תביעה בגין פגם בתיבת ההילוכים העובדות וטענות הצדדים; בחודש ינואר 1999 רכש התובע מאת החברה הישראלית לאוטומובילים (להלן: "ח.י.ל") רכב מסוג פורד טרנזיט מ.ר. 94-679-25 (להלן: "הרכב"), אשר שימש את התובע כמונית. לטענת התובע, סמוך לאחר רכישתו התגלו ברכב פגמים ותקלות בלתי סבירים בתדירותם ובכמותם וביניהם - תקלות בתיבת ההילוכים האוטומטית אשר בסופו של דבר הוחלפה ע"י התובע, על חשבונו, בתיבת הילוכים ידנית. בתביעה זו עותר התובע לחיוב הנתבעת בתשלום פיצויים בסך כולל של 71,153 ₪, בגין הפרמטרים כלהלן: סך של 35,423 ₪ בגין תשלומים אשר שילם התובע לתיקון הפגמים ברכב והחלפת תיבת ההילוכים. סך של 7,100 ₪ בגין ירידת ערך הרכב עקב החלפת תיבת ההילוכים לידנית, במקום אוטומטית. סך של 18,630 ₪ בגין הפסד הכנסה בשל השבתת הרכב למשך סך כולל של 30 יום. סך של 10,000 ₪ בגין עגמת נפש. התובע הגיש את התביעה כנגד דלק מוטורס בע"מ (להלן: "הנתבעת") ולא נגד ח.י.ל בשל כך שביום 1.6.99 החליפה הנתבעת את ח.י.ל כיבואנית "פורד" לארץ וקיבלה על עצמה, לטענת התובע, את האחריות כלפי לקוחות "פורד", אשר רכשו את כלי רכבם באמצעות ח.י.ל. האחריות אשר נתנה ח.י.ל לרכב היתה אחריות מורחבת ל- 25 חודשים או 180,000 ק"מ, לפי המוקדם, ואילו אחריות הנתבעת הינה, לטענתה, לתקופה של שנה אחת בלבד, ללא הגבלת קילומטרים, כאחריות היצרן. מהראיות אשר הובאו בפני עולה שתיבת ההילוכים (להלן: "הגיר") הוחלפה בתאריכים כלהלן:- בחודש נובמבר 1999, במסגרת אחריות יצרן. בחודש פברואר 2000, שוב - במסגרת אחריות יצרן. בחודש אפריל 2000, גם הפעם - במסגרת אחריות יצרן. בתאריך 9.8.00 הוחלף הגיר מגיר אוטומטי לגיר רגיל, על חשבון התובע (חשבונית מס' 370). עד מועד זה עבר הרכב 146,279 קילומטרים. להלן עיקר טענות התובע; התקלות המרובות והתכופות ברכב מצביעות על אי התאמה על פי חוק המכר, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המכר"), ולפיכך מחוייבת הנתבעת בהחזר כל אשר שילם התובע מכיסו, לרבות החלפת הגיר האוטומטי בגיר רגיל. התובע וכלל לקוחות "פורד" לא ידעו על "השינוי בזהות המוכרת". הנתבעת לא פירסמה הודעה לפיה אין היא מחוייבת להרחבות האחריות אשר ניתנו ע"י ח.י.ל, ולפיכך מחוייבת הנתבעת כלפי התובע על פי האחריות המורחבת. בפי הנתבעת שלוש טענות עיקריות; אין יריבות בינה לבין התובע. לטענתה, היא קיבלה את האחריות לכלי רכב אשר נמכרו באמצעות ח.י.