העובדות: 1.     הנתבעת הינה חברת תקשורת שהייתה קבלן לביצוע עבודות התשתית לחיבור הלקוחות של חברת הטלוויזיה בלווין - yes.   2.     התובע היה קבלן משנה של הנתבעת לביצוע ההתחברות של לקוחות yes (להלן "העבודה"). (יש לציין כי התביעה הוגשה גם כנגד מר אוסטרייכר רענן, שהינו בעל מניות ומנהל של הנתבעת, אך במהלך הדיונים, ביקש ב"כ התובע, למחוק את הנתבע 2 והתביעה הינה כנגד הנתבעת 1 ,חברת רענן תקשורת בע"מ, בלבד). (להלן "הנתבעת").   3.     ביום 24.9.00 נחתם בין התובע לנתבעת הסכם לביצוע העבודה (להלן "החוזה"). בין היתר, נקבע ב"חוזה" בסעיף 4.3, כי אי ביצוע ניתוק מחברת כבלים מתחרה, יגרור תשלום "קנס" בסך של 2,000 $. עוד נקבע בסעיף 5.1 ל"חוזה" כי התשלום עבור ביצוע עבודות יהיה "אך ורק כנגד אשור נבדק ואושר ע"י חברת ברן רביב", שהינה חברת הפיקוח שמונתה על ידי חברת YES לפיקוח על הפרויקט.   4.     במשך שלושה חודשים, ביצע התובע עבודות התקנה בבתי לקוחות, על פי הפניות שקיבל מהנתבעת, ובתום כל חודש הגיש חשבון. מכיוון שהתובע סבר כי הנתבעת אינה עומדת במועדי התשלום ובשלב מסוים הפסיקה לשלם לו כלל, החליט להפסיק את ההתקשרות עם הנתבעת והוא תובע את יתרת החוב המגיעה לו. הסכום הנתבע הינו 19,220 ₪ (בתוספת הפרשי הצמדה וריבית) ,שמהווה, לטענת התובע, תמורה בגין עבודות שביצע במהלך החודשים נובמבר (2,075 ₪), דצמבר (2,730 ₪) וינואר (14,415 ₪) בשנת 2000.   5.     בנוסף תובע התובע "פיצוי גלובלי" עבור הוצאות וטירדה שנגרמו לו עקב אי התשלום, בסך של 3,000 ₪. כבר עתה, יש מקום לקבוע כי מרכיב זה בתביעת התובע דינו להידחות באשר הוא לא הוכח לי והתובע אף בסיכומיו לא חזר ודרש סכום זה ויש לראותו כמי שזנח וויתר עליו. 6.     הנתבעת טוענת כי בגין החודשים נובמבר - דצמבר, לא הייתה כל דרישה לתשלום מצד התובע, עד למועד הגשת התביעה ובלאו הכי, המסמכים המהווים תנאי לתשלום, לגבי העבודות שבוצעו, לא הועברו לנתבעת. עוד טענה הנתבעת כי התובע אינו זכאי להחזר זה, כי לא קיבל את אישור חברת "ברן רביב" בהתאם להוראות ה"חוזה" ולכן גם מטעם זה אינו זכאי לתמורה.   7.     עוד טוענת הנתבעת כי אם ייקבע שהיא חייבת כספים לתובע, הרי שמאלו יש לקזז את שווים של כלי עבודה שלא הוחזרו לה ע"י התובע בסך של 4,198 ₪. בנוסף, בהתאם ל"חוזה",טוענת הנתבעת כי, היא רשאית לקזז סכום של 2,000 $, המכונה "קנס" ב"חוזה" שבין הצדדים, וזאת מאחר והתובע בעת שחיבר את לקוחות YES לא ניתק אותם מחברות הכבלים המתחרות, כפי שהיה אמור לעשות. הנתבעת טוענת כי עניין הניתוק היה בעל חשיבות מרובה, עקב התחייבותה של חברת yes לחברות הכבלים האחרות.   8.     אין מחלוקת כי התמורה בסך של 14,415 ₪ , בגין העבודות שבוצעו במהלך חודש ינואר, לא שולמה, אך כאמור לעיל, הנתבעת טוענת, כי אינה חייבת את הסכום הנ"ל, מאחר והסכום קוזז כמפורט בסעיף 8 לעיל.   