##מהו "בן ממשיך" במושב ?## קביעתו של אדם להיות "בן ממשיך" נעשית במישור החברות באגודה השיתופית, ואין היא נוגעת לזכות הקניין של "הבן הממשיך" במשק החקלאי. אדם שנקבע להיות "בן ממשיך" על ידי הוריו, וקביעה זו הוכרה על ידי הנהלת האגודה, יהפוך להיות חבר האגודה לאחר מות הוריו. עוד נקבע, כי "בן ממשיך" שבנה לעצמו בית מגורים בשטח הנחלה, מכוח הרשאת הוריו, זכאי להחזקה ייחודית בבית זה (וראו: 5136/91 קוגלמס נ' קוגלמס). מה זה בן ממשיך במשק חקלאי ? הגדרת "בן ממשיך" בתקנות האגודות השיתופיות (חברות), תשל"ג - 1973, קבעה מיהו בן ממשיך, כדלקמן: ""בן ממשיך" - בן אחד בלבד או בן מאומץ אחד או נכד אחד של בעל משק, לרבות בן זוגו של בן ממשיך, המחזיק בעצמו או יחד עם הוריו מכוח הסכם עם הוריו או מכוח ירושה במשק חקלאי, בתור בעלים, חוכר, חוכר משנה, או כבר רשות של מוסד מיישב או של האגודה או מכוח התחייבות בלתי חוזרת בכתב של הוריו, המעניקה לו שיתוף בזכות החזקה במשק יחד עם הוריו." התקנות הוסיפו וקבעו, כי "בן ממשיך", הכשיר לחברות על פי תקנון האגודה, יגיש לועד ההנהלה בקשה בכתב להתקבל כחבר לפי הנוסח שבתקנון האגודה, בצירוף מסמכים המוכיחים את היותו בן ממשיך. תנאי הכשירות הבסיסית הוא, שה"בן הממשיך" יהיה בן, בן מאומץ או נכד של בעל המשק. בכפוף לתנאי בסיסי זה, עליו להחזיק במשק כתוצאה מאחד האירועים הבאים: (א) מחזיק במשק ביחד עם הוריו מכוח הסכם עמם; (ב) מחזיק במשק מכוח ירושה; (ג) מחזיק במשק מכוח התחייבות בלתי חוזרת בכתב של הוריו, המעניקה לו שיתוף בהחזקה במשק, ביחד עם הוריו. ##להלן פסק דין בנושא בן ממשיך במושב:## 1. לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופט אלכסנדר רון) מיום 17.8.2010. בפסק-דין זה דחה בית-משפט קמא תביעה (מתוקנת) למתן סעד הצהרתי - סעד המכיר בזכויות נטענות של התובעות במשק מס' 78 במושב טל שחר. יצויין כי ההליך נדון בבית משפט השלום לאחר שהועבר מבית משפט לענייני משפחה בירושלים בשל העדר סמכות לדון בו. רקע רלבנטי 2. כרקע לעניין נציין, שאין חולק כי במשק האמור היו זכויות בידי מר חיים הרפו ז"ל. חיים הרפו, התקשר ביום 2.8.1978 בעסקה למכירת המשק לה"ה אסתר ומיכאל בורקו ז"ל. גם המשיב מס' 1, הוא מר יצחק הרפו (שהוא בנו של חיים הרפו), היה צד להסכם. אלא שהסכם זה לא צלח והיה נושא להליכים משפטיים שבסופם נקבע כי ההסכם האמור לא ייאכף אלא יבוטל, וכתוצאה מביטול זה יחובו חיים הרפו ויצחק הרפו בחיוב כספי כלפי הקונים - הם בני הזוג בורקו. בהמשך לחיוב כספי זה, נפתח תיק בלשכת ההוצאה לפועל ומכוחו מונה משיב מס' 3 בערעור ככונס נכסים. עוד יצוין, כי בשנת 1987 ניתן, לאחר הליך בוררות עם האגודה השיתופית, פסק-דין כלפי חיים הרפו, אשתו קרולינה ז"ל, בנם יצחק ואשתו של בנם - נגה (היא המערערת מס' 1) בדבר חובות שלהם למושב. בגין חוב זה, שהמשכו בפסק-דין של משקם מכוח חוק ההסדרים במגזר החקלאי, מונה כונס נכסים נוסף - הוא משיב מס' 2 בערעור. התובענה 3. התביעה לסעד הצהרתי בבית-משפט קמא הוגשה בתחילה על-ידי גב' נוגה הרפו, שהיא