שבר מפשעתי בגלל מאמץ

תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה בעבודה, בגין בקע מפשעתי מיום ,2.11.99 נדחתה על ידי פקיד תביעות נפגעי עבודה מאחר, ולטענת הנתבע, הופעת הבקע לא באה כתוצאה ממאמץ לא רגיל, והרמת בלוקים איננה בגדר מאמץ לא סביר בעבודתו של התובע, ועל כן לא ניתן להכיר בבקע המפשעתי כפגיעה בעבודה. בכתב התביעה טען התובע כי ביום 13.10.99 עבר תאונת דרכים שאינה תאונת עבודה, וכי במהלך טיפוליו, במסגרת קופת חולים כללית, ומאוחר יותר בבית חולים, אובחנה אצלו פגיעה של בקע מפשעתי דו צדדי גדול יותר מימין. עוד טען התובע כי, בעקבות ממצאים אלה, עבר ביום 12.1.00 ניתוח בקע מפשעתי בבית חולים השרון, והרופא התעסקותי אליו הופנה המליץ על חופשת מחלה מיום 8.2.00 ועד לתאריך 12.4.00 - מועד בו קבע כי התובע מסוגל לחזור לעבודה עם הגבלה של הרמת משאות כבדים מעבר לכ- 8 ק"ג וזאת עד ליום 15.10.00. התובע הוסיף וטען כי חשב שהמדובר בפגיעה בעקבות תאונת הדרכים, ולכן פנה במכתב דרישה לחברת הבטוח, אולם דרישתו נדחתה בטענה שאין פגיעתו קשורה לתאונה שעבר, וכי מומלץ שיפנה בתביעה למוסד לבטוח לאומי. עוד טען התובע כי החל לעבוד בסבלות בלוקים בחודש יוני 99 ועבד ארבעה חודשים בלבד, כך שבהחלט עבודה זו הכבידה עליו, לאור המאמץ הבלתי רגיל שטמון בסוג זה של עבודה אליו לא הורגל, וכי מעולם לו סבל מבקע מפשעתי ו/או מכל הגבלה ו/או כאבים באיזור הבטן והמפשעה, ועל כן, לטענתו, הופעת הבקע באה תוך כדי העבודה, כתוצאה ממאמץ לא רגיל, שכן עבד כסבל בלוקים - עבודה שכרוכה במאמץ פיזי לא רגיל, אליו לא הורגל בטרם החל את עבודתו במסגרת מעבידתו, בלוקי לאנג מורגאן בע"מ, לחילופין, הוסיף וטען התובע כי ייתכן והבקע המפשעתי נגרם לו בצורה הדרגתית, כתוצאה מעבודתו, שכן סבל בזמן העבודה מכאבים באזור בטן תחתון אך הכאבים לא היו חדים ולא הצדיקו הפסקת עבודתו. לכתב התביעה צורפו המסמכים כדלקמן:- דו"ח חדר מיון מיום 13.10.99 אסופת מסמכים רפואיים מקופ"ח כללית בעניין אבחנת בקע מפשעתי. אסופת מסמכים רפואיים המתייחסת לניתוח הבקע המפשעתי אישורים רפואיים מהרופא התעסקותי תעודות מחלה עותק ממכתב הדרישה לחברת הביטוח סהר. מכתבו של פקיד התביעות של הנתבע הדוחה את תביעתו של התובע. בכתב ההגנה טען הנתבע כי התביעה שהוגשה מתייחסת לתאריך 2.11.99 בלבד, כי בדין דחה את תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה בגין בקע מפשעתי מיום 2.11.99 וזאת בהסתמך על האמור בסעיף 84 לחוק הבטוח הלאומי, כי הופעת הבקע לא באה כתוצאה ממאמץ לא רגיל אלא מדובר בעבודתו השגרתית של התובע, וכי אין אפשרות לבדוק הופעת בקע מפשעתי לפי הלכת המיקרוטראומה, אלא רק בהתאם להוראות סעיף 84 לחוק. לכתב ההגנה צורפו המסמכים כדלקמן:- "רישום הודעה" מיום 5.4.01. הודעה על פגיעה בעבודה מיום 12.2.01. השאלות שעומדות להכרעתנו הן: האם התקיימו דרישות סעיף 84(1) לחוק הבטוח הלאומי? 