ביטוח כפל בפוליסת חבות מעבידים העובדות - עסקינן בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונת עבודה שאירעה לו ביום 11/5/90, כאשר נותרה להכרעה רק הסוגיה החוזית-ביטוחית הנלווית. בין הנתבעות 1 ו-3 נכרת חוזה קבלנות בו התחייבה הנתבעת 1 (להלן: מתכת ברנד) לבצע עבודות צנרת ומתכת באחד ממפעלי ים המלח. במועד התאונה עבד התובע כמסגר אצל הנתבעת 1 ובמסגרת אותו הסכם ביצע עבודות באתר שנמצא בבעלותה ובחזקתה של הנתבעת 3 (להלן: מפעלי ים המלח). הנתבעת 2 הינה חברת הביטוח אשר ביטחה את 'מתכת ברנד' ואת 'מפעלי ים המלח' בביטוח חבות מעבידים וצד ג' במועד הרלוונטי לתאונה. הנתבעות שיגרו ביניהן, זו לזו, הודעות צד ג' וצד ד', בהן מכחישה כל אחת מהן את חבותה בפיצוי התובע וטוענת כי זכאית היא לפיצוי/שיפוי מרעותה מטעמים שונים. הודעת צד ג' נשלחה על ידי 'מפעלי ים המלח' כנגד 'מתכת ברנד' ו'כלל' המבטחת, ושתי האחרונות שלחו כנגד הראשונה הודעת צד ד'. בכל ההיבטים הנוגעים לתובע, נסתיימה זה מכבר התביעה בפסק דין חלקי אשר נתן תוקף לפשרה בין הצדדים לפיה ישולם לתובע סכום של 30,000 ₪, מעבר לגמלאות המל"ל, לסילוק סופי של תביעתו. כפי שהוסכם, הסכום שולם לתובע במימון ביניים על ידי הנתבעות 1 ו-3 באופן שווה, עד להכרעת המחלוקת שנותרה בתיק זה והיא שאלת אחריותן של הנתבעות זו כלפי זו. טענות הצדדים- הצדדים העלו טענות הנוגעות לשלושה תחומים עיקריים: נזיקי, חוזי וביטוחי. במישור הנזיקי טוענת כל אחת לרשלנות רעותה כלפי התובע ועל כן חובתה לשאת במלוא נזקיו. האחת מכוח היותה, עובר לתאונה, מעסיקתו ומעבידתו של התובע החבה כלפיו בחובת זהירות אשר הופרה על ידה, כפי הטענה. והשניה מן הטעם שהתובע נפגע באתר שהיה באחריותה ובשליטתה הבלעדית, ומכוח היותה המפקחת והאחראית על ביצוע העבודות נשוא התובענה ועל העובדים באתר ובינהם התובע. במישור החוזי טוענת מפעלי ים המלח כי חוזה הקבלנות כולל סעיף שיפוי על פיו התחייבה מתכת ברנד לשפותה בגין כל תשלום שמפעלי ים המלח תהיה עשויה להתחייב בו כתוצאה מנזקים שהם עקב ביצוע החוזה. מנגד טוענת מתכת ברנד, כי תחולתו של סעיף השיפוי היא רק כאשר הנזק הנגרם הוא כתוצאה ממעשה או מחדל שלה, ומאחר ולפי טענתה לא הוכחה רשלנותה כלפי התובע, אין לחייבה בשיפוי כלשהו של מפעלי ים המלח. במישור הביטוחי, והוא העיקרי לענייננו, טוענת מפעלי ים המלח כי בסעיף 13(ב) לחוזה ההתקשרות, התחייבה מתכת ברנד להוציא על שמה ועל חשבונה פוליסת חבות מעבידים לגביי העובדים שיועסקו על ידה במהלך ביצוע החוזה וביטוח צד ג', כאשר הנהנים במשותף לפי פוליסה זו יהיו מתכת ברנד ומפעלי ים המלח. מאחר ואין חולק כי פוליסה כאמור אכן הוצאה, טוענת מפעלי ים המלח כי 'כלל', המבטחת על פי הפוליסה, היא שצריכה לשאת בנטל פיצוי התובע במלואו ועליה