כאמור אשתו לשעבר של המשיב 1, יצחק הרפו - בנו של המנוח חיים הרפו. בהמשך תוקן כתב התביעה על ידי הוספת בנותיה של גב' נוגה הרפו כתובעות נוספות, הן המערערות 2-5. עילות התביעה בבית-משפט קמא, בכל הקשור לזכויות הנטענות של המערערות במשק, התבססו בעיקרן על מספר אדנים: ראשית, טענה לפיה עוד בהליכים המשפטיים, בין הקונים ה"ה ברקו, לבין חיים הרפו ויצחק הרפו, נקבע בפסק-דין של בית המשפט המחוזי, כי למערערת יש זכויות במשק (ת.א. 670/85 בבית המשפט המחוזי בירושלים, כב' השופטת דליה דורנר). שנית, טענה לפיה בהליך משפטי אחר, שהתנהל בין משיב מס' 1, יצחק הרפו, לבין מושב טל שחר, נקבע כי ליצחק הרפו מעמד של "בן ממשיך" (ה"פ 3411/04 בבית המשפט המחוזי בירושלים, כב' השופט יוסף שפירא). שלישית, נטען כי מקור לזכויותיה של המערערת, גב' נוגה הרפו, נמצא בשורה של מסמכים נוספים מהם עולה כי המערערת 1 היא בעלת מחצית מן הזכויות במשק. כך, פנקס הבוחרים של המושב טל שחר, הסכם הגירושין של בני הזוג יצחק ונוגה הרפו ופסק דין של בית המשפט לענייני משפחה שהצהיר על זכויות המערערת 1 במשק. רביעית, נטען - בשלב מאוחר יותר בהליך - כי לאחר מותו של מר חיים הרפו, ירשה את זכויותיו אשתו, גב' קרולינה הרפו, ואילו קרולינה הרפו הורישה את זכויותיה בצוואה לארבע נכדותיה - הן המערערות 2-5. פסק הדין של בית-משפט קמא 4. בית-משפט קמא, כאמור, דחה את התביעה לסעד הצהרתי, תוך שהוא קובע כי לא הוכחו הזכויות הנטענות של המערערות. תחילה בירר בית משפט קמא את השאלה אם יש למערערת 1, גב' נוגה הרפו, זכויות מכוח חזקת השיתוף - שיתוף עם יצחק הרפו בנו של חיים הרפו המנוח. בהקשר זה, קבע בית המשפט, כי המשק מעולם לא נרשם על שמו של יצחק הרפו; כי יצחק הרפו לא ירש כל זכות במשק מאביו, ולהיפך - הסתלק מן העיזבון; וגם אמו, קרולינה הרפו, הורישה את זכויותיה רק לנכדותיה, הן המערערות 2-5. הטענות שהעלתה המערערת והקשורות למעמדו של יצחק הרפו כ"בן ממשיך" - נדחו. בהקשר זה צוין, כי טענת "הבן הממשיך", לא בא זכרה אלא עד שלב ההוכחות. מעבר לכך נקבע, כי פסק הדין של כב' השופט שפירא לא קבע מעמד של "בן ממשיך" למר יצחק הרפו וכי לא הובאה לפני בית המשפט "ולו גם אסמכתא ראויה אחת לפיה אושר אי פעם יצחק הרפו כ'בן ממשיך' " (פיסקה ג4 לפסק הדין). בנוסף צוין, כי הטענה למעמד של "בן ממשיך" עומדת בסתירה לטענה החלופית לכאורה, לפיה ירש יצחק הרפו את זכויותיו של אביו במשק. בהתייחס לפסק-דינה של כב' השופטת דורנר בסכסוך שבין הזוג בורקו לחיים הרפו ויצחק הרפו, קבע בית-משפט קמא, כי פסק-דין זה לא קבע כל קביעה פוזיטיבית ביחס לזכויותיהן של גב' קרולינה הרפו, כמו גם של גב' נוגה הרפו (מערערת מס' 1). בית משפט קמא התייחס גם למסמכים הנוספים שהובאו לפניו ולא מצא בהם משום ראיה לזכויות הנטענות במשק. בין היתר נקבע בהקשר זה, כי מפנקס הבוחרים של המושב טל שחר לא ניתן ללמוד על זכויותיה של המערערת 1; והוא הדין לעניין הסכם הגירושין ופסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה הקשורים רק ביחסים שבין המערערת 