העברת בעלות רכב הבטחת הכנסה

1. רקע עובדתי בפני תביעה לקבלת גמלת הבטחת הכנסה. 2. התביעה הוגשה לאחר שהמשיב דחה את תביעת התובעת בטענה כי הינה בעלת רכב וכי מכרה את הרכב בטרם הגישה התביעה להבטחת הכנסה בצורה פיקטיבית מאחר ולקונה אין רשיון והיא אינה משתמשת ברכב. כל מטרתה של העברת הבעלות זו היא כדי לזכות בגמלה הנ"ל. 3. התובעת טוענת בכתב התביעה כי הרכב היה רשום על שמה באופן טכני בלבד, למרות שאין לה רשיון נהיגה והיא אינה יודעת להשתמש ברכב. 4. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית ובו טענה כי הרכב היה רשום על שמה באופן טכני כאשר בפועל היה שייך ליתומה בשם אודאד סאלם אבן עאיש ולאחיה. הרכב נרכש מתרומות ועזרה שקיבלו מאנשים והוא לא נרשם ע"ש היתומה כיוון שלא היתה לה תעודת זהות. בחקירה הנגדית הסבירה כי מדובר ביתומים קטינים והרכב מיועד להסעתם. עוד ציינה כי כאשר הועברה הבעלות ברכב לאודאד לא קיבלה התובעת כל תמורה. 5. מטעם התובעת הובא גם תצהיר מטעם אבו עאיש אודאד (להלן: "אודאד). בתצהיר זה הוסבר כי הרכב נרכש על ידה ועל ידי אחיה והוא נרשם ע"ש התובעת במטרה שישמש אותם לנסיעות ולהובלת כדי מים לאוהל שלהם. בחקירתה הנגדית מסרה אודאד כי היא נוהגת לבקש מדוד שלהם או ממישהו בעל רשיון נהיגה לנהוג ברכב. 6. גם אחיה של אודאד מסר תצהיר מטעם התובעת ובו חזר על העובדות שהופיעו בתצהירה של אחותו. בחקירתו הנגדית הסביר כי הביטוח והדלק של הרכב משולמים על ידם מתרומות. 7. מטעם הנתבע הוגש טופס תביעה להבטחת הכנסה מיום 25.10.99 (נ/1), טופס העברת בעלות ברכב מיום 19.10.99 בין התובעת לאודאד (נ/2) טופס לרשיון לרכב ע"ש אודאד מיום 19.1.00 (נ/3) תעודת ביטוח מיום 19.1.00 ע"ש אודאד (נ/4) והצהרה מטעם התובעת מיום 24.1.00 לפיה, לאודאד אין רשיון נהיגה והיא לא נוהגת ברכב (נ/5). 8. ב"כ התובעת סיכם וטען כי לתובעת מעולם לא היה כסף לרכוש רכב כזה. הרכב נרשם על שמה באופן טכני במטרה ליתומים - אודאד ואחיה. אלו גרים בשכנות לתובעת ומקובל ונהוג לעזור לסייע לשכנים. סוג הרכב המדובר - משא אחיד (טנדר) מחזק את העובדה כי הוא מיועד למטרות של הובלת מים וכיו"ב. 9. ב"כ הנתבע סיכמה וטענה כי עניין של בעלות לפנינו ולא שימוש. על פי תקנה 11 לתקנות הבטחת הכנסה (כללי הזכאות והוראות ביצוע) התשמ"ג - 1982 , נכס שהועבר ללא תמורה תוך 5 שנים שלפני מועד התביעה לגמלה, יראו את הנכס כשייך למעביר. לא הוכחה כאן כל תמורה, גם לא תמורה סמלית. לא הוגש זכרון דברים ולכן יש מקום לדחות התביעה. 10. הכרעה: ההלכה בדבר "השימוש ברכב" כשולל גמלת הבטחת הכנסה, קובעת כי שימוש באופן קבוע ברכב הינו "טובת הנאה" השוללת זכאות לגמלת הבטחת הכנסה וכך נאמר: "המבחן העיקרי בסוגית השימוש ברכב הינו, הפקת טובת הנאה מהשימוש ברכב. "טובת הנאה" היינו ... תועלת או הנאה מהשימוש ברכב. החזקה היא, כי מי שמשתמש באופן קבוע מפיק משימוש זה טובת הנאה, שכן נוח ויעיל לנסוע ברכב פרטי במקום לנסוע בתחבורה ציבורית". ראה: דב"ע מח 135-04 בוטבול נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם). 11. בפסק הדין בוטבול הנ"ל ציין בית הדין הארצי, כי שימוש ברכב המצביע על "טובת הנאה" מתבטא באחת מאלו: - א. הפקת הכנסה של ממש - כאשר המבוטח מפיק הכנסה, או כי סביר להניח שהוא מפיק הכנסה מהשימוש ברכב. ב. שימוש קבוע ברכב, אם הרכב נמצא בקירבת המבוטח ובעל הרכב לא נמצא במקום באופן קבוע. ג. השתתפות בהוצאות אחזקת רכב, כמו: רכישת דלק, ביטוח, "טסט" ותיקונים. ד. השימוש ברכב עוזר למבוטח בעבודתו כדי להגיע לעבודה. 12. אמנם, עול ההוכחה, כי המחזיק ברכב שאינו בבעלותו, משתמש בקביעות, מוטל על המוסד לביטוח לאומי. אולם , כפי שנפסק בפרשת דאדון: "המוסד אינו יכול להעמיד חוקר על יד כל מבוטח המקבל גמלת הבטחת הכנסה, על מנת לבדוק את הכנסתו ואם יש לו טובת הנאה מהשימוש ברכב, יש להעמיד את עלות ביצוע החוק על רמה סבירה..." ראה: דב"ע נב/170-04 המוסד לביטוח לאומי נ' דאדון (לא פורסם). 