על מי חל שכר טרחת כונס נכסים בהוצאה לפועל ?

א. בקשת רשות ערעור על החלטתה מיום 3.2.03 של ראש ההוצאה לפועל (כב' הרשמת כ' לוי), לפיה נפסק למשיבה שכ"ט כונס בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ. אני מחליטה ליתן רשות ערעור ולדון בבקשת רשות הערעור כבערעור. ב. העובדות העיקריות הצריכות לעניינו הן כדלהלן: ביום 30.11.93, ניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב (מפי כב' השופט המנוח חאג' יחיא ז"ל) פסק דין בתביעתה של המשיבה כנגד המערערים. על פי אותו פסק דין חוייבו המערערים לשלם למשיבה סכומים שונים. על יסוד פסק הדין פתחה המשיבה ביום 22.12.93 בהליכי הוצל"פ כנגד המערערים. במועד פתיחתו, עמד סכום החוב בתיק ההוצל"פ, על סך 1.789,315 ש"ח. במסגרת הליכי ההוצל"פ הטילה המשיבה עיקול על נכסים השייכים למערערים. בין היתר, הוטל העיקול על דירה שבבעלות המערער 2 מגרש בבעלותו של המערער 3 ומשרדים של המערער 3. המערערים הגישו לבית המשפט העליון ערעור על פסק דינו של כב' השופט חאג' יחיא, כאמור (ע"א 444/94), כן עתרו המערערים לעיכוב ביצוע. ביום 18.7.94 נעתר בית המשפט העליון, חלקית, לבקשה לעיכוב הביצוע, וקבע כי המערערים ישלמו למשיבה את מחצית סכום פסק הדין בלבד, כנגד מתן ערובה על ידי המשיבה; ואילו תשלום המחצית השניה של פסק הדין, יעוכב עד להכרעה בערעור, והמערערים יבטיחו את תשלומו באמצעות ערובה. המערערים שילמו למשיבה מחצית סכום פסק הדין, במועדים שונים. ברם, לטענת המערערים, חרף החלטתו של בית המשפט העליון מיהרה המשיבה והגישה ביום 20.9.94 בקשה למינוי בא כוחה, עו"ד גיצלטר, ככונס נכסים על הרכוש, כפי שפורט. עו"ד גיצלטר מונה ככונס כונסים, על הנכסים כמפורט בפסק דין זה, ביום 27.10.94. ג. ביום 2.12.97 ניתן פסק דין בערעור. בית המשפט העליון ביטל את מרבית קביעותיו הכספיות של בית המשפט המחוזי, וחייב את המערערים לשלם למשיבה סך של 216,061 ש"ח בלבד. בית המשפט העליון הורה להחזיר מספר עניינים חשבוניים להכרעת בית המשפט המחוזי. על פי קביעת בית המשפט העליון, נדונו סוגיות מסוימות בבית המשפט המחוזי בתל אביב, וביום 2.11.99 ניתן פסק דין משלים על ידי כב' השופטת ש' גדות, אשר על פיו חויבו המערערים לשלם למשיבה סכומים נוספים על אלה שנקבעו בבית המשפט העליון. לאחר מתן פסק הדין המשלים, פנו הצדדים ללשכת ההוצל"פ, על מנת שראש ההוצל"פ תקבע את גובה החוב בתיק. לא הייתה בין הצדדים הסכמה לגבי גובה החוב בתיק, ומשכך התקיים דיון בפני ראש ההוצל"פ. ראש ההוצל"פ, בהחלטתו מיום 29.5.00, קבע כי מעדיף את חישובי המשיבה וחייב את המערערים לשלם למשיבה שכ"ט א + ב ובנוסף שכ"ט הכונס בסך 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ. על החלטה זו של כב' ראש ההוצל"פ, הגישו המערערים בקשת רשות ערעור (בר"ע 1981/00). בית משפט המחוזי (כב' השופטת ש' סירוטה בפסק דינה מיום 13.2.01) קיבל את טענות המערערים, ביטל את החלטת הרשם והחזיר את הדיון לראש ההוצל"פ, על מנת שתערך, פעם נוספת, התחשבנות כספית בין הצדדים. על פי פסק דינה של כב' השופטת סירוטה, הגישו המערערים ביום 27.3.01 בקשה לראש ההוצל"פ לקבוע את גובה החוב בתיק. גם המשיבה מצידה פנתה בבקשה לראש ההוצל"פ לקבוע את גובה החוב, כאמור. ביום 12.9.02 קבעה כב' הרשמת את קווי המתאר על פיהם יש לערוך את ההתחשבנות הכספית שבין הצדדים, ומינתה את רו"ח אביטל לעריכת חוות הדעת