1. התובעת הגישה תביעה כספית על סך 29,378 ש"ח, נכון ליום 14.6.99, כנגד הנתבעת. בתביעתה טוענת התובעת, כי אחד ממחסניה מצוי ברחוב בולטימור 7 בפתח-תקוה, בקומה הראשונה, כאשר מפעלה ו/או משרדיה של הנתבעת מצויים בקומה השניה, מעל מחסן התובעת. לטענת התובעת, בליל ה1.9.97- אירעה דליפת מים מאסיבית מתקרת מחסן התובעת וכשהנזילה "נגרמה עקב התבקעות צינור מפלסטיק גלוי לעין בתוך מפעלה של הנתבעת". כתוצאה מכך ניזוקו מוצרים ואריזות של התובעת. בתביעתה טענה התובעת, כי הנתבעת חבה לפצותה על נזקיה הן מחמת רשלנותה, הן משום אופן שימושה במקרקעין ותחזוקה רשלנית ובנוסף נטען על ידי התובעת, כי מתקיימים התנאים המפורטים בסעיפים 38 ו/או 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] וכי על הנתבעת הראיה כי אינה חבה. 2. הנתבעת הכחישה בצורה גורפת את הנטען על ידי התובעת ובנוסף לכך טענה, כי כשלושה חודשים לפני האירוע "ארעה דליפה קלה מצינור הגומי המוליך את המים מהברז אל מיכל ההדחה של שירותי הנתבעת" וכי הנתבעת פנתה לחנות אשר מוכרת ציוד מסוג זה "ורכשה צינור מאיכות טובה על מנת להחליף את הצינור שדלף" וכי הצינור הוחלף "בהתאם להוראות אשר סופקו עמו". אולם, בליל האירוע "נבקע מחבר הצינור, עקב פגם סמוי מהעין אשר היה טבוע בו" ואכן כתוצאה מכך נגרמה ההצפה הנטענת על ידי התובעת. כן נטען, לרשלנות של בונה הבית בבניית התקרה המפרידה בין 2 הקומות. 3. בדיון בפני כב' הרשם, הסכימו הצדדים "כי התביעה תועמד על סך 25,500 ש"ח ליום הגשת התביעה וסכום זה אינו שנוי במחלוקת והראיות ישמעו אך ורק לענין האחריות", להסכמה ניתן תוקף של החלטה. 4. מנהל סניף התובעת, בתצהירו כעדות ראשית, מוסיף מעבר לאמור בכתב התביעה כי דבר הדליפה נודע לתובעת בשעה 5: 30 לפנות בוקר, על ידי שומר מטעמה וכי בעקבות כך הוזעקו אנשי הנתבעת. 5. בהסכמה ובמסגרת הסדר דיוני הוסכם כי המצהיר לא יחקר. 6. כן הוסכם כי מטעם הנתבעת יעידו מנכ"לה והמומחה מטעמה וכשב"כ הנתבעת מציין כי לא יטען שמדובר בעדות יחידה. מנכ"ל הנתבעת בתצהירו כעדות ראשית חוזר על הנטען בכתב ההגנה תוך שהוא מוסיף כי "רכשנו את הצינורית בחנות בפתח תקוה בעלות נמוכה ביותר (כ10- ש"ח), עד כי לא נמצא בחשבוניות הרכישה שלנו חשבונית רכישה של צינורית מעין זו". מנכ"ל הנתבעת מעיד, כי הוא זה שהרכיב את הצינורית החדשה, כמדובר בהרכבה רגילה ופשוטה ביותר וכלשונו הינו בעל "ידיים טובות", וכי עובר להברגת הצינורית "סקרתי את הצינורית כולל ההברגה והיא היתה ללא כל דופי". בהמשך מציין העד, כי רק בדיעבד התגלה הפגם הסמוי. בנוסף, מציין העד כי עד קרות האירוע, המיכל פעל כדבעי ללא בעיה ו/או טפטוף. הנתבעת הגישה חוות דעת של מומחה מטעמה מר מאיר קלנדר (להלן: "המומחה"). בחוות דעתו מציין המומחה, כי ההזמנה אליו הינה מיום 7.3.00 וכי קיבל לבדיקה צינור פלסטיק סדוק. בהתאם לחוות דעתו, צינור הפלסטיק