לפנינו תביעת התובעת לגמלת שאירים, כאשר הסוגיה העיקרית העומדת בפני בית הדין הינה, האם התובעת הייתה ידועה בציבור של מר אריה שוורץ לפחות שנה לפני המועד שבו נפטר. תביעת התובעת נדחתה בהודעת המל"ל מיום 10.7.2008 מהטעמים הבאים: "אנו מצטערים להודיעך כי תביעתך לקצבת שאירים בעבורך נדחתה, בהסתמך על סעיף 238 לחוק... סיבת הדחייה: היית נשואה למנוח פחות משנה ולא ילדת לו ילד" (נספח ד' לתביעה). בדיון מיום 4/11/09 הצהירו הצדדים כדלקמן: "אנו מסכימים כי בעצם יש בתיק שאלה עובדתית. במידה ובית הדין יקבל את גרסת התובעת, כי היא חיה עם המנוח כבעל ואשה ממרץ או ממאי 2007, אזי היא זכאית לגמלת שאירים, כאשר לגרסת הנתבעת, במקרה כזה, צריך לבדוק האם היא קיבלה קצבה כלשהי שלא כדין מהמל"ל ולקזז קצבה זו" (ע' 2 ש' 19 לפרוט'). העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מכלל החומר שהונח בפנינו הינן כדלקמן:- התובעת ילידת 7/5/54. התובעת קיבלה הבטחת הכנסה בעבר החל משנת 2001 . בנובמבר 2004 הפסיק המל"ל את מתן גמלת הבטחת ההכנסה לתובעת. לגרסת המל"ל - הגמלה הופסקה בשל זוגיות התובעת עם מר אריה שוורץ ולאור זאת התובעת אף חויבה להחזיר כספים ששולמו לה בגין הבטחת הכנסה עבור התקופה החל מיולי 2004. בדצמבר 2006 חזרה התובעת לקבל גמלת הבטחת הכנסה. בטופס התביעה שהגישה התובעת למל"ל היא פירטה בסעיף שדן בסיבת הגשת התביעה, כי "יש שינוי במצבי משפחתי. לאחרונה אני גרה לבדי...". לגרסת התובעת - היא אכן נפרדה ממר שוורץ בסביבות דצמבר 2006 ואולם לאחר מספר חודשים ( סביב 3/07) חזרה להתגורר עם מר שוורץ הגם שלא דיווחה על כך למל"ל. באפריל 2007 חלה מר שוורץ בסרטן ריאות. במאי 2007 הגיעו חוקרי מל"ל לבקר בדירה של התובעת על מנת לברר האם היא ומר שוורץ מתגוררים יחדיו והאם קיימת ביניהם זוגיות. החוקרים התרשמו כי התובעת ומר שוורץ הם זוג ועל כן - באוקטובר 2007 שוב הופסק תשלום גמלת הבטחת הכנסה של התובעת וזאת רטרואקטיבית ממאי 2007. בין לבין, באוגוסט 2007 הגיש מר שוורץ תביעה למל"ל לקצבת נכות כללית, כאשר בטופס התביעה פירט מר שוורץ את מצבו המשפחתי כגרוש ולא פירט כי יש לו ידועה בציבור. ב-16.12.2007 הגיש מר שוורץ תביעה לקצבת שירותים מיוחדים למקבלי קצבת נכות, במסגרתו סימן ברובריקת מצב משפחתי כי הוא גרוש וברובריקה שמתייחסת אל "גר במשק הבית עם" לא פירט דבר, לרבות לא בת זוג. כמו כן באותו טופס, היכן שנרשם "ציין במי אתה נעזר בפעולות היום יום", ענה מר שוורץ - "ידידים". ב-19.2.2008 חתמו התובעת ומר אריה שוורץ על הסכם חיים משותפים שניתן לו תוקף של פסק דין והנתבע הכיר במעמדה של התובעת כידועה בציבור החל מתאריך זה. בהסכם ציינו התובעת והמנוח כי הם מקיימים חיים משותפים מאז שנת 2003 וכי הם מתגוררים יחד בדירה בשדרות הציונות 145/2 בחיפה. ההסכם אושר ע"י ביהמ"ש. מר אריה שוורץ נפטר ביום 17.5.2008. לתובעת ומר שוורץ אין ילדים משותפים. העדים שהופיעו בפני בית הדין: בפני בית הדין הופיעו מספר עדות מטעם התובעת אשר העידו כי הן מכירות את התובעת ואת מר שוורץ וכי השניים היו בני זוג וחיו יחדיו, גם במהלך השנה שקדמה לפטירת המנוח. הגב' ויינמן קטרינה הייתה שכנה של התובעת והעידה כי ראתה שהם חיים ביחד בכל שעות היממה, עושים קניות, מנקים את הבית, אוכלים יחדיו וכי כאשר מר שוורץ היה בביתה של התובעת הוא היה - "לבוש בבגדים של בית"; הגב' אירנה פוז'יאסקי העידה כי - "הכל עשו וגרו ביחד. היה משק בית...