1. התובעת, ילידת 1946, הגישה תביעתה כנגד הנתבעים בשל נזקי גוף שנגרמו לה כאשר החליקה בקניון הקריון, מקום בו עבדה מדי יום. 2. הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו בית המשפט יתן פסק דינו על בסיס המסמכים הקיימים בתיק. 3. עובדות המקרה 3.1 אין מחלוקת כי התובעת אכן נפלה על רצפת קניון הקריון ליד מקום בשם בייגל נאש, ביום 24.7.97. 3.2 התובעת שמשה באותה תקופה כמנהלת סוכנות הדואר בקריון ועבדה במקום מדי יום. 3.3 האירוע היה בשעות הצהריים. התובעת, יחד עם בעלה ובתה, התכוונה לאכול ארוחת צהריים בקריון. 3.4 התובעת טוענת כי החליקה על הרצפה בשל שאריות מזון ובשל כך שהרצפה היתה מלוכלכת, שומנית ומחליקה. עוד מציינת התובעת בתצהירה כי הרצפה בקריון, באופן כללי, הינה מחליקה בצורה מסוכנת ומסיבה זו נעלה תמיד נעליים עם סוליות גומי (סעיף 4,5 לתצהיר התובעת). 3.5 את תצהיר התובעת תומך תצהיר הבת שהיתה באותו מועד בת 12. הבת טוענת בתצהירה כי הלכו לכיוון אזור האוכל ולפתע אמה החליקה. הבת מציינת כי הרצפה היתה מלוכלכת ושומנית עם שאריות אוכל, וכי ראתה בבירור שארית של כרוב במיונז (ס' 5 לתצהיר הבת). עוד טוענת הבת כי שאריות כרוב במיונז היו גם על הנעל אותה נעלה התובעת (ס' 5 לתצהירה). 3.6 למקום הגיע מר שטרן, שהוא מנהל האחזקה של הקריון. הוא ראה את התובעת שוכבת על הרצפה עוד טרם פינויה. מר שטרן מציין כי לא הבחין בחומר שמנוני אשר יש בו להסביר מדוע נפלה התובעת (ס' 8 לתצהירו). אך במזכר שרשם ביומנו ציין "על הרצפה היתה קליפת כרוב קטנה בלבד, לא נראו סימני החלקה על הכרוב" (נספח ה' לתצהיר מר פוגל). 3.7 התובעת הובהלה לחדר מיון, שם נמצא שבר מרוסק עם תזוזה בירך ימין. התובעת עברה ניתוח לשחזור וקיבוע השבר על ידי מסמר. 3.8 בעברה של התובעת פגיעה קודמת ברגל ימין משנת 1992, במהלכה נחבלה ונגרם שבר של ה"טיביאל פלטו". התובעת נותחה ונעשה שחזור של השבר התוך מפרקי בעזרת שתל עצם וברגים. מומחה בית המשפט קבע כי בגין התאונה הראשונה יש לתובעת נכות של 20% וזאת בשל ההרס הקשה ותהליך ניווני מתקדם שעל פי התיעוד הרפואי היה קיים כבר בשנת 1993. עוד קובע מומחה בית המשפט כי השבר מהתאונה האחרונה איננו תוך מפרקי, התחבר בציר אנטומי ותרם רק חלק קטן למצבה הסופי. המומחה מעריך את נכותה כתוצאה מהתאונה נשוא הדיון בסך של 5%. 3.9 התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל, שם נקבעה לתובעת נכות צמיתה של 10% בגין התאונה (בתוספת 2.5% על פי תקנה 15). התובעת קבלה דמי פגיעה ומענק נכות, בהתאם. 4. מסגרת הדיון בנושא האחריות 4.1 התובעת הגישה תביעתה כנגד החברה המנהלת את הקניון ואת אחזקתו, חברת מליסרון בע"מ, וכן כנגד חברת הנקיון שנשכרה על ידי מנהלת הקניון, על מנת לבצע את עבודות הנקיון בקריון. 