בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו, בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן: ("חוק המעצרים"). נגד המשיב הוגש כתב אישום הכולל שלושה אישומים, המייחסים לו ביצוע 2 עבירות של התפרצות לדירה, הסגת גבול ו- 3 עבירות גניבה והחזקת נכס כחשוד כגנוב, עבירות לפי סעיפים 406(א), 384, 447(א), 413 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. באישום הראשון, נטען כי בתאריך 1/1/11 לאחר השעה 15:00, התפרץ הנאשם לדירה ברחוב אברהם הסופר 12/1 באשדוד, אשר בבעלות מר אברהם דבבר, בכך שנכנס דרך המרפסת בכוונה לבצע גניבה. במועד ובמעמד האמורים, גנב המשיב תכשיטים, בקבוקי אלכוהול, תווי קנייה, כסף מזומן בסכומים גדולים ושני מכשירי טלפון סלולארי, בכך שנטל ונשא את הפרטים האמורים ללא הסכמת הבעלים ובכוונה לשללם ממנו שלילת קבע. בחיפוש שנערך בביתו של הנאשם ביום 5/1/11, כארבעה ימים לאחר ביצוע העבירה, נמצא חלק מהרכוש החשוד כגנוב. באישום השני, נטען כי בתאריך 5/1/11, בשעה שאינה ידועה למאשימה במדויק, אך בין השעות 08:30- 20:00, התפרץ הנאשם לדירה ברחוב היסמין 7 באשדוד, בבעלות מר ודים לוברסקי, בכך שפירק תריסים בחלון החיצוני ונכנס בכוונה לבצע גניבה. במועד ובמעמד האמורים, גנב המשיב מכשיר טלפון סלולארי ושרשרת זהב, בכך שנטל ונשא אותם ללא הסכמת הבעלים ובכוונה לשללם ממנו שלילת קבע. עוד באותו היום, בשעה 17:00 או בסמוך לכך, נתפס הנאשם כשהוא מחזיק פלאפון נוקיה כחול, שיש עליו חשד סביר כי הוא גנוב. באישום השלישי, נטען כי בתאריך 5/1/11, בשעה שאינה ידועה למאשימה במדויק, אך בין השעות 09:00- 16:30, נכנס הנאשם לסניף חברת סלקום במתחם ה"סטאר סנטר" באשדוד, בכוונה לבצע עבירה. במעמד זה, הנאשם ביצע הנאשם גניבה, בכך שנטל ונשא תעודה מזהה והמחאה בבעלות מר בנימין רוזנר כאשר בכוונתו לשוללם שלילת קבע מבעליו. ב"כ המשיב מסכים לקיומן של ראיות לכאורה באשר לאישום השני והשלישי. לגבי האישום הראשון טוען הסנגור כי הראיות אינן מגיעות כדי ראיות לכאורה לעבירות של התפרצות וגניבה. כן נטען כי לא קמה כנגד המשיב עילת מעצר. לגבי האישום הראשון - לטענת ב"כ המשיב, הדבר היחיד אשר קושר את המשיב לביצוע העבירה הוא תפיסת רכוש החשוד הגנוב, בתוך דירתו, בחלוף 5 ימים מיום ביצוע העבירה. לטענתו, ככל שבית המשפט יקבע כי המדובר בראיה מספקת לביצוע העבירה לכאורה, מכיוון שחלפו 5 ימים מיום ביצוע העבירה ועד לתפיסה, הרי ככל שקיימת חזקה תכופה, היא חלשה ביותר. עוד טוען הסנגור, כי המשיב מסר במשטרה גרסה אשר יש להאמין לה, לפיה, מי שמסר לו את הרכוש, הינו אדם בשל "מרבי", כאשר הוא מוסר פרטים לגבי אותו "מרבי" ובהצביעו על הדירה, מתוך כוונה טובה לגלות למשטרה את האמת. לטענתו, המדובר בגרסה אשר אינה תלושה מן המציאות. לגבי האישום השני, מסכים הסנגור כי קיימת חזקה תכופה, אולם לא ניתן להתעלם מטענת המשיב כי הוא רכש את מכשיר הפלאפון כשעתיים שלוש לפני מעצרו מנרקומנים שמכרו לו את המכשיר, מה גם שמלבד מכשיר הפלאפון שנתפס אצלו, אין ראיות מסבכות אחרות בעניין הפריצה לדירה. באשר לקיומה של עילת מעצר: המבקשת מבססת את בקשתה לעצור את המשיב עד תום ההליכים על סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים, שכן נסיבות העבירות