נהיגה בשכרות ריכוז אלכוהול 335 בפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוטלה על המבקש ע"י קצין משטרה בתאריך 31/12/10 למשך 30 ימים. על פי כתב האישום, בתאריך 31/12/10 בשעה 02:40 נהג המבקש ברכב בהיותו שיכור. במסגרת בדיקה שנערכה למבקש באמצעות מכשיר ה"ינשוף" נמצא ריכוז אלכוהול של 335 מיקרוגרם בליטר אויר נשוף. ב"כ המבקש טען כי לא נערך שימוע למבקש, הדברים שנרשמו מפי המבקש בטופס השימוע, לא נאמרו על ידו ולכן סירב לחתום על הטופס. עוד טען ב"כ המבקש כי לאחר שנבדק ונמצא שיכור ערכו לו השוטרים בדיקה נוספת ולאחריה התירו לו לנהוג ברכבו לביתו. ב"כ המבקש הוסיף כי המבקש לא הוזהר בדבר זכותו להיוועץ בעורך דין טרם הבדיקה והשימוע. לגישת ב"כ המבקש, מדובר בנהג מקצועי ולא מסוכן לציבור נוכח עברו, כמות האלכוהול הגבולית, קיימים כשלים ראייתיים בתיק החקירה, טענת המבקש כי נטל תרופות לא נבדקה ודו"ח המאפיינים התקין לגמרי. לאור אלה ובהתחשב בתקופת הפסילה המנהלית שריצה עד כה, עתר ב"כ המבקש לביטול הפסילה המנהלית או לקיצור משכה למחצית התקופה. ב"כ המשיבה התנגד לבקשה, הציג את תיק החקירה והפנה לקיומן של ראיות לכאורה. עוד טען כי המבקש הנו עורך דין ולכן הטענה בדבר זכות ההיוועצות אינה מתאימה לענייננו. כמו כן, הופסקה נהיגת המבקש מיד בתום הבדיקה וכי חברו לקח את הרכב וכי תגובת המבקש מפורטת בגוף פרוטוקול השימוע. ב"כ המשיבה הוסיף כי המבקש מהווה סכנה לציבור המשתמשים בדרך נוכח חומרת העבירה ועברו התעבורתי. לאחר עיון בחומר החקירה, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירה המיוחסת למבקש בכתב האישום: מדו"ח "הזמנה לדין וכתב אישום", מ"דין וחשבון על בדיקת שכרות באמצעות ינשוף" ומ"דו"ח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות" עולה כי המבקש נעצר לביקורת ומפיו עלה ריח אלכוהול. לכן, נבדק באמצעות נשיפון ונכשל בבדיקה. בהמשך עוכב לבדיקת "ינשוף", בה נמצא כי בגופו 335 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף. בתיק פלטים המעידים על תוצאות הבדיקה כאמור. במקום הבדיקה טען המבקש: "שתיתי רק בקבוק קרלסברג אחד…" במסגרת התחקור טען המבקש כי שתה בקבוק בירה אחד בביתה של אחותו, עם חבר. דבריו אלה תועדו גם בדו"ח עיכוב. המבקש נשאל אם נטל תרופות והשיב שנטל אנטיביוטיקה יום קודם לכן בשעות הבוקר. השפעת התרופה על תוצאות הבדיקה לא נחקרה ע"י התביעה, אולם בהתחשב בזמן שחלף מעת נטילת התרופה, אין בנתון זה כדי לערער את עוצמת הראיות לכאורה. בתיק דו"ח מאפיינים תקין, אולם ממנו עולה כי ריח אלכוהול נדף מפיו של המבקש. משקלו הראייתי של דו"ח המאפיינים יבחן במסגרת ההליך בתיק העיקרי, בשים לב לכלל הראיות והתרשמות בית המשפט מהן. על רקע תוצאות בדיקת הינשוף, בדיקת הנשיפון, ריח האלכוהול שנדף מפיו של המבקש ואמרותיו בזירת האירוע, מהן עולה כי שתה אלכוהול, הנני קובעת כי קיימות בתיק החקירה ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למבקש