דוגמת כתב תביעה לפירוק שיתוף

1. בגין חובו של המבקש מס' 1 (להלן - המבקש) לבנק לאומי לישראל בע"מ (להלן - בנק לאומי) העולה על 4 מיליון ₪ ניתן פסק דין ונפתח תיק הוצאה לפועל, במסגרתו הוטל עיקול על זכויות המבקש בחלקה 45 בגוש 13698 (להלן - הנכס). בנק לאומי הגיש לרשם ההוצאה לפועל בקשה למנות את המשיב ככונס נכסים "לצורך פנייה לבית המשפט המוסמך בתביעה לפירוק השיתוף בנכס", וביום 25.5.11 נעתר הרשם לבקשה והורה על מינוי המשיב לכונס נכסים כאמור. בעקבות זאת ובתוקף היותו כונס הנכסים, הגיש המשיב את התביעה הנוכחית, בה עתר לפירוק השיתוף בנכס. לדעת המשיב, מאחר וזכויות המבקשים בנכס הינן דירת מגורים, אשר בה מתגוררים שניהם כזוג נשוי, מאחר ולאור הלכת השיתוף ניתן לייחס אף למבקשת מס' 2 (להלן - המבקשת) את חובו של המבקש לבנק לאומי, מאחר וכל עוד המבקשת מתגוררת בדירה אין דרך מעשית לממש את העיקול ומאחר ואין המבקשת חפצה לרכוש את חלקו של המבקש בדירה, הרי הדרך המעשית היחידה הפתוחה בפני בנק לאומי לשם מימוש העיקול הינה פירוק השיתוף בדירה שייעשה על ידי הוצאת המבקשים מהדירה, מכירתה כדירה פנויה והעברת מחצית התמורה שתתקבל אל המבקשת לצורך דיור חלופי, לאחר סילוק שעבודים הקיימים על זכויותיהם בדירה. 2. המבקשים העלו טענה מקדמית, והיא זו העומדת כאן להכרעה. לטענתם, דין התביעה לפירוק השיתוף להימחק על הסף בהעדר עילת תביעה. לטענתם, סעיף 37(א) לחוק המקרקעין תשכ"ט - 1969 (להלן - חוק המקרקעין), הקובע כי "כל שותף במקרקעין משותפים זכאי בכל עת לדרוש פירוק השיתוף" , פורש בפסיקתנו כמאפשר מימוש הזכות לדרוש פירוק שיתוף רק למי שהינו בעל זכות בעלות, ולא למי שזכותו הינה אובליגטורית בלבד. מאחר ובמקרה הנוכחי, בשלב זה זכותו של המבקש בדירה הינה זכות אובליגטורית, ולא קניינית, הרי לא קמה למשיב, הבא בנעלי המבקש, לעתור לפירוק השיתוף. 3. כנגד הטענה המקדמית העלה המשיב את הטענות הבאות: המבקשים השמיעו את הטענה המקדמית באיחור, תביעת הפירוק אינה נסמכת רק על חוק המקרקעין, פירוק שיתוף הינו אפשרי אף על פי סעיף 10(ב) לחוק המיטלטלין תשל"א - 1971 (להלן - חוק המיטלטלין) יש לראות בהערת האזהרה הרשומה לטובת המבקשים זכות שהינה למעלה מזכות אובליגטורית גרידא (ובפסיקתנו אף תוארה כ"יצור כלאיים" הכולל אף תווי אופי קנייניים), אי השלמת רישום זכות הבעלות בדירה על שם המבקשים הינו מגמתי ונועד אך ורק כדי למנוע מנושים מלהיפרע את חובותיהם מנכסי המבקשים, וקבלת הטענה המקדמית תפגע הן באינטרס של הנושים והן באינטרס הציבורי בכללו. 4. בטרם נדון בטענת המבקשים לגופה, נבחן את התשתית העובדתית שעל בסיסה הוצבה טענתם המשפטית של המבקשים, דהיינו נבהיר את זכויותיהם בדירה. על מצב זכויותיהם של המבקשים אנו למדים מנסח רישום המקרקעין שצרפו הצדדים לכתבי בי דין. מנסח רישום המקרקעין עולה כי על זכויותיהם של גיל וסיגלית אנטלר (בעלי 405/2484 חלקים בנכס) נרשמה ביום 18.12.01 הערת אזהרה לטובת המבקשים, ועל ההערה לטובת המבקשים נרשמו, בנוסף לצו העיקול במסגרת תיק ההוצאה של בנק לאומי, אף ההערות הבאות: * הערה לטובת בנק לאומי למשכנתאות בע"מ * הערה לטובת משכן בנק הפועלים בע"מ * צו ניהול על ידי כונס נכסים עו"ד יצחק ריינפלד * צו ניהול על ידי כונס נכסים עו"ד אהוד הרצוג ועו"ד קארין נאדם בן דוד. * הערות לפי סעיף 11א(1)(2) לפקודת המסים (גביה) לטובת משרד מע"מ טבריה, מס שבח טבריה ופקיד השומה צפת. * צו עיקול שהוטל במסגרת תיק הוצאה לפועל 13-99864-06-4. 