המיוחסות למשיב ומהותן יוצרות חשש סביר ששחרור המשיב יביא לסיכון ביטחונו של הציבור ורכושו. לטענת המבקשת, הגם ואין למשיב עבר פלילי, זה הגיע לישראל לפני כחודשיים, וכבר מיוחסות לו 3 עבירות רכוש. לאחר בחינת הדברים, סבור אני כי קיימות ראיות לכאורה גם בהתייחס לאישום הראשון נוכח קיומה של חזקה תכופה לכאורה, בפריטים אשר נגנבו מהדירה נשוא אותו האישום. בהודעתו במשטרה מיום 6/1/11, כאשר נשאל המשיב האם פרץ לדירה ביום 1/1/11, ענה "אני לא ... בזמן שמרבי פרץ לדירה אני היית בבית... הוא הגיע אליי והביא לי את זה ואני הייתי בבית". כשנשאל מתי "מרבי" הביא לו את הרכוש הגנוב הוא השיב, "אני לא זוכר מתי, לפני כמה ימים" (הודעתו מיום 06/1/11, שעה 00:31, עמוד 2, שו' 27-35). לעומת זאת, בהודעתו במשטרה ביום 10/1/11, כאשר הוצגו בפניו תכשיטים אשר נמצאו בביתו במהלך החיפוש, ונשאל למי שייכים, מסר המשיב כי "זה מה שהיה שם זה שייך לדודה שלי זה מה שאני מצאתי ביחד עם מיקי ולא יודע למי זה שייך ואני הבאתי אותו לדודה שלי". ובהמשך כשנשאל היכן מצאו את כל הזהב ענה "יש ליד בית הכנסת במשמר הירדן לידי מצאנו מתחת למדרגות אני מסתיר שם מין ארנק כזה עם מזרק מלח לימון ומים לשימוש"... נכנסנו לשם להוציא את הארנק עם כל הציוד של השימוש ואז ראינו אזה חבילה כזאת עם כול הזהב בשקית הזאת" (הודעתו מיום 10/1/11, שעה 12:22, עמוד 3, ש': 80-95). מאמרותיו של המשיב עולים סתירות ושינויי גרסאות ויש בדברים אלה, בשלב זה של ההליך, כדי להצביע על חיזוקו של הקשר בין המשיב לבין עבירת ההתפרצות. קורבנות האישום הראשון והשני אף מזהים את רכושם - כאמור בהודעותיהם של אהרון וצילה דבבר וכן הגב' קארין צייקובסקי מיום 6/1/11 כמו גם בהודעתו של ודים לוברסקי מיום 11/1/11. יצוין כי באשר לאישום השני, מדובר ברכוש עליו פרטי זיהוי ברורים ומובהקים -תמונות של הקורבן ומשפחתו בטלפון הסלולארי. נסיבות הימצאותם של התכשיטים בביתו של המשיב, מביאות למסקנה ברורה בדבר קיומה של חזקה תכופה. בחינת קיומה של חזקה תכופה אינה עניין טכני, ופרק הזמן במסגרתה יכול להשתנות בהתאם לנסיבות. לחזקה תכופה ראה ע"פ 76 / 71 מכלוף מרילי נ' מדינת ישראל, ל(2) 813, עמוד 824: "לעניין מועד קבלתם של המכשירים האלקטרוניים העיד אפרים כהן כי הדבר אירע במרס או אפריל ומועד הפריצה היה כזכור בראשית מרס. כדברי אפרים כהן בע' 58 לפרוטוקול בתשובה לשאלת עורך-דין בסן "במועד כלשהו בתקופה של ארבעה חדשים החל מאמצע מרס 1974", קיבל הלה את הסיגריות, שנגנבו בעת הפריצה שאירעה באמצע חודש יולי. מכאן שהוכחה "החזקה התכופה", שהפכה את החזקה ברכוש הגנוב על-ידי המערערים, עובר למכירתו, לראיה לפריצה, כדברי בית-משפט זה ב-ע"פ 50/59, פרלמן נ' היועץ המשפטי לממשלה, [9], בע' 810: "כשנמצא אדם בחזקת מיטלטלין אשר נגנבו עת לא רבה לפני מכן, דעת הכל היא שאפשר להאשימו, בהתחשב במסיבות המקרה, אם בגניבת המיטלטלין ואם בקבלתם ביודעין שהם גנובים, הנימוק לכך הוא, שבהעדר הוכחה מטעם הנאשם על איזו דרך באו המיטלטלין לידיו, והואיל וריווח הזמן שבין הגניבה לגילוים של המיטלטלין אינו רב, וקשה להעלות על הדעת שבפרק זמן קצר זה רכשם הנאשם בדרך חוקית, מותר להסיק מכך, כי המחזיק הוא גם הגונב או המקבל ביודעין, אך אין אנו רואים כל טעם