בכתב האישום. בניגוד לטענת הסנגור, עפ"י דו"ח "הזמנה לדין וכתב אישום" מיד לאחר בדיקת הינשוף וקיום השימוע, בשטח, "הופסקה נהיגתו של הנהג. למקום הגיע חבר שלקח את הרכב". טענת המבקש בתצהירו כביכול רכבו הוחזר לו לאחר בדיקה נוספת, אינה עולה מחומר החקירה ובהעדר בסיס לטענה זו בחומר הראיות הלכאורי, מקומה להיבחן במסגרת התיק העיקרי, בו יוכל בית המשפט להתרשם ישירות מגרסאות הצדדים ולקבוע ממצאי מהימנות. הסנגור המלומד טען כי היה על השוטרים לידע את המבקש אודות זכותו להיוועץ בעורך דין טרם בדיקת הינשוף וטרם השימוע. הזכות להיוועץ בעורך דין הוכרה בשיטתנו המשפטית כזכות בסיסית ומהותית. זכות ההיוועצות עמדה למבקש גם במסגרת הליכי הפסילה המנהלית. עם זאת, אינני סבורה כי בתיק זה אי ידוע המבקש אודות זכותו להיוועץ בעורך דין במסגרת בדיקת "ינשוף" ובמסגרת השימוע בפני קצין במסגרת הליך של פסילה מנהלית, הנו פגם היורד לשורשו של עניין ופוגע פגיעה מהותית בזכויות יסוד ואין בכך כדי להצדיק קבלת הבקשה או להביא לבטלות ההליך של הפסילה המנהלית. מחומר החקירה עולה כי המבקש הבין היטב את מה טיבה של הבדיקה ומה משמעותה והשלכותיה והבין טיבו של הליך השימוע. גרסתו היתה עקבית ולא השתנתה. יתרה מזו, בתגובתו לדו"ח "הזמנה לדין וכתב אישום" הסביר המבקש כי הוא עצמו עורך דין ולכן חזקה שהיה מודע כל העת לזכותו להיוועץ בעמיתיו והוא עצמו בעל הכשרה משפטית המסייעת בהבנת הליך הפסילה המנהלית והשלכותיו. הסנגור טען כי דברי המבקש לא נרשמו במסגרת פרוטוקול השימוע, אולם מפרוטוקול השימוע, הן במסגרת הפסילה המנהלית והן במסגרת איסור השימוש, עולה כי מלוא דברי המבקש תועדו בפירוט ובהתאמה לדבריו בבית המשפט בהליך שבפניי. ב"כ המבקש טען כי מדובר בכמות אלכוהול לא גבוהה וכי כמות האלכוהול משליכה על קיומן של ראיות לכאורה ועל בחינת מסוכנותו של המבקש. כמות האלכוהול במקרה דנן הנה 335 מיקרוגרם בליטר אויר נשוף ! לצורך הוכחת עבירה של נהיגה בשכרות, נדרש ריכוז נמוך מזה שנמצא אצל המבקש. המחוקק העמיד את הרף על 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף. בפרשת עוזרי, העמיד בית המשפט המחוזי בירושלים את הרף על 290 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף. הנה כי כן, ריכוז האלכוהול במקרה דנן הנו גבוה הן לפי החוק והן לפי הפסיקה. העבירה של נהיגה בשכרות הנה עבירה חמורה המהווה סיכון ממשי לשלומם וביטחונם של המשתמשים בדרך. המבקש נוהג משנת 1993 ולחובתו 9 הרשעות קודמות, האחרונה משנת 2010, ביניהן אי ציות לתמרורים ונהיגה במהירות מופרזת. עברו של המבקש איננו מכביד, אך אין בו די כדי לאיין את המסוכנות הנובעת מחומרת העבירה המיוחסת לו. לא הוצגו בפניי נסיבות המצדיקות קבלת הבקשה ולא שוכנעתי כי אין בהמשך נהיגתו של המבקש משום סכנה לציבור המשתמשים בדרך. אשר על כן, הבקשה לביטול הפסילה המנהלית נדחית. משפט תעבורהשכרותמשקאות משכרים / אלכוהול