1. סאסי בונה לי קבר. זו כותרתן של ארבע כתבות שפורסמו במדור הספורט של המקומון כל העיר, ביום 3.11.00. עניינן, במצבה העגום של הפועל ירושלים, ובאחריותם של מנהליה, ה"ה ויקטור יונה ויוסי סאסי, לשפל שאליו הגיעה הקבוצה.   2. התובעים, שתי חברות בנייה, מנהליהן ובעלי מניותיהן, אימצו לעצמם, מזה שנים, את הלוגו והשם המסחרי סאסי בונה לי בית. הנתבע 3, עורך מדור הספורט, מודה "כי במילים סאסי בונה לי קבר, אכן עשיתי פרפרזה על הסיסמא סאסי בונה לי בית" [סעיף 11 (א) לתצהיר עדותו הראשית]. דא עקא, שלתובעים אין ולא כלום עם הפועל ירושלים. זיקתם אל הקבוצה מתמצית אך ורק בכך שאחִיהם של התובעים 3 - 6 (ה"ה ניסים, עמוס, אברהם וצבי סאסי), יוסי סאסי, הוא-הוא מנהל הפועל ירושלים; בו ובשותפו לניהול הקבוצה, ויקטור יונה, מדברות 4 הכתבות הנזכרות, במדור הספורט של כל העיר. לבד מן הזיקה המשפחתית, ראוי לציין כי גם יוסי סאסי עוסק, כמוהו כּאֶחָיו, בעסקי בנייה במסגרת חברה, אומנם אחרת, ובלא קשר עסקי או מסחרי לעסקי הבנייה של התובעים.   3.                   זהו, איפוא, תורף טענת התובעים בתביעת לשון הרע זו: על מה ולמה ייפגע שמם הטוב, באשר אין להם יד ורגל בכישלון הניהולי של הפועל ירושלים.   התביעה היא לפירסום התנצלות ולפיצויים בסך של 450,000 ש"ח.   4. היטב התרשמתי, כי התובע, עמוס סאסי (היחיד שהעיד מטעם התובעים), נפגע מן הפירסום. דא עקא, "המבחן, שבאמצעותו ייקבע אם אכן דברים מסויימים שפירסם פלוני עלולים להוות לשון הרע כלפי אדם פלמוני, אינו מבחן סובייקטיבי. המבחן הוא אובייקטיבי במהותו, לאמור: לא קובע, מה חושב הנתבע המרגיש עצמו נפגע, אלא הקובע הוא כיצד עלולה החברה לקבל את הדבר שבאותו פירסום..." [דברי כב' השופט ד' לוין בע"א 466/83 שאהה נ' דרדריאן, פ"ד לט (4) 734, 740]; "המבחן הקובע הוא, מהי, לדעת השופט היושב בדין, המשמעות שקורא סביר היה מייחס למילים" [דברי כב' השופט י' מלץ בע"א 740/86 תומרקין נ' העצני, פ"ד מג (2) 333, 337 אשר הסתמך גם על דברי כב' הנשיא מ' שמגר בע"א 723/74 הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד לא (2) 281, 1-300].   5. במאמר מוסגר אעיר, כי מחמת אותה פגיעה שחש התובע, ובהתחשב בכך שהתובעים מפרסמים תדיר מודעות עיסקיות למכירת דירות בכל העיר, סברתי כי אין צורך שייקוב הדין את ההר, וכי ניתן להגיע לפתרון מוסכם, להנחת דעת הצדדים. היצעתי פירסום הבהרה בכל העיר, לפיה אין כל קשר בין הפועל ירושלים לבין התובעים; וכמו כן, פיצוי כספי על דרך של פירסום מודעות עיסקיות של התובעים בכל העיר, בהנחה משמעותית ולאורך זמן. חרף נכונות עקרונית לא באו הצדדים לעמק השווה, והתובע עמד על ניהול המשפט. 6. בבוחני את הפירסום הנדון, שיוויתי לנגד עיניי את דמות דיוקנם של קוראי מדור הספורט בכל העיר. הללו, אוהדי ספורט ירושלמים, אשר ענייני הספורט קרובים לליבם. דרך אקראי יכול שגם עיניו של מי שאין לו יד ורגל בתחום הספורט, יישזפו את הכותרות שבמדור הספורט, ומקצת מן הכתבות; אך זהו החריג ולא הכלל, מכיוון שמדור הספורט יוצא לאור במוסף מיוחד בכל העיר, ומי שלא מוצא בו עניין, איננו נחשף אל תוכנו. יש איפוא, לבוא בנעליהם של אותם חובבי ספורט, קהל היעד של המדור, ולבחון מנקודת מבטם שלהם, את הפירסום הנדון.   