ביטוח הצתת רכב בזדון

המחלוקת תביעה זו הינה לתשלום תגמולי ביטוח רכב. לטענת התובע, הוצת בזדון רכב ששבעלותו בכפר טורעאן. התובע פנה לנתבעת, מבטחת הרכב בדרישה לתשלום תגמולי ביטוח וזו ממאנת לשלמם. לטענת הנתבעת, השריפה ארעה אגב מהומות שהיו בכפר ובפוליסה קיימת החרגה לכיסוי הביטוחי במקרה שהנזק נגרם במהלך מהומות. ההסכמה הדיונית הצדדים הסכימו כי הנזק אשר נגרם לתובע הינו בסך 33,750 ₪ נכון ליום 13.6.97 (פרוטוקול מיום 8.11.99). עוד הוסכם ע"י התובע כי המסמכים הנמצאים בתיק החקירה המשטרתי שהוגש כראיה לתיק בימ"ש ישמשו כראיה לאמיתות תוכנם (פרוטוקול מיום 24.4.03). הצדדים גם הגיעו להסדר דיוני, לפיו יסכמו תחילה בשאלה הפרשנית של המונח בפוליסה "מהומות". כנקודת מוצא לסיכומים, ומבלי להודות בעובדות, הוסכם כי האירוע נשוא התביעה היה "במסגרת כללית של ארועים שכללו תיגרות בהם היו מעורבים רבים מתושבי טורעאן, וכי המחנות נחלקו, בין היתר, לפי שיוך עדתי" (החלטת בימ"ש מיום 9.11.99). בעקבות ההסדר הדיוני, ניתנה החלטה (מיום 12.10.00) של סגן הנשיא (כתוארו אז) כבוד השופט שפירא, לפיה: "בהתאם אני קובע, כי עפ"י הפרשנות הנכונה ובהתייחס לפוליסה נשוא תביעה זו, המונח "מהומות" מתייחס לתופעה בה המון, הכולל יותר משלושה אנשים, מתפרע באופן המפר את השלום והסדר הציבורי, תהיה מטרתם הסופית של המתפרעים אשר תהיה" ולגבי הארועים בכפר טורעאן נקבע באותה החלטה: "אשר על כן אני קובע כי לכאורה, ובכפוף להוכחת העובדות הרלוונטיות, האירוע עליו נסובה המחלוקת שבפני נכלל בגדר המונח "מהומות". כפועל יוצא מכך אין כיסוי ביטוחי לנזקים שנגרמו לרכב התובע כתוצאה מהמהומות הנ"ל". נסיבות מקרה הביטוח לאחר הסכמת הצדדים והחלטת כב' השופט שפירא נותרה להכרעה השאלה העובדתית, האם הרכב נשרף במהלך אותן המהומות, שאז מתקיימת ההחרגה שבפוליסה, אם לאו. התובע בסיכומיו טוען כי אין חולק כי בכפר פרצו מהומות ואף אם פרצו המהומות גם בקרבת ביתו של התובע, אין זה ודאי כי הרכב נשרף במהלך המהומות ויתכן ונשרף לפני המהומות ויתכן אף שאחריהן. לטענת הנתבעת, נשרף הרכב במהלך המהומות. נטל ההוכחה לעניין נטל ההוכחה, הלכה פסוקה היא כי: "מבוטח התובע ממבטחו תשלומים של תגמולי ביטוח, נושא בנטל להוכיח את התרחשותו של מקרה הביטוח. לעומת זאת, המבטח נושא בנטל להוכיח את טענתו לפיה פטור הוא מאחריות בשל סייג כלשהו מן הסייגים לאחריות שנכללו בפוליסה." (ראה: מאיר יפרח, רפאלה חרל"פ ששון - דיני ביטוח, מהדורה שניה בעמ' 240 וכן הפסיקה אשר מאוזכרת שם). כך שבמקרנו, משהוכיח התובע את התרחשותו של מקרה הביטוח, עובר הנטל את הנתבעת, להוכיח כי היא פטורה מתשלום דמי הביטוח עקב ההחרגה לכיסוי הביטוחי, היינו כי הרכב נשרף במהלך מהומות. מכלול הראיות וטיעוני הצדדים מביאים אותי למסקנה כי הרכב אכן נשרף במהלך המהומות אשר היו בכפר טורעאן, להלן נימוקיי: מחומר הראיות עולה כי קודם לאירוע השריפה אירע מקרה של דקירת אדם בסכין בכפר טורעאן שבעקבתו החלו התפרעויות ומהומות בין מוסלמים לבין נוצרים. במהלך המהומות נשרפו כליל שבעה כלי רכב, שני בתים, ולמספר רב של בתים