1. תביעת התובע בתיק שבפנינו הינה תביעה לפיצויי פיטורין, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, פדיון דמי הבראה, הפרשי עמלות, החזר הוצאות נסיעה ושכר עבודה עבור 10 ימים בחודש 7/01. בכתב התביעה טוען התובע כי מאז חזר משרות מילואים בתאריך 27.6.01, הודע לו כי החברה בצימצומים, הוא נדרש להחזיר את הרכב בסופי שבוע, רכב אשר קודם לכן היה צמוד אליו ועמד לרשותו גם בסופי שבוע, ולאחר מכן ב - 10.7.01 פוטר. הנתבעת בכתב הגנתה טענה כי התובע הוא זה אשר עזב את העבודה תוך גרימת אי וודאות לנתבעת. הנתבעת טענה כי לתובע שולם שכר גלובלי בסך של 3,000 ש"ח לחודש אשר כלל בתוכו הן שכר בסיס והן עמלות. הנתבעת הודתה כי התובע נדרש להחזיר את הרכב למשך סוף השבוע, ולטענתה זוהי הסיבה לעזיבתו של התובע את העבודה בלא ליתן הודעה מוקדמת. למרות טענות הנתבעת כי התובע התרשל בתפקידו, טענה הנתבעת בכתב הגנתה כי היא מוכנה לקבל את התובע גם כיום לעבודה (עיין והשווה סעיף 11 לכתב ההגנה עם האמור בסעיפים 7, 16 ו - 17 לכתב ההגנה). התובע בסיכומיו התמקד בזכאותו לפיצויי פיטורין, ליתרת שכר עבודה עבור חודש 7.01, לתמורת הודעה מוקדמת, לפדיון חופשה ולדמי הבראה ויתר תביעות התובע נזנחו במסגרת הסיכומים, ועל כן אף אנו נתייחס לאותן עילות תביעה לגביהן הוגשו הסיכומים. 2. נסיבות סיום יחסי עובד ומעביד בין הצדדים וזכאות התובע להפרש שכר: א. גרסת התובע כפי שהיא באה לידי ביטוי בכתב התביעה וכן בהצהרתו לפרוטוקול בדיון מיום 24.10.02, מועד בו נוסחו המוסכמות והפלוגתאות, היתה כי הוא פוטר על ידי מר אלברט זגורי ב - 10.7.01. בכתב התביעה אף הובהר כי הפיטורין התרחשו באותו יום בו בא התובע לקחת את שכר חודש 6/01 (עיין סעיפים 9 ו - 10 לכתב התביעה). גרסה שונה מצויה בתצהיר התובע ת/1. על פי גרסה זו מועד הפיטורין היה ב - 1.7.01 (עיין סעיף 7 לת/1). בחקירתו הנגדית של התובע, העיד התובע כי היה הסכם בינו לבין נציגי הנתבעת על חפיפה של שבועיים ממועד הודעת הפיטורין (עמ' 8 שורות 23-20 לפרוטוקול). גרסה שלישית זו של התובע אינה עולה בקנה אחד לא עם קבלת הודעת פיטורין ב - 10.7.01 ולא עם קבלת הודעת פיטורין ב - 1.7.01, שכן התובע טוען כי ביצע חפיפה אולם בהתאם לגרסאותיו השונות אין המדובר בתקופת חפיפה של שבועיים לאחר קבלת הודעת הפיטורין הנטענת. יתר על כן, בחקירתו הנגדית של התובע עולה כי הסיבות לסיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים היו לקיחת הרכב בסוף השבוע מהתובע כמו גם אי קבלת מלוא שכרו ואי קבלת השכר בזמן (עיין עמ' 8 שורות 13, 14 וכן שורה 19 לפרוטוקול). ב. גרסת התובע אף אינה עקבית לא רק באשר למועד בו הוא טוען כי פוטר אלא גם באשר למועדים בהם הוא טוען כי נסע בתחבורה ציבורית. בכתב התביעה טוען התובע כי במועד שובו ממילואים נאמר לו כי הרכב ילקח ממנו רק לסופי שבוע, לאחר מכן, בלא פירוט מתי, טוען התובע כי נדרש ממנו להגיע בתחבורה ציבורית לעבודה. בתצהירו מעיד התובע כי נסע בתחבורה ציבורית שבועיים (דהיינו הרכב נלקח ממנו כליל ולא רק לסופי שבוע עוד ב - 27.6.01) בעוד שבהודעת התובע לבית הדין מ - 20.1.03 טוען התובע כי הוסע 5 ימים על ידי שלומי ונסע 5 ימים בתחבורה ציבורית. בחקירתו הנגדית העיד התובע כי נסע 10 ימים בתחבורה ציבורית ו - 5 ימים עם שלומי בערך. ג. אל מול גרסאותיו השונות של התובע, העיד מנכ"ל הנתבעת, מר זגורי, כי התובע הוא זה שהתפטר ברגע שנאמר לו להחזיר את הרכב לסופי שבוע. עדותו של מר זגורי על הסיבה לסיומם של יחסי עובד ומעביד עשתה עלינו רושם מהימן יותר מאשר עדותו של התובע והתרשמנו כי התובע הוא זה אשר