על שום מה לא יוחל עקרון זה גופו גם על מקרה שבו הוכח, כי המיטלטלין נגנבו על-ידי התפרצות הנאשם לא הסביר כיצד הגיעו לידיו." פסק דין נוסף העוסק בפרקי זמן ארוכים מבענייננו הוא ע"פ 70 / 391 פרוספר בן הרוש נ' מדינת ישראל כה (1) 283, שם נפסק בעמוד 285 : "ואמנם הלכה פסוקה היא שאין לקבוע מסמרות לעניין התקופה אשר בה עדיין נחשבת החזקה כתכופה לעניין זה. אמרנו בהזדמנות אחרת זה לא מכבר, כי תקופה של תשעה ימים עשויה להיות ארוכה מדי לעשות את החזקה תכופה; אלא הוספנו ואמרנו שם כי "אורך הזמן אינו אלא חוליה אחת מכל הנסיבות שיש להביאן בחשבון" (ע"פ 182/70 - לא פורסם)." במקרה הנ"ל, מדובר היה בחודש ימים, ונקבע כי התקיימה חזקה תכופה (עמוד 286): "אמת נכון הדבר כי על הקטגוריה הראיה שהחזקה הייתה תכופה דייה לעניין זה - ולא על הנאשם הוא להוכיח את ההיפך. ואולם העדר הסבר סביר בפי הנאשם בדבר כיצד הגיע הרכוש הגנוב לידיו, עשוי לחזק את הראיות שבידי התביעה הכללית; והעובדה שהמערער דנן הרחיק עדותו באופן שמקורות הרכישה שנטענו מפיו לא היו ניתנים לעיקוב ולבדיקה, לא בידי התביעה ולא בידי בית-המשפט, פוטרת את התביעה הכללית, על-כל-פנים מעול ההוכחה שהסבריו של המערער הם הסברי שקר." אמנם, בענייננו אין טביעת אצבעות כפי שהיו בע"פ 391/70 האמור, אולם אין בכך כדי לגרוע מקיומה של החזקה התכופה. לעניין זה, לא למותר להדגיש כי חלק מהתכשיטים הגנובים נמצאו בחזקת קרובות משפחה של המשיב. החזקה נשענת על מכלול הנסיבות ועל ההיגיון. "כידוע, "חזקה תכופה" קמה כאשר רכוש גנוב נמצא ברשותו של אדם בסמוך למועד גניבתו ובכך יש כדי לקשור אותו למעשה העבירה [ראו: עניין פרלמן לעיל; וגם: בש"פ 6752/07 חסונה נ' מדינת ישראל ( 12.8.2007; ע"פ 71/76 מרילי נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(2) 813, 824 (1976)]. חזקה זו אינה חלוטה והיא ניתנת לסתירה. במקרה דנן, לא עלה בידי העורר להפריך את החזקה התכופה שקמה כנגדו. העורר שינה את גרסאותיו ביחס למועד רכישת המכשיר ולגבי מחיר רכישת המכשיר מספר פעמים ולא נתן כל הסבר המניח את הדעת אשר יוכל לסתור את החזקה שקמה כנגדו" בש"פ 2411/08 טאה מוסא נ' מדינת ישראל , (2008),. "...בסיסה של תשתית לכאורית זו בחזקה התכופה הגורסת, בהתבסס על ניסיון החיים וההיגיון, כי הימצאות רכוש בידיו של אדם בסמוך לאחר גניבתו קושרת אותו למעשה העבירה (ע"פ 71/76 מרילי נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(2) 813 (1976))" בש"פ 6752/07 פאוזי חסונה נ' מדינת ישראל (2007),. המשיב שבפניי שינה את גרסתו ולכן, החזקה התכופה במקרה הזה עומדת, לכאורה בעינה. המסקנה היא, אם כן, כי חומר החקירה שבפניי, הרכוש שנתפס וכלל הנסיבות העולות מחומר החקירה מובילים למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה, גם לגבי האישום הראשון. יצוין, כי בהליך זה שמכוח סעיף 21 לחוק המעצרים, אין בית המשפט מכריע בדין אם לחייב נאשם או לזכותו, ואין להידרש לבקשה למעצר כמו שהייתה הכרעת דין. השאלה הינה קיומו של פוטנציאל הרשעתי בראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר, שעיבודן במהלך המשפט, יוביל לראיות אשר מבססות אשמה מעל לכל ספק סביר. ראה בש"פ 6187/95, מ"י נ' סלימאן אלעביד, בש"פ 95 / 8087 שלמה