נגרמו נזקים כבדים. מן העדויות עולה כי מהומות היו גם בשכונה בה מתגורר התובע ובבתים הצמודים לביתו של התובע, השייכים לאחיו. אני מוצא לציין כי בעוד האירוע נושא התביעה הנו מיום 21.5.97 נשמעו העדויות בתיק בשנת 3-2002, היינו בהפרש זמן של 6-5 שנים. בחרתי על כן, בפסק דין זה להקנות משקל רב יותר לעדויות ומסמכים שנמצאו בתיק המשטרה ואשר נערכו בסמוך לאחר האירוע כפי שהוגשו לתיק המוצגים. התובע העיד בפני: "אני ומשפחתי נכנסנו בשעה 22:30 לבית, היינו עייפים התקלחנו והלכנו לישון, התעוררתי בבוקר, לא ידוע לי מה קרה משעה 23:00 לבוקר אף אחד לא בא אלינו, לא שמעתי זריקות אבנים. הייתי ישן" (פרוטוקול מיום 4.11.02 בעמ' 2 שורות 13-15). אין בידי לקבל את עדותו זו של התובע, שאינה משתלבת במירקם הנסיבתי של האירועים כפי שהוא עולה מכלל חומר החקירה. התובע העיד כי ביתם של שני אחיו נמצא במרחק כשני מטר בסמוך לביתו שלו (פרוטוקול עמ 2 שורות 1-3). אחיו של התובע, סלים בשארה, שכאמור מתגורר בסמוך מאוד לביתו של התובע, מסר בהודעתו במשטרה (מוצג נ/18): "אתמול 21.5.97 סמוך לשעה עשר בלילה נכנסתי לישון ואחרי רבע שעה לערך התחילה מהומות שמעתי יריות וצעקות וחבטות של אבנים למרפסת הבית ולחלונות הבית אני אספתי את הילדים שלי וברחנו דרך הכניסה האחורית לבית של אחי סלימאן בשארה ולא ראינו יותר כלום אני והבנים שלי ורק בבוקר ראינו שעלתה הדירה באש כמו כן שני רכבים שחנו מתחת לבית מסוג סובארו סטיישן מס' 9318803 אשר שייך לאחי נשרף כליל ועוד רכב נוסג מסוג סובארו מספרו 0375157 גם הוא נשרף כליל..." לא נראה סביר הדבר כי אחיו של התובע שמע יריות, צעקות וחבטות של אבנים ובעקבות כך ברח לביתו של אחיו וכל זאת כשהתובע בביתו הסמוך ישן שנת ישרים עד לבוקר. אחיו השני של התובע, עיסא בשארה, אשר לא נכח בלילה בו פרצו המהומות, מסר בהודעתו במשטרה (סומנה נ/17) לגבי אשר ראה כשחזר לביתו בבוקר: "ראיתי כשבע חלונות מהבית מנופצים ותריסים שלם שבורים, שלבי התריסים מפוזרים ואבנים רבים בחצר הבית, אפילו גם בתוך הבית כי שרידי השמשות עפו פנימה". כאמור, גם לאור הודעת התובע בסיכומיו, אין חולק כי היו מהומות בכפר טורעאן באותו לילה והמהומות הגיעו אף לפתח ביתו של התובע, כעת יש לבחון את השאלה האם הוכח כי הרכב נשרף באותם מהומות. מר עיד דחלה, אשר נחקר ביום הארוע במשטרת נצרת, מסר באמרתו במשטרה (סומנה נ/7) כי בין שלוש מאות לארבע מאות איש זרקו אבנים באיזור ביתו של התובע. על אף שבבית המשפט לא זכר העד פרטים אלה, העדפתי את עדותו במשטרה שניתנה בסמוך לאחר האירועים. העדות אשר יכולה לשפוך את מירב האור על מקרה שריפת הרכב, הינה של מר מוחמד דחלה (סומנה נ/11), אשר נחקר במשטרת נצרת ומסר בין היתר כי: " זרקנו כולנו אבנים לעבר ביתו של וספאת חורי. ניעמאן ניגש לכיוון רכב מסוג פאסאט צבע לבן שחנתה בתוך חצר של ביתו של וספאת חורי... אסף מבחוץ קרטון והוא הדליק את הקרטון באמצעות מצית וזרק את הקרטון הבוער לתוך הרכב ... והרכב התחיל לבעור" בהמשך מוסר מוחמד דחלה: "וניגשנו לשני רכבים מסוג סוברו אשר חנו ליד ביתו של סלים בשארה ואחיו סלימאן אחת מהם סוברו סטיישן צבע כחול מהדגם החדש והשניה סוברו פרטית רגילה צבע כחול גם רכב זה מהדגם החדש. ניעמאן ויוסף שברו את שמשות הרכבים באמצעות אבנים ומקלות בעזרת שאר האנשים שהיו רעולי פנים ולאחר מכן ניעמאן החזיק בידו שני בקבוקים מזכוכית מהדגם הקטן של המיץ שמתוכם יצאו פתילים מבד והדליק את שני הבקבוקים יחד וזרק לכל רכב בקבוק אחד ישר נדלקו שני הרכבים...