1. התובע, עובד הנתבעת (להלן-העירייה) הגיש תביעתו כנגד העירייה לתשלום הוצאות החזקת רכב עבור השנים 1995-1998, כמו גם לתשלום בגין "ביטוח וטסט" מאז שנת 1995 ולמשך שמונה שנים. 2. העירייה טוענת כי אין התובע זכאי לתשלומים הנתבעים, וכי דין תביעתו להדחות. 3. העובדות הרלוונטיות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים הן אלו: א. התובע הוא עובד העירייה, מאז שנת 89. ב. התובע עובד בסדנת המלאכה של העירייה. ביום 1.8.94 ולאחר שעבר מכרז קיבל כתב מינוי קבע בתפקיד "בנאי אחראי". במהלך שנת 1994-1995 קוימו דיונים לקראת רה ארגון בסדנת המלאכה בעירייה. בשנת 95 בוצע רה ארגון. ד. במסגרת הרה ארגון שובץ התובע בתקן "בנאי מאומן". ד. לתובע משולמת אחזקת רכב מאז 9/98 לפי דרגה 5 - אישית 500 ק"מ לחודש. 4. לתמיכה בתביעה הגיש התובע תצהיר עדות ראשית מטעמו. לנתבעת העיד מר מאיר קמחי, רפרנט כח אדם בכיר בעיריית ירושלים. שני הצדדים צרפו מסמכים לתמיכה בטענותיהם. להלן נציג את עיקרי טענות הצדדים, כל צד לתמיכה בעמדתו. 5. עיקרי טענות התובע בעיקרו של דבר נסמך התובע על מה שנראה בעיניו כסיכום בדבר רה ארגון בסדנת המלאכה שבה הוא עובד ולפיו, יש לראות אותו כמנהל עבודה יוענקו לו ולעובדים אחרים בסדנא תנאים של "מנהל עבודה". משכך הוחלט והוסכם, הוא זכאי לטענתו לתשלום אחזקת רכב ממרץ 95 כמו גם לתשלום בגין טסט וביטוח. התובע מסתמך לענין זה על סיכום פגישה מיום 5.4.95 (נספח 2 לתצהירו) אליו צורפה טבלה, ממנה עולה תיאור משרתו כמנהל עבודה. כמו כן נסמך התובע על מכתבו של ניסים חביב, מנהל אגף התברואה מיום 31.7.95, המפנה לדיונים קודמים, וממנו עולה כי הוחלט לשנות את התואר מנהל עבודה, ובמקומו להעניק תנאים של מנהל עבודה לתובע ולאחרים. בין התנאים, תשלום אחזקת רכב. בהסתמך על אלו כאמור טוען התובע כי הוא זכאי לתשלום אחזקת רכב כמו גם לתשלומים בגין ביטוח וטסט. תשלום עבור אחזקת רכב הוא החל לקבל מ- 1.9.98 ועל כן התביעה הכספית בהתייחס לעילה זו הינה עד אותו מועד. תשלום עבור טסט וביטוח אין הוא מקבל ועל כן התביעה בקשר לתשלומים אלו מתייחסת ל-8 שנים. 6. עיקרי טענות העירייה א. הצעת הרה ארגון מאפריל 95 (נספח 2 לתצהיר התובע) לרבות הטבלה שצורפה לאותו מסמך לא אושרה על ידי המשנה למנכ"ל שכיהן באותה עת. לאחר דיונים נוספים נוסח הסיכום מיום 31.7.95 (נספח ג' לתצהיר התובע). אולם גם הוא לא אושר על ידי המשנה למנכ"ל (אליו הופנה המכתב), כל עוד לא השלים אגף התברואה את התחייבויותיו כלפי הנהלת העירייה. ב. במהלך שנת 95 פנה סגן מנהל אגף התברואה אל הממונה על המנגנון ופיתוח משאבי אנוש בעירייה וביקש להשוות את מעמדו של התובע למעמד מנהל עבודה בשירותי נקיון. הפניה נדחתה במכתב מיום 13.2.95 (נספח ב' לתצהיר קמחי). פניה מאוחרת יותר מיום 18.8.97 אף היא נדחתה (נספח ג/1, ג/2 לתצהיר קמחי). ג. אישור לתשלום הוצאות רכב התקבל על ידי ועדת רכב, בתחולה מ- 1.9.98 (נספח ד' לתצהיר קמחי). הבקשה הובאה בפני ועדת הרכב עוד קודם לכן, אך האישור לכך ניתן בתאריך 1.9.98, החל מאותו מועד אישור זה מזכה את התובע במכסת קילומטרים. ד. רק מי שהוכר כ"פקיד