אי חזרה לעובדה לאחר השעיה 1. לפנינו תביעת התובע לפיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת ויתרת פדיון חופשה. 2. לטענת הנתבעת, התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים והודעת מוקדמת שכן למרות שהתובע נתבקש לחזור לעבודתו לאחר השעיה הן ביום 29.8.03 והן ביום 15.9.03, לא התייצב התובע לעבודה בנתבעת ובפועל התפטר מעבודתו בנתבעת. הנתבעת מודה בחבותה בתשלום הפרש דמי חופשה בסך של 312 ₪, ותובעת דמי הודעה מוקדמת מהתובע. 3. העובדות הרלוונטיות בעיקרו של דבר, אשר אינן שנויות במחלוקת, כפי שהן עולות מכתבי הטענות כמו גם מהעדויות שהעידו הצדדים והמסמכים שצורפו לבית הדין, הם כדלקמן: א. התובע עבד בנתבעת כנהג משאית להפצת סחורה מיום 1.7.02 ועד ליום 21.8.03. ב. התובע עבד על בסיס שכר חודשי של 4,068 ₪ לחודש. ג. התובע התבקש על ידי הנתבעת ביום 21.8.03 לצאת לסיבוב חלוקה, ובבוקר זה הודיע התובע למר שמוליק לוי סמנכ"ל הנתבעת כי אינו מרגיש בטוב. התובע עזב לביתו ובענין זה חלוקים הצדדים באשר ליתר עובדות אירועי יום זה ונדון בכך בהמשך פסק דיננו. ד. התובע הציג תעודות מחלה לנתבעת ולבית הדין על מחלתו כדלקמן: תעודת מחלה מיום 22.8.03 המתעדת ימי מחלה של יומיים בלבד מיום 21.8.03 ועד 22.8.03 כולל, בגין בעיות בדרכי הנשימה (מד"ר אלכס ליבוף).נ תעודת מחלה מיום 24.8.03 עבור הימים מ-24.8.03 עד 26.8.03 בגין בעיות בדרכי הנשימה (מד"ר מונצ'יק מירה).ב תעודת מחלה מיום 27.8.03 ועד 31.8.03 בה נקבע כי התובע סובל מברונכיט (מד"ר גנים עדנאן).ו תעודת מחלה מיום 1.9.03 עד ליום 3.9.03 בה נקבע כי התובע סובל מבעיות בגב התחתון (מד"ר רימה סנדוקה).נ תעודת מחלה מיום 4.9.03 עד ליום 6.9.03 בה נקבע כי התובע סובל מ-OTITIS MEDIA ACUTE (מד"ר גנים עדנאן).ב תעודת מחלה מיום 14.9.03 בגין הימים 7.9.03 ועד 20.9.03 בה נקבע כי התובע סובל מכאבים בגב תחתון (מד"ר מונצ'יק מירה).ו ה. התובע הציג את תעודות המחלה לנתבעת לשם תשלום שכרו. ו. הנתבעת שלחה לתובע מכתב מיום 29.8.03 בו נרשם כי התובע הושעה מעבודתו ביום 21.8.03 למשך שבוע ימים עקב התנהגות שאינה הולמת. בתום ההשעיה נדרש העובד לחזור לעבודה אך עד ליום כתיבת המכתב לא התייצב לעבודה. באם התובע לא יתייצב לעבודה עד ליום 7.9.03 תראה הנתבעת את התובע כאילו נטש את העבודה ללא הודעה מוקדמת. ז. התובע פנה עם מכתב זה להסתדרות מרחב ירושלים למר ע. מוסא אשר הוציא מכתב לנתבעת כדלקמן: "... 1. הנ"ל עבד בחברה מתאריך 1.7.02 עד 21.8.03 עת פוטר מעבודתו. 2. בתאריך 29.8.03 יצא מכתב התראה שנמסר לעובד לאחר מס' ימים. 3. העובד אינו מסכים לתוכן התראה, ומכחיש בתוקף את סעיפיו. 4. לאור הנ"ל הנכם מתבקשים להסדיר את ענין תשלום פיצויי הפיטורין, הודעה מוקדמת, 21 ימי חופשה." ז. תשובה למכתב זה השיב ב"כ הנתבעת לע. מוסא ביום 15.9.03 ובו טען כי התובע לא פוטר מעבודתו אלא הושעה, כן כי התובע לא הגיב למכתב הנתבעת מיום 29.8.03 ובסיומו של מכתב זה הודיע ב"כ הנתבעת כי "יצויין כי מרשתי עדיין מוכנה, לפנים משורת הדין, להציע למר ג'אבר לשוב לעבודתו". ח. התובע הגיש תביעה לבית הדין לעבודה ביום 