4. טענת המבקשים לפיה רק בעלים של זכויות במקרקעין יכולים להגיש תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין הוכרה והתקבלה זה מכבר בפסיקת בתי המשפט. מדובר בתלם שכבר נחרש, כפי שעולה מהאסמכתאות שהובאו על ידי בא כוח המבקשים. בהמ' (שלום עפולה) 936/94 (בת.א. 1504/94) רוטמנש חברה להשקעות בע"מ בפירוק מרצון נ' א.פ.י.א.ש.ר. פיתוח והשקעות בע"מ (ניתן ביום 4.4.95) דחה בית המשפט על הסף תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין שהוגשה על ידי קונה אשר רכשה 2/3 מזכויות בעלות בחלקה, קיבלה חזקה ונרשמה לטובתה הערת אזהרה. בית המשפט ציין כי סעיף 27 לחוק המקרקעין קובע כי שותף במקרקעין הינו מי שהוא הבעלים של חלק מן המקרקעין, וכי הזכות לתבוע פירוק שיתוף במקרקעין שמורה אך ורק לשותף, דהיינו אך ורק למי שהינו בעלים, ואין חוק המקרקעין מכיר בזכות אובליגטורית לתביעת פירוק שיתוף במקרקעין על פי החוק. בבש"א (מחוזי חיפה) 904/99 עזבון בינשטוק נ' א.א.חי חברה לפיתוח ובנין בע"מ (ניתן ביום 9.11.00) (להלן - פסק דין בינשטוק) התייחס בית המשפט לתביעה לפירוק שיתוף אשר בעת הגשתה לא היו כל התובעים בעלים רשומים של המקרקעין, וחלקם היה אמנם זכאי להירשם כבעלים אך זכותם זו טרם נרשמה: ".... אין די בזכות אובליגטורית להרשם כבעלים כדי להקנות לבעל הדין את הזכות לדרוש פירוק שיתוף במקרקעין. הזכות לתבוע פירוק שיתוף במקרקעין, על פי סעיף 37(א) לחוק המקרקעין, מוקנית אך ורק לבעלים הרשומים של המקרקעין. רק מי שבידו זכות קניינית זכאי לדרוש פירוק שיתוף במקרקעין". בה"פ 802/05 (שלום י-ם) בלזברג נ' ברנובר (ניתן ביום 31.7.08) דן בית המשפט בשאלה האם מוסמך בית המשפט להורות על פירוק שיתוף במקרקעין בשעה שחלק מ"השותפים" רשומים בפנקסי המקרקעין כ"בעלים בלתי ידועים": "כדי שבית המשפט יורה על פירוק השיתוף, חייבים להיות כל בעלי הזכויות רשומים בפנקסי המקרקעין כבעלים. הרישום הוא יסוד לקיומה של שותפות במקרקעין ובהעדר רישום מלא של כל הזכאים, מנוע בית המשפט להורות על פירוק השיתוף. כך נוהג בית המשפט גם כאשר הבעלים הרשום הלך לבית עולמו והותיר יורשים, אשר טרם נרשמו בפנקסי המקרקעין. תחילה על היורשים להירשם כבעלים במקומו של מורישם, ולאחר הרישום זכאים הם לתבוע פירוק, או להיות צד להליך הפירוק. כך גם רוכש זכויות מהבעלים, אשר לטובתו רשומה הערת אזהרה לפי סעיף 126 לחוק המקרקעין, לא די ברישום הערת אזהרה לטובתו. תחילה עליו לסיים הליך הרכישה ברישום זכות הבעלות על שמו ורק לאחר מכן יהפך ל"שותף" לכל דבר ועניין. .... לאור כל האמור לעיל, אני דוחה הבקשה למתן פסק-דין לפירוק השיתוף במקרקעין הנדונים. עם זאת, אני קובע כי לא תהא מניעה שלאחר רישום הזכויות בפנקסי המקרקעין על שם המשיבים הזכאים להירשם כבעלים, תוגש בקשה מחודשת לפירוק השיתוף. הפירוק יעשה כאמור בסעיף 40(ב) לחוק המקרקעין התשכ"ט - 1969, היינו, על-ידי מכירתם כדרך שנמכרים מקרקעין מעוקלים בהוצאה לפועל, וחלוקת הפדיון בין הבעלים הרשומים, תוך ביצוע התמחרות בין הבעלים". בת.