זאדה נ' מדינת ישראל נ (2) 133, בש"פ 98 / 825 מדינת ישראל נ' מוחמד דחלה נב (1) 625. כאמור, שלושת האישומים עניינם שלושה אירועים של עבירות רכוש - שניים מהם כוללים פריצה. אני סבור כי יש בנסיבות העניין כדי להצביע על מסוכנותו של המשיב לציבור ולרכושו. עבירות רכוש יכול ויקימו עילת מעצר, גם בשל סכנה לביטחון אדם והציבור נוכח הפוטנציאל הגלום בהן להתפתחות אירועים אלימים. מי שפורץ לבתי מגורים וגונב רכוש, איננו יכול להישמע בטענה כי אין במעשיו מסוכנות וכי מעשיו אינם מקימים עילת מסוכנות לאדם או לציבור. במקרה הזה, המדובר הוא במספר אירועים תוך תקופה קצרה של מספר ימים, כאשר כולם אירעו, כחודשיים לאחר הגעתו של המשיב ארצה. מכאן כי קיימת מן המשיב מסוכנות של ממש. לעניין עילת מעצר ומסוכנות העולה מעבירות רכוש ראה בש"פ 3453/05, אברג'ל נ' מדינת ישראל: "... ואולם הפסיקה קבעה כי עבירות אלה אינן חסינות ממעצר עד תום ההליכים, ובדין כך. נקל לשוות בנפשנו את תחושתו הקשה, את אבדן הביטחון ואת הייאוש הקודר של קרבן עבירה, אם משגילה בשובו לביתו כי פרצו אליו ורכושו נגנב, ואם כשיוצא הוא את הבית כדי לגלות כי רכבו שהחנה אמש נעלם ואיננו. על המשפט לתת יד למאבק באלה, ולעניין המסוכנות - לא הרי מי שנתפס לראשונה כהרי מי שגורר אחריו שובל ארוך של מעשים, והפך את הפגיעה ברכוש הזולת למעין מקצוע רחמנא ליצלן... נסיבות העבירה מזה, עברו המכביד של נאשם מזה, עלולים להוות עילת מעצר אף בעבירות רכוש. כבוד האדם של הנאשם הוא אבן יסוד, המובנית גם בחוק סדר הדין הפלילי (אכיפה-מעצרים), על בית המשפט להידרש אליו, אך אל יישכח גם כבוד האדם של הקורבנות, ואף בעבירות רכוש תתכן השפלה ופגיעה". וראה בש"פ 11136/03, מדינת ישראל נ' איטח ואח': "בית משפט זה כבר קבע בעבר כי עילת המסוכנות עשויה להתקיים גם כאשר מיוחסות למשיבים עבירות רכוש בלבד". בשים לב להלכות דלעיל, ולמסוכנות העולה מהמשיב, קמה כנגדו עילת מעצר. לא למותר לציין, כי המשיב מעיד על עצמו כי הוא מכור לסמים קשים, עובדה שיש בה כדי להצביע על מסוכנות מעבירות רכוש, לצורך רכישת הסם. לא מצאתי בעובדה שהמשיב נעדר עבר פלילי, ולו בשל הזמן הקצר שבו הוא נמצא בישראל במסגרתו כבר מיוחסות לו 3 עבירות רכוש, כדי לגרוע מהמסוכנות האמורה. כבכל מקרה אחר, יבדוק בית המשפט קיומה של חלופת מעצר, תחת השמתו של נאשם מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים המשפטיים. המשיב הציג את דודתו, הגב' מטילבסקי סבטלנה, כחלופת מעצר. בדיון שהתקיים ביום 17/1/11, נחקרה בפני הגב' מטילבסקי, וזו עשתה עלי רושם כערבה רצינית וסמכותית, אשר מבינה היטב את תפקידה כמפקחת על המשיב. כמו כן, התרשמתי כי לא תהסס להתקשר למשטרה, במידה והמשיב יימצא מפר את התנאים. לפיכך, ועל אף מסוכנותו של המשיב, כפי שקבעתי לעיל, בשים לב לכך שמסוכנות זו קמה בשל עבירות רכוש שביצע לכאורה, מצאתי כי בנסיבות עניין ניתן להורות על שחרורו של המשיב לחלופה המוצעת, תוך הזהרתו כי זו הפעם הראשונה שבית משפט בישראל נותן בו אמון וכי אם יפר הוא את תנאי השחרור, עלול הוא להיעצר עד תום ההליכים המשפטיים. הואיל ובמהלך כתיבת ההחלטה מוסר עו"ד חסונה כי ברצונו להשיג ערבה נוספת, הרי תוצע עתה הערבה ותינתן החלטת המשך להחלטה זו. רכוש גנובחשודשחרור תפוס