7. הכותרת הנדונה וארבע הכתבות פורסמו בשני עמודים במדור הספורט, כשניכר ובולט היטב שבקבוצת הכדורגל של הפועל ירושלים עסקינן. תצלומי האוהדים באדום נושאים כרזות הפועל ירושלים, מעטרים את שני העמודים; סמל הקבוצה, גם הוא באדום, סמוך ונראה בצמוד לכותרת, ובו כתוב בעברית ובאנגלית "מועדון כדורגל הפועל ירושלים"; ארבע הכתבות מזכירות שוב ושוב את ויקטור יונה ואת יוסי סאסי, מנהלי הקבוצה, וכן גם כותרת המשנה. פשוט וברור כי בניהולה הכושל של הפועל ירושלים (לדעת הכותבים), עסקינן. כך, בשים לב למיקום הפירסום בעיתון (מדור הספורט), לעיתוי הפירסום (מצבה העגום של הפועל ירושלים בעת ההיא), ולתוכנו. זהו הקשר הדברים, ואין הם מתפרשים כמשתרעים גם על תחומים החורגים מן הכדורגל. ויקטור יונה ויוסי סאסי מוכרים לאוהדי הכדורגל, קוראי מדור הספורט. התובע עמוס סאסי עצמו, בחקירתו, ללמדנו על 'פרופיל' הקורא הסביר, היודע מיהם הבעלים של קבוצות הכדורגל, זיהה את יעקב שחר עם מכבי חיפה; את לוני הרציקוביץ' עם מכבי תל אביב; את אלי זינו עם הפועל באר שבע; ואת סאסי עם הפועל ירושלים (עמודים 4 ו - 7 לפרוטוקול). דומני, כי גם אילו התחלפו היוצרות, ויוסי סאסי, מנהל הפועל ירושלים, היה בעליה של חברת סאסי בונה לי בית בע"מ, והיה בא לתבוע את עלבונה, גם אז היה מוצדק לכאורה לדחות את תביעתו, באשר הכתבות אינן מדברות כלל בעסקי הבנייה, אלא בכדורגל בלבד. לא כל שכן, כשהתובעים אינם עוסקים כלל בכדורגל, ואינם נתפסים ככאלה בתודעת הקוראים. 8. קוראי מדור הספורט, בקיאים בהוויה המיוחדת לו. ממאפייני הז'רגון המקובל במדורי הספורט, שנכרכים בו יחדיו עובדות והערכות, מציאות ודימיון, דברי חוכמה ודברים של הבל. מתובלים בו גוזמאות לרוב, גסויות, דימויים מעולמות אחרים, הומור, צעקנות, וולגריות וצבע. [ראו והשוו: מ' אלון וא' דורון, הוצא מהקשרו - משפטי המחץ של הספורט הישראלי (2002)]. כדי להיכנס לאווירה הנכונה, אצטט קטעים נבחרים. בכותרת המשנה נכתב כך: "אל תצפו שסאסי ויונה ילכו הביתה, אל תחלמו יותר על ימי קטמון, אל תחשבו שיש לכם קבוצה, אל תשגו באשליות, והעיקר, אל תבואו למשחק מחר. החרימו אותם, הצילו את הפועל". ואֵלו כותרות ארבע הכתבות: "איש המערות" (מאת אלעד ליפשיץ); "במיץ של הזבל" (מאת חיים ברעם); "לזכור ולא לשכוח" (מאת אורי שאלתיאל); "עופי, יונה" (מאת עמוס נוי). בתוכנן מצאנו, בין היתר, כדברים האלה: "מסתבר שהסאסים חיטטו היטב בתחתית החבית. ידם הרועדת נתקלה באבי כהן... אבל החומר שם למטה היה כל כך רופס עד שהוא נשמט, וכך הגיעו השניים לאליהו עופר... הסאסים סתם ביצעו מהלך עלוב וכמעט צפוי, שמאפיין את העידן הזה בהפועל כדורגל... אנחנו צריכים מנהל עם הרבה פחות אגו, הרבה