1 לבעלה לשעבר, משיב 1. לבסוף, בכל הקשור בטענות הזכויות של מערערות 2-5, הן כזכור נכדותיה של אשת המנוח מר חיים הרפו, קבע בית המשפט, כי אין מקום לקבל טענות אלו של זכויות מכוח ירושה, שכן מערערות אלה לא התייצבו כלל בבית המשפט. בית המשפט לא ראה אותן מעולם וממילא ברור שאין להן כל עניין בתוצאת המשפט ודין תביעתן להידחות. נציין עוד, כי בפסק הדין באו קביעות מפורטות לעניין חוסר תום הלב, השיהוי הכבד וחוסר ניקיון הכפיים של התובעות המערערות. כך, בעיקר, בכל הקשור בהליכים השונים שנוהלו במהלך השנים ואופן ניהול אותם הליכים. מכאן הערעור שלפנינו. הטענות בערעור 5. בערעור נטען, כי נפלה שגגה בפסק-דינו של בית-משפט קמא, משלא קיבל את התביעה והצהיר על זכויותיהן של המערערות במשק. בהקשר זה, שב וטען ב"כ המערערות, כי מכוח שני פסקי הדין שהוזכרו לעיל, הן פסק-דינה של כב' השופטת דורנר והן פסק-דינו של כב' השופט שפירא - ברי כי הוכרו זכויות המערערות במשק. עוד נטען, כי לא היה מקום לדחות את טענות המערערות 2-5 לזכויות במשק מכוח צו הירושה שהוריש להן את זכויותיה של גב' קרולינה הרפו - אשת המנוח מר חיים הרפו. לבסוף נטען, כי לא היה מקום לייחס חוסר תום לב ושיהוי למערערות - לא כל שכן למערערות 2-5 שלא היו מעורבות בהליכים שמלפני שנים רבות. דיון והכרעה 6. לאחר שעיינו במכלול החומר שלפנינו ושמענו את הטיעון המפורט של ב"כ הצדדים כולם, מסקנתנו היא כי דין הערעור להידחות. אין חולק, כי במסגרת תובענה לסעד הצהרתי מעין זו שהוגשה לבית-משפט קמא, היה על המערערות הנטל להראות כי אכן אוחזות הן בזכויות במשק. אלא שמכלול החומר שהובא לפני בית-משפט קמא - כמו גם לפנינו, אין בו משום ביסוס הזכויות הנטענות על-ידי המערערות, ומכאן שבדין דחה בית-משפט קמא את התביעה. אכן, במהלך הערעור שלפנינו שב ב"כ המערערות ומיקד טענותיו בכך שהמקור העיקרי לזכויות הנטענות - ולו של מערערת מס' 1, גב' נוגה הרפו - מצוי הוא בשני פסק הדין שהוזכרו לעיל, פסק-דינה של כב' השופטת דורנר ופסק-דינו של כב' השופט שפירא, ואף הודיע לבית המשפט כי מעבר לשני פסקי-דין אלה אין צורך להוכיח בראיות את זכויותיה של המערערת (עמ' 2 ש' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 23.12.2010). גם בעיקרי הטיעון שהגיש ציין ב"כ המערערות כי בית משפט קמא לא נתבקש לקבוע את הזכויות אלא רק להצהיר עליהן לפי קביעות של ערכאות קודמות (סעיף ג' לעיקרי הטיעון). אולם, השתלשלות האירועים שהביאה את מצב הדברים עד הלום אינה פשוטה כל עיקר: מנקודת המוצא שאינה שנויה במחלוקת בכל הקשור בזכותו המקורית של חיים הרפו, חלו הסתעפויות והתפתחויות עובדתיות ומשפטיות. נחתמו הסכמים עם ה"ה בורקו. לאחר ביטולם, באו חיובים כספיים ומינוי כונס נכסים. ניתן פסק בוררות על חוב אחר, כנגד חיים הרפו, קרולינה הרפו, יצחק הרפו ונוגה הרפו. מונה כונס נכסים נוסף. חיים הרפו הלך לעולמו. גם קרולינה הרפו הלכה לעולמה. יצחק ונוגה הרפו התגרשו. אכן, מצב דברים זה חייב את המערערות להביא ראיות בתמיכה לטענותיהן לזכויות במשק, בלא להסתפק ב"הכרה" בזכויות מבלי לקבוע אותן. כזאת לא עשו ולא הובאו ראיות לזכותם הנטענת. 