החליט להביא את יחסי עובד ומעביד בינו לבין הנתבעת לידי סיום, מאחר והרכב נלקח ממנו לסופי שבוע. לאחר שהתובע הודיע למנהל הנתבעת כי אין הוא מסכים להמשיך ולעבוד אם הרכב נלקח ממנו בסופי שבוע, הוסכם בין הצדדים כי התובע יבצע חפיפה של כשבוע על מנת להעביר את תפקידו בצורה מסודרת למר שלומי זגורי. ד. התובע לא הוכיח לבית הדין כי עבד עד ל - 10.7.03 והננו מעדיפים את גרסת מנהל הנתבעת על כך שלאחר מתן ההודעה של התובע על סיום עבודתו אצל הנתבעת, הוא הסכים לבצע חפיפה של מספר ימים - כשבוע עם בנו של מר אלברט זגורי, מר שלומי זגורי. הן מתצהיר מנהל הנתבעת והן מעדותו עולה כי החפיפה נמשכה כשבוע מאז 27.6.01. מנהל הנתבעת העיד כי התובע ביצע חפיפה עם בנו שלומי וזאת לאחר שמנהל הנתבעת הזכיר לו כי הוא התחייב לגבות כספים וביקש ממנו ללכת עם שלומי לוודא כי הכל מסודר ובהתאם לעדותו "למרות שבחודש 7/01 הוא לא עבד הוא נסע עם שלומי אולי יומיים, או שלושה". עדות זו עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 9 לתצהירו של מר אלברט זגורי (נ/5) על פיו חפיפה בוצעה במשך שבוע ימים. בנסיבות אלה הנני קובעת כי לתובע מגיע שכר עבודה עבור עוד 3 ימים בחודש 7/01 בהם ביצע חפיפה עם מר שלומי זגורי. בימים אלה הוסע התובע לעבודה וממנה על ידי מר שלומי זגורי ועל כן אין הוא זכאי להחזר הוצאות נסיעה. ה. לאור האמור לעיל, תביעת התובע לפיצויי פיטורין ולתמורת הודעה מוקדמת נדחית. התובע לא פוטר וזו היתה עילת תביעתו בתביעה שבפנינו. במאמר מוסגר, ויתר על הצריך לעניינו, נציין כי התובע לא טען כי התפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויים ומכל מקום הננו סבורים כי החלטת המעסיק שבסופי שבוע (כאשר אין המדובר בימי עבודה) לא יעמוד הרכב לרשות התובע, עקב צימצומים בעסק, אינה בגדר הרעה מוחשית המצדיקה התפטרות תוך חיוב המעסיק בפיצויי פיטורין. באשר לנסיבות אחרות, התובע לא טען כי אלה קיימות, לא טען כי נתן למעסיק התראה בטרם התפטר עקב נסיבות אלה, ולא על כך נוהלה התביעה בתיק שלפנינו. ו. באשר לתביעת התובע לשכר ולאור קביעתנו כי החפיפה בין התובע לבין מר שלומי זגורי בוצעה במשך כשבוע מאז 27.6.01, תשלם הנתבעת לתובע עבור 3 ימי עבודה נוספים בחודש 7/01. הצדדים הסכימו ביניהם כי שכרו של התובע עמד על סך של 3,000 ש"ח נטו לחודש, וכמפורט בתלושי השכר חודש עבודה של התובע היה בין 25 ימים, כך שעבור 3 ימי עבודה נוספים זכאי התובע לסך של 360 ש"ח נטו. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתאריך 1.8.01 ועד התשלום המלא בפועל. 3. זכאות התובע לפדיון חופשה וליתרת דמי הבראה: א. בכתב התביעה תבע התובע חופשה שנתית עבור כל תקופת עבודתו ובסה"כ תשלום עבור 36 ימי חופשה. כמו כן תבע התובע תשלום עבור 10 ימי הבראה. התובע ציין בכתב התביעה כי לא קיבל תשלום עבור הבראה, למרות הפירוט בתלושי השכר. ב. הנתבעת בכתב הגנתה טענה כי התובע קיבל תשלום עבור חופשה והבראה בחודשים 4.01, 5.01, 6.01 ו- 7.01. ג. מחומר הראיות שבפנינו כמו גם מהודאת הנתבעת בסיכומיה עולה כי התובע לא קיבל את מלוא הסכומים המפורטים בתלושי השכר של החודשים 6.01 ו- 7.01. ד. באשר לחודשים 4.01 ו- 5.01, הרי בעקבות החלטתנו מ- 8.12.03 נתקבלה הודעת הנתבעת ועל פיה קיבל התובע שיקים כמשכורת חודש 4.01 והמדובר בשיק על סך 4000 ש"ח, וכן קיבל את משכורת חודש 5.01, חלקה בשיק (3000 ש"ח) וחלקה במזומן (1000 ש"ח). התובע עצמו לא תבע הפרשי שכר עבור חודשים הקודמים ל- 7.01 ואף מהודעת ב"כ התובע לבית הדין מ- 16.12.03 עולה כי לא נתבע הפרש כלשהו באשר לחודשים 4.01 ו- 5.01. אשר על כן הננו