1. זוהי תביעה כספית לתשלום דמי תווך. התובע הגיש תביעה לתשלום דמי תווך, ע"ס 50,000$, כנגד חב' חן חיים בע"מ (להלן: "הנתבעת"), וזאת בגין עסקה שבה רכשה הנתבעת מחב' ראסידו יזום בע"מ (להלן: "המוכרת"), קרקע הידועה כגוש 556, חלקות 6 ו- 7, תמורת סך של 2,500,000$, (להלן: "העסקה"). 2. לטענת התובע, בחודש מאי 1995, פנתה אליו הנתבעת וביקשה, כי ימצא עבורה נכס מקרקעין לרכישה, וכי סיכם עם הנתבעת, כי עליה לשלם לו דמי תווך בשיעור 2% משווי הרכישה. לטענתו, לאחר ביצוע העסקה, הנתבעת לא שילמה לו את דמי התווך כמוסכם ואמרה לו, כי שכרו ישולם לו, לכשתמכור חלק מהמגרשים, אותם רכשה. במרץ 97', לאחר שהנתבעת מכרה 50% מהמגרשים, נשוא העסקה, התובע פנה אליה שוב וביקש את דמי התיווך. לטענתו, הנתבעת היתה מוכנה לשלם לו 1% בלבד משווי העסקה, אולם הוא לא הסכים ותובע, אם כן, סך של 178,800 ש"ח, שהם שווה ערך ל- 50,000 דולר, נכון ליום הגשת התביעה. 3. הנתבעת מאשרת, כי התובע יצר את הקשר הראשוני בין הצדדים לעסקה, אולם לטענתה, התובע לא הציג עצמו כמתווך, אלא כנציג מטעם המוכרת ומעולם לא עלה ביניהם נושא תשלום דמי התיווך, לפני חתימת ההסכם. לטענתה, הפעם הראשונה, בה פנה התובע בדרישה לתשלום דמי תווך, היתה כחודש לאחר שהעסקה נחתמה. לטענתה, אמנם התובע יצר את הקשר הראשוני בין הצדדים, אך לאחר מכן, כבר לא היה מעורב, אלא המשך הקשר בוצע ישירות באמצעות עוה"ד של הצדדים, בלי שהיה הגורם היעיל להתקשרות בין הצדדים. עוד טוענת הנתבעת, כי התובע הטעה אותה בעניין מיקום המגרש, נשוא העסקה, כאשר הראה לה נכס במקום גבוה, בעוד שחלק ממנו במקום נמוך. לטענת הנתבעת, בהמשך היא אמנם הסכימה לשלם לתובע 1% משווי המכירה, רק אם ימצא קונה שירכוש את הנכס, נשוא העסקה. אולם, משלא מצא התובע קונים, טוענת הנתבעת, כי אינה חייבת לו דבר. דהיינו, ההסכמה לתשלום 1% היתה עבור עסקה עתידית, אם היא תמכור את הנכס באמצעות התובע ולא עבור עסקת הרכישה. 4. מטעם התובע העיד מלבדו, גם ידידו ישראל כהן (להלן: "כהן"), שנחקר על תצהירו ת3/. לדברי כהן, הוא נכח בפגישה שהיתה בין התובע לבין מנהל הנתבעת, מר חיים חן (להלן: "חן"), שהתקיימה בביתו של חן (להלן: "הפגישה"). לדברי כהן, בפגישה, שהיתה לאחר ביצוע העסקה, התובע דרש את דמי התיווך. היה וויכוח, שהסתיים ברוח טובה, כאשר חן הבטיח שישלם לתובע, אחרי שימכור את המגרשים (עמ' 17). כהן לא שמע על איזה סכום דובר. 5. מטעם הנתבעת, העיד מלבד חן, גם שותפו יעקב ירון (להלן: "ירון"), שנחקר על תצהירו נ2/. לדברי ירון, בזמן רכישת הנכס, הוא לא היה שותף לעסקה, אולם נכח בפגישה. לדבריו, התובע לא הציג עצמו, בשום שלב, כמתווך ודרישתו לדמי התיווך, שבאה לאחר מספר חודשים, היתה מפתיעה. 