א. (שלום ת"א) 29324/08 נדל נ' עיזבון וזינצה (ניתן ביום 5.3.09) ציין בית המשפט כי אין די ברישום הערת אזהרה לשם דרישת פירוק שיתוף במקרקעין ואין שיתוף אלא בין זכויות שוות מעמד. 5. המשיב, בטיעון התשובה לטענה המקדמית, לא חלק על קביעותיה של הפסיקה אליה הפנה בא כוח המבקשים. בדיון ביום 20.2.12 הוא הפנה לת"א (שלום פ"ת) 7924-12-09 רוזנצווייג נ' סיקסיק (ניתן ביום 9.1.12), אולם לא מצאתי כי האמור בו עומד בניגוד לקביעות בפסק דין בינשטוק ובפסקי הדין האחרים שנזכרו לעיל. המשיב טען כי ניתן לראות בתביעה אף כתביעה לפירוק שיתוף במיטלטלין. סוגיה זו, של התייחסות לפירוק שיתוף של מי שאינו בעלים של מקרקעין, כאל פירוק שיתוף במיטלטלין נזכרה בפסיקתנו פעמים אחדות. בבר"ע (מחוזי ת"א) 8602/86 לנצוט נ' לנצוט פ"מ תשמ"ז (3) 438 (1987) היה מדובר בתביעה לפירוק שיתוף בדירת מגורים. בית המשפט גרס כי לבית משפט השלום סמכות לפירוק שיתוף במקרקעין אך לא בזכויות "המתחזות" להיות מקרקעין. לכן, לגבי דירה הרשומה במינהל מקרקעי ישראל ובחברה המשכנת, המדובר בפירוק שיתוף במיטלטלין, והסמכות העניינית נקבעת על פי השווי של הדירה, והשווי באותו מקרה היה בגדר סמכותו של בית המשפט המחוזי. בהמשך, וכטעם חלופי, נאמר כי יש לראות תביעה כזו בגדר "תביעות אחרות הנוגעות למקרקעין" וגם מטעם זה הסמכות מסורה לבית המשפט המחוזי, אם כי הותיר נימוק זה בצריך עיון. (לביקורת על הנמקה זו והרחבה בנושא ראו: בש"א 6576/08 (ה"פ 119/08) (מחוזי חיפה) שוייצר נ' רפאל (ניתן ביום 6.7.08)). על היותה של דרך פירוק שיתוף במיטלטלין דרך נפרדת מפירוק שיתוף במיטלטלין ניתן ללמוד מע"א 5628/99 מרקין נ' יורשת יהודה משה פ"ד נז(1) 14 (2002). שם תואר הרקע של ההליכים הקודמים וצויין כי לאחר שבית משפט השלום מחק תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין שהגישו יורשי המוכר, מאחר והקונה הוא בעל זכות אובליגטורית בלבד ולכן אין בעלי הדין בבחינת שותפים במקרקעין, הגישו יורשי המוכר לבית המשפט המחוזי המרצת פתיחה בה ביקשו, בין היתר, הצהרה על "פירוק שיתוף הזכויות במיטלטלין". בבש"א 4092/09 (ת"א 1719/09) (שלום רשל"צ) רשות המיסים נ' שלוח (ניתן ביום 28.12.09) נדחתה הטענה לפיה יש לראות את התביעה לפירוק השיתוף כמתייחסת לשתי דרכי הפירוק על פי החוקים השונים. באותה פרשה נטען בתשובה לעתירה למחיקה על הסף של תביעת הפירוק, לאור קיום זכות אובליגטורית (לבעל הערת האזהרה), כי התביעה לפירוק היא גם לפי חוק המיטלטלין. בית המשפט דחה את הטענה בדבר ראיית התביעה לפירוק כמבוססת על חוק המיטלטלין, בציינו כי זו תביעה שונה, בעוד שבמקרה הנדון מעוניין הכונס למכור את הזכויות לצד ג' ולאפשר לקונה להירשם כבעל הזכויות במקרקעין. 6. במקרה הנוכחי תביעת המשיב הינה לפירוק שיתוף במקרקעין ואין דרך לקרוא אותה כתביעה לפירוק שיתוף במיטלטלין, שהיא, כאמור, תביעה שונה. ברישא של כתב התביעה תוארה מהותה כתביעה לפירוק שיתוף ולסילוק יד. בסעיף 9 לכתב התביעה צויין כי לאחר שמונה המשיב לכונס על זכויות המבקש בדירה, ניתנה למבקשים הזדמנות לפדותה. בסעיף 14 לכתב התביעה צויין כי "אין מנוס מפירוק השיתוף במקרקעין כמבוקש להלן ומכירת הדירה כפנויה תוך העברת מחצית התמורה לנתבעת, סכום אשר ישמש הנתבעים למגורים חלופיים וזאת לאחר סילוק המשכנתאות. לחילופין, מבוקש להורות על פירוק שיתוף בעלותם של הנתבעים בדירה ומכירת חלקו של הנתבע בדירה כתפוסה וזאת לאחר פינוי הנתבע מהדירה". אף בסעיפים 15 - 16 לכתב בתביעה חזר המבקש על עתירתו לפירוק השיתוף במקרקעין תוך מימוש הדירה כפנויה. במתכונתה הנוכחית דינה של תביעת המשיב, שהינה תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין, להימחק. אין מניעה שלאחר רישום זכויות המבקשים כבעלים, תוגש בקשה מחודשת לפירוק השיתוף. 7. התוצאה הסופית היא שבקשת המבקשים מתקבלת, והתביעה נמחקת. המשיב ישלם למבקשים הוצאות משפט בסך כולל של 2,000 ₪. ניתנה היום, ה' תמוז תשע"ב, 25 יוני 2012, בהעדר הצדדים. כתב תביעהמסמכיםפירוק שיתוף