קצבת שאירים לאלמן עם ילדים 1. התובעות הגישו תביעה כנגד הנתבע בה ביקשו לחייב את הנתבע לשלם להן קיצבת שאירים לתקופה שבין 13.3.87 ועד 27.11.01. 2. בכתב ההגנה שהגיש טען הנתבע כי, תביעת התובע התיישנה שכן הקצבה אושרה מתאריך ה - 1.11.97 וזאת לאור האמור בסעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה 1995, על פיו לא ניתן לאשר תשלום גמלה בעד תקופה העולה על 48 חודשים שקדמו להגשת התביעה. 3. מרבית העובדות השייכות להכרעה בתביעה אינן שנויות במחלוקת והן כלהלן: א. התובע הינו אלמן. רעייתו ז"ל, הגב' גאולה ישראלי, נפטרה ביום 10.3.87 ממחלת הסרטן. (להלן:המנוחה). ב. התובעת 2, ילידת 24.6.82 והתובעת 3, ילידת 28.12.83, הינן בנותיה של המנוחה. ג. בעת פטירת המנוחה היתה תובעת 2 כבת 4 שנים, ואילו תובעת 3 היתה כבת 3 שנים. ד. התובעים הגישו תביעה לקיצבת שאירים ביום 27.1.01. התביעה הוגשה באמצעות תובע 1, ואושרה רטרואקטיבית ל-48 החודשים שקדמו ליום הגשת התביעה. 4. כאמור, טוענים התובעים לזכאות לקיצבה לתקופה שבין 13.3.87 ועד למועד שבגינו הוחל בתשלום הקיצבה. 5. עיקר טענות התובעים: א. חוק המוסד לביטוח לאומי הינו חוק סוציאלי ומטרתו הינה להגן על נזקקים ובניהם כאמור, היתום והאלמנה. ב. יש לפרש את הוראות החוק באופן רחב בדרך פרשנית המקיימת את הזכות לגימלאות ואשר אינה פוגעת בקניינו של הזכאי. ג. את תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי יש לחשב החל מרגע הגיע הקטין לגיל 18 ולא לפני כן. ד. פירוש הוראות החוק המקנה זכות לקצבאות שארים כזכות המוקנית לאלמן או לאלמנה ומכאן שמרוץ השנה הקבועה בסעיף 296 מתחיל עם מות בן הזוג. פרשנות כזו של החוק יש בה כדי לעקר את תכלית החוק והיא הגנה על היתום דווקא להגן על זכויותיו הקנייניות שהן זכויותיו והשייכות לו, שאם לא כן ייפגעו זכויותיו. ה. סעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי קובע חזקת קטינות מוארכת, שנועדה להגן על קטינים. כאמור, וככל שהדבר נוגע לתובעת 2, הרי שיש לחשב את מועד מרוץ השנה בהקשר הנדון החל מהגיעה לכל הפחות לגיל 22. ו. יש להחיל את חזקת הקטינות המוארכת על התובעת 2 ו- 3. על פי סעיף 252 לחוק ביטוח לאומי עם קבלת תביעותיהן של התובעות 2 - 3 יש אף להכיר בתביעת התובע למתן קצבאות השארים החל ממועד פטירת המנוחה. 6. עיקר טענות הנתבע: א. תביעת התובע לקצבת שאירים מתאריך ה - 27.11.01 בעקבות מות רעייתו בתאריך ה - 18.3.87, אושרה לתשלום מתאריך ה - 1.11.97 וזאת לאור האמור בסע' 296 (א) ו- (ב) לחוק ביטוח לאומי (נוסח משולב), התשנ"ה 1995, על פיו לא ניתן לאשר תשלום גמלה בעד התקופה העולה על 48 חודשים שקדמו להגשת התביעה (בנוסח החוק החל מ - 1.6.98). ב. התביעה לקצבת שאירים הוגשה ע"י בעלה של המנוחה ב - 27.11.01 ומדובר בתביעת אלמן עם ילדים ואין מדובר כאן בתביעה של ילדים ללא הורה. ג. לאור האמור בסעיף 252, הזכאות לקצבת שאירים כולל התוספת עבור הילדים, החל מתאריך הפטירה של המנוחה 3/1987, מוקנית אך ורק לאבי הילדים, קרי, האלמן. ד. לא ניתן לבחון זכאותם של הילדים לקצבת שאירים על פי סע' 252 (ג) כאילו היו