29.12.03 בגין הרכיבים המפורטים לעיל. 4. נסיבות סיום העסקתו של התובע חלוקות בין הצדדים ולהלן תמצית טענות הצדדים: א. התובע טוען כי עקב מחלתו נאלץ לעזוב לביתו ביום 21.8.03 וקיבל הודעה במהלך מחלתו כי הוא הושעה מעבודתו (המכתב מיום 29.8.03). התובע טען כי חלה החל מיום 21.8.03 ברציפות עד ליום 20.9.03, הציג את תעודות המחלה לנתבעת ואילו הנתבעת סרבה לקבלו לעבודה בחזרה ומר שמוליק לוי פיטר את התובע. על כן, דורש התובע כי ישלמו לו דמי פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת וימי חופשה. ב. הנתבעת טוענת באמצעות מר שמוליק לוי כי התובע לא פוטר מעבודתו כלל אלא סרב ביום 21.8.03 לצאת לחלוקה כפי שהורה לו מר לוי ובעקבות כך טען התובע בפני מר לוי כי אינו חש בטוב וביקש להפסיק עבודתו ואכן בלית ברירה איפשר לו מר לוי לצאת. כתוצאה מיציאתו זו של התובע נגרם נזק לנתבעת ועל כן החליטה הנתבעת להשעות את התובע לתקופה של שבוע ימים. הנתבעת הוציאה מכתב לתובע בו דרשה ממנו לשוב לעבודה והתובע בתגובה למכתב זה הגיב במכתב מההסתדרות, במקום להתייצב במקום העבודה. הובהר לתובע במכתב תשובה מיידי כי מבחינת הנתבעת התובע לא פוטר ורשאי לשוב לעבודה. התובע לא התייצב לעבודה, אלא התייצב בהנה"ח של הנתבעת בסיום ימי מחלתו, הציג את תעודות המחלה וסרב לחזור לעבודה למרות ששוב הוצע לו הדבר ע"י מר לוי. על כן, ראתה בו הנתבעת כי התפטר מהעבודה. 5. פיטורים או התפטרות עומדות בפנינו, לכאורה, שתי גרסאות נוגדות אולם בבחינה עמוקה יותר רואים אנו כי הגרסאות נושקות בנקודות ממשק רבות והביאו אותנו לידי מסקנה כי התובע התפטר מעבודתו בנתבעת, כפי שנפרט להלן. הלכה פסוקה היא כי מעשיו של צד המביא את יחסי עובד ומעביד לידי גמר, הם הקובעים אם במעשה פיטורים מדובר או שמא במעשה התפטרות. "אין עובד יכול להעמיד עצמו במצב של מפוטר ע"י כך שיודיע למעבידו כי אם לא ינהג כלפיו בדרך מסויימת יראה את המעביד כי שפיטרו מהעבודה ע"י כך שיודיע לעובד כי אם לא ינהג בדרך מסויימת יראוהו כמתפטר מהעבודה. מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר כיצד יראוהו הצד השני או כיצד יחשב בעיניו של הצד השני, הוא חסר משמעות ונפקות". (דב"ע לב/58-3 רשות השידור - מאיר אשל פד"ע ד' 298, דב"ע נד/62-3, מ"י - שושנה זינגר, פד"ע כז 391). עוד קבעה הפסיקה כי העדרות מהעבודה ככל שתהיה לעיתים ביטוי להתפטרות, לעיתים יהיה בה הפרת משמעת, הכל תלוי בנסיבות המקרה (דב"ע ל"ה 45-3 נטשה מוחמד ואח' נ' יזרום בע"מ פד"ע ז' 64). 6. העידו בפנינו התובע ומר שמוליק לוי מטעם הנתבעת, ולאחר ששקלנו את עדויות הצדדים בפנינו מקבלים אנו את גרסתו של מר לוי אשר היתה בעיננו אמינה ותאמה את כל המסמכים שצורפו הן ע"י הנתבעת והן ע"י התובע. וכן את מירוץ הזמן והסדר הכרונולוגי של העובדות שתוארו ע"י הצדדים. כפי שהעידו הצדדים, אכן התובע עזב את העבודה בנתבעת עוד בבוקר יום 21.8.03, אך לא טרח להתייצב אצל רופא המשפחה בבוקר זה אלא רק למחרת. אישור המחלה שצרף התובע היה של יומיים בלבד רטרואקטיבי ליום 22.8.03 ו-21.8.03 ולא נאמר בו דבר לגבי המשך ימי מחלה. התובע בחקירתו לכשנשאל, במה היה חולה