לשפותה בגין כל הסכומים ששילמה. לטענת מתכת ברנד, על פי סעיף 13(א) לחוזה התחייבה ים המלח להוציא פוליסת "ביטוח כל הסיכונים בהקמה" המתייחסת, בין היתר, לעבודה נשוא התובענה ובגין פוליסה זו שילמה מתכת ברנד לים המלח 3% מהתמורה שנקבעה בחוזה. אשר על כן ומאחר ומפעלי ים המלח הוציאה במימון חלקה של מתכת ברנד את פוליסת הביטוח הנ"ל, המכסה את התאונה כפי הנטען, טוענות הנתבעות 1 ו-2 כי אינן אחראיות בפיצוי כלשהו כלפי התובע ועל מפעלי ים המלח לשפותן בגין הסכומים ששולמו לתובע. הסוגיה הביטוחית- טענת ביטוח כפל פוליסת הביטוח לה טוענת מתכת ברנד לא אותרה ולא הובאה בפני בית המשפט בהליך זה, ככל הנראה מפאת חלוף הזמן הרב ממועד קרות התאונה ועד להגשת התביעה וכן מאחר והחברה המבטחת "הסנה" התפרקה בינתיים. מפעלי ים המלח אינה מכחישה כי פוליסה כאמור אכן הוצאה על ידה, כפי שהתחייבה בסעיף 13(א) לחוזה ההתקשרות, אולם לטענתה הפוליסה אינה כוללת פרק חבות מעבידים ועל כן אינה מעניקה כיסוי ביטוחי לתאונה. דומה ששאלת נטל ההוכחה היא שמכריעה בסוגיה זו וברגיל, כידוע, רובץ הנטל על כתפיו של הצד הטוען להוכיח טענתו. בענייננו, מוטל הנטל על כתפיה של מתכת ברנד, אשר טוענת לכפל ביטוחים ולזכות שיפוי הקמה לה כתוצאה מכפילות זו, להראות כי כפל כזה אכן מתקיים. סבורני, כי מתכת ברנד לא עמדה בנטל ההוכחה ואף לא בנטל השכנוע כפי שארחיב להלן. אמנם ים המלח מאשרת כי הוצאה על ידה במועד הרלוונטי פוליסת ביטוח כל הסיכונים ונכון הוא כי טיבה של פוליסה מסוג זה שאינה מכסה אירוע קונקרטי יחיד אלא טווח רחב של סיכונים, אולם יחד עם זה, אין משמעו של ביטוח כל הסיכונים ביטוח בלתי מוגבל המעניק כיסוי מלא לכל הסיכונים, אלא שהיקף הכיסוי נקבע על פי תנאי הפוליסה הספציפית, אופי הנזק שהוגדר והחריגים שנקבעו לצד ההגדרה הכללית. דברים אלה נאמרו לאחרונה על ידי השופט ריבלין בע"א 5775/02 נווה גן (א.כ.) בניה ופיתוח השקעות בע"מ נ' הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ ואח', תק-על 2004(1), 19, בעמ' 23 אשר קבע כך: ".... אין משמעה של הפוליסה המכונה "כל הסיכונים" כפשוטה- לאמור, כיסוי ביטוחי מלא לכל הסיכונים [M.A. Clarke, The Law of Insurance Contracts (2nd. Ed. 1994) 388]. היקף הכיסוי הביטוחי מגודר בדרכים שונות. אכן, גם "ביטוח כל הסיכונים" אינו ביטוח בלתי-מוגבל, כי אם ביטוח החל בתוך הגבולות שתוחמים לו מצד אחד, ההגדרה הכללית של הנזקים המבוטחים ומצד אחר, החריגים המנויים בפוליסה [ראו י' קיהל, ביטוח הנדסי בישראל (תשנ"ח)12]. אחת השאלות הצריכות בחינה, טרם שייקבע כי אירוע מסוים בא תחת הכיסוי הביטוחי, היא השאלה האם אירע נזק או אובדן המקים זכאות לפי תנאי הפוליסה ...." הנתבעות 1 ו-2 מניחות, וכל טענותיהן סומכות על הנחה זו, כי פוליסת