המחלוקת: 9.     התובע ביצע עבודות התקנה בחודשים נובמבר דצמבר, קיבל על חשבון החוב בגין חודשים אלה את מרבית התמורה המגיעה לו, אלא שבנין חודשים אלה נותרה יתרה שלא שולמה לו (בסך כולל של 4,805 ₪) (להלן "היתרה").   10. הנתבעת טוענת כי התשלום בגין "היתרה" לא נדרש וכי התמורה ששולמה על ידה בגין חודשים אלו הינה עבור כל העבודות שנדרשו (עמוד 5 שורות 20-29). מאחר שחשבונות "היתרה" לא הוגשו לנתבעת, הרי שזו האחרונה, לא קיבלה עבורם אישור מחברת "ברן רביב" וכיום, חברת "ברן רביב" הפסיקה את פעילותה והיא נמצאת בהליכים של כינוס נכסים ולכן הנתבעת לא יכולה לבדוק ולאשר בדיעבד את סכום "היתרה" ובלאו הכי, גם אינה זכאית לקבל אותו מחברת YES.   11. בנוסף טוענת הנתבעת כי היא זכאית לקזז סכומים מהחוב אותו היא חבה לתובע (באם ייקבע שהיא חבה) בגין כלי עבודה שלא הוחזרו לה ע"י התובע (4,198 ₪ ובגין "קנס" בשל אי ניתוק לקוח מחברת הכבלים המתחרה, כפי שאמור היה לבצע ע"פ ה"חוזה" (8,000 ₪ ). התובע טוען כי סעיף הקיזוז בגין "הקנס" ,איננו חוקי ולכן לא יכולה הנתבעת לקזז את הסכום הנ"ל. לגבי הכלים טוען הנתבע כי הם הוחזרו לנתבעת לצורך ספירת מלאי ונאמר לו כי יוחזרו לו למחרת, אך למחרת היום פוטר והכלים נשארו ברשות הנתבעת.   דיון: התשלום עבור הפרשים של חודשים נובמבר- דצמבר: 12. התשלום החודשי השוטף, היה צריך להתבצע מידי חודש, בגין עבודות שבוצעו במהלך החודש החולף וכנגד אישור כי החשבון שהוגש נבדק ואושר ע"י חברת "ברן רביב" המפקחת על הפרוייקט (סעיף 5.1 ל"חוזה"). בהתאם לאמור, התנהלו ההתחשבנויות בין הצדדים. בתצהירו העיד התובע כי שלח חשבון חודשי עד לראשון לכל חודש, עבור ביצוע העבודות (סעיף 13 לתצהיר). במהלך עדותו העיד התובע בנושא "היתרה" עדות מבולבלת וסותרת ואמר: "הוא שילם לי שוטף 60 ולא שילם לי בזמן..הוא משך אותי יותר ולכן לא קיבלתי עבור חודש אוקטובר בזמן, אלא קיבלתי את הסכום בחודש דצמבר" (עמוד 1 שורות 12-16). בהמשך עדותו אמר, כי הגיש את החשבונות "עד ל-10 לחודש שאחרי כן" (עמוד 3 שורה 21), בניגוד לאמור בתצהירו. בהמשך עדותו העיד התובע כי חלק מהתשלום עבור אותו חודש, לבקשת מנהל הנתבעת, היה מתווסף לסכום של החודש שלאחר מכן. גם ע"פ עדותו של מנהל הנתבעת עולה כי כל תשלום בוצע לאחר שנעשה האישור מול מערכת המחשבים של חברת "ברן רביב": "במהלך החודש כל עבודה שנבדקה נכנסה ע"י ברן רביב למכשירי החברה בסטטוס של נבדק ואושר. כך התנהלה העבודה במהלך חודש עד תום חודש העבודה. בסיום חודש העבודה קיבלנו פלט ועל פיו בוצעו החשבונות עבורי.."(עמוד 5 שורות 14-16 לפרוטוקול הדיון).   