השיב כי חלה בכאבי בטן וגב, אך מאישור המחלה עולה כי התובע חלה בדלקת סימפונות עליונה משך תקופה של 10 ימים ורק מאישורי המחלה המאוחרים יותר מחודש ספט' נרשם כי התובע חש בגבו. יתרה מכך, התובע נשאל אם זוכר הוא כי היה מצונן והשיב על כך כי אינו זוכר במה חלה אלא רק זוכר כי שהה בבית. גם כשנשאל התובע מדוע לא שב לעבודה, לא נתן התובע כל הסבר הגיוני למהות מחלתו וכן מדוע לא שב לעבודה במועדים שהציעה לו הנתבעת לשוב לעבודה. לא זו אף זו, העיד בפנינו מר לוי כי גם בסוף חודש ספט', עת התייצב התובע לתת את ימי מחלתו, הציע לו באופן אישי לשוב לעבודה והתובע סרב שכן מצא הוא מקום עבודה אחר. 7. מכתבי הנתבעת לתובע ולבא-כחו אשר הוצגו בפנינו הינם מכתבים אותנטיים המשקפים את מצב העובדות כפי שהן ביום כתיבתם ומצביעים אף הם כי הנתבעת לא ביקשה לפטר את התובע, לא נקטה בכל צעד לפיטוריו אלא אף ביקשה ממנו לשוב לעבודה. לפיכך, נראה לנו לאחר ששקלנו את העדויות והמסמכים שהוצגו בפנינו כי עדיפה עלינו גרסתה של הנתבעת, לפיה התובע הוא זה אשר התפטר מהנתבעת בנסיבות אשר אינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים. אשר על כן, נדחית תביעת התובע לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. 8. ימי חופשה לאור הודאת הנתבעת על חבותה לתשלום 2 ימי חופשה לתובע, תשלם הנתבעת לתובע סך של 312 ₪, כאשר סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל. 9. הודעה מוקדמת של התובע לנתבעת הנתבעת בכתב הגנה ביקשה לחייב את התובע בדמי הודעה מוקדמת בגין התפטרותו שכן מיד עם הצגת כל תעודות המחלה, התובע נדרש לחזור לעבודה אך סרב לעשות כן בטענה כי מצא מקום עבודה אחר. התובע נחקר ע"י בית הדין וכשנשאל מתי החל לעבוד לא זכר תאריכים, ציין כי אכן מצא עבודה אחרת בה הוא עובד כשלושה ארבעה חודשים אך לאחר מכן ציין כי עבר במקום עבודתו החדש את כל תקופת החורף. בהתאם לחוק הודעה מוקדמת, חובה על כל צד המסיים את עבודתו, ליתן הודעה מוקדמת לצד שכנגד. על התובע היה ליתן לנתבעת הודעה מוקדמת של חודש ימים בשל התפטרותו ולא עשה כן. ברם אולם, הנתבעת, לאחר שהתובע התפטר לא פנתה בשלישית אל התובע בכתב ודרשה ממנו לחזור לעבודה לתקופת ההודעה המוקדמת ואף לא התריעה בפניו בכתב כי עליו לחזור לעבוד את תקופת ההודעה המוקדמת, על כן לאור האמור נאלץ בית הדין לדחות את תביעת הנתבעת להודעה מוקדמת. 10. הוצאות בנסיבות תוצאות פסק דין זה, ומאחר והנתבעת עוד בכתב ההגנה, נתנה הסכמתה, לשלם לתובע דמי חופשה כנקוב בכתב התביעה, ומאחר והתובע ניהל את תביעתו למרות שידע כי התפטר הוא ולא פוטר ואף מצא מקום עבודה אחר תוך כדי מחלתו, ישא התובע בהוצאות ניהול תביעה זו בסך של 300 ₪, אשר ישולמו ע"י התובע לנתבעת בתוך 30 יום מקבלת פסק דין זה. 11. סוף דבר: א. נדחית תביעת התובע לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. ב. נדחית תביעת הנתבעת להודעה מוקדמת. ג. מתקבלת תביעת התובע לימי חופשה בסך 312 ₪. ד. על התובע לשלם לנתבעת הוצאות הליך זה בסך של 300 ₪. כל הסכומים הנקובים לעיל, ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלומם בפועל. השעיה