ביטוח כל הסיכונים שהוצאה כוללת שלושה פרקים שאחד מהם הוא פרק ביטוח חבות מעבידים, אולם לא הובאה כל ראיה התומכת בהנחה זו ולמעשה הראיות שהוצגו תומכות במסקנה ההפוכה. מטעם הנתבעות 1 ו-2 העיד מר בני עובדיה, ראש מחלקת הביטוח במפעלי ים המלח, אשר כפי שמסר, אינו מעיד מידיעה אישית של הדברים אלא "מתוך התיקים והכרת החומר", שכן במועד התאונה, בשנת 90', שימש אדם אחר בשם כתריאל פרייס בתפקידו וידיעתו האישית היא רק החל משנת 95'. מר פרייס, העד הרלוונטי לענייננו, לא הובא לעדות והנתבעות 1 ו-2 הסתפקו בעדותו של מר עובדיה אשר סותרת את גרסתן. לדברי מר עובדיה, פוליסת ביטוח כל הסיכונים בהקמה כוללת שני פרקים, האחד לביטוח רכוש והשני לביטוח נזקי צד ג' (עמ' 20 לפרוטוקול). בעדותו אמר כך: "לשאלה כיצד אני יודע שבפוליסת כל הסיכונים הנ"ל קיימים רק פרקים של ביטוח בהקמה וצד ג' ואין פרק של חבות מעבידים, מהכרת מערך הביטוחים של החברה. אני יודע שהחברה רוכשת פוליסה לכיסוי הרכוש בהקמה וכיסוי נזקי צד ג' בהקמה. דורשים מהקבלנים לרכוש פוליסה נפרדת לחבות מעבידים" (עמ' 22) .... "לשאלה אם פוליסות שאני מכיר בכלל בכל השנים מאז שאני עובד, לשאלה האם זה נכון שאין בפוליסות בהקמה פרק של חבות מעבידים, זה נכון" (עמ' 23). עוד העיד מטעם הנתבעות 1 ו-2 מר אשר בן יוחנן, מנהל סוכנות הביטוח עדיאב עד לשנת 2003, אשר טיפל באופן אישי בכל ענייני הביטוח של מפעלי ים המלח. לדבריו, כל פוליסות הביטוח של המפעל היו דרך סוכנות עדיאב, לא היתה סוכנות אחרת שהנפיקה פוליסות נוספות ולא היו ביטוחים נוספים מעבר לביטוחים שהוציאה עדיאב. מן העדות עולה כי פוליסת הביטוח שהוצאה לקבלנים לא כללה פרק חבות מעבידים, וכך אמר בעדותו: "על פי ידיעתי האישית, לשאלה האם זה נכון שבפוליסת כל הסיכונים בהקמה אין למעשה פרק של חבות מעבידים, אני משיב, בפוליסת הקמה יש אחריות של כל הסיכונים הקבלניים, יש סעיף רכוש .... סעיף שני, זה סעיף צד ג' ..... במפעלי ים המלח כל קבלן שקיבל עבודה, חתם על חוזה בו התחייב על ביצוע חבות מעבידים, כשם שהוא משלם ביטוח לאומי, ולצרף את מפעלי ים המלח לפוליסה שלו, שמא תתבע על ידי עובד של הקבלן בגין יחסי עובד מעביד, או תביעה צד ג' כלשהי שתהיה מכוסה בפוליסת הקבלן. זה מה שהיה. בשנת 90 בטוח זה היה, בכלל לא היה מקובל לעשות סעיף חבות מעבידים בתוך פוליסת קבלנים, היום כן עושים את זה, לעיתים. אני לא עשיתי אף פעם כזה דבר" (עמ' 4 לפרוטוקול מיום 18/12/03). בהמשך עדותו אמר: "למיטב זכרוני בכל השנים זה רק צד ג' ורכוש ולא היה פרק שלישי של חבות מעבידים. לא היה אינטרס למפעל לבטח עובדי קבלנים". דברים אלה שנשמעו מפי העד מתיישבים עם חוזה ההתקשרות ועם נוסח סעיפים 13(א) ו-13(ב) שבו. בסעיף 13(א), כאמור, מתחייבת מפעלי ים המלח להוציא