ל במסגרת הגדרת הכיסויים שבכתב האחריות -WARRANTY, להבדיל מ- RESPONSIBILITY. מדובר ברכב אשר שימש כמונית ואשר נוסע מספר קילומטרים גבוה בהרבה מהממוצע, כאשר מרבית הנסיעות הינן נסיעות קצרות, ולפיכך אין כל חריגות בתקלות אשר התגלו בו. בעת ההחלפה הרביעית של הגיר (היא ההחלפה אשר בגינה הוגשה תביעה זו) לא בוצע ברכב טיפול תחזוקה במשך כ- 23,000 ק"מ, דבר המהווה חריגה של 9,000 ק"מ מהמותר על פי הוראות היצרן ולפיכך, גם אילו היתה אחריות, היא פגה. אי התאמה; איש מהצדדים לא הגיש חוו"ד מומחה, וב"כ התובע מבקש כי ביהמ"ש יסיק אי התאמה מעצם תכיפות התקלות. אומר מייד כי לא אוכל לעשות כך ככל שהדבר נוגע לטיפולים השונים אשר נעשו ברכב. מדובר במונית אשר נוסעת בחודש מספר קילומטרים גבוה, יחסית, בנסיעות קצרות, וללא חוו"ד מומחה לא אוכל לדעת אם הטיפולים השונים אשר נדרש לבצע בה חורגים מהרגיל בנסיבות אלה. אמנם, מר ח'רמאן ראג'י (להלן: "ראג'י"), שהינו המנהל והבעלים של המוסך המורשה, מטעם היבואן, בו טופל רכבו של התובע מעת רכישתו, העיד כי הרכב עבר טיפולים מעבר למקובל במוניות אחרות (עמ' 10 לפרוטוקול), אולם לא הובאו בפני כל נתונים (גם לא מפי עד זה) כמה טיפולים מעבר לסביר עבר הרכב ומהי עלותם, מה גם שראג'י העיד כי לעיתים הוחלפו חלקים בחלקים לא מקוריים. בנסיבות אלה לא ניתן לכמת את ההחזר המגיע לתובע, אם מגיע, בגין טיפולים עודפים, ואף אינני יכולה לקבוע כי מגיע החזר כלשהו. שונה הדבר לגבי הגיר; כאמור, הרכב נרכש בחודש ינואר 1999 וסמוך לכך החלו להתגלות תקלות בגיר עד שהגיר הוחלף, בפעם הראשונה, בחודש נובמבר - כ- 11 חודשים מאז הרכישה. החלפות נוספות בהן הכיר היצרן, בוצעו בחודש 2/00 ובחודש 4/00 - דהיינו - בהפרשי זמן של שלושה חודשים וחודשיים (!), וכבר בחודש אוגוסט - 4 חודשים בלבד לאחר ההחלפה האחרונה, ולאחר שהתובע התייאש מסירובה של הנתבעת להחליף הגיר פעם רביעית, עקב תקלות שעדיין התגלו בו, החליף התובע את הגיר על חשבונו. תקלות כה תכופות בגיר מהוות, על פני הדברים, אי התאמה, וזאת - גם אם אקבל את חישובו של ב"כ הנתבעת לפיו הרכב נוסע כ- 30% יותר מאשר מונית ממוצעת. הנתבעת טוענת, כאמור, כי מצב זה נובע מנסיעותיו הקצרות והמרובות של הרכב וכן מכך שהרכב נסע 9,000 קילומטרים מעבר למועד בו היה עליו לעשות טיפול שוטף. לגבי הטענה הראשונה יש לאמר כי גם כאשר רכב נוסע נסיעות קצרות מרובות בפרק זמן קצר (שכן מדובר, כאמור, במונית) אין, על פני הדרבים כל הצדקה לתקלות כה רבות בגיר, בפרקי זמן כה קצרים. לגבי הטענה השנייה - העובדה אינה מוכחשת ע"י התובע אולם, לטענתו, אין קשר סיבתי בין הטיפול לבין התקלה בגיר. לענין זה העיד התובע כי במהלך הטיפולים השוטפים אין מטפלים בגיר, וכי על פי הוראות היצרן הטיפול בגיר נעשה כל 40,000 קילומטרים כך שממילא לא הגיע זמן הטיפול בו. ראג'י, שהינו בעל המוסך, ואין חולק שהוא מבין בכגון דא (ואף ב"כ הנתבעת נסמך על עדותו, פעמים רבות בסיכומיו), העיד כי אין קשר בין טיפולים שוטפים ברכב לבין הגיר (עמ' 11 לפרוטוקול). לא רק שעדותו לא נסתרה, אלא