10% נכות בגין כריתת טחול

1. מבוא   עניין לנו בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975.   התובעת ילידת 1.2.29 נפגעה ע"י רכבו של הנתבע 1 ביום 11.6.96 בהיותה רוכבת אופניים.   עובר לתאונה גרה התובעת לבדה בבית חד-משפחתי עם גינה בה נהגה לטענתה לטפל לבדה.   ממקום התאונה הועברה התובעת לבי"ח לניאדו שם אושפזה במשך 7 ימים.   הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות והמחלוקת נסבה בשאלת הנזק בלבד.    2. הפגיעה והנכות   בתאונה נפגעה התובעת בראשה, בביטנה ובחזה. כתוצאה מפגיעתה עברה התובעת ניתוח לכריתת הטחול ונותרה עם צלקת ניתוחית לאורך קו המרכז של הבטן.   ד"ר אורנשטיין שמונה כמומחה בתחום הפלסטי קבע בחוות דעתו כי לתובעת צלקת באורך 17 ס"מ וברוחב שבין 2 מ"מ ל - 5 מ"מ. הצלקת מורמת במקצת ורגישה במקצת למגע. ניתן לשפר את הצלקת ע"י ניתוח שעלותו כ - 10,000 ₪. נכותה של התובעת בגין הצלקת הינה 10% לפי סעיף 75 (2) ב' למבחני המל"ל.   ד"ר אורנשטיין לא נדרש לחקירה על ידי מי מהצדדים.   פרופ' איתן רובינשטיין, שמונה כמומחה בתחום הרפואה הפנימית-זיהומית, קבע כי לתובעת 10% נכות בגין כריתת הטחול לפי סעיף 17 (ב) למבחני המל"ל. המומחה לא ראה לקבוע נכות בגין הבקע הטבורי הקטן שנמצא אצל התובעת וציין כי הוא ניתן להחזרה.   המומחה מציין כי כאבי הבטן העוויתים והעצירויות המתחלפות בשלשולים עליהם מתלוננת התובעת מרמזים על הימצאות הדבקויות בבטנה של התובעת שהם סיבוך של הדמם התוך צפקי ממנו סבלה כתוצאה מכריתת הטחול. בגין אלה קובע המומחה כי התובעת זכאית ל - 10% נכות נוספים מכוח סעיף 18 (1) (ב) למבחנים.   ב"כ הנתבעים הפנה למומחה חומר נוסף באשר לעברה הרפואי של התובעת. בתשובתו מציין המומחה כי בחומר הרפואי הנוסף אין כדי לשנות את נכותה של התובעת שכן כל התלונות הקודמות והמחלות הקודמות לא היו באזור הבטן - אזור נכותה העכשווי.   פרופ' רובינשטיין נדרש לחקירה ע"י ב"כ הנתבעים.     המומחה השיב בחקירתו כי בשנים הראשונות שלאחר כריתת טחול ישנו סיכוי יתר לזיהום אבל כחלוף 5 או 7 שנים מהכריתה הסיכון יורד, ככל שאדם מטופל ע"י אנטיביוטיקה בשלבים ראשונים של המחלה. (ראה עמ' 13 לפרוטוקול שורות 15-8).   המומחה ציין כי לכריתת הטחול אצל התובעת יש השפעה על התפקוד היום-יומי שכן מבחינה סטטיסטית היא בסיכון יתר לתמותה, למחלות בבטן ולטרשת עורקים.   המומחה הודה שאת הנכות לפי סעיף 18 (1) (ב) קבע רק לאור דבריה של התובעת ולא על סמך חומר רפואי שהוצג לו.   הוא הוסיף וציין שהתובעת עשתה עליו רושם של אשה חזקה והוא מנמק זאת בכך שבבדיקה הראשונה היא כלל לא הזכירה תאונות אחרות כואבות שהיו לה בעברה. כמו-כן התרשם מן העובדה שהתובעת נפגעה כרוכבת אופניים בהיותה בת 67.   לשאלת ב"כ הנתבעים הודה המומחה כי הדבקויות בחלל הבטן מופיעות בעיקר לאחר חיתוך המעי או הצפק דבר שלא נעשה במקרה של התובעת. עם זאת המומחה לא ראה לקשור בין ניתוח הוצאת הרחם שעברה התובעת בעברה להידבקויות.   לשאלת בית המשפט באשר לציון שלוש הכוכביות המופיע ליד סעיף 17 (ב) למבחני המל"ל תוך ציון שנכות זו אינה מובאת בחשבון לצורך קיצבת נכות כללית ושירותים מיוחדים, אותן כוכביות מופיעות גם בסעיף 18 (1) ב'. השיב כי אינו יודע במה המדובר. סה"כ נכותה הרפואית המשוקללת של התובעת על פי שתי חוות הדעת עומדת על 27% נכות.    3. הנכות התפקודית   כפי שעולה מן התוספת לחוות הדעת של פרופ' רובינשטיין וממסמכי המל"ל שהגישו הנתבעים, נ/1 ו - נ/3, עולה כי התובעת סובלת או סבלה בעבר ממספר בעיות רפואיות:   * תאונת דרכים קודמת מ - 29.1.82 בה נגרמו לתובעת שברים בצלעות, קרע באוזן שמאל, שבר בשכמה שמאל, שבר בעצם הבריח אשר בעקבותיהם התפתח שיתוק של העצב האקסילרי השמאלי. * תאונת דרכים מ - 12/90 בה נגרמה לתובעת חבלה בכתף ימין ובצוואר. * כאבי גב תחתון. * כאבי ידיים. * הפרעות בקצב הלב. * כאבי חזה. * תסמונת התעלה הקרפלית. * אפיזודות של דלקת ריאות ודלקת הסימפונות. * מתח נפשי. * אוסטיאופורוזיס. * בעיות עור. * זהום בדרכי השתן. * בעיות בפרקים הקטנים בכף רגל ימין ואצבעותיה. * סרטן העור מסוג בליזומה. * כאבי ראש כרוניים. * חסם בצרור ההולכה בצד שמאל (בלב). * בעיות עיניים. * סינוסיטיס. * בעיות שמיעה.    כבר ב - 27.12.82 בעת דיון בוועדה רפואית במל"ל, בגין תאונת דרכים מיום 29.1.82, מתלוננת התובעת על כאבים בגב מרכזי וכי אינה יכולה להרים זרוע שמאל שכואבת.   הוועדה מצאה כי קיים דלדול ניכר של שריר הדלטואיד והסופרה ספינטוס עם ירידה בתחושה משמאל. אינה מסוגלת לבצע כל אבדוקצה אקטיבית. נמצא שיתוק כמעט מלא של מפרק הכתף שהוא תוצאה מפגיעה עצבית של הפלקסוס הברכיאלי.   בעת דיון בערר, שהגישו המוסד והתובעת, נרשם בפרק תלונות הנפגע מפי התובעת כך: "היד השמאלית אינה מתפקדת פרט לאצבעות. סובלת מכאבי ראש כאבי גב כתוצאה מפעולות יד ימין בלבד. נשימה לא בסדר. מוזמנת לבדיקת כליות".   בבדיקה, מוצאת הוועדה שהתובעת מחזיקה את ידה צמודה לגופה בכוח ניכר ואילו בהיסח הדעת מסוגלת להחזיק את היד מרוחקת מגופה ואת הכתף להביא עד לגובה השכם. לתובעת נקבעו 50% נכות החל מיום 1.1.83.   בעת חקירתה הנגדית אישרה התובעת כי דבריה במל"ל היו נכונים וכדבריה: "כל דבר שאני אומרת, זה נכון".   בהמשך משנשאלת התובעת האם סבלה ממחלות זיהומיות מאז התאונה השיבה שכן אך לא ידעה להסביר מדוע בתצהיר תשובות לשאלון השיבה שלא סבלה ממחלה זיהומית כלשהי מאז התאונה. (נ/2 ביחס לשאלות 7 ו - 8).   עוד עולה מעדותה כי גם עובר לתאונה נזקקה לעזרה בשכר גם אם לא באותו שיעור עזרה לה היא נזקקת לאחר התאונה (ראה עמ' 18 למטה - 19 למעלה).   לאחר התאונה היא מעסיקה עזרה בשכר בתדירות של פעם בשבועיים.     כך גם ביחס לעבודות תחזוקת הגינה - מחקירתה עולה כי גם עובר לתאונה נזקקה לגנן לטיפול שוטף בחצר הבית והיא כדבריה רק "שמרה אחרי שהגנן עשה". (ראה דבריה בעמ' 20 שורות 9-8).   ראיתי לפרט כל הנ"ל שכן למצבה הרפואי עובר לתאונה ולחקירת התובעת בבית המשפט יש השפעה על קביעת שיעור ההשלכה התפקודית של הפגיעה בתאונה, נשוא הדיון שבפני, על כושר תפקודה הכללי של התובעת.   בשל בעיותיה הרפואיות הקודמות נדרשה התובעת גם עובר לתאונה לעזרה בניהול משק ביתה ובטיפול בחצר ביתה. לפגיעתה בתאונה נשוא התביעה היתה השלכה מזערית על כושר תפקודה בכל אלה.   התובעת הודתה בחקירתה הנגדית שהיא מתקשה לסחוב ולנקות חלונות למשל. קשיים אלה נובעים ממצבה הרפואי שאינו קשור לתאונה ובעיקר בשל פגיעתה בתאונה משנת 1982 בה נפגעה בכתף ונקבעו לה 50% נכות צמיתה.   אני מקבלת הסברה של התובעת כי הינה מתקשה להתכופף בשל הצלקת שבבטנה.   יחד עם זאת, ראיתי לציין שההתרשמות שעלתה הן במל"ל והן בפני היתה של הגזמת מה מצד התובעת בכל הנוגע לפגיעה נשוא הדיון וביטול השפעתם של אירועים רפואיים קודמים.   אני מוכנה לקבל עדות התובעת כי הינה סובלת מכאבי בטן לאחר התאונה אך נראה לי כי שיעורם אינו כה משמעותי, שכן אחרת היה מוצג תיק רפואי מקופת חולים המצביע על תלונות אלו וטיפול בהן.     