כולל "שתי מחברי קצה" וכי באחד מהם נמצא "סדק בעל ענפים צירי והקפי פילחו את האום וגרמו לדליפה דרכו" וכי שני ענפי הסדק "התפתחו מבפנים מהצד הסמוי". לדעתו, הסדק החשוד התקדם "מהשפה הפנימית החוצה באופן הדרגתי ולאורך זמן במנגנון דמוי התעיפות", כן הוא מציין, כי יתכן ליקוי או פגם בחומר האום. בסופה של חוות דעתו קובע המומחה כי הגורמים האפשריים לכשל, יצור לקוי "פגם או זיהום בחומר" או תכנון לקוי "אופי דופן קטן מדי או אי התאמה של האום ליעדו". אולם, לשם קביעת הגורם מבין השניים, יש לערוך בדיקות נוספות. לא למותר להוסיף, כי המומחה מציין "כי לא נמצאו ראיות כי נעשה שימוש בכלי מכני כלשהו להידוק האום למושבו". 7. מחקירתו הנגדית ניתן לציין כדלקמן: א. הצינור נמסר לבדיקתו ביום 7.3.00 (5). ב. התעייפות, כמופיע בחוות הדעת משמעותה חשיפה לעומס מחזורי מכני, אולם הוא לא התבקש לבחון את מימד הזמן, אולם הוא מסביר כי שני אלמנטים משפיעים על הכשל. האחד הכוח שבו מחובר המחבר תוך ציון כי המוצר תוכנן באופן גבולי והשני תנאי העבודה המשתנים. ג. לשאלת בית המשפט, מסביר המומחה כי התגלו כשלים גם בהנחה שהמוצר תקין, באורכים שבין 5 חודשים ל3- שנים. ד. המומחה מעיד כי "צורת הסדק בהחלט יכולה להווצר כתוצאה מהידוק חזק מדי בהתקנה" (7), אולם מיד בהמשך הוא מציין, כי במקרה דנן המוצר פגום מעיקרו וכי אפשר להביא ראיות, וכי "לא נתבקשתי לבדוק את טיב החומר אלא כיצד נשבר המוצר". אם לא די בכך מסביר המומחה כי פעולות המרכיב "באשר הן, מובילות לכשל בגלל אופיו הלקוי של המוצר" וכי התבקש לבדוק "איך נוצר הכשל" ולא "מה גרם לכשל". ה. המומחה מסביר כי אמנם "יכול להיות מצב שבהתחלה תהיה נזילה קטנה" אולם "כל עוד הסדק לא פילח את הדופן לא תהיה נזילה". 8. מנכ"ל הנתבעת בחקירתו הנגדית מציין, כי הגם שבנתבעת מועסקים כ15- עובדים, הרי הוא כמנכ"ל "נוהג כבשגרה גם לעסוק בעבודות של החלפת צנרת". 9. כן מסתבר, כי הוא אישית קנה את הצינור. בחנות הובא לו המוצר והוא אינו זוכר אם היה עליו שם זיהוי היצרן. כן הוא מציין, כי בעת ההרכבה לא השתמש בכלי מכני. 10. לשם ההכרעה בסכסוך שבפני, ניתן לקבוע את העובדות הבאות: א. הנתבעת היתה מודעת לכך כי תיתכן דליפה מצינור ההדחה וכי על כן נצרכה להחלפת הצינור. ב. הואיל ומדובר במקום עסקים, ניתן לקבוע שאכן וכפי שארע בפועל, נזילה ופריצת מים שלא בשעות העבודה, תתגלה רק לאחר גרימת נזק. ג. הנתבעת רכשה צינור בעלות נמוכה ביותר ומבלי שטרחה לבדוק את אשר רכשה וכשעולה שאף לא שמרה את חשבונית הרכישה ואף לא ניתן לזהות את הספק. לא בכדי נמנעה הנתבעת לחזור במסגרת ההוכחות, על האמור בכתב הגנתה כאילו רכשה צינור באיכות טובה. ד. מנכ"ל התובעת, בכבודו ובעצמו, ביצע את ההחלפה שאכן לכאורה אינה נצרכת למומחיות מיוחדת, אולם יכול והידוק שאינו כראוי יכול ויגרום לכשל וכשלדברי המומחה לכשל זה חייב להתלוות לכאורה כשל ביצור. ה. אין חולק, כי המים פרצו מצינור ההדחה וגרמו לנזק בחצרי ה"שכן", קרי מחסן התובעת. 