7. זאת ועוד: ובהתייחס לשני פסקי הדין מהם ביקשה מערערת 1 ללמוד על זכויותיה, שותפים אנו למסקנתו של בית-משפט קמא, לפיה אין בשני פסקי הדין האמורים כדי לבסס את זכותה של המערערת, גב' נוגה הרפו במשק. בהקשר זה נציין תחילה, כי הצדדים לאותם פסקי דין לא היו זהים: פסק דינה של כב' השופטת דורנר ניתן ביחסים שבין מוכרי המשק לבין הקונים ה"ה בורקו; פסק דינו של השופט שפירא בא ביחסים שבין משיב 1 לבין המושב. במצב דברים זה, ומשעה שבכל פסק דין מוצאות המערערות בסיס אחר לזכותן במשק, לא ניתן לראות בפסקי הדין האמורים משום השתק פלוגתא כלפי כל המשיבים גם יחד. מעבר לכך, וזה הוא העיקר, לא ניתן לראות בפסקי הדין האמורים כמבססים את הזכויות הנטענות של המערערת 1 גב' נוגה הרפו - ונסביר: 8. אשר לפסק-דינה של כב' השופטת דורנר (ת.א. 670/85), הרי שפסק-דין זה יצא אמנם מנקודת מוצא לפיה "בני הזוג חיים וקארולינה הרפו ובנם וכלתם יצחק ונוגה הרפו, הינם בעלי זכויות במשק חקלאי מס' 78 במושב טל שחר" (פיסקה 1 לפסק הדין). מעבר לכך, נקודת מוצא זו של בית המשפט בת.א. 670/85, כרוכה הייתה בניתוח המשפטי ובמסקנה האופרטיבית אליה הגיע - היא מסקנה לפיה אין מקום לקבל את תביעת הרוכשים של המשק, ה"ה בורקו, לאכיפת הסכם הרכישה. זאת, משעה ש"זכויות הנשים" - הן נשות חיים הרפו ויצחק הרפו, לא באו לידי ביטוי בהסכם והסכמתן למכירה לא ניתנה. בהמשך לכך, באותו פסק-דין, הסעד שניתן היה ביטול ההסכם חלף אכיפתו. אלא שכאמור לעיל, לא ניתן לראות בפסק-דין זה כמקור לזכויות המערערת, גב' נוגה הרפו. הסכסוך שהתברר במסגרת ת.א. 670/85 היה סכסוך חוזי בטיבו, ועיקרו היה כאמור בשאלת אכיפת ההסכם או ביטולו. ככל שניתן להבין מפסק הדין שניתן לפני קרוב ל-24 שנים, לא הייתה במסגרתו מחלוקת שנדרשה להכרעה פוזיטיבית בכל הקשור לזכויות של גב' קרולינה הרפו וגב' נוגה הרפו, אלא שלב העניין היה היכולת לאכוף את ההסכם - ובעיקר את הפינוי של גב' קרולינה הרפו וגב' נוגה הרפו מן המשק. הכל, לאחר שחרף התחייבות המוכרים למסור את החזקה בנכס, בהסכמים מאוחרים יותר עליהם חתמו, הנכס לא פונה. לא ניתן אפוא למצוא בפסק-דין זה את מה שאין בו; ולא ניתן בהמשך לכך לגזור מפסק-דין זה את המסקנה הפוזיטיבית, לפיה למערערת מס' 1, גב' נוגה הרפו, זכויות קנייניות בנכס. 9. מכאן לפסק-דינו של כב' השופט שפירא בה"פ 3411/04. הליך זה עיקרו היה בקשת משיב מס' 1, מר יצחק הרפו, לבטל החלטות של המשקמת לפי חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי - החלטות הקשורות בין היתר לחובות של משיב מס' 1. באותו הליך, ביקש משיב מס' 1 לטעון, בין היתר, כי המשק כלל אינו בבעלותו ועל-כן לא ניתן לפעול למימושו. אחת הטענות של המשיב באותו הליך, הוא המושב טל שחר, הייתה כי המבקש הינו "בן ממשיך", על-פי הצהרת משיב מס' 1 בעצמו. בית המשפט, בפסק-דינו, דחה את הטענות כנגד החלטות המשקם, תוך שהוא דוחה את הטענות לפיהן אין למשיב מס' 1 חבות. בשולי הנמקתו התייחס