6. לאחר שהתרשמתי מהעדים ובחנתי את טענות הצדדים, נראה לי, שהתובע לא הצליח להרים את נטל השכנוע, לפחות כדי 51 האחוזים הדרושים להוכחת תביעתו. לא אוכל לומר על פי התרשמות, מי מהצדדים דובר אמת, הגם שנטיית הלב היא, כי התובע הוא זה שתיווך בעיסקה ומגיעים לו דמי תיווך כלשהם. אלא, שנטיית הלב הינה רק תחושה, שאין לה סיוע בחומר הראיות, כאשר ניתן היה להביא ראיות נוספות להוכחת גירסת התובע, והתובע נמנע מלהביאן. 7. אמנם העסקה דנן, נערכה לפני שנכנס לתוקף חוק המתווכים במקרקעין תשנ"ו - 1996, שדורש מסמך בכתב, אולם, למרות זאת, בנסיבות מקרה זה, כשמדובר בעסקה בשווי שניים וחצי מיליון דולר, היה מקום, אם לא למסמך כלשהו בכתב, לפחות לראיה תומכת כלשהי, לגירסה שבע"פ. לטענת התובע, הוא קיבל מהמוכרת דמי תיווך בשיעור אחוז וחצי מהעיסקה ונתן לה חשבונית. חשבונית זו, לא הוצגה, הגם שהובטח, כי זו תוגש. טענת התובע, כאילו רכבו נשרף והחשבונית הנדונה היתה ברכב ונשרפה גם היא, לאו טענה היא, כאשר יכל לשחזר את החשבונית, אם בקבלת העתק ממנה מהמוכרת ואם בהצגת תשלום המע"מ, בגין דמי התיווך, כאשר מדובר בסכום לא מבוטל. יתר על כן, התובע נמנע להביא עד חשוב, סמנכ"ל המוכרת, מר צפון, שיכל אולי לתמוך בגירסתו והוא לא עשה כן. אמנם בא כוחו ביקש, בחצי-פה לזמנו, לאחר שמיעת עדי התביעה, אלא שבקשתו נדחתה, מאחר שהיה עליו לזמנו מבעוד מועד ולא בתום שמיעת עדי התביעה. תמיהה נוספת צצה ועולה, נוכח טענת התובע כי משיחה מוקלטת הודה חן בחבותו לשלם דמי תיווך, אלא שקלטת כזו לא הומצאה. תמיהות אלה מתגברות, כאשר גם לטענת התובע, לא היה לו משרד תיווך ולא שלט, שנושא את שמו, אלא שמו כמתווך עבר "מפה לאוזן". תמיהה נוספת היא, מחדלו של התובע להציג תעודת עוסק מורשה תקפה, נכון לזמן הרלבנטי לביצוע העסקה. גם העובדה, שהתובע נמנע מלתבוע את הנתבעת, סמוך לאחר ביצוע העיסקה, שהיתה בשנת 95, מעוררת תהייה. מדוע לא דרש מיד את דמי התיווך והמתין כ- 3 שנים? הרי לא מדובר בסכום פעוט, אלא בסכום של 50,000 דולר, כשההגיון הכלכלי והמסחרי מחייב לדרוש ולתבוע סכום כזה מיד, אם הוא אכן מגיע עפ"י ההסכם ולא להמתין עד, אם וכאשר הנתבעת תמכור את הנכס ויהיה לה כסף. 8. תהיות אלה מנעוני מלקבל את התביעה, הגם שגם גירסת הנתבעת לא אמינה במיוחד, אלא שהתובע הוא המוציא מחברו ועליו הראיה, והוא לא הצליח להרים את הנטל, כאמור. 9. אשר על כן, אני דוחה את התביעה. בנסיבות מקרה זה, אין צו להוצאות, כאשר לא התרשמתי, כאמור, שגירסת הנתבעת אמינה יותר מזו של התובע. זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש המחוזי. ישיבת שימוע פסק הדין הקבועה ליום 9/7/00 - מבוטלת. המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים. ניתן היום כ"ד בסיון תש"ס, 27 ביוני 2000 בהעדר הצדדים. ש. חמדני - שופט דמי תיווךתיווך