11. בחינת המסגרת הדיונית, נצרכת להכרעה בראשית הדיון המשפטי. הנתבעת בסיכומיה הרחיבה בבחינת שאלת הרשלנות המיוחסת לה, תוך התייחסות מועטת בלבד לטענה המרכזית של התובעת. כאמור לעיל, התובעת טענה כי על המקרה דנן חלות ההוראות שבסעיפים 38 ו41- לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"). ואכן, באותו פסק דין שצרפה הנתבעת לסיכומיה ת.א. 3052/86 משה בן טוב ואח' נ' שלום יחזקאל ואח' שניתן בבית משפט השלום בת"א, על ידי כב' השופטת ד"ר פלפל, נקבע במקרה דומה למקרה דנן, שאכן בנזקי מים שנגרמו כתוצאה מפריצת מים לנכס שכנו, מתקיימים התנאים האמורים לסעיף 38 לפקודה. יתר על כן, לכאורה מתקיימים התנאים המוקדמים האמורים בסעיף 41 לפקודה. אם כך הדברים, הרי נטל הראיה רובץ לפתחה של הנתבעת להוכיח כי לא התרשלה. במקרה של ספק, הרי כשלה בכך. ודוק, התובעת במקרה שכזה אינה צריכה להוכיח את מקור הרשלנות הנטענת, אלא די בכך שהנתבעת לא הצליחה להוכיח כי לא התרשלה. בנסיבות שכאלו, אין לטעון לשינוי חזית כנגד התובעת. אכן, מעת שמוגשת תביעה וכשעל התובעת להוכיח רשלנות כלפי הנתבעת והתובעת מציינת בכתב תביעתה רשלנות מיוחסת עובדתית זו או אחרת, אין היא רשאית להרחיב את החזית ולטעון לרשלנות עובדתית אחרת. אולם, במקרה דנן התובעת כלל אינה נזקקת לטעון לרשלנות זו או אחרת, אלא לשכנע את בית המשפט שהנתבעת היא זו שלא עמדה במוטל עליה. בע"א 177/98 עוז ואח' נ' לזרוס ואח', פ"ד נב (3) 193 קובע בית המשפט, כי המבחן אינו בהעלאת אפשרות סבירה שהנזק נגרם ללא רשלנות על מנת לפטור את המזיק, אלא על המזיק "לשכנע את בית המשפט בעודף הסתברות כי במקרה הנדון לא היתה רשלנות" מצדו. ואם נזקק למחלוקת ולגישות השונות של השופטים בע"א 3124/90 סבג נ' אמסלם ואח', פ"ד מט (1) 102, הרי לכאורה "הנחת העבודה" שבדברי כב' השופטת דורנר אשר ממנה הסתייג כב' הנשיא ברק, ראויה היא ליישום, משאנו באים לדון במבחנים שבפנינו. לא למותר להוסיף, שלכאורה לאור האמור בע"א 288/79 דרוקר זכריה חב' קבלנית לעבודות בניה ופיתוח בע"מ נ' פרילוצקי (רפיד) ציוד לבנין בע"מ ואח', פ"ד לה (2) 342 וביישום לענייננו שהצינור יכול וידלוף, הרי הנתבעת, לכאורה היתה צריכה להיות מודעת ל"מסוכנות" הצינור. 12. בבואי ליישם את האמור במקרה דנן, מוכן אני לקבל שלאור קביעת המומחה, ייתכן ואכן היה כשל תכנוני או כשל אחר ביצור הצינור. אולם, לא די בקביעה זו על מנת לקבוע שאכן הנתבעת הרימה את נטל הראיה המוטל עליה. ביישום והשלכה מהאמור בחוק האחריות למוצרים פגומים, תש"מ1980- ומהאמור בסעיף 2 (ג) לחוק, ניתן לראות רשלנות בעצם רכישת מוצר מבלי שקיים זיהוי של זהותו ובאופן המונע יכולת לתובעו. יתר על כן, גם מדברי המומחה ניתן להסיק, שלכאורה כשל המתהווה תוך 3 חודשים אינו דבר שבשגרה