פוליסת כל הסיכונים בהקמה ובסעיף 13(ב) מתחייב הקבלן להוציא בנוסף לפוליסה הקיימת, פוליסת חבות מעבידים שבה מפעלי ים המלח והקבלן הם הנהנים במשותף. מסקנה לפיה הפוליסה הראשונה אינה כוללת כיסוי לחבות מעבידים ועל כן חויב הקבלן להוציא פוליסה שכזו על שמו מתיישבת יותר עם נוסח הדברים וההגיון מאשר מסקנה לפיה חבות זו כוסתה גם על ידי הפוליסה הראשונה ומפעלי ים המלח דאגה ליצור "כפל ביטוחים". נימוק נוסף לדחיית הטענות בדבר כפל ביטוח נוגע לעניין סכומי הביטוח שלא הוכחו בפני בית המשפט. הסעד אותו מעניק סעיף 59(ד) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 הוא שיפוי בין המבטחים לבין עצמם לפי היחס שבין סכומי הביטוח. למעט אמירתו הכללית של מר עובדיה גבי גבול האחריות הביטוחית של מפעלי ים המלח בשנת 90', אשר נאמרו אף הם שלא מידיעתו האישית, אין כל ראיה להוכחת סכומי הביטוח ואין בידי בית המשפט הכלים לקבוע את היחס שבין הסכומים למעט הערכה כללית זו שהינה מפי השמועה. טענות הנתבעות 1 ו-2 במישור זה לא הוכחו ואין לקבוע כי התקיים בענייננו ביטוח כפל המזכה את הנתבעות בשיפוי. פוליסת חבות מעבידים אין מחלוקת כי מתכת ברנד הוציאה, כפי שהתחייבה בחוזה, פוליסת ביטוח חבות מעבידים אצל המבטחת "כלל" וכי הנהנים במשותף על פי פוליסה זו הנם מתכת ברנד ומפעלי ים המלח, פוליסה זו אף הוגשה כראיה בהליך. משנמצא כי מפעלי ים המלח היתה מבוטחת אף היא, בזמן הרלוונטי לתאונה נשוא דיוננו, על ידי הנתבעת 2, ומשנדחו הטענות בדבר קיומו של כפל ביטוח המזכה את התובעות 1 ו-2 בשיפוי כלשהו מן הנתבעת 3, הרי שחבותה של מפעלי ים המלח, כמו גם חבותה של מתכת ברנד, ככל שתהיה, מכוסה על ידי "כלל" המבטחת ובסופו של יום היא הנושאת בנטל הפיצוי לתובע. בהינתן שהמבטחת היא אחת, אין נפקות מעשית לשאלת מידת אחריותן של מי מהנתבעות ועל כן מתייתר הצורך לדון בשאלות הנזיקיות שהועלו על ידי הצדדים וכן בשאלת השיפוי החוזי שנקבע. סיכום ותוצאה לאור נימוקים אלה, אני מוצא כי יש לדחות את ההודעה לצד ד' ולקבל את ההודעה לצד ג' כך שהנתבעת 3 זכאית להחזר הסכומים ששולמו על ידה לתובע במימון ביניים. הנתבעות 1 ו-2 ישלמו לנתבעת 3 סכום של 15,408 ₪, שהם מחצית סכום הפיצוי שניתן לתובע, נכון ליום 12/7/01 ולסכום זה יוספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום זה ואילך. כמו כן יישאו הנתבעות 1 ו-2 בהוצאות הנתבעת 3 בהליך זה ככל שהוצאו וכן בהחזר אגרה ששולמה ושכ"ט עו"ד בסכום של 3,000 ₪ ומע"מ. סכומים אלה ישולמו בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לב"כ הצדדים שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום. ניתן להגיש פסיקתא לחתימה בצירוף שומת הוצאות הנדרשת תוך 14 יום מהמצאת פסה"ד. ביטוח חבות מעבידיםביטוח כפלפוליסה