13. התובע בעדותו הסביר בתחילה כי התשלום עבור חודש נובמבר היה בסך של 23,505 ₪ כאמור בסעיף 22 א' לתצהירו. לאחר מכן, טען כי התשלום הנ"ל כלל את התשלום עבור חודש אוקטובר, לאחר מכן חזר בו ואמר כי התשלום לא כלל את התשלום של חודש נובמבר ולא ידע ליתן הסבר לאמירתו ביחס לחודש אוקטובר. משנשאל התובע לגבי הסכום שקיבל בסך 13,425 ₪ , האם שולם לו עבור חודש דצמבר, אמר כי זה לא נכון וכי התשלום הנ"ל היה עבור חודש נובמבר וכי התשלום של 23,505 ₪ היה בעבור חודש אוקטובר (עמוד 2 שורות 19-30 ועמוד 3 שורות 1-5 לפרוטוקול הדיון). התובע העיד בפני, כשברשותו תיק המסמכים, אך למרות זאת, שינה את גרסתו בנוגע לחודשים ולסכומים שקיבל בגין חודשים נובמבר דצמבר. עדותו של התובע עמדה גם בסתירה לנאמר בסעיף 22 לתצהירו.   14. בנוסף לאמור, העיד התובע כי קיבל בחודש דצמבר שיק בסך 11,000 ₪ פרט זה לא צוין בתצהירו (עמוד 3 שורות 5-6, 16 לעדות התובע). אכן מדובר בתשלום ששולם בחודש דצמבר, עבור עבודות שבוצעו במהלך חודש אוקטובר, אך התובע במהלך עדותו, לא יכול היה ליתן הסבר לתשלום ולסיבה מדוע נתון זה נשמט מתצהירו. אומנם בסיכומיו נתן התובע הסבר לכך, אך עובדה זו גם היא מעוררת ספק לגבי מהימנות עדותו של התובע בשאלת ההתחשבנות שבין הצדדים בנוגע ל"יתרה". 15. קבלת אישור לעבודות שבוצעו ע"י התובע, הינו אינטרס כלכלי מובהק של הנתבעת לא פחות משל התובע, מאחר וגם היא מקבלת תשלום עבור עבודות אלו. למרות שהתובע טען כי הגיש לנתבעת חשבונות חודשיים בגין עבודתו בחודשים נובמבר- דצמבר (סעיף 13 לתצהיר התובע) ולמרות שבהתאם ל"חוזה" היה אמור התובע להגיש חשבון חודשי כזה, חשבונות כאלו לא הוצגו לי ולא הוגשו לי כראייה. כל שהוגש לי ע"י התובע היה מצבור של "פקודות עבודה", שבוצעו לטענת התובע בחודשים אלו, אך לא הוגש לי "חשבון" חודשי כאמור בתצהיר וכנדרש ע"פ "החוזה". חשבון כזה משלא הוגש, גם לא אושר ע"י חברת "ברן רביב", בהתאם להוראות ה"חוזה" ובשל כך גם לא זכאי התובע לתשלום בגינו.       16.                        לסיכום נקודה זו אני קובע כי עדותו של התובע בנושא ההתחשבנות בגין חודשים נובמבר - דצמבר הייתה מבולבלת, הוא נתן ארבע גרסאות שונות לשאלה בגין איזה חודש שולם הסכום 13,425 ₪ ושינה גרסתו מספר פעמים בגין איזה חודש שולם הסכום של 23,505 ₪ . בנוסף,במהלך עדותו, כשנחקר לגבי ההתחשבנות בגין חודשים אלו, התייעץ התובע עם העד מטעמו שהיה נוכח באולם, בעת מתן עדותו (ראה פרוטוקול הדיון עמוד 2 שורות 28-29).   17. עדותו של מנהל הנתבעת בנושא ההתחשבנות בגין חודשים נובמבר- דצמבר נמצאה אמינה בעיני והיא מתיישבת טוב יותר עם הגיון ומהלך הדברים ובייחוד עם הוראות ה"חוזה".   18. לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי לא נתקבלה דרישה לתשלום עבור יתרת העבודות, שנתבעות בגין חודשים נובמבר דצמבר ובלאו הכי לא נתקבל עבורם אישור. התובע לא רק שאינו זכאי לתשלום בגין חשבונות אלו, לפי הוראות "החוזה", אלא שכאמור, גם לא הוכיח את החוב לו הוא טוען. עדותו של התובע בנושא זה והראיות שהוצגו מטעמו בתמיכה לתביעתו לתשלום "היתרה", נמצאו בעיני כבלתי מספקים להרמת הנטל המוטל על התובע להוכחת מרכיב זה בתביעתו ולכן אינו זכאי לתשלום "היתרה".   