4.2 האם אפשר לבדוק בקע מפשעתי לפי תורת המיקרוטראומה ולא רק בהתאם לסעיף 84 לחוק, לאור תקופת העבודה הקצרה של 6 חודשים בה עבד התובע בעבודה הדורשת מאמץ פיזי? בתצהירו חזר התובע על האמור בכתב התביעה. בדיון ההוכחות שהתקיים בפנינו נחקר התובע ואישר כי אינו יכול להצביע על מועד ויום ספציפי בו ארעה הפגיעה. כן אישר התובע כי החל להרגיש את הכאבים תוך כדי עבודה רגילה שביצע יום יום, וכי למחרת היום בו הרגיש את הכאבים חזר לעבודה, ויום אחר כך המשיך לעבוד בעבודה קלה יותר, והוסיף: "… ואחרי כמה ימים עבדתי בעבודת סבלות. ז"א שבהתחלה חזרתי לעבוד עבודה קלה, ולאחר מכן אחרי יומיים, חזרתי לעבוד עבודה רגילה, כפי שעבדתי קודם". (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 18-20). עוד אישר התובע כי רק ב- 7/1 כשעבר את הניתוח הפסיק לעבוד. הצדדים סכמו טענותיהם בעל פה. המסגרת המשפטית 7.1 סעיף 84 לחוק הבטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה -1995 (להלן החוק) מצמצם את המושג "תאונת עבודה", עת מדובר בבקע מפשעתי, וקובע מספר תנאים מיוחדים נוספים לעניין הכרה בבקע מפשעתי כ"תאונת עבודה": "אין רואים בקע מפשעתי תוצאה מפגיעה בעבודה אלא אם כן - הופעת הבקע באה תוך כדי העבודה כתוצאה ממאמץ לא רגיל או עקב פגיעה במישרין באזור קיר הבטן; עקב הופעת הבקע הפסיק המבוטח את עבודתו וקיבל טיפול רפואי תוך 72 שעות מהופעת הבקע; הודעה על התקף כאבים עקב הבקע נמסרה למוסד או למעביד תוך 72 שעות מהופעתם…אולם המוסד רשאי, לפי שיקול דעתו, לראות בבקע תוצאה מפגיעה בעבודה אף אם לא נמסרה הודעה כאמור". הוראה זו המתייחסת לבקע מפשעתי יתכן והיא מושתתת על ההנחה הרפואית כי שבר מפשעתי היא תופעה קונסטיטוציונית מובהקת ורק מאמץ שמבוטח לא היה מורגל בו עלול לגרום או לתרום להתהוותו או להחמרתו. (דב"ע נב/ 0-148 עבד אל מג'יד מוגרבי נ' המוסד לביטוח לאומי, כרך א(1), 118, דברי כבוד השופטת פורת בעמ' 5 לפסק הדין). על פי ההלכה פסוקה, התנאים שנקבעו בסעיף 84 הם תנאים מצטברים ודי באי קיומו של אחד מהתנאים המצטברים על מנת שבקע מפשעתי לא יוכר כתאונת עבודה. "הלכה פסוקה היא, שהארוע של בקע מפשעתי הוא ייחודי בכך, שלמרות שהוא נובע מתאונה שאירעה תוך כדי ועקב עבודתו של המבוטח, אין להכיר באירוע זה כתאונת עבודה, אלא בהתקיים התנאים המצטברים שבסעיף 84 לחוק. חיזוק לכך שהמחוקק צמצם את המושג 'תאונת עבודה' במקרה של בקע מפשעתי, מוצאים אנו אף בלשון החוק, הבאה על דרך השלילה: 'אין רואים בקע מפשעתי תוצאה מפגיעה בעבודה 'אלא אם…'. לאמור: מלכתחילה אין להכיר באירוע של בקע מפשעתי כתאונת עבודה, אלא אם הוכחו התנאים המצטברים כנדרש בחוק". (עב"ל אחמד חוסיין נ' המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, רך לג(19), 37, בעמ' 