4.2 בין חברת קריון, מרכז קניות בע"מ לבין חברת הנקיון נחתם הסכם שהנתבעים ידעו להציג רק חלקים ממנו. לפיכך, לא עולה מהמסמך עצמו תקופת חלותו, למעט חתימה על אחד הנספחים הכוללת את התאריך 18.8.93. המצהיר מטעם נתבעת 1 הצהיר כי החוזה נחתם בשנת 1993 והסעיפים הבסיסיים בו מתחדשים מדי שנה (ס' 4 לתצהיר מר שטרן). מאחר ולא נשמעה טענה ממי מהצדדים כי החוזה איננו בתוקף למועד התאונה, וכן לא נשמעו טענות לענין העדר הזהות בין החברה הנתבעת לחברה שחתמה את החוזה בשם הקריון, יצאתי מהנחה כי קיימת הסכמת הצדדים כי הנתבעת התקשרה בחוזה נקיון שהיה בתוקף במועד התאונה. 4.3 מטרת ההסכם הינה לקבל שירותי נקיון מהחברה, נתבעת 3, לכל שטח הקריון. היקף הנקיון מוגדר בנספח מיוחד. מצאתי לנכון להתייחס למספר הוראות מתוך נספח הנקיון - א. מודגש שם כי המזמין שם דגש מיוחד על רמת נקיון גבוהה ביותר בתוך מרכז הקניון ומחוצה לו (ס' 1 א' לנספח). ב. על חברת הנקיון להחזיק צוות מתאים אשר ידאג לנקיון במשך כל שעות הפעלת המרכז (ס' 1 ב' לנספח). ג. אם המזמין לא יהיה שבע רצון מרמת הנקיון, יש לו זכות להחליף את החברה המנקה בהתראה של 30 יום (ס' 1 ד' לנספח). ד. בכל שעות הפתיחה של הקניון יהיה אחראי מטעם החברה המנקה אשר יפקח על עובדי הנקיון וידאג כי בכל זמן נתון לא ימצא פגם במצב הנקיון בקריון (ס' 7 ב' לנספח). ה. בכל שעות פתיחת הקריון ימצאו במקום אנשי נקיון שתפקידם לעבור לאורך ה"מול" ולנקות כל לכלוך המצטבר על הרצפה (ס' 7 ב' לנספח). ו. בנוסף, קיימת חובה יומית לטאטא ולשטוף את הקריון בשעות שבין סגירתו לפתיחתו (ס' 9 (1) לנספח). 4.4 בהסכם קיים גם נספח ד' שהוא תקן כח אדם לעבודות נקיון. ממנו עולה כי משעה 09:00 עד 16:00 במהלך ימות השבוע (להוציא יום שישי וערבי חג) צריכים להיות במקום 7 עובדים כאשר 1 אחראי משמרת, 1 עובד בשירותים, 2 עובדים ב"מול", 2 במרכז האוכל ועובד אחד בחוץ. משעה 16:00 עד 01:00 סה"כ 10 עובדים מתוכם 3 עובדים במול ו-4 במרכז האוכל (ראה נספח לתצהיר מר פוגל). 4.5 ההסכם שבין הנהלת הקריון לחברת הנקיון קובע כי לחברת הנקיון אחריות לכל נזק שיגרם לרכושו או לגופו של אדם אחר עקב מעשה או מחדל של חברת הנקיון או עובדיה. הסעיף כולל חובת שיפוי המזמין (סעיף אחריות לנזקים בהסכם). 4.6 עוד קובע ההסכם כי על חברת הנקיון חובה לבטח את המזמין בפני סיכוני צד ג' (סעיף הביטוח בהסכם). 5. דיון בשאלת האחריות 5.1 חובת זהירות מושגית - הנתבעת מס' 1 היתה מנהלת הקריון בזמן הרלוונטי ואחראית על תפעולו ובעלת השליטה והפיקוח. ככזו, היתה לה אחריות מושגית כלפי התובעת (להרחבת הנושא ראה ההלכות בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, ל"ז(1) עמ' 113, בעמ' 125). 