בנק המזרחי המאוחד בע"מ [יקרא להלן: "התובע" או "הבנק"], הגיש לביצוע בהליכי הוצאה לפועל, שישה שיקים. הבנק טוען כי, הוא אוחז בשיקים המשוכים בחתימת ידה של הנתבעת ובהסבת "ספקטרום אלקטרוניקה ומחשבים בע"מ" וחברת "אינטלטק בע"מ". [האחרונה תיקרא להלן: "אינטלטק"]. השיקים לא כובדו. הנתבעת הגישה התנגדות לביצועם של השיקים. שתי טענות עיקריות העלתה הנתבעת בתצהיר ההתנגדות. האחת, הטענה כי הבנק אינו "אוחז כשורה". על טענה זו הבנק לא חולק. שכן, חותמת ההסבה של הנפרע אינה זהה לשם הנפרע. הבנק טוען למעמד של "אוחז בעד ערך", שעומדת לו החזקה האמורה בסעיף 29 לפקודת השטרות [נוסח חדש] [תקרא להלן: "הפקודה"] הקובעת: "[א] כל צד שחתימתו מצויה על השטר חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך". הטענה השניה של הנתבעת היא: "כשלון תמורה מלא". לטענה זו משיב הבנק, אפילו תוכיח הנתבעת טענת הגנתה בדבר "כשלון תמורה מלא" עדיין אין הגנתה שלמה. שכן, הבנק יוכל לגבור על הטענה בכך שהוכיח שהסיחור אליו קדם לכשלון התמורה הנטען. מדובר בתביעה שטרית. הנתבעת הגישה את תצהירה תחילה. והבנק הגיש תצהיריו אחר כך. בדיון בהוכחות ביקשה הנתבעת למשוך את תצהירה וויתרה על הבאת טענות מצידה. הנתבעת טוענת שהבנק כשל בהוכחת היסוד ההכרחי לביסוס תביעה שיטרית בכך שלא הוכיח אחיזתו כדין בשיקים נשוא התביעה. הבנק כופר בחובתו להוכיח אחיזה כדין בנסיבות הענין דנן. לטענת הבנק, הנתבעת, בכתב הגנתה, הוא התצהיר, לא כפרה, לא במפורש ולא במשתמע בזכותה של אינטלטק לחתום חתימות היסב בחתימה אחת. לא התובע ולא הנתבעת הביאו ראיות במסגרת תצהירי העדות הראשית בדבר הרשאת אינטלטק לחתום חתימת ההיסב ונסיבותיה. יתר על כן, הן מנוסח התצהיר והן מהגדרת העובדות שעל הבנק להוכיח, כפי שנוסחו בתצהיר הנתבעת, כלל לא עלתה שאלת תוקפה של החתימה של אינטלטק מבחינת המורשים לחתום בשמה. ברי איפוא, לטענת הבנק ,שעוה"ד שייצגו את הנתבעת לא התכוונו להעלות טענה זו. הבנק רואה בהעלאת הטענה, בשלב זה, הרחבת חזית אסורה, ועל כן, לא הביא ראיות לענין הנדון. אומנם, בהחלטתי במהלך הדיון הוריתי "לכל אורך הדיון לא תותר הרחבת חזית" [פרוטוקול עמ' 4]. גדר המחלוקת עתה הוא אם כן בשאלה, האם היה על הבנק להוכיח אחיזה כדין בשיקים. חזית ההתדיינות נפתחת בכתב הטענות. כתב ההגנה של הנתבעת הוא התצהיר שצורף להתנגדות [פר' ישיבת בימ"ש בדיון בהתנגדות בפני כב' הרשם [דאז], אטיאס, מיום 21/6/99]. בתצהיר זה, מפיו של מר אייל רוטהייזהר, בשם המתנגדת, הוצהר בזו הלשון: "בשלב זה אין בידי לומר מתי הוסבו השיקים, אם הוסבו לטובת המשיב ואם המשיב נתן ערך ו/או תמורה כנגד השיק. על פי ייעוץ משפטי שקיבלתי יש מקום ליתן למבקשת רשות על מנת שניתן יהיה לחייב את המשיב להוכיח את מועד ההסבה ואת מתן הערך ואם ניתן". מדברים אלה ניתן ללמוד שהנתבעת מכחישה הן את ההסבה והן את התמורה. בד בבד טענה הנתבעת שאין בידיה ראיות להוכחת טענותיה, אך היא עומדת על חיוב הבנק להוכיח את ההסבה, ונסיבותיה שהם מיסודות התביעה ההכרחיים שהבנק חייב להוכיחם. מדובר בעובדות שלא היו בידיעת המצהיר אך היו ברשותו, בשליטתו ובידיעתו של הבנק. לכן, היה בהעלאת הטענה, כפי שהועלתה בתצהיר, כדי לפתוח חזית, כדי שהבנק ידע שעליו להוכיח היותו אוחז כדין בשיקים ואין כאן