באשר לסיכון מזיהומים נראה כי התובעת עברה את השנים שבהן הסיכון גבוה לפי עדותו של פרופ' רובינשטיין. בכל מקרה למעט אמירה סתמית של התובעת בחקירתה לא הובאה כל ראיה על כי התובעת סבלה ממחלות זיהומיות כלשהן לאחר התאונה ועד היום וסה"כ נכון למועד כתיבת פסק הדין - 6 שנים.   בסיכומו של דבר נראה לי כי נכותה התפקודית נופלת מנכותה הרפואית וכי ראוי במקרה זה לערוך החישובים על בסיס חישוב גלובלי.   4. דיון בראשי הנזק   עזרה בבית בעבר   התובעת טוענת כי נזקקה לעזרה של פעמיים בשבוע עד פעם בשבוע במשך 6 חודשים שלאחר התאונה.   מאחר וגם עובר לתאונה העסיקה התובעת עזרה בשכר ראיתי לערוך חישוב גלובלי לתקופת 6 החודשים הראשונים ולהעמידו על 1,500 ₪.   לתקופה שמינואר 1997 ועד היום (סה"כ 66 חודשים) ראיתי לקבוע סכום גלובלי של 5,000 ₪. שהוא מעבר לצרכים של התובעת בגין נכותה הקודמת בשיעור 50%.   סה"כ עזרה בעבר - 6,500 ₪.   עזרה בבית בעתיד התובעת היום בת 73 שנים. פרופ' רובינשטיין ציין כי כריתת טחול יכולה להביא לקיצור תחולת חיים בשיעור של 5-4 שנים.    מאחר והתובעת עברה את "תקופת הסיכון הגבוה" - שלאחר כריתת טחול כפי שפירטתי לעיל - לא ראיתי להביא בחשבון את מלוא קיצור תוחלת החיים הסטטיסטית. מנגד לא ראיתי להתעלם מגילה של התובעת שאף הוא משחק תפקיד בצורך ההולך וגובר לעזרה בבית ומתחלואיה הקודמים.   ראיתי להעמיד הפיצוי בגין עזרה בבית בעתיד ע"ס 4,000 ₪.   הוצאות עבור גנן   לא באה כל הוכחה על כי התובעת נזקקת היום לעזרת גנן מעבר לעזרה לה נדרשה עובר לתאונה. לאור נכותה הקודמת של התובעת אני סבורה כי גם עובר לתאונה נזקקה לגנן ועל-כן פגיעתה בתאונה הנוכחית לא תרמה לצורך מוגבר בעזרה מסוג זה.   הוצאות נסיעה   התובעת לא הציגה כל קבלה על הוצאות נסיעה. מאחר ופגיעתה לא היתה פשוטה והיא לבטח נדרשה להוצאות נסיעה מוגברות, אני קובעת פיצוי גלובלי בסך 750 ₪.   הוצאות רפואיות עבר ועתיד   עלות ניתוח - פרופ' אורנשטיין קבע כי עלות ניתוח לשיפור הצלקת עומד על 10,000 ₪.   שני הצדדים לא טרחו להביא ראיות באשר לשאלה האם הניתוח מכוסה ע"י קופת-חולים במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי התשנ"ד-1994 אם לאו. נטל זה רובץ על מי שטוען שהטיפול מכוסה ובמקרה זה על הנתבעת.     מכיוון שחלפו כבר 6 שנים מאז התאונה ולאור התרשמותי מהתובעת, אני סבורה כי הסיכוי שהתובעת תפנה לבצע את הניתוח אינם גבוהים והייתי עמידה אותם על 50%.   על כן ראיתי לפסוק סך של 5,000 ₪ בגין עלות הניתוח. באשר להוצאות לתרופות -   התובעת טוענת כי הינה משתמשת בתרופות טבעיות על-מנת להקל על מצבה (אסידופולוס ואסטרגלוס של חברת סולגאר).   לא הוצג כל מסמך רפואי שמפנה התובעת לקבלת טיפול כאמור. גם לא הוצגו קבלות על הרכישה של תרופות אלו.   סה"כ הוצאות רפואיות 5,000 ₪.   כאב וסבל   לתובעת נקבעו 27% נכות והיא היתה מאושפזת במשך 7 ימים. שיעור הפיצוי בנתונים אלו עומד על 25,380 ₪. לא ראיתי להפחית אחוזי הנכות לצורך חישוב ראש נזק זה מתוך הנחה שגם אם תעבור התובעת את הניתוח לשיפור פני הצלקת - לא תעלם זו לחלוטין.   סה"כ נזק: 41,630 ₪.   5. סוף דבר   הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 41,630 ₪ כפיצוי בגין נזקיה תולדת התאונה מיום 11.6.96.     כן יישאו הנתבעים בהוצאות אגרת בימ"ש ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ כדין.   הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.   המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לצדדים. ניתן היום ז' בתמוז, תשס"ב (17 ביוני 2002) בהעדר הצדדים.   ח. וינבאום וולצקי, שופטת   נכותטחול