5.2 חובת זהירות קונקרטית - חובה זו נקבעת על פי מבחן הצפיות, הצפיות הפיסית שעיקרה מבחן טכני, והצפיות הנורמטיבית שעיקרה מבחן ערכי, האם אדם סביר צריך היה כענין שבמדיניות לצפות את התרחשותו של אותו נזק. לא כל נזק צפוי מבחינה פיזית הוא נזק שיש לצפותו במישור הנורמטיבי, שכן לא כל יצירת סיכון מטילה על אדם אחריות לכל תוצאה מזיקה שתגרם בעקבותיה (ראה ע"א 145/80 הנ"ל, בעמ' 125). ההלכה הפסוקה הבחינה בין סיכונים טבעיים ורגילים לגביהם נקבע כענין של מדיניות משפטית כי לא מתגבשת חובת זהירות קונקרטית, לבין סיכונים שהם בלתי רגילים. "חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. ומהו סיכון בלתי סביר? הסיכון הבלתי סביר, שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית, הוא אותו סיכון אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתרה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו (מתוך ע"א 145/80 הנ"ל). 5.3 נושא "ההחלקה" נידון בפסיקה, והתגבש הקו המבחין בין "סכנה רגילה" ל"סכנה שאיננה רגילה". וראה המבחן הכפול אשר אובחן בפסק דין רמדה, לצורך בחינת טיבה של הסכנה: א. מהות הסכנה שנוצרה בנסיבות הספציפיות במקום האירוע, ומהות הניזוק שהועמד בסכנה. ב. הערך, שעליו חפצים להגן מפני סכנה. (ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אליהו אמסלם, לח(1), 72, עמוד 77). 5.4 וראה לצורך הענין ריכוז דוגמאות הפסיקה - א. "... אכן, מי שהולך בדרך או יורד במדרגות, עשוי לעיתים למעוד ולהחליק. 'נפילה או התחלקות היא תופעה רגילה בחיים' (השופטת מ' בן פורת בת"א (י-ם) 277/59, בעמ' 108). אלה הם סיכונים סבירים, אשר יש להכיר בהם ולחיות עמם בחיי היום-יום. ההולך לבית מרחץ אינו יכול להתלונן על שהרצפה חלקה" (ע"א 683/77 הנ"ל), (מצוטט בע"א 417/81, פס"ד רמדה). ב. החלקת עובד על בוץ, נקבע כסכנה רגילה (ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3), עמ' 345). ג. הצטברות של מחטי אורן מחוץ לחדר האוכל של בית הארחה, נקבע שהוא סכנה רגילה, ומוזמן סביר מסוג אליו השתייך התובע, שהיה אורח, עשוי לצפות לה ולנקוט זהירות סבירה (ת.א. (מחוזי) 277/59 פרלשטין נ' מעלה החמישה, השופטת בן פורת, פס"מ לח, עמ' 104). ד. לכלוך של סבון, שמנים וחומרים דומים על רצפתו של מפעל, כתוצאה מתהליך היצור שבו, נקבע כסכנה בלתי רגילה לעובדים (ע"א 417/75 בן דוד נ' מפעלי טקסטיל כרדאנה בע"מ, פ"ד לא(1), עמ' 827). ה. שומן על רצפת חנותו של אטליז עקב צליית עופות, מהווה סכנה שאיננה רגילה (ע"א 214/61 וולטר נ' מרגרטה, פ"ד טו עמ' 1789). ו. ירק על רצפת סופרמרקט, ליד דוכן הירקות, מהווה סכנה בלתי רגילה (ת.א. (מחוזי ת"א) 6074/67 רולבנט נ' סופרמרקט רווה, פס"מ ע"ה עמ' 225). ז. שמן על רצפת מטבח של מלון, מקום בו טגנו במחבת, נקבע כסיכון בלתי רגיל לטבח שעבד באותו מטבח (ע"א 417/81 הנ"ל). ח. החלקה על פרי בתוך אולם בית הקולנוע נמצאה כסכנה בלתי רגילה (ת.