13. הבסיס לקביעה הנ"ל ולחזקה, כפי שפורט בפסקי הדין הוא: כי המדינה אינה צריכה לתמוך במי שיכול להוציא מיגיע כפיו או ממקום אחר, סכומים הדרושים להחזקת רכב. סיבה נוספת היא שמי שיש רכב ברשותו, יכול לעיתים להתפרנס משימוש באותו רכב. ראה: דב"ע מו/42-0 צאלאקשוילי נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע י"ז 326, 323. דב"ע נא/28-04 מטלון נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ"ב 498. 14. לפיכך, עלינו לבדוק מי המשתמש ברכב, ואם הוכח כי המבוטח משתמש ברכב באופן קבוע, כי אז חלה לגביו חזקת "הפקת טובת הנאה משימוש ברכב" השוללת ממנו קבלת גמלת הבטחת הכנסה. ובכל מקרה אם לא הוכח ההיפך. כמו כן, נקבע, כי מי שמחזיק ברכב, שאינו בבעלותו, אינו מאבד אוטומטית את זכותו לגימלה, שכן על המוסד להוכיח שהוא משתמש ברכב. לעומת זאת, רשאי המבוטח להוכיח, כי השימוש ברכב הינו אקראי, בודד או חד פעמי. ראה: נ"ב/176-04 המוסד לביטוח לאומי נ' סעדה סנא פד"ע כ"ה 293. 15. בהתאם לפסיקה עול ההוכחה חל על התובע להוכיח זכאותו לגמלה ועל הנתבע עול ההוכחה, כי התובע אינו זכאי לקבלת הגמלה, ולו בשל שימוש ו/או בעלות ברכב. בדב"ע ל/10-0 יוסף דוידיאן נ. המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כרך ב' עמ' 8, דן בית הדין הארצי בשאלת חובת ההוכחה בפני בתי הדין לעבודה בהליכים ליישום חוק מחוקי הבטחון הסוציאליים, ונפסק, כי הכלל "המוציא מחברו עליו הראיה" מכוון ליחסים בין אדם לרעהו כשזיכוי אחד מחייב את השני, שמעמדם ומצבם שווה. ואינו חל באותה מידת חומרה ביחסים בין פרט נזקק ובין גורם ציבורי, הפועל בתחום הבטחון הסוציאלי. אין מדובר ב"חלוקת נטל ההוכחה", באשר "בקושי ניתן הוא לחלוקה, אלא שב"סיכון ההוכחה". 16. יש ליתן לכל סוגייה של חובת ההוכחה משמעות מיוחדת כאשר דנים בחוקים לבטחון סוציאלי בהבדל מהוכחה במסגרת ראיות בהליך אזרחי רגיל. כמו כן פורט הכלל כי אין מדובר בשינוי סדרי ראיות, אשר המחוקק קבע במפורש שאין בית הדין קשור בהם, אלא הכללים הנ"ל באים לרמוז על האפשרות לפסוק במקרה של ספק לאו דוקא תוך מיצוי מלא של הכלל של חובת ההוכחה, אלא תוך הזדקקות למידת הסבירות, לכלל חומר הראיות, שכנגד עיני הפוסק גם השיקול של עוול מול עוול. ראה: דב"ע נא/ 108-0 עבדאללה עודה נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ"ג 479, בעמ' 485. 17. במקרה שלפנינו אין מחלוקת ולכך מסכימה הנתבעת, כי התובעת אינה משתמשת ברכב. אולם כנגד התובעת עומדת יש החזקה המופיעה בתקנה 11 לתקנות הבטחת הכנסה התשמ"ב - 1982 וזו קובעת כדלקמן: "הועבר נכס, שהיה בבעלותו או בחכירתו של התובע גמלה או של בן זוגו, לאדם אחר ללא תמורה או בתמורה סימלית, יראו את הנכס כשייך למעביר הנכס - (1) אם הנכס הועבר תוך 5 שנים שלפני מועד הגשת התביעה לגמלה;" 21. אין מחלוקת כי התובעת העבירה את הבעלות ברכב ללא תמורה לודאד בתקופה של כשבוע לפני שהגישה תביעה לגמלה. כלומר החזקה המופיעה בתקנה 11 (1) חלה ללא ספק וזו גורמת לתובעת להחשב כבעלת רכב למרות שהוא אינו בבעלותה. 22. זוהי המשמעות של העברה פיקטיבית, כאשר כל מטרתה היא לזכות בגמלה, וההעברה נעשית ללא תמורה, וללא מסמכים. 23. בית הדין מאמין שהתובעת ביקשה לעשות טובה ליתומים, אולם צריכה היתה לקחת בחשבון כי יהיה לכך מחיר כאשר דווחה כי היא הבעלים של רכב ובפועל הדבר לא שיקף את המציאות. 24. אשר על כן דין התביעה להידחות. 25. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום כ"ט בכסלו, תשס"א (26 בדצמבר 2000) בהעדר הצדדים. נ.צ. - שאול ששון נ.צ. - אסתר בכר אילן סופר - שופטהעברת בעלותהבטחת הכנסהבעלותבעלות רכברכב