אני אישית לא השתתפתי בנזק של שני הרכבים האלה כי סלים וסלימאן בשארה בעלי הרכבים הם שכנים שלנו...". באמרה נוספת אשר מסר מוחמד דחלה במשטרה לאחר מספר ימים (סומנה נ/25), חזר על תאור דומה לתיאור המקרה הנ"ל. השוטר מופיד אברהים, אשר רשם את אמרתו של מוחמד דחלה העיד כי מוחמד דחלה מסר את עדותו מרצונו החופשי וחתם עליה. מוחמד דחלה אף העיד בפני. מוחמד דחלה העיד כי : "חקרו אותי תחת לחץ, שוטרים נפלו עלי "תגיד את האמת", הייתי בן 16 וחצי וצעקו עלי, הציעו לי כמה שמות ואמרתי שלא ראיתי אותם, השוטרים צעקו עלי אני אמרתי שלא ראיתי אף אחד... אני מעיין בהודעה מיום 1.6.97 שעה 13:35 (נ/11) אני חתום עליה, על כל העמודים. כל האמור בהודעה אמת... לא הקריאו לי את ההודעה אני הייתי בלחץ של שוטרים והלחיצו אותי, הרביצו לי כדי להגיד את האמת, רצו לקחת הכל ממני בכח...אין לי מושג מאיפה הדברים שכתובים בנ/11, אני אמרתי אותם אבל אולי זה זחת לחץ... צעקו עלי "תגיד את האמת" הרביצו לי, כאילו דחפו אותי". (פרוטוקול עמ' 37 ואילך) (ההדגשה שלי י.א.). בהמשך העיד כי: "אתה מפנה אותי לעדותי מיום 1.6.97, אתה מקריא לי מתוך עדותי פרטים שמסרתי ושואל מה אני אומר על זה ואני אומר אין לי מושג. אני לא יודע, אני לא אמרתי דבר כזה כי לא הייתי בכלל שם". מאוחר יותר הכחיש העד פרטים נוספים מעדותו. כפי שניכר לעיל בעדותו בבית המשפט העיד תרתי משמע וסתר את דבריו. מחד העיד כי אמרתו הוצאה ממנו תחת לחץ וכלל לא היה נוכח במקום כלל, מנגד העיד כי כל האמור בהודעתו אמת. לא נתתי אמון בעדותו בפני כי הודעתו במשטרה ניתנה תחת לחץ. אני קובע כי גיסרתו שנמסרה במשטרה משקפת את אשר ארע. בעקבות עדותו בפני טוען התובע בסיכומיו, כי משבחרה הנתבעת לזמן את העד, תוכן אמרתו במשטרה אינו קביל היות שסעיף 10א לפקודת הראיות חל רק בהליך פלילי ולא התנהל משפט זוטא בדבר קבילות האימרה שנמסרה במשטרה. טענה זו יש לדחות שכן, ב"כ התובע הסכים כי המסמכים הנמצאים בתיק החקירה המשטרתי שהוגש לתיק בימ"ש ישמשו כראיה לאמיתות תוכנם (פרוטוקול מיום 24.4.03), הסכמה זו הכשירה את הראיה מבחינת קבילותה. סיכומו של דבר ממכלול הראיות, עולה כי רכבו של התובע נשרף במהלך המהומות אשר פרצו בכפר טורעאן. המהומות התפשטו במקומות שונים בכפר והוכח בפני כי לא פסחו ונתקיימו אף בקירבת בתיהם של התובע ושני אחיו, וכללו מעשי ונדליזם כלפי רכוש בתים, ומכוניות. שוכנעתי כי מכוניתו של התובע הוצתה בזדון באותן מהומות. נוכח האמור לעיל נדחית התביעה. בהתחשב באופן ניהול ההליך מצד הנתבעת, אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט (לרבות שכר טירחת עו"ד) מופחתות בסך 2,000 ₪ ומע"מ בלבד. שריפהרכבביטוח רכבזדוןהצתה