כל כמו זוג...עושים הכל - קניות, מבשלים"; גב' פומרנץ אולגה שהכירה את התובעת כשהייתה בת זוגו של בנה של התובעת, העידה גם היא שהתובעת ומר שוורץ היו זוג; הגב' סבטלנה אמדסקי ראתה את השניים מבלים ועושים קניות ביחד, חגגו אירועים יחד, אכלו ארוחות ערב יחד. למקרא העדויות עולה כי זה היה מצב הדברים גם לפני 2/08 (וראה בעניין זה סעיף 6 לתצהירה של גב' פומרנץ; סעיפים 3,5,7 לתצהיר גב' ויינמן; סעיפים 7-8 לתצהיר גב' פוזייסקי; סעיף 7 לתצהיר גב' אדמסקי). גם התובעת העידה בפני בית הדין. התובעת נשאלה לגבי אמירתה לחוקר המל"ל ביום 22.11.2004 כי היא חיה עם אריה "כמו חברים שותפים ולא כבני זוג" וכי השניים אינם חושבים להתחתן. התובעת השיבה בעניין זה כי מה שאמרה באותו מועד לחוקר המל"ל היה נכון באותו מועד - שנת 2004. התובעת לא יכלה להסביר מדוע מר שוורץ לא הזכיר בטפסים שהגיש למל"ל כי יש לו ידועה בציבור או כי התובעת מסייעת לו בעת מחלתו. במסגרת חקירתה הנגדית הסבירה התובעת, כי חלק מדיווחיה למל"ל בעבר לא היו נכונים והיא פעלה כפי שפעלה, שכן - "המצב הכלכלי היה מאוד קשה. אריה לא עבד ואני עבדתי קצת ואם אני לא אקבל קצת כסף מב"ל, המצב יהיה קטסטרופה ולכן אני עניתי כפי שעניתי. מנובמבר אי אפשר היה להסתדר בלי הכסף מביטוח לאומי". התובעת הבהירה כי ההסכם לחיים המשותפים נעשה מתוך ידיעה שמר שוורץ ימות בקרוב והדבר נעשה לאור המלצה של חברים. עיקר טענות התובעת - לטענת ב"כ התובעת - התובעת ומר שוורץ היו ידועים בציבור ואף המל"ל ראה בהם כאלה ועל כן הפסיק את תשלום גמלת הבטחת ההכנסה של התובעת כאשר התגוררה במשותף עם מר שוורץ. התובעת הביאה עדויות רבות לעניין החיים המשותפים שלה ושל מר שוורץ וזאת גם למשך תקופה של שנה לפני פטירת המנוח. על בית הדין להכריע על פי התנהלותם המהותית של הצדדים (דהיינו - התובעת ומר שוורץ) ולא על בסיס דברים שנאמרו על ידי התובעת למל"ל או מועד חתימת ההסכם לחיים משותפים. עיקר טענות הנתבע - התובעת ומר שוורץ לא היו זוג על פי יסודות החוק. הסכם החיים המשותפים נחתם בין הצדדים רק בפברואר 2008 ולכן לא חלפה שנה ממועד חתימת ההסכם ועד מועד פטירתו של מר שוורץ והתובעת לא עומדת בדרישות סעיף 238 לחוק. התובעת בהסבריה לחוקר המל"ל בנובמבר 2004 הסבירה שהיא ומר שוורץ חיים כשותפים ולא מנהלים משק בית משותף. מר שוורץ בדיווחיו למל"ל לא פירט כי יש לו ידועה בציבור. לגרסת ב"כ הנתבע - הגם שהמל"ל ראה בתובעת ובמר שוורץ כבני זוג לצורך גמלת הבטחת הכנסה, אין זה אומר כי הם בני זוג לצורך קצבת שאירים, שכן הדרישות לזוגיות לצורכי גמלת הבטחת הכנסה פחותים מאשר לקצבת שאירים, שכן בכל הנוגע להבטחת הכנסה - די במגורים משותפים. דיון סעיף 252 לחוק קובע כי הנתבע ישלם גמלת שאירים לאלמנתו של מבוטח שנפטר, זאת בתנאים ובשיעורים הקבועים בסעיף. סעיף 238 לחוק מגדיר את המונחים הרלוונטיים לעניין פרק ביטוח שאירים ומגדיר "אלמנה" כדלקמן: "מי שהייתה אשתו של המבוטח בשעת פטירתו, להוציא - (1) מי שהייתה אשתו פחות משנה ואם היא בת 55 שנים ומעלה - פחות מחצי שנה, ולא ילדה לו ילד; (2) מי שבחמש השנים האחרונות שלפני פטירת המבוטח הייתה נפרדת ממנו שלוש שנים לפחות ובכללן 12 חודשים שלפני פטירת המבוטח ולא הייתה זכאית למזונות ממנו על פי פסק דין של בית משפט או בית דין מוסמך או על פי הסכם בכתב, או שהמבוטח לא נשא למעשה במזונותיה תוך 12 החודשים שלפני פטירתו; פסקה זו לא תחול על אשה שבעת פטירתו של המבוטח שולמה בעדה תוספת תלויים לפי סעיפים 200 או 244;". סעיף 1 לחוק מגדיר: "אשתו - לרבות הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עימו". מכאן, שעל מנת שאשה תחשב כאלמנה לפי סעיף 238 צריכים להתמלא באשה מספר תנאים מצטברים: הראשון - כי הייתה ידועה בציבור כאשתו של המבוטח בשעת פטירתו; השני - כי התגוררה עם המבוטח בשעת פטירתו. כמו כן, יש לעמוד בתנאים המפורטים בסעיפים 238(1), (2) לחוק לגבי משך תקופת החיים המשותפים - כאשר במקרה דנן, מאחר ובמועד פטירת המנוח הייתה התובעת בת 54 (התובעת ילידת 7/5/54) - היה עליה להתגורר עם המנוח לפחות שנה לפני פטירתו. בענייננו, הנתבע מסכים לכך שהחל מחודש 2/08 (מועד כריתת הסכם החיים המשותפים) התובעת הייתה ידועה בציבור של המנוח וגרה עימו. עם זאת, בין מועד זה ומועד פטירת המנוח חלפה פחות משנה. על כן המחלוקת בענייננו היא האם מתקיימים בתובעת התנאים גם לפני חודש 2/08 - כלומר, האם היא הייתה ידועה בציבור של המנוח והתגוררה עימו לפחות שנה לפני פטירתו. בפסק הדין בעניין קירשנר נקבע כי - "לצורך הגדרת בני זוג כידועים בציבור לשם קבלת קצבת שאירים, יש לעמוד על תכליתו של חוק הביטוח הלאומי לעניין זה, והיא להעניק לאלמנה קצבה על מנת לשמר את רמת חייה, פחות או יותר, כפי שהייתה לפני פטירת בן הזוג". בענין קירשנר הזכירו את פסק הדין בענין אלימלך שם נפסק - "הגדרת ידועים בציבור לענייננו הינה הגדרה משפטית ולא הגדרה מילולית. בני זוג הידועים בציבור הינם כאלה, כל עוד מתקיים בהם המבחן הכפול, המבחן הסובייקטיבי של רצון לקשירת חיים יחדיו, וכפועל יומצא ממנו המבחן האובייקטיבי של ניהול משק בית משותף. לעניין הוכחות הקשר הזוגי כאמור כיוון הבחינה הוא הפוך, כלומר המבחן האובייקטיבי מעיד על קיום לכאורה של המבחן הסובייקטי". נקבע, כי התשובה לשאלה מיהי ידועה בציבור נלמדת מהראיות - כאשר התנאים העיקריים הם קשר של זוגיות ומשק בית משותף: מערכת יחסים אינטימית - יחסי אישות, חיבה, הבנה, מסירות ונאמנות המצביעים על קשירת גורל. ניהול משק בית משותף - לא לצורך נוחות אלא כפועל יוצא מחיי משפחה משותפים כנהוג בין בעל ואשה הדבקים זה בזו. יש לבחון אם הקיום הכלכלי מושתת על שיתוף באמצעים ובמאמצים לשם קיום הצרכים המשותפים כגון מגורים, אכילה, שתייה, לבוש וכו'. לעניין יסוד המגורים המשותפים נקבע כי - "מגורים במשותף פירושו המהות, הכוונה לבלות בצוותא בחיי היום יום", כאשר משמעות מושג המגורים, ככל שהוא נוגע לבני זוג, הוא ייחודי ואינו זהה למשמעות המושג מקום בו אין מדובר בבני זוג, כגון שותפים לדירה . עוד נקבע בפסיקה כי יש להבחין בין מקרה בו לא