נדרש" זכאי, בנוסף למכסת קילומטרים, גם להחזר הוצאות ביטוח וטסט. התובע מעולם לא הוכר כ"פקיד נדרש" ולכן אין הוא זכאי להחזר הוצאות ביטוח וטסט. ה. התובע לא צירף כל אסמכתא לגבי זכאותו לסכומים כלשהם בעוד שחובת ההוכחה עליו. עד כאן עיקרי טענות הצדדים. ההכרעה 7. כאמור, תביעת התובע נסמכת בעיקר על המסמכים נספחים ב' ו-ג' לתצהירו. לנספח ב' צורפה טבלה ובה מופיע שמו ותואר משרתו המוצע: מנהל עבודה. את הסתמכותו של התובע על נספח ב' והטבלה המצורפת כמבססת זכאותו לתואר "מנהל עבודה" אין לקבל, ולו מן הטעם הפשוט, שבנספח ג' עליו גם כן נסמכת התביעה מצויין מפורשות כי הוחלט לשנות את תואר "מנהל עבודה", ובמקומו להעניק תנאים של מנהל עבודה. הנה כי כן, היותו של התובע מופיע בטבלה המצורפת לנספח ב' כבעל תואר משרה "מנהל עבודה" ממילא אינה יכולה לעמוד לאור האמור בנספח ג'. למותר לציין כי ע"ג הטבלה מצויין כי זהו תואר משרה "מוצע". אסמכתא לאישור אותה הצעה אין בפנינו כלל ועיקר. כאמור, אי אישורה של ההצעה עולה ובאופן ברור כבר במסמך מיום 31.7.95, עליו מסתמך התובע עצמו. 8. לא נסתרה טענת העירייה כי מנהל אגף התברואה איננו בבחינת גורם מוסמך לאשר תנאי שכר לעובדים. אמנם נכון, היתה פניה מטעמו אל המשנה למנכ"ל, ובה הוא מציין זכאות לתשלום 33 שעות ואחזקת רכב, ומועדי תשלום. משהיתה פניה כזו אל המשנה למנכ"ל, מן הסתם כך היה על מנת שינתן אישור הגורם המוסמך לתשלומים ו/או למועדים כמצויין במכתב. אין חולק כי תשלום עבור 33 שעות אושר. מן התיק עולה כי התשלום עבור החזקת הרכב אושר רק ממועד מאוחר יותר, והוא 1.9.98. בפני בית הדין לא הובאה כל אסמכתא ממנה ניתן להסיק על סמכותו של מנהל אגף התברואה לחייב את העירייה בתשלום החזקת רכב במועד כנקוב במכתבו. לא נסתרה לענין זה עדותו של קמחי מטעם העירייה כי באותו שלב בו נשלח המכתב (31.7.95), לא ניתן אישורו של המשנה למנכ"ל לקדם את ענין התשלום בגין החזקת רכב. כמו כן לא נסתרה עדותו כי הסמכות ליתן החלטה בעירייה בענין החזר הוצאות רכב נתונה לועדת הרכב, והחל מן המועד כפי שהיא החליטה. בנסיבות אלו, לא הרים התובע את הנטל להוכיח זכאותו לתשלום החזקת רכב בגין השנים 95 ועד 98 כנטען על ידו. 9. באשר לתביעה המתייחסת לתשלומים בגין רישוי וביטוח - הזכאות לתשלומים אינה מופיעה אף לא באחד מן המסמכים עליהם מסתמכת התביעה. ככל שהיא נסמכת על זכאותם של מנהלי עבודה לתשלום בגין רישוי וביטוח, כבר קבענו, כי במסגרת הרה ארגון לא אושר השינוי שהוצע, כך שהתובע יהיה בגדר "מנהל עבודה". ויתרה מזו, אף לא הוכח בפנינו כי מנהלי עבודה בהכרח זכאים לתשלומים בגין ביטוח וטסט. לא נסתרה לענין זה עדותו של קמחי שנתמכה בנוהל העירייה שצורף, כי הזכאות לתשלומי ביטוח וטסט היא למי שהוכר כ"פקיד נדרש". התובע לא הוכר ככזה ולא הצביע בפנינו על כל מקור נורמטיבי המבסס זכאותו להיות מוכר ככזה. לאור כל האמור לא נותר אלא לדחות את תביעתו גם בחלק זה שלה. סוף דבר התביעה נדחית. התובע ישלם הוצאות הנתבעת בסך של 1,000 ₪. ניתן היום ט"ו בטבת, תשס"ה (27 בדצמבר 2004) בהעדר הצדדים. ר. רוזנפלד, שופטת גב' ת. זיו אב"ד נציגת ציבוראחזקת רכבעירייהרכב