בית המשפט גם לטענות משיב מס' 1 בכל הקשור לבעלות במשק, ובהתייחס לטענה זו קבע כי "אם עסקינן ב'בן ממשיך' אשר ירש את אביו, כפי שנטען בחלק מההליכים, הרי שיחד עם זכויותיו ירש אף את חובותיו. מנגד, אם המבקש אינו יורשו של אביו, כפי שנטען בהליכים אחרים, אזי המשק הינו רכוש העיזבון וניתן לממשו לאור חובות העיזבון". אכן, מדברים אלה לא ניתן ללמוד שלמשיב מס' 1 הוקנה מעמד של "בן ממשיך". וודאי שאין בהם משום קביעה פוזיטיבית בעניין זה - עניין שלא עמד להכרעה כלל במסגרת אותו ההליך. על כך יש להוסיף, כפי שציין בצדק בית-משפט קמא, כי הקניית מעמד של "בן ממשיך" - אינה דבר של מה בכך, והיא דורשת הליך פרוצדורה ספציפי שהמערערות לא הביאו כל ראיה או אסמכתא להתקיימותו. 10. הנה-כי-כן, משעה שכל תביעתה של המערערת 1 להכרה בזכויותיה נסמכה אך על שני פסק הדין הנזכרים לעיל, ולאור היעדר ההכרה המפורשת, לא-כל-שכן - הפוזיטיבית, בזכויותיה אלו במסגרת פסקי הדין האמורים, הרי שבדין דחה בית-משפט קמא את התובענה לסעד הצהרתי. 11. גם בכל הקשור לדחיית תביעתן של מערערות 2-5, לא מצאנו מקום להתערב בקביעתו של בית-משפט קמא. אכן, מערערות אלה טענו לזכויות מכוח ירושת זכויותיה של גב' קרולינה הרפו, שהיא כזכור אשת המנוח מר חיים הרפו. אלא שאפילו עומדות למערערות 2-5 זכויות מסוימות שמכוח ירושה, עדיין לא היה בנתון זה, כשהוא עומד בפני עצמו, כדי לבסס את תביעתן לסעד הצהרתי המכיר בזכויותיהן במשק עצמו. ומדוע? יובהר, כי הטענה לזכויות מערערות 2-5 מבוססת כל-כולה על הזכויות שירשה גב' קרולינה הרפו מבעלה המנוח. אלא שטיבן של זכויות אלו שירשה הגב' קרולינה הרפו, לא הובהרו ולא הוכחו. גב' קרולינה הרפו כלל לא רשמה את הזכויות הנטענות. מעבר לכך, לא ברור מהו היקף זכויות אלה שעברו כביכול בירושה, ואם כוללות הן את המשק עצמו והכל בשים לב לטענה ההפכית של מערערת מס' 1, לפיה היו לבנו של המנוח, מר יצחק הרפו, זכויות של "בן ממשיך". ודוק: קושי זה נובע בעיקרו מטענת המערערת עצמה הטוענת למעמדו של משיב 1 כ"בן ממשיך", ולא מפסק הדין של כב' השופט שפירא הנזכר לעיל שכאמור אין בו בפני עצמו כדי לעגן מעמד זה של "בן ממשיך". אם לא די בכך, הרי שכפי שציין בית-משפט קמא, רבצו על המשק, עוד בחייו של מר חיים הרפו, חובות שערכם אף עלה על ערך הזכויות, וכאמור לעיל מונו גם כונסי נכסים. במצב דברים זה, ונוכח אי הבהירות הכולל באשר למצב הזכויות במשק; בייחוד לאור ההליכים המשפטיים שננקטו במהלך השנים והחובות, היה על המערערות להביא לפני בית-משפט קמא ראיות של ממש התומכות בזכויותיהן הנטענות. בוודאי שלא היה די בצו הירושה לזכות מערערות 2-5 כשהוא עומד בפני עצמו, כדי להרים נטל זה. התוצאה 12. התוצאה היא אפוא, כי דין הערעור על כל חלקיו, להידחות, וכך אנו מורים. המערערות תשאנה בשכ"ט עו"ד והוצאות המשפט של משיב מס' 2 ומשיב מס' 3 בסך של 15,000 ₪ לכל אחד ממשיבים אלה. המזכירות תחלט את העירבון בסך 15,000 ₪ שהופקד - מחצית לכל אחד מן המשיבים 2-3. שאלות משפטיותמושבים נחלות ומשקיםחקלאותבן ממשיךמשק חקלאי