3 לפסק הדין, סעיף 8). התנאים המצטברים שנקבעו בסעיף 84 לחוק הם כדלקמן:- הבקע נגרם בזמן העבודה ועקב העבודה הבקע הופיע בזמן העבודה הבקע הופיע כתוצאה ממאמץ לא רגיל או עקב פגיעה במישרין באזור קיר הבטן הבקע גרם להפסקת עבודתו של המבוטח המבוטח קיבל טיפול רפואי תוך 72 שעות מהופעת הבקע. וכך נקבע בהלכה הפסוקה לעניין קיומם של התנאים המצטברים לצורך הכרה בבקע מפשעתי כ"תאונת עבודה": "חייבים להתקיים כל התנאים שנקבעו בסעיף 84 לחוק…ואפילו נגרם הבקע המפשעתי תוך כדי העבודה ועקב העבודה, אך לא 'הופיע' אותה שעה, אין הוא בא בגדר תאונת עבודה…כמו כן צריך שהופעת הבקע תגרום להפסקת העבודה של המבוטח…שני התנאים היסודיים שנקבעו בסעיף 84 (2) לחוק הם הפסקת העבודה וקבלת טיפול רפואי עקב הופעת הבקע. שני תנאים אלה קשורים קשר סיבתי ל'הופעת הבקע'. קשר סיבתי שני הוא הקשר שבין 'הופעת הבקע' לבין מאמץ לא רגיל או פגיעה במישרין באזור קיר הבטן. נוסף לכך נדרש קשר מבחינת הזמן, לפיו 'הופעת הבקע באה תוך כדי העבודה'. (עב"ל 397/97 אלדד חיות נ' המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, כרך לב(3), 139, בעמ' 6 לפסק הדין, סעיף 16-17, והאסמכתאות שם). 6.4 עוד נקבע בהלכה הפסוקה, כי משלא הוכח אירוע תאונתי שהביא לבקע מפשעתי לא הייתה "תאונת עבודה" ומיותר לבחון אם התקיימו התנאים המגבילים בסעיף 84 לחוק. (דב"ע לה/ 0-26 המוסד נ' מרסל טנג'יו, פד"ע ו 382). התשובה לשאלה, מהו מאמץ לא רגיל תינתן על פי התשובה לשאלה, האם המאמץ שעשה הנפגע ביום שבו מדובר, היה מאמץ אשר היה רגיל לעשות בעבודתו, או לא. (דב"ע לה/ 0-26 המוסד לביטוח לאומי - מרסל טנג'יו, פד"ע ו 382, 387,סעיף 7). עוד נקבע בהלכה הפסוקה לעניין מהו "מאמץ לא רגיל": "כי יש להתייחס באופן סובייקטיבי לנפגע עצמו, משום שהבקע 'מופיע בגופו של אדם מסוים על רקע מצבו של אותו אדם ועל רקע המאמצים שהוא רגיל להם ושסטיה מהם היא היא שיכולה להביא לתופעה הסוטה'…כמו כן, לצורך הקביעה אם מאמץ הוא רגיל או בלתי רגיל 'יש לתת משקל רב לתדירות'", לצורך הקביעה אם מאמץ הוא רגיל או בלתי רגיל. (עב"ל 368/97 פנטוביץ לייב דוד נ' המוסד לביטוח לאומי, עבודה ארצי, כרך לב (1), 348, עמ' 3 לפסק הדין והאסמכתאות שם). 6.5 לעניין הוכחת קיומו של התנאי להפסקת העבודה עקב הופעת הבקע - הרי שהוא תלוי בעובדות ובנסיבות, ואין בסעיף כל הוראה שהעבודה תיפסק "מיד" או תוך 72 שעות, כנדרש לגבי תנאים אחרים להכרת הבקע המפשעתי כפגיעה בעבודה. (דב"ע לד/ 0-31 מוריס בסיס נ' המוסד, פד"ע ה, 161). עוד נקבע כי קבלת הטיפול הרפואי נמדדת בשעות - 72 - ולא בימים. (מ' גולדברג, עוקדן הבטחון הסוציאלי, כרך ראשון, עמ' 150 והאסמכתאות שם). לאחר ששמענו את עדותו של התובע, עיינו בכל המסמכים שהוגשו לתיק, בפרוטוקולים ובטיעוני הצדדים וסיכומיהם, הגענו למסקנה כי יש לדחות את