הרחבת חזית. אם כן, ענין לנו בטענה שנטענה כראוי כדי לעשותה לפלוגתה השנויה במחלוקת בין הצדדים. יתר על כן, לענין בו עסקינן ראויים הדברים; "לגבי פלוגתא שכזאת, מקום שהראיות שהובאו לפני בית המשפט מאפשרות לו לקבוע מימצא לכאן או לכאן, כגון שחתימתו של פלוני אמיתית היא או שהיא מזויפת, שוב אין חשובות לשאלה על מי מוטל נטל השכנוע. בלשון בית המשפט העליון; "אם מאפשר חומר הראיות לשופט לקבל מימצא עובדתי, אין זה חשוב כלל מי מבעלי הדין נושא בנטל ההוכחות" כמו כן, אין זה חשוב אם הראיות שהיו נאמנות על השופט הובאו על ידי התובע או על ידי הנתבע, רק בתום גביות העדויות, אם נשאר ספק בליבו של השופט, לאחר ששקל בדעתו את כל חומר הראיות, כי אז ולא קודם לכן, מתעוררת השאלה; מי מבעלי הדין יסבול ומי יהנה מן הספק". בעל הדין עליו מוטל נטל השכנוע סובל, ויריבו נהנה" [זוסמן דיני שטרות, עמ' 257]. להלן, אם כן, אבחן מהן הראיות שהובאו בפני בענין חתימת ההיסב, הנחזית להיות חתימת לקוחת הבנק אינטלטק, החתימה שמכוחה טוען הבנק לאחיזתו בשיקים דנן. מדובר בראיות שהציג הבנק עצמו. על מי נטל ההוכחה?; יאמר מיד שעל הבנק מוטל הנטל להוכיח אחיזתו כדין בשיקים. משלושת היסודות המקימים חבות על פי שטר, קיים אחד שלגביו לא פתרו את התובע מנטל השכנוע המוטל בד"כ על בעל דין המוציא מחברו, והוא, עשיית ההתקשרות. "חתימה המצויה על שטר, אין חזקה על אדם שחתימה על שטר חתימתו היא. חתימה המצויה על שטר, אין חזקה על הנתבע שהוא חתם אותה, אפילו זה שמו ואחת היא אם התובע אוחז כשורה או אוחז סתם" כאשר נתבע כופר בכך שהתובע אוחז את השטר, הראיה על התובע, פקודת השטרות לא קובעת לטובת התובע, חזקה שהוא אוחז השטר, אפילו המסמך מצוי בידו. אם התובע לא יוכיח שחתימת ההיסב תופסת, התובע אינו אוחז. כאשר אמיתותה של חתימה שנויה במחלוקת, זה טוען כי זויפה וזה טוען כי אמיתית היא, המסתמך על החתימה, חייב בהוכחת אמיתותה, שכן, על יסוד חתימה אמיתית בלבד, יוכל להוציא מחברו. כיוצא בזה, בענין הרשאתו של אדם לפעול בשמו של אחר. כגון, רשותו של מנהל לחתום בשם החברה. המסתמך על החתימה והתובע על פיה, חייב להוכיח כי ניתנה לאותו אדם הרשאה לחתום. גם לצורך חיובו של תאגיד, על יסוד חותמת שהוטבעה על שטר, תופס אותו רעיון הואיל ותאגיד אינו חייב אלא אם הוטבעה החותמת על ידי מי שהורשה לכך. התובע על יסוד החותמת חייב בהוכחת ההרשאה, שהיא אחד היסודות המעמידים את תביעתו. [זוסמן, שם, עמ' 50]. נפסק, כאשר מכחיש הנתבע כי, החתימות שעל השטר מחייבות אותו, מוטלת על התובע החובה להוכיח כי אכן הנתבע מתחייב בחתימות שעל השטר וחובה זו מוטלת גם על אוחז כשורה. לא ניתן להישען על החזקה שבסעיף 29 [ב]. שכן, כפירה בחתימה אינה טענה של פגם בזכות קניין אלא היא כפירה ביצירת הקנין והחיוב הצמוד אליו בכללותו. [ע"א 268/56 פד"י יב' [1] 353;358]. סעיף 37 [1] לפקודת השטרות קובע כי אוחז השטר זכאי לתבוע את פרעון השטר. לפיכך, מי שתובע כאוחז, עליו הראיה כי אוחז הוא וכי נתקיימו במסמך כל היסודות המנויים בסעיף 3 לפקודת השטרות לרבות החתימה. בעל חוב חייב להוכיח את העובדות המעמידות את זכותו. [ע"א 642/61 פ"ד טז 1005]. ובענין בו עסקינן, עיון בגב השיקים מלמד כי, על גב השיקים מופיעה חותמת הנפרעת וחתימה לא מזוהה עליה. מתחת חותמת הנפרעת