א. (מחוזי ת"א), 2746/79 בן אריה נ' אכטנברג, פס"מ מה(3) עמ' 353). ט. מים ושאריות שמנים וחומרי סיכה ברצפתו של מוסך מהווים סכנה בלתי רגילה (ת.א. (שלום י-ם) 15385/00 שיאון אריאל נ' מוסך צורי בע"מ, עדין לא פורסם). 5.5 בחינת המקרה שבפני על פי הקריטריונים הנקובים לעיל, מלמדת כי ניתן לראות בפיסת כרוב אשר מצויה ברחבת הקניון, משום סכנה בלתי רגילה, כזו המקימה את חובת הזהירות הקונקרטית. 6. האם הופרה חובת הזהירות על ידי הנתבעות? 6.1 הנתבעת 1 הראתה כי שמה בראש מעיניה את נושא הדאגה לנקיון רחבת הקניון. לצורך כך התקשרה החברה עם חברת נקיון מיוחדת, וההסכם משקף את דרישותיה הברורות למצב נקיון הקריון. 6.2 הנתבעת 1 הגדירה את מצבת העובדים הדרושה לצורך הנקיון, סה"כ לשעת הארוע 7 עובדים (ראה ס' 4.4 לעיל). הנתבעת השאירה לעצמה פתח לצאת מההתקשרות אם לא תהיה מרוצה מרמת הנקיון. 6.3 הנתבעת 1 עשתה את הדרוש והסביר על מנת לשמור על מצב נקיונו של הקריון. 6.4 על פי תצהיר מר פוגל, מבעלי חברת הנקיון, בעת אירוע התאונה היה במקום התאונה עובד מטעם חברת הנקיון (ס' 6 לתצהירו). 6.5 לא הובאה כל ראיה אחרת על כך שחברת הנקיון עבדה במספר עובדים פחות מהתקן שהוגדר לה, או שחסרו עובדים באותה עת. 6.6 מדובר ברחבת קניון הקריון. השעה היתה שעת צהרים, שעה שאנשים נוהגים לאכול. על פי תשתית מרכז האוכל בקריון, מתאפשרת קניית אוכל ואכילתו אגב הליכה. 6.7 אין בפני כל ראיה כי אותה פיסת כרוב שנמצאה על הרצפה, לא נפלה כמה דקות קודם לכן, באופן שלא ניתן להספיק לנקותה. רק סביר שאין בכל רגע נתון לכל פיסת רצפה מנקה צמוד. 6.8 לא הובאה בפני כל עדות כי מצבת העובדים שנקבעה, אין בה כדי לשמור על רמת נקיון סבירה של הקריון. לא קמה טענה כי רצפת הקריון נמצאה בדרך כלל במצב של חוסר נקיון. התמונות שבחרה התובעת לצרף לתיק מראות רצפה נקיה ומבריקה במקום האירוע. 6.9 בנסיבות אלו לא מצאתי כי נתבעת מס' 1 הפרה חובתה לתובעת, כמתפעלת ומחזיקה של הקריון, וכן לא מצאתי כי הנתבעת 3 הפרה חובת הנקיון שלקחה על עצמה בחוזה שחתמה עם נתבעת 1. 7. לסיכום 7.1 על מנת שנתבע יחוייב באחריות על עוולת רשלנות, יש להוכיח בנוסף לקיומה של חובה כלפי התובעת, גם הפרתה של חובה זו וגרם נזק לנפגע כתוצאה מכך. 7.2 משלא עלה כי הנתבעת הפרה חובתה לתובעת, ממילא לא נתקיימה עוולת הרשלנות. 7.3 בנסיבות אלו, לא נותר לי אלא לדחות את התביעה. 7.4 התובעת תשא בשכ"ט ב"כ נתבעות 1 ו-2 בסך של 5,000 ₪ + מע"מ וכן בשכ"ט ב"כ נתבעת 3 בסך של 5,000 ₪ + מע"מ, וכן בהחזר הוצאות המומחים. התשלום יבוצע תוך 30 יום מהיום. 7.5 המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים. ניתן היום י"ח בטבת, תשס"ד (12 בינואר 2004) בהעדר הצדדים. ר. למלשטריך-לטר, שופטת נפילהשבר