התביעה. התובע אישר בחקירתו הנגדית כי אינו יכול להצביע על מועד ויום ספציפי בו ארעה הפגיעה. משלא הוכח אירוע תאונתי שהביא לבקע המפשעתי - לא הייתה תאונת עבודה ואין צורך, על פי ההלכה הפסוקה, כאמור בסעיף 6.4 לפסק הדין, לבחון אם התקיימו התנאים המצטברים כמתחייב מסעיף 84 לחוק, ודי בכך כדי לדחות את התביעה. למעלה מן הצריך נוסיף ונציין, כי בכל מקרה, כעולה מחקירתו הנגדית של התובע ומהודעתו בפני חוקר הנתבע, התובע עסק בעבודתו הרגילה בזמן שהחל לחוש בכאבים, למחרת היום חזר לעבודה, המשיך לעבוד עבודה קלה ולאחר יומיים חזר לעבודה רגילה, כפי שעבד קודם לכן, ורק ביום 7.1.2000 הפסיק את עבודתו לאחר שעבר ניתוח. התובע לא הצביע על מאמץ חריג כלשהו שגרם לכאבים. התובע חזר והבהיר הן בעדותו בפנינו והן בהודעתו לחוקר הנתבע, כי הכאבים החלו "במהלך עבודה רגילה" וכי "הכאבים הופיעו תוך כדי עבודה רגילה לא היה מקרה מיוחד ולא מאמץ מיוחד או יש חריג בעבודה הכל חריג. לא היה מקרה של תאונה מיוחדת או משהו דומה לזה הכל היה רגיל ואז הופיעו הכאבים." (הודעתו של התובע עמ' 2 ו- 3). טענתו של התובע כי כל עבודתו במשך ששת החודשים, במהלכם עסק בהרמת בלוקים - הייתה "עבודה חריגה ודרשה מאמץ פיזי בלתי רגיל וחריג מבחינתו" (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 9-10), אינה עולה בקנה אחד עם יסוד ה"פתאומיות" החיוני לקיומו של אירוע תאונתי. "אם הפגימה באה בדרך הדרגתית ואם היא תוצאה של התפתחות איטית - מדובר במחלה; מאידך אם לפגימה מקור ומועד שיאפשר לאתרם - הרי זאת תאונה" (דב"ע שם/ 0-96 המוסד נ' אמנון וייל, פד"ע יב 225, דב"ע לה/ 0-26 המוסד נ' מרסל טנג'ו, פד"ע ו 382). עוד יצויין כי התובע הפסיק את עבודתו רק כעבור חודשיים. בהקשר זה יאמר כי על פי ההלכה הפסוקה, כאמור בסעיף 6.5 לפסק הדין, אין בסעיף 84 כל הוראה שהעבודה תיפסק "מיד" או תוך 72 שעות, אולם אנו סבורים שהפסקת עבודה לאחר חודשיים אין בה כדי לעמוד בתנאי סעיף 84(2) לחוק. באשר לטענתו החלופית של התובע לעניין המיקרוטראומה, נציין כי נכון שתורת המיקרוטראומה הינה "המפלט האחרון למבוטח הסובל ממחלה שאינה 'מחלת מקצוע' ולא נפגע בפגיעה חד פעמית" (דב"ע נה/ 0-93 המוסד נ' עזרא קורן, פד"ע לא 607, דב"ע נז/ 0-88 מנואל סקולסקי נ' המוסד, לא פורסם), אולם משהמחוקק התייחס באופן מיוחד לנושא, צמצם את המושג "תאונת עבודה" עת מדובר בבקע מפשעתי, וקבע מספר תנאים מצטברים שרק בהתקיימם הוא יוכר כתאונת עבודה, אין מקום, לדעתו, להחיל בעניין זה את תורת המיקרוטראומה. משכך פני הדברים - דין התביעה להידחות סוף דבר התביעה נדחית. בנסיבות העניין, לאור מהותה של התביעה, אין צו להוצאות המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים. ניתן היום י"ג בתמוז, תשס"ג (13 ביולי 2003) בהעדר הצדדים נ.צ. מר אהרון מלישקביץ דינה אפרתי - שופטת שבר