ועל כן אם אכן מדובר על כשל בייצור, הרי לכאורה מדובר בפגם רציני ביותר בכל הקשור ליצור. ודוק, לא מדובר במוצר שרכישת מוצר מגוף מזוהה וידוע נצרך לעלויות גבוהות (וראה דברי כב' השופטת דורנר בסעיף 6 בע"א 3124/90 הנ"ל), אלא במוצר זול יחסית שעל נקלה ניתן היה לרכוש מוצר הולם וראוי. אף כאן מהראוי להפנות לאשר נטען כאמור בכתב ההגנה ולא בכדי. דומני, שמנכ"ל הנתבעת נהג למעשה בכעין "פזיזות" ברכישת הצינור. אם אכן ניתן היה לאתר את זהות הספק, הרי בכל מקרה היתה מפוצה התובעת על נזקיה. אם היה מוכח שאכן היה כשל בחינת הספק, הרי היה על הספק לפצות את התובעת. מאידך, אם לא היה נקבע שכזאת, הרי היה על הנתבעת לפצות את התובעת. הנה כי כן עולה, כי לכאורה בגין מחדלי הנתבעת ברוכשה צינור בלתי תקין, נגרם הנזק ואף למעלה מכך, במחדלה גרמה לכך שעתה תטען היא, לאו בעל דברים דידי את, אלא חפש את מי שמכר לי את הצינור. 13. בנוסף לכך, לכאורה תיתכן אפשרות שאכן גם בחינת ההידוק, לא פעלה הנתבעת כראוי. 14. מקובל עלי שאכן כקביעת כב' השופטת פלפל בפס"ד הנ"ל, לא בכל נזק מים בין "שכנים" יחוב מי שהמים יצאו מחצרו. כך גם בכל אשר נקבע לענין בדיקת תקינות צנרת זו או אחרת. אולם, במקרה דנן משהתגלה נזק בצינור והנתבעת התרשלה ורכשה צינור שאינו תקין, לגרסתה, די בכך על מנת לקבוע כי לא הרימה את הנטל המוטל עליה. 15. גם בחינת המדיניות המשפטית הראויה, דומני כי מעת שהמזיק במחדלו מונע מהניזוק לתבוע את המזיק האמיתי, מהראוי שהניזוק לא ישא בתוצאות מחדלו זה. 16. מהראוי להוסיף כי בסוגיה הקרובה לענייננו שנדונה בבית הדין לענייני ממונות שע"י הרבנות הראשית לירושלים במסגרת תיק מספר 194 - נא (פורסם בפסקי דין ירושלים דיני ממונות כרך א' בעמ' רי"ז), אמנם נקבע כי בנסיבות דומות לנסיבות דנן, מדובר לכאורה ב"גרמא בנזיקין פטור" להבדיל מדין "גרמי חייב" ובמיוחד שלא מדובר בגירי דיליה. אולם, גם שם מצויין כי אם מדובר שהיתה התראה בדבר אפשרות הנזק, אזי יכול והמזיק יחוייב. בענייננו עצם הצורך בהחלפת הצינור, יש בו משום התראה שבגינה יכול והיה מחוייב המזיק גם לפי דין תורה. 17. לאור כל האמור, דין התביעה להתקבל וכשלענין הנזק, אין מקום לסטות מאשר הוסכם והוחלט בפני כב' הרשם, וזאת בהתייחס לשאלת המע"מ. 18. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 25,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 14.6.99 ועד התשלום בפועל ובנוסף הוצאות משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מעת ההוצאה ועד התשלום בפועל. הנתבעת תשלם לתובעת שכ"ט עו"ד, לרבות בהתחשב בעמדתה של הנתבעת במהלך הדיון 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. 19. המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים ותעדכן. ניתן היום, ז' בחשון תשס"א, (5 בנובמבר 2000), בהעדר. י. שנלר, שופט אחריות על מוצרים פגומיםמוצר