ילדים שאין אלמן זכאי לקבל תוספת בעדם. 7. לאחר שעיינתי בחומר שבפני החלטתי כי אין מנוס מדחיית התביעה מן הטעמים דלהלן: א. סעיף 296 לחוק קובע את המועד לגמלת כסף והתקופה בעדה תשולם. סעיף קטן א' קובע כי כל תביעה לגמלת כסף תוגש למוסד תוך 12 חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה. סעיף קטן ב' קובע כי אם הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן א' וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד התקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 48 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור. הסעיף בנוסחו זה הינו בתחולה מיום ה - 1.6.98. את התיקון לחוק יש ליישם על רקע ההלכה על פיה המוסד לביטוח לאומי, מעצם תכליתו, הינו מוסד דינמי המחייב שזכותו של המבוטח תמומש מהר ככל האפשר, וכשם שנדרש מהמוסד שיפעל במהירות סבירה למתן הגמלה, כך מצופה מהמבוטח שלא יתמהמה במימוש זכותו. (דב"ע מד/128-0 המוסד נ' חיה המר; דב"ע מט/170-0 אוריאל פרת נ' המוסד, פד"ע כא 132). אלא שכאמור שונה סעיף 296 לחוק ובוטל שיקול הדעת של המוסד לתשלום גמלה רטרואקטיבית. במקום זאת נקבע הכלל לפיו לא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 48 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור. בתיקון האמור אמר המחוקק את דברו באופן ברור, בהגבלה מוחלטת של המועד שבו תשתלם גמלה בדיעבד. ו ב. סעיף 252 (א') לחוק הביטוח הלאומי קובע: "מבוטחת לענין פרק זה לפי סימן ג' בלבד לפי סעיף 240(ב), אשר אינה פטורה מתקופת אכשרה לפי סעיף 253(ב) ואשר לא נתמלאה לגביה כעובדת מבוטחת תקופת אכשרה המזכה בגמלת שאירים לפי סעיף 253(א), יהיו הילדים שהניחה אחריה זכאים לקצבת שאירים לפי הוראות סעיף 252(ג)." בסעיף 252 (ב') לחוק נקבע: "האמור בסעיף קטן (א) יחול גם על ילדים שהניחה אחריה מי שלא היתה מבוטחת כמשמעותה בסעיף קטן (א), מחמת אחד מאלה בלבד: (1) היא נפטרה לפני יום ט' בטבת התשנ"ו (1 בינואר 1996) (להלן - היום הקובע); (2) מלאו לה 65 לפני היום הקובע." ג. בעב"ל 163/97 עדי ברגר (קליין) נ. המל"ל נקבע: "הזכאות לקיצבת שאירים כולל התוספת עבור הילדים, קמה, החל מ- 1.7.80 לאב יצחק להבדיל מהמערערים. משהאב לא הגיש כלל בחייו תביעה לקיצבת שאירים למוסד בגין מות רעייתו יוכבד - לא קמה למערערים זכאות לקיצבת שאירים לתקופה המתחילה מאז מות אמם". ד. כן נקבע באותו עניין כי "קצבת השאירים כאמור, הינה קצבת המחיה החודשית שנועדה לסייע בידי האב לדאוג לקיום השוטף של המערערים במות עליהם אימם. לאור אותה תכלית הוגבל תשלומה בעיקרו של דבר לילדים אך ורק עד גיל 18 ע"פ הגדרת "ילד" שבסעיף 235 לחוק." ה. בעניננו, אין לנתבע כל שיקול דעת על פי סעיף 296 בעניין התשלום הרטרואקטיבי, שכן לשון החוק מוחלטת וממנה עולה, שאין הנתבע רשאי לשלם גימלה רטרואקטיבית מעבר ל-48 חודשים, שקדמו למועד הגשת התביעה כפי שאכן עשה הנתבע. ניתן ביום 11/10/04 בהעדר הצדדים. נ.צ.-מר רפי בילוגורסקינציג מעבידים נ.צ.- מר משה אפטרנציג עובדים ח. שגיא - שופטת, אב"דסגנית שופט ראשי קטיניםאלמנות / אלמניםקצבת שארים