התקיימו מגורים משותפים לאור החלטה מודעת ורצונית של מי מהצדדים, ובין מקרה בו הדבר לא התאפשר מפאת גורם חיצוני אובייקטיבי כגון אשפוז או מעבר לבית הורים וכו'. הכרעה עדות התובעת כמו גם העדויות מטעמה - נמצאו מהימנות בעינינו ואנו שוכנענו כי התובעת ומר שוורץ ז"ל חיו יחד וקיימו משק בית משותף במהלך השנה שקדמה לפטירתו. מהעדויות עולה כי המדובר בחיים של בני זוג ולא של שותפים לדירה או של אירוח אקראי. לאור עדויות אלו - איננו סבורים כי יש בכך שהתובעת ומר שוורץ מסרו מידע לא נכון למל"ל כי אינם חיים יחד - כדי לקבוע ממצא עובדתי לפיו זה היה מצב הדברים. אין באמירות אלה כדי לסתור את הראיות שהובאו לפנינו לפיהן התובעת ומר שוורץ חיו יחד, והתובעת הסבירה שלא אמרה אמת באותן נסיבות. יוזכר, כי הנתבע עצמו סבר שהמצב העובדתי הנכון היה שהתובעת ומר שוורץ חיו ביחד החל ממאי 2007 ומסיבה זו אף לא שילם לתובעת הבטחת הכנסה החל ממועד זה. יצוין, כי להוציא אמירות התובעת למל"ל והמסמכים שמולאו על ידי המנוח לא הובאה ע"י הנתבע כל ראיה אחרת הסותרת את עדויותיהן של העדות מטעם התובעת או המצביעה על כך שהשניים לא חיו יחד לפני 2/08. סעיף 1 לחוק הבטחת הכנסה קובע: "'אלמנה' - לרבות מי שמשתלמת לה קצבת שאירים או תלויים לפי חוק הביטוח. 'בני זוג' - לרבות איש ואישה הידועים בציבור כבני זוג ומתגוררים יחדיו". הגם שהנתבע טען כי דרישת "הזוגיות" לגבי הבטחת הכנסה שונה מזו לעניין קצבת שאירים, הרי שהוא לא הוכיח טענה זו ולא הצביע על הוראת חוק או פסיקה לפיהן הגדרת ידועה בציבור לצורך שני ענפי הביטוח שונה מבחינה מהותית (ראה טענת הנתבע בע' 4 ש' 25 לפרוט'). סעיף 327 לחוק קובע סנקציות במקרים של מסירת מידע מוטעה. בעניין אוחנה נקבע כי מטרת החובה למסור מידע מלא היא מניעת תשלום גמלה למבוטח שאינו זכאי לגמלה. עם זאת, אין בהוראות אלה כדי לשלול זכות לגמלה מקום בו הזכאות קיימת - כלומר אי מסירת המידע אינה מאיינת את הזכות המהותית, אלא, למל"ל יש דרכים אחרות להתמודד עם מי שמוסר לו מידע מוטעה בהתאם למפורט בסעיף 327. לאור זאת ומשקבענו כי מבחינה עובדתית התובעת התגוררה בתקופה הרלוונטית עם המנוח וניהלה איתו משק בית משותף - הרי שאין בעובדה שהיא לא מסרה מידע מלא לנתבע לגבי תביעתה להבטחת הכנסה, כדי לפגוע בזכאותה היום לקצבת שאירים. וראה גם פסק דינו של ביה"ד האזורי בת"א בעניין וקנין. סוף דבר לאור האמור לעיל אנו קובעים כי התובעת היא הידועה בציבור של המנוח לצורך גמלת שאירים על פי החוק. הנתבע יבחן מחדש את זכאותה של התובעת לגמלת שאירים לנוכח קביעה זו, לנוכח יתר הפרמטרים לזכאות, לאור זכות קיזוז שקיימת לנתבע מאת התובעת, ככל שקיימת (בעניין זה ראה הסכמת הצדדים בע' 2 ש' 19 לפרוט') ולאור הסנקציות הקיימות בסעיף 327 לחוק וס' 20א לחוק אבטחת הכנסה. בנסיבות מקרה זה, אין מקום לחייב הנתבע בהוצאות התובעת, וזאת לאור העובדה שעמדת הנתבע היתה מבוססת על מידע שנמסר לו על ידי התובעת במגמה לרמותו, כי אינה בת זוגו של מר שוורץ המנוח. הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. ניתן היום, 17.3.11, בהעדר הצדדים. דני ברנציג ציבור אילת שומרוני-ברנשטיין, שופטת ידועים בציבור