התשלום עבור חודש ינואר: 19. אין מחלוקת כי הסכום עבור העבודות שבוצעו ע"י התובע בחודש ינואר לא שולם. הנתבעת טענה כי חוב זה קוזז על ידה מכוח זכותה ע"פ הדין ולפי ה"חוזה". מנהל הנתבעת בעדותו הודה, כי לא הייתה התחשבנות בגין חודש ינואר: "כשהגיע מועד ההתחשבנות דיברתי עם התובע מה ההתחייבויות החוזיות שלו כלפי וכמו כן החובות בגין ציוד שלא הוחזר ומבחירה אישית שלו הוא החליט שלא להגיע אלי והגיש תביעה. לא הגענו לרמה של דיון בגין תשלום חלקי אפילו על החשבונית הזאת" (עמוד 7 שורות 25-27 לפרוטוקול הדיון). עדותו של מנהל הנתבעת, מתיישבת עם האמור בתצהירו, אך עומדת בסתירה לנאמר בכתב ההגנה כי, "נערכה התחשבנות בין הנתבעת 1 לתובע ובמסגרת ההתחשבנות סיכמו הצדדים כי מהסך של 14,415 ש"ח יקוזזו הכספים הבאים.." (סעיף 37 לכתב ההגנה). לאור האמור ברור כי חשבון חודש ינואר לא שולם, הנתבעת חייבת בתשלום עבור חודש זה, וכל שנותר לבדוק את זכאותה של הנתבעת לקזז מסכום החוב תשלומים שונים.   טענת הקיזוז עבור הכלים: 20. לעניין הכלים, טוען התובע, כי החזירם לידי הנתבעת, אך לא קיבל כל אישור או מסמך לכך. התובע לא ביקש אישור כזה, למרות שידע כי בעת שקיבל אותם חתם אצל הנתבעת כי קיבל אותם לאחריותו. התובע טוען כי החזרת הציוד נעשה ללא אישור מאחר והובטח לו שהציוד יוחזר לו למחרת (עמוד 3 שורות 17, 28-29). יש לציין כי טיעון זו לא הוזכר ולא עלה בתצהירו של התובע. התובע עבד בעבר אצל הנתבעת והיה מודע לעניין של החתמה בגין הציוד, מאחר ואין זו הפעם הראשונה שחתם על קבלת ציוד ובעבר זוכה עבור החזרת כלים והכיר את "הנוהל" (עמוד 6 שורות 18-20 לפרוטוקול הדיון). הנתבעת הציגה מסמכים מהווים אישור על מתן הציוד לתובע וחשבוניות על קניית הציוד (נספחים ד', ה' לכתב ההגנה). התובע לא הוכיח כי החזיר את הציוד. הסכום שקוזז ע"י הנתבעת בגין הכלים, אמור להיות נמוך יותר, מאחר ואחד ממרכיביו ("לוחץ כבל") חושב ככולל מע"מ והיה צריך להיות מחושב ללא מע"מ בסך של 140.35 ₪ ולכן הנכון לקיזוז בגין הכלים היה צריך להיות 4,032 ₪ + מע"מ. איני מקבל את עדותו של התובע בעניין החזרת הכלים, בין היתר מהסיבה כי במהלך הפסקה בדיון, התובע יצא מחוץ לאולם הדיונים ודיבר עם העד מטעמו, כשחזר, במענה לשאלה על מה שוחח עם העד בהפסקה השיב: "הוא שאל אותי לגבי הכלים ואמרתי לו מה שהיה בדיון, וזה הכל" (עמוד 4 שורה 3 לפרוטוקול הדיון). כשנשאל אותו העד, בשלב מאוחר יותר, לגבי הדברים שנאמרו מחוץ לאולם אמר: "דיברתי עם התובע בחוץ עכשיו בקשר לדף שהוא חיפש . דיברתי איתו על הנושא שבביהמ"ש. הוא אמר לי בקשר למחירים ששאלתם קודם. הוא ביקש שאני אעזור לו למצוא את הדף. לגבי הכלים הוא לא הזכיר מילה". (עמוד 4 שורות 6-8 לפרוטוקול הדיון). התובע יצא מהאולם ו"עידכן" את העד לפי דבריו, בנושא הכלים ואני רואה זאת בחומרה רבה, בנוסף אני רואה בכך מעשה הפוגע באמינות דבריו. העובדה כי התובע טען שדיבר בחוץ עם העד על הכלים, פוגעת באמינותו ואינני מקבל את עדותו לעניין זה וקובע כי הכלים לא הוחזרו ולכן זכאית הנתבעת לקזז את סכום הכלים שלא הוחזרו לה, מהסכום לו זכאי התובע, בגין העבודות שביצע במהלך חודש ינואר.     