וחתימה לא מזוהה עליה. מתחת חותמת הנפרעת מופיעה חותמת של אינטלטק בע"מ בצירוף חתימה. בחקירתו של העד, פקיד הבנק, הוא השיב כי: "מי שהסב לבנק את השיקים הינה אינטלטק" [ע"מ 5 לפרוטוקול]. ואולם, לעדותו של עד התביעה, צירף הבנק, טופס פתיחת החשבון וזכויות החתימה של אינטלטק [ת/1]. בעדותו בבית משפט העיד מר גרנביץ כי, זכויות החתימה של אינטלטק הינן חותמת החברה בתוספת שתי חתימות, מתוך ארבע דוגמאות המצויות בטופס דוגמאות החתימה. [שם בעמ' 5]. כלומר, לדברי פקיד הבנק, על מנת שפעולה שתבצע אינטלטק תהא ברת תוקף מחייב, דרושה חותמת בצירוף חתימת שניים ממורשי החתימה. דא עקא, נקל לראות על גב השיקים שישנה חתימה אחת במקום שתיים כאשר חתימה זו אינה זהה לאף אחת מהחתימות המופיעות בדוגמאות החתימה. כשהוצגו בפני העד השיקים אל מול דוגמאות החתימה לצורך השוואה. הודה העד: "לצורך הסבת השיקים לא תמיד חותמים אותם מורשים שרשאים לחייב את החברה". [עמ' 5 לפרוטוקול]. הנה כי כן, על פניו, ממסמכים שהציג הבנק, הוכח שחתימת ההיסב שעל גב השיקים אינה חתימה המאשרת פעולה המחייבת את אינטלטק, ולפיכך, השיקים לא הוסבו לבנק בהרשאה ועל כן הבנק אינו יכול להיות אוחז בשיקים גם אם הוא מחזיק בהם. ברשותו של הבנק ולרשותו עמד מסמך ההתקשרות של אינטלטק עם הבנק ודוגמת החתימות. אלה מסמכים שדרש הבנק מאינטלטק כתנאי להתקשרות איתה, בפתיחת החשבון. ברור שהבנק ידע אם כן, מהן זכויות החתימה המחייבות בחשבונה אשל אינטלטק. שהרי לשם כך נדרשה הלקוחה, אינטלטק למסור לבנק את דוגמאות החתימות המחייבות. אם הבנק לא הקפיד לבדוק שחתימת ההסבה נעשתה באופן המחייב את אינטלטק, וטעמיו של הבנק עימו, הוא לקח על עצמו סיכון שהפעולה שנעשתה, ההסבה, איננה הסבה שמחייבת את אינטלטק. "שטר הנושא חותמת שהוטבעה בידי אדם שלא הורשה לחייב את החברה אינו שטר שלה וכמוהו כשטר הנושא חתימה מזוייפת". [ע"א 325/88 פד"י מד [1] 341;350 ראה גם זוסמן, שם, עמ' 253]. יתר על כן, מכיון שהרשאה ניתנה בשתי חתימות בנוסף לחותמת, ומצויה חתימה אחת, אין בזה כדי לחייב את החברה כלל ועיקר. [ע"א 654/66 פ"ד כא [1] 491;494]. בענינינו, שומה היה על הבנק לבדוק את חתימות ההסבה על גב השיקים ולהשוותן למסמכים שברשותו ובידיעתו שאילו היה בודק, היה מגלה ושחתימה אחת אינה מחייבת שהחתימה האחת גם היא אינה תואמת דוגמאות החתימה המחייבות. הנה כי כן, בענין בו עסקינן, הבנק לא הביא ראיה כלשהי להיותה של החתימה הנחזית להיות חתימת היסב של אינטלטק חתימה בהרשאה, המחייבת ועל כן, לא הוכיח הבנק היותו אוחז כדין בשיקים, באופן שאינו אוחז כשורה אינו אוחז בעד ערך ואינו אוחז כדין בשיקים. מכל המקובץ, עולה, שלבנק אין זכות תביעה שיטרית על פי השיקים הנדונים ואינו יכול לאכוף את השיקים על הנתבעת. משכך, מתייתר הדיון בטענות אחרות. בשולי הדברים, ברצוני להתנצל על האיחור במתן פסק דין זה. משום מה, ולא ברור לי על שום מה, התיק הגיע לידי, למתן פסק דין, רק לפני ימים ספורים. סוף דבר, התביעה נדחית. בנסיבות הענין אני סבורה כי צודק יהא שכל צד ישא בהוצאותיו. ניתן היום א' בחשון, תשס"ד (27 באוקטובר 2003) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי. מותר לפרסום מיום 27/10/03. ד.גבע, שופטת עמוד השדרהשיקיםמסמכיםהוכחת חתימהכאבי גב / בעיות גב