעת יש למנות את 12 החודשים במהלכם היה עליה להגיש את תביעתה לקביעת דרגת נכות מעבודה בהתאם להוראות סעיפים 107 ו- 296(ב) לחוק, החל ממועד הכרת הנתבע בתביעתה, 5.4.05, ולא ממועד תחילת הנכות, 17.12.03, כטענת הנתבע. דיון והכרעה לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי בהתאם להוראות החוק והפסיקה, דין התביעה להידחות כפי שיפורט להלן. תנאי לזכאות לקצבת נכות הוא הגשת תביעה לגמלה (דב"ע נא/ 31-0 המוסד לביטוח לאומי - אהרון ציון, פד"ע כג' 367), כעולה אף מהוראת סעיף 104 לחוק הקובעת (ההדגשה לא במקור, מ.נ.ד.): "זכות לקצבה או למענק נסתיימה תקופת דמי הפגיעה לפי סימן ד' והמבוטח הגיש תביעה לגמלה לפי סימן זה ונמצא נכה עבודה כתוצאה מהפגיעה בעבודה, ישלם לו המוסד קצבה או מענק לפי סימן זה" בסעיף 296 לחוק, בנוסחו כפי שנחקק במסגרת תיקון מספר 60 לחוק החל על תביעות שהוגשו החל מיום 1.7.03 ואילך, ולפיכך על התביעה שבפנינו (פורסם ביום 29.12.02), נקבע המועד להגשת כל תביעה לגמלת כסף, בזו הלשון: "296. מועד לתביעת גמלת כסף והתקופה שבעדה תשולם (א) כל תביעה לגמלת כסף תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה. (ב) הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור... ." סעיף 107(א) לחוק בנוסחו המעודכן, כפי שתוקן בתיקון מספר 61 לחוק, קובע (ההדגשה לא במקור, מ.נ.ד): "נכה עבודה כאמור בסעיף 104(ג) ישלם לו המוסד מענק בסכום המתקבל מהכפלת קצבה חודשית, בארבעים ושלוש; הוגשה תביעה לגמלה לפי סימן זה לאחר שתמו 12 חודשים מהחודש שבו נוצרו התנאים המזכים במענק, ישולם המענק, על אף האמור בסעיף 296(ב), ובלבד שסכום המענק יופחת בסכום השווה לקצבה חודשית כפול במספר החודשים שמתום 12 החודשים האמורים ועד החודש שבו הוגשה התביעה". יצוין, כי תיקון מספר 61 לחוק התקבל במסגרת סעיף 58 לחוק התכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו- 2004), התשס"ג - 2003, ובסעיף 58(9) בגדרו הופחת סכום המענק המשולם לנפגע עבודה והועמד על 43 קצבאות חודשיות במקום 70 קצבאות חודשיות, כפי שקבע סעיף 107(א) לחוק עובר לתיקון. בענייננו, אין חולק בדבר תחולת התיקון על התובעת, כפי שאף הצהיר בא-כוחה בדיון מיום 11.7.11 (עמ' 2, ש' 4-5). בית הדין הארצי עמד לא פעם על כך שהחוק מבטא עקרונות של ערבות הדדית בין תושבי המדינה ובין המדינה לתושביה וככזה אינו מקנה למבוטחים זכויות קנייניות, אלא אם פעלו בהתאם להוראותיו. בשל תכליתו של החוק ועל מנת שניתן יהיה לקיימו מבלי שיווצר גרעון תקציבי קמה חובתו של המבוטח לפעול למימוש זכויותיו במועדים שנקבעו בחוק. בשאלת המועד הקובע לצורך חישוב המענק לנכה עבודה, המונחת לפתחנו, קבע בית הדין הארצי במפורש כי המועד "שבו נוצרו התנאים המזכים במענק" כלשון הוראות סעיף 107(א) הינו מועד תחילת הנכות ולא מועד הכרת הנתבע בתביעה לדמי פגיעה (עב"ל 96/03 דוד פריג' - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, מיום 18.4.04; עב"ל 1245/02 המוסד לביטוח לאומי - מנחם אעידן, לא פורסם, מיום 10.5.04; עב"ל 1304/04 עמירם כץ - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, מיום 31.3.08 (להלן - עניין עמירם כץ); עב"ל 660/07 יונה שניידרמן - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם, מיום 17.11.08). וראה (מתוך עניין עמירם כץ, ההדגשה אינה במקור, מ.נ.ד): "עקרונית הזכאות לגימלה, קמה, מיום קום עילת התביעה. עילת התביעה לגימלה לא יכולה בשום פנים ואופן לקום במועד בו בחר הנפגע להגיש תביעתו למוסד. אם כך ייקבע, יהא הדבר מנוגד לתכלית תשלומה של הגימלה ולעולם תביעה לא תוגש בשיהוי, בכך הוראות סעיפים 296 ו-107(א) לחוק - תתייתרנה. מעבר לזאת, עילת התביעה גם לא יכולה לקום במועד השרירותי בו הוכרה התביעה על ידי המוסד, שהרי אז לעולם לא תקום זכאות לגימלה לפני אותו מועד..." עוד נקבע באותו פסק דין, כי "מענק הנכות כגמלת הנכות בעבודה, נועד לאפשר לנפגע העבודה שפגיעתו אינה קשה לשמור על רמת ההכנסה בה חי קודם לפגיעה בעבודה. אולם מכיוון שהפגיעה אינה קשה, משולמת הגמלה בסכום חד פעמי שהזכאות לו קמה במועד קום הנכות היציבה." לפיכך, הרי שבעניינה של התובעת המועד שבו נוצרו התנאים המזכים במענק הינו המועד שבו החלה, לדעת הועדה הרפואית לעררים, דרגת הנכות מעבודה, קרי מיום 17.12.03, כאשר שנים עשר החודשים ממועד זה חלפו כבר ביום 17.12.04, ותביעת התובעת לקביעת דרגת נכות מעבודה הוגשה לנתבע רק ביום 12.8.09 -בחלוף יותר מארבעים ושלושה חודשים נוספים על שנים עשר החודשים הראשונים. מהאמור לעיל עולה שבדין החליט הנתבע על הפחתת מלוא המענק לנכה עבודה, לו התובעת היתה זכאית לו הגישה את תביעתה לקביעת דרגת נכות מעבודה, במועד הקבוע בחוק. סוף דבר נוכח המפורט לעיל, התביעה נדחית. כמקובל - ללא צו להוצאות. ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין בידי הצדדים. ניתן היום, ז' אב תשע"א, 07 אוגוסט 2011, בהעדר הצדדים. מיכל נעים דיבנרשופטת אבינע פדידהנציגת מעסיקים נכותנכה עבודהמענק