יותר שכל, ומינימום של תרבות ספורטיבית... זוכרים את ויקטור יונה ויוסי סאסי? כן, אני מדבר על שני התימהונים שמנהלים את הפועל... שתדעו על מי להפיל את התיק על קריסתה של הקבוצה...". על עמוד השער של מדור הספורט, ברקע שחור שנועד להבליט את הכתוב, צוטטו דברים שיוחסו לויקטור יונה, מתוך אחת הכתבות. בטיוטת פסק הדין הבאתי בתחילה גם אותם, כי הם חלק מן האווירה שבאנו בתוכה כדי ליתן פרשנות הולמת לפירסום הנדון. אלא שהדברים מאוסים כדי כך שאין הנייר סובלם. מחקתים. אומר רק שמילת-המפתח באותם שלושה-ארבעה משפטים היא זין, בהטיותיה ובמשמעויותיה המאוסות ביותר וד"ל. הדברים היו לזרא, לבטח, למרבית הקוראים. דומה כי מקצת עסקני הספורט, אוהדים ועיתונאים, מזינים אלו את אלו בניבולי-פה; לקורא ולשומע, לא יינעם.   כאמור, ליקוטי הדברים הללו מתוך ארבע הכתבות, לא על עצמם בלבד באו ללמד, אלא על הכלל כולו. זה אורחו וזה ריבעו של מדור הספורט.   9. ב"כ התובעים טוען בסיכומיו (סעיף 17), כי "כינויים של התובעים כ"בוני קברים", הינו כינוי בעל משמעות שלילית מובהקת, במיוחד כשהוא מתייחס אל מי שעיסוקם הינו בבניית בתים". עוד הוא מלין (סעיף 10) על החלפת המילה בית, "על משמעויותיה החיוביות", במילה קבר, "שאין חולק כי אינה מתקשרת עם קונוטציות נעימות בחיינו". כדבריו אכן כן הוא, אך פשוט וברור, כי הקבר בכותרת הנדונה, אינו חורג מגבולות מגרש הכדורגל. גם התובע הסכים כי אם קבוצת כדורגל נכשלת במשך תקופה ארוכה, הרי שזה לגיטימי לומר כי המאמן קבר את הקבוצה, או כי השחקנים קברו אותה, או הבעלים (עמודים 7 - 8 לפרוטוקול). אכן, בז'רגון המקובל במדור הספורט, נשירה של קבוצת כדורגל מן הליגה הראשונה אל הליגה השלישית בתוך שנתיים, כמוה כקבורתה [שלא לומר, ירידה אל שאוֹל-תחתית (הטבלה)...]. ציטטתי לעיל ביטויים קשים יותר מקבר. אכן, את מילת המפתח הבזויה שהיזכרתי, לא יעלה על דעתו של איש לפרש כפשוטה. כך גם לגבי המיץ של הזבל, מסריח, הרגו לנו את הקבוצה, תהומות הנשייה, תחתית החבית, ושאר 'פניני-לשון'; בהם גם קבר.   10. ב"כ התובעים טוען בסיכומיו [סעיף 2 (א)], כי "נושאן של הכתבות לא היה פירסום לקבלן מצבות, או לחילופין כתבת תחקיר על שחיתויות או גביית מחירים מופקעים עבור זכותו של אדם להיקבר בצורה ראויה, כי אם על התנהלותה הכושלת של קבוצת כדורגל ששמה 'הפועל ירושלים'". ב"כ הנתבעים (סעיף 9 לסיכומים), תמים-דעים עם ב"כ התובעים בעניין זה; אף אני סבור כך; והיא הנותנת. אילו בכתב-עת מקצועי בנושאי בניין היינו עוסקים, או בדין וחשבון, או בסקירת פרוייקט בנייה, כי אז הפרשנות ההולמת לכותרת הנדונה, הייתה שונה בתכלית.   