קובעים כי בחודש 4.01 קיבל התובע תשלום עבור 3 ימי הבראה ו- 2 ימי חופשה כמפורט בתלוש השכר ובחודש 5.01 קיבל התובע תשלום עבור עוד 3 ימי הבראה ושני ימי חופשה. ה. בחקירתו הנגדית הודה התובע כי קיבל 4 ימי חופשה במהלך כל תקופת עבודתו (עיין עמ' 9 סיפא ועמ' 10 רישא לפרוטוקול). התובע הכחיש את חתימתו על המסמך נ/3 והננו קובעים כי הנתבעת לא הרימה את נטל הראיה על מנת לשכנע אותנו כי התובע בתאריך 10.7.01 אישר שניצל 10 ימי חופשה. (נציין במאמר מוסגר שבדרך כלל רישום כזה צריך להיות חלק מסיכום כללי של יתרת חופשה והבראה שקיבל התובע במיוחד כאשר המדובר ברישום שנטען כי נעשה בסמוך לאחר תום עבודת התובע). ו. באשר לחודש 6.01 העיד התובע כי קיבל סך של 3000 ש"ח כשכר ולא מעבר לכך ואף לא קיבל סכום כלשהו התואם לתלוש של חודש 7.01. ז. מהאמור לעיל עולה כי התובע קיבל תשלום עבור 6 ימי הבראה וכן תשלום עבור 9 ימי חופשה (4 ימים בהם הודה בנוסף ל- 5 ימים שקיבל כעולה מתלושי השכר של החודשים 4.01 ו- 5.01, שלגביהם אין מחלוקת כי התמורה, כמפורט בתלוש, שולמה לתובע). התובע בחישוביו מתייחס רק לאותם 4 ימים שהודה כי ניצל, אולם התעלם מהפירוט בדבר חופשה בחודשים 4.01 ו- 5.01 שאף אותו צריך לקחת בחשבון. ח. מעיון בתלושי השכר של התובע עולה כי התובע עבד חודשי עבודה מלאים של 25 ימים במהלך כל תקופת עבודתו. בהתאם להוראות סעיף 3 לחוק חופשה שנתית זכאי התובע ל- 14 ימי חופשה שנתית עבור כל אחת משתי שנות עבודתו הראשונות, ובאופן יחסי לעוד 10 ימי חופשה עבור החלק בשנת עבודתו השלישית. כאמור בסעיף 3 לחוק על כל 7 ימי חופשה נכללת מנוחה שבועית אחת, כך שהתובע היה זכאי ל- 33 ימי חופשה בתשלום מתוכם קיבל רק 9 ועל כן הוא זכאי לפדיון של 24 ימי חופשה. שווי יום חופשה של התובע הינו 120 ש"ח נטו ובסה"כ זכאי התובע לפדיון חופשה בסך של 2880 ש"ח נטו וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מ- 1.8.01 ועד התשלום המלא בפועל. ט. באשר להבראה, התובע היה זכאי בהתאם לצו ההרחבה הכללי במשק ל- 5 ימי הבראה עבור שנת עבודתו הראשונה, ל- 6 ימי הבראה עבור שנת עבודתו השניה ולעוד 4 ימי הבראה עבור החלק היחסי משנת עבודתו השלישית. בפועל קיבל התובע, כפי שפרטנו לעיל, תשלום עבור 6 ימי הבראה במהלך החודשים 4.01 ו- 5.01. שווי יום הבראה במועד סיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים עמד על סך של 285 ש"ח ליום. לאור האמור לעיל זכאי התובע ליתרת דמי הבראה בסך של 2565 ש"ח ברוטו וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מ- 1.8.01 ועד התשלום המלא בפועל. 4. תוצאת פסק הדין הינה כי דין תביעת התובע לפיצויי פיטורין ולתמורת הודעה מוקדמת להדחות. התובע זכאי להפרש שכר בסך 360 ש"ח נטו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מ- 1.8.01 ועד התשלום המלא בפועל. התובע זכאי לפדיון חופשה בסך 2880 ש"ח נטו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מ- 1.8.01 ועד התשלום המלא בפועל. התובע זכאי לפדיון דמי הבראה בסך 2565 ש"ח ברוטו וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מ- 1.8.01 ועד התשלום המלא בפועל. בהתחשב בכך שחלק מעילות התביעה נדחו, מחד גיסא, אולם התובע היה צריך להגיש תביעה על מנת לקבל את זכויותיו באשר לחופשה, הבראה ויתרת שכר, ורק בעקבות הדיונים בבית הדין, לרבות ישיבת ההוכחות, הודתה הנתבעת כי לא יצאו שיקים התואמים את תלושי השכר של החודשים 6.01 ו- 7.01, הננו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 1000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק. צבאמילואיםפיטורים