טענת הקיזוז בגין ה"קנס": 21. הנתבעת מעלה טענת קיזוז בהתבסס על הסעיף ב"חוזה" הקובע קנס בסך 2000$. התובע טוען כי סעיף זה אינו חוקי בהיותו סעיף שקובע תשלום "קנס" ומשכך הוא חסר תוקף ולא ניתן להפעילו. הנתבעת טוענת כי יש להתעלם מהמילה "קנס" ולראות בסכום כ"פיצוי מוסכם" וכי יש לפרש את "החוזה" לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך הנסיבות, בהתאם לסעיף 25 א' לחוק החוזים (חלק כללי) התשמ"ג 1973 (להלן "החוק").   22. סעיף 25 ל"חוק" דן בשאלת הפרשנות שיש ליתן לחוזה, במקרה בו מתעורר ספק. במקרה דנן מבקש ב"כ הנתבעת כי ביהמ"ש ייתן פרשנות שונה למילה "קנס". לא רק שהצדדים השתמשו במילה "קנס" וקנס משמעותו היא ברורה ואין מקום ליתן פרשנות שונה, אלא שמדובר בסכום סתמי, שלא ניתן לו כל הסבר להגיון שמאחוריו וכלל לא ברור מתי הוא חל. האם "הקנס" חל בגין כל לקוח שלא נותק, או שמא מדובר בסנקציה חודשית, או סנקציה חד פעמית. יתר על כן, לא ברור ולא הוצגה בפני ביהמ"ש, כל תשתית להגיון המסחרי העומד, מאחורי קביעת "הקנס" בסך של 2,000 דולר, ועוד לא הוכח כי הנתבעת עצמה, חויבה בקנס זהה, או בתשלום כלשהו לחברתYES במקרים אלו או בדומים להם. מכל הטעמים האמורים ברור כי מדובר ב"קנס" ואם אופן הניסוח של החוזה אינו בהיר דיו בנקודה זו (ואינני סבור כך), הרי שאין לנתבעת אלא להלין על עצמה.   23. הדין קבע כי יש להתעלם מפיצוי שהינו בגדר קנס (ע"א 16/73 עתמי נ' צדקה פ"ד כח (2) 225). לאור האמור לעיל, ובענייננו כאשר הצדדים עצמם קבעו כי מדובר בקנס, הרי שיש להתעלם ממנו ובלאו הכי אינני מקבל את טענת הנתבעת לזכאותה לקזז את הסכום בסך 2,000$ ע"פ "החוזה".   סיכום: 24. לאור כל האמור לעיל אני קובע כי הנתבעת תשלם לתובע את הסכום בגין העבודות שבוצעו בחודש ינואר בסך של 14,415 ₪ , מסכום זה יקוזז סך של 4,032 ₪, בגין כלי העבודה כך שהנתבעת תשלם לתובע סך כולל של 10,383 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.3.01 ועד למועד התשלום בפועל, בתוספת מע"מ כדין.   25. בנוסף לאמור, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך של 750 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך של 900 ₪ בתוספת מע"מ. סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתום 30 יום מהיום ועד למועד התשלום בפועל.   ניתן היום ז' בתמוז, תשס"ב (17 ביוני 2002) במעמד הצדדים המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי  קנסטלויזיה