11. פרפרזה, הינה כלי מקובל ושיגרתי, בעיתונות בכלל, ובמדורי הספורט, בפרט. יתכן, כדברי הנתבע 3, שאם הפועל ירושלים היתה זוכה באליפות, היה מכתיר את המאמר על כך בכותרת הכוכב שלי זה אתה, פרפרזה על סיסמת חברת סלקום, אך בלא כל זיקה לסלקום. פרפרזה [=תעתיק] זהו כלי חשוב, בלעדיו איין. איכות הקשר שבין כותב לקורא, אינה נמדדת רק בדיוק המילולי של המסר המועבר. האיכות עולה לאין שיעור באמצעות רמזים, מסרים צורניים, חזותיים, סמויים, ואחרים. הצד השווה שבכל אלה, הוא יצירת אתגר בראשו של הקורא, וסקרנות בליבו, לפענח את המסר של הכותב. העושה שימוש בפרפרזה, כמוהו כמי שמריק מכלי אל כלי. לביטוי נודעת משמעות מוגדרת כשהוא נתון בכלי מסוים; הורקתו של הכלי מתוכנו, והעברת הביטוי אל כלי אחר, משמרת אומנם את הביטוי, אך זאת תוך שינוי צורה, גוון ותוכן. זהו כל עיקרה של הפרפרזה. לא דומה איזמל כשהוא ביד המנתח, לאיזמל כשהוא בידי הסתת; ולא דומה עולם הבנייה לעולם הספורט. מובן שפרפרזה חייבת לעמוד במגבלות של החוק. אך כשלעצמה אין הפרפרזה פסולה, אלא מבורכת, גם בהתקרבהּ אל גבולות האסור, ובלבד שהקורא הסביר אכן לא יפרש אותה כפשוטהּ, אלא כפרפרזה. 12. ב"כ התובעים עמד (סעיפים 15 - 16 לסיכומים), בצדק, על המשמעות המיוחדת שיש ליתן לכותרת בעיתון, עניין שנדרש אליו כב' השופט מ' חשין, בע"א 5653/98 אמיליו פלוס נ' דינה חלוץ, פ"ד נה (5) 865. אכן, כותרת לפי טיבה היא מודגשת, ומפגינה עוצמה וכוח. אלא, שבהקשר דנן הנני מבכּר את עמדת ב"כ הנתבעים (סעיף 11 לסיכומים). כותרת המשנה, ושאר הסממנים החזותיים הבולטים (תצלומי אוהדי הקבוצה, כרזות הפועל ירושלים, סמל הקבוצה, מיקום הפירסום במדור הספורט), יוצרים את הקישור המיידי בתודעת הקורא לכדורגל, ליוסי סאסי, להפועל ירושלים; ולא לעסקי בנייה. על טענת ב"כ התובעים (סעיף 9 לסיכומים) כי לא נעשתה מלכתחילה כל בדיקה האם הלוגו סאסי בונה לי בית, שייך ליוסי סאסי או לתובעים, אשיב כי בנסיבות העניין אין לכך נפקות. כך או כך, הפרפרזה שנעשתה, אינה פסולה. אזכיר בהקשר זה, כי שלא כפי שנטען בתחילה, הלוגו של התובעים איננו סימן מסחרי רשום.   13. מן האמור עד כה עולים שניים אלה: (א) קוראי מדור הספורט מודעים לכך כי נושא הכותרת סאסי בונה לי קבר, הוא יוסי סאסי, ולא סאסי כלשהו זולתו. (ב) קוראי מדור הספורט מוּדעים לכך כי אין מדובר בעסקי בנייה, אלא בכדורגל בלבד. "זה רק ספורט", כדברי השיר (שאת מילותיו כתב אהוד מנור).   וממה נפשך: אם הקורא הסביר אינו מודע לכך שהביטוי סאסי בונה לי קבר הינו פרפרזה על הסיסמה סאסי בונה לי בית, כי אז, לא יכולה הכותרת הנדונה להוות לשון הרע כלפי התובעים; ואם הקורא הסביר כן מודע לכך שמדובר בפרפרזה, מיניה וביה ברור לו גם, כי זו הורקה מכלי אל כלי, וכעת עניינה בכדורגל, וביוסי סאסי; הא ותו לא.   14. כאמור, התרשמתי כי התובע (עמוס סאסי) חש פגוע מן הכותרת, וכן גם מן הכינוי הסאסים. הכללה שכזאת, מתעלמת מן הייחוד של כל אחד מבני משפחת סאסי. לא הרי יוסי סאסי כהרי עמוס סאסי; ולא הרי ניסים סאסי כהרי אברהם או צבי סאסי, וכו'. כל אחד בפני עצמו, הינו עולם ומלואו. אך הוא אשר אמרנו, שלא תחושת הפגיעה הסובייקטיבית קובעת, אלא המבחן הוא אובייקטיבי. הנתבעים היפנו בסיכומיהם (סעיף 12.3) לכינויים פוגלים וביילינים. אכן, אין לדעת אם לאהרון פוגל, מנכ"ל