מר שמואל דלל (להלן: "דלל"), מטעם הנתבעת אישר שהמוסך בניהולו של ראג'י הינו מוסך אמין אשר עדיין משמש כמורשה של "פורד" (עמ' 14 לפרוטוקול). אין, איפוא, כל סיבה שלא לסמוך על דבריו של ראג'י. לאור האמור לעיל אני קובעת כי ההחלפה הרביעית של הגיר היתה צריכה להתבצע במסגרת אחריות היצרן, וכי התובע זכאי לפיצוי בגינה. אחריות הנתבעת; אין חולק שהנתבעת החליפה את ח.י.ל גם כלפי לקוחות אשר רכשו רכב עובר להחלפה. כן אין חולק שהנתבעת לא הודיעה ללקוחות כי האחריות שהיא נותנת לכלי הרכב הינה אחריות מוגבלת, הפחותה מהאחריות אשר ניתנה ע"י ח.י.ל. לא רק זאת אלא שבמקרה ספציפי זה החליפה הנתבעת את הגיר ברכב גם לאחר עבור תקופת האחריות הבסיסית (עדות דלל בעמ' 13 לפרוטוקול). על פי כל האמור לעיל יצרה הנתבעת מצג בפני התובע, לפיו היא נכנסה בנעלי ח.י.ל ומלוא האחריות אשר ניתנה ע"י ח.י.ל לרכב ניתנת על ידה, והיא מחוייבת על פי מצג זה. יתירה מזו - בנספח ג' לתצהירו של התובע (אליו מפנה ב"כ הנתבעת בטענה כי אחריות הנתבעת מוגבלת) לא טענה הנתבעת כי היא אינה אחראית בשל הגבלת אחריותה. סירובה להחליף את הגיר פעם נוספת נשען, על פי האמור במכתב זה, על טענות לגופו של ענין - אי ביצוע טיפול והתחשבות "בעברו" של הרכב. הנזק; יש לזכות את התובע בסכום חשבונית מס' 370, על פיה הוחלף הגיר ע"י התובע בפעם הרביעית, לגיר רגיל, דהיינו - בסך של 6,009 ₪, נכון ליום 31.8.00. אשר לירידת ערך הרכב עקב ההחלפה לגיר רגיל - התובע מבקש להסתמך על מחירון לוי יצחק לפיו ההבדל בין רכב בעל גיר אוטומטי לרכב בעל גיר רגיל הוא 7,100 ₪, ללא הבאת עדות מומחה מטעמו. סבורה אני כי, במקרה חריג זה, ניתן להסתמך על ההבדל במחירון, שכן ההבדל בערך רכב עם גיר רגיל לעומת גיר אוטומטי קיים תמיד ללא קשר לשאר מרכיבי ערך הרכב. לפיכך אני פוסקת לתובע בגין כך סך של 7,100 ₪, נכון ליום 31.8.00. אשר להפסד השתכרות - על פי החשבונית הנ"ל שהה הרכב במוסך במשך 28 ימים. אין מקום להסתמך על הכנסות התובע, שכן אין הן משקפות את ההפסד אשר נגרם לתובע במשך ימים אלה. על פי הדוחות אשר הומצאו ע"י התובע ביום 14.3.04 אני פוסקת לתובע בגין הפסדיו לתקופה זו סך כולל של 2,400 ₪, נכון ליום 31.8.00. בניסובת הענין מן הראוי לפסוק לתובע גם פיצוי בגין עגמת נפש, טרחה וטרדה ואני מעמידה פיצוי זה על סך של 5,000 ₪ נכון ליום 31.8.00. סיכום; התוצאה היא שאני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 20,509 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.8.00 ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף לכך תשלם הנתבעת לתובעת את אגרות המשפט בשערוך כדין וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, נכון להיום. הילוכים