משרד האוצר לשעבר, הייתה נחת-רוח מן הכינוי פוגלים, שטבע ראש הממשלה המנוח יצחק רבין ז"ל, לפקידי האוצר, להציג כך את הבדלי התפיסה שבין עובדי המדינה לבין הפוליטיקאים; ספק אם יוסי ביילין שבע-רצון מן הכינוי ביילינים, אשר דבק ב'יונים צחורות', על-פי השקפתם הפוליטית; גם היונים הנזכרות לעיל, לא נשאלו על דעתן בדבר השימוש הפוליטי בשמן. למקרא הכתבה במיץ של הזבל (מאת חיים ברעם), ברי כי הסאסים, אינם אלא ה"ה יוסי סאסי וויקטור יונה. מדובר שם על "השניים", הם הידועים כראשי הפועל ירושלים. נאמנים עליי בהקשר זה, דברי חיים ברעם (הנתבע 4), כי לא ידע כלל על קיומם של אחים ליוסי סאסי (עמוד 13 לפרוטוקול). פשיטא שלשון רבים סאסים, לא נועדה לכרוך יחדיו את יוסי סאסי ואֶחָיו, אלא את יוסי סאסי וויקטור יונה.   15. על יסוד האמור לעיל, הנני סבור כי לא קמה לתובעים עילת תביעה בלשון הרע. בסופו של יום יש להצטער על כך שנסיונות לפשרה לא צלחו. גם כעת, חרף דחיית התביעה, דומני כי הצעה במתכונת שדובר בה בסעיף 5 לעיל, עודנה ישימה.   בהקשר זה אציין כי נכון עשה מעריב. בשעתו, פורסם במדור הספורט של העיתון כך: "הפועל ירושלים - לבית"ר יש את זאבי ולהפועל יש את סאסי, בעלי חברת בנייה שסיסמתה מהדהדת 'סאסי בונה לי בית'. נקווה שהבתים שלו קצת יותר יציבים מההרכב בשבת. שלא ניכנס לחדר השינה, וכמו בקבוצה, נגלה שם את החרסינה של השירותים". פירסום זה, שונה מן הפירסום דנן, בציינו עובדות שאינן נכונות; בעשותו קישור ישיר בין הפועל ירושלים לבין חברת סאסי בונה לי בית; ובהטילו ספק באיכות הבנייה. פירסום זה, פרס עצמו גם אל מחוץ למגרש הכדורגל, וחרג לתחום הבנייה. לא אדון על המשמעויות המשפטיות של ההבדלים שבין הפירסומים, אך ראוי לציין, כי משפנה ב"כ התובעים אל מעריב, פירסם העיתון, כעבור כחודש, באותו מקום במדור הספורט, כך: "הפועל ירושלים. לפני כחודש קישרנו בין הפועל ירושלים לסיסמה 'סאסי בונה לי בית', בה משתמשות חברות 'סאסי בונה לי בית' ו'סאסי קבלני בנין, עפר וכבישים'. מסתבר שאין קשר בין החברות למועדון, אז את הטענות או המחמאות, לגבי מצב הקבוצה, יש להפנות לסאסי אחר". התיקון המיידי העמיד את הדברים על דיוקם, ועשה שירות טוב לנפגע, לפוגע, ולציבור הרחב [במקום אחר דיברתי על חסרונותיהם של משפטי לשון הרע ועל מעלותיו של 'סעד ממוקד', במתכונת כמוצע שם: "על לשון הרע, 'לשון טובה' ופיצויים - הכסף לא יענה את הכל", פרשת השבוע (גיליון מס' 70), המחלקה למשפט עברי במשרד המשפטים והמרכז להוראת המשפט העברי ולימודו במכללת שערי משפט, [.   גם בענייננו, עודני סבור, כי בהגינות, בידידות, ובלחיצת-יד, ניתן ליישר את ההדורים. אך זאת, לפנים משורת הדין.   על-פי שורת הדין, התובענה נדחית.   בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.   המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.   ניתן היום, ל' בסיון תשס"ג (30 ביוני 2003), בהעדר הצדדים.   נֹעם סולברג, שופט  דיני ספורטלשון הרע / הוצאת דיבה