החשבונאית. רו"ח אביטל פעל על פי הוראות כב' הרשמת וביום 22.12.02 המציא את חוות דעתו, ועל פי חישוביו הסתכמה היתרה בתיק ההוצל"פ בסך 58,724 ש"ח. על פי חוות דעת המומחה, עודכן תיק ההוצל"פ, והחוב בו הועמד על סך 58,724 ש"ח נכון ליום 22.12.02. לטענת המערערים התברר להם, להפתעתם, כי ביום 3.2.03 זיכתה הרשמת את הכונס בשכ"ט בסך 20,000 ש"ח בתוספת מע"מ, בנוסף לסכומים שנפסקו לזכות המשיבה כשכ"ט א + ב. על החלטת ראש ההוצל"פ הערעור שבפני. ד. לטענת המערערים, החלטת ראש ההוצל"פ לפיה חוייבו בשכ"ט הכונס מוטעית. המערערים מפנים לתגובת הכונס, שהומצאה לתיק ההוצל"פ, לפיה הכונס התמנה ככונס נכסים על מספר רב של נכסים, ניהל משא ומתן עם השמאי לביצוע הערכות שווי הנכסים, ביקר במקום, נפגש עם השמאי ודיווח על פעולות השמאי ליו"ר ההוצל"פ. לטענת המערערים, כונס הנכסים מונה על יסוד פסק דינו של כב' השופט המנוח חאג' יחיא ז"ל, אשר בוטל, בעיקרו, על ידי ערכאת הערעור. משכך, לדעת המערערים, בטל בהכרח צו מינוי כונס הנכסים, ואין לחייב את המערערים בשכר טרחת הכונס. לטענת המערערים, כונס הנכסים, עו"ד גיצטלר, גם הוא סבר כך, וראייה היא כי רק לאחר שחלפו תשע שנים ממועד מינוי הכונס, ולאחר שהמערערים עצמם יזמו את ההליך לקביעת גובה החוב בתיק, פנתה המשיבה בבקשה לקבוע את שכ"ט הכונס. לטענת המערערים, הבקשה למינוי כונס הנכסים הוגשה ביום 20.9.94 כאשר כבר ביום 18.7.94 הורה בית המשפט העליון על עיכוב ההליכים בגין מחצית פסק דין, ועל עיכוב תשלום המחצית השנייה של פסק הדין, כנגד מתן ערובה על ידי המשיבה. לטענת המערערים, בעוד מתנהל ביניהם הדיון בגין הערובה אותה יש להפקיד, מיהרה המשיבה ועתרה למנות את בא כוחה ככונס נכסים. לדעת המערערים, לא היה כל מקום למינוי כונס הנכסים, במועד שבו הוגשה הבקשה. ה. לטענת המערערים, כונס הנכסים לא ביצע כל פעולה ממשית במסגרת תפקידו. הכונס מונה ביום 27.10.94, אולם כבר ביום 27.2.95 שילמו המערערים מחצית מסכום פסק הדין. חלק הארי של מחצית סכום פסק הדין שולמה, לטענת המערערים ביום 3.11.94, דהיינו שישה ימים לאחר מינוי הכונס. לטענת המערערים, במועד פתיחת תיק ההוצל"פ עמד חובם של המערערים למשיבה על סך 600,584 ש"ח, ולזכות המשיבה נפסק שכ"ט עו"ד בסך 7% מהחוב הפסוק. לטענת המערערים, היה על ראש ההוצל"פ לשקלל את הסכומים ששולמו על חשבון שכר הטרחה, ולשקול, בין היתר, את העובדה שכונס הנכסים ביצע פעולות מעטות בלבד. המערערים טוענים עוד, כי כב' הרשמת לא התייחסה לפסק דינה של כב' השופטת סירוטה, אשר , כאמור, ביטלה את החלטת כב' הרשם אבני, והביעה דעתה, בתוך פסק הדין, ביותר מאשר רמז, כי בא כוחה של המשיבה איננו זכאי לשכר טרחה נוסף בגין היותו כונס נכסים. לטענת המשיבה, אין כל ממש בטענות המערערים. מינוי של כונס הנכסים ניתן כדין, ולטענת המשיבה לא התנגדו המערערים למינוי, בשלב כלשהו של הליכי ההוצל"פ. עוד לטענת המשיבה, כונס הנכסים ביצע פעולות במסגרת הכינוס, איתר את נכסי המערערים, הוציא נסחים בגין נכסי המקרקעין, נפגש עם השמאי וביצע פעולות נוספות במסגרת תפקידו. ו. סבורה אני כי דין הערעור להדחות. הלכה פסוקה היא כי ערכאת הערעור תתערב רק במקרים נדירים ויוצא דופן בפסיקת הוצאות ושכר טרחה הנקבעים על ידי הערכאה הדיונית. הלכה היא, כי ערכאת הערעור אינה מתערבת בקביעת שיעור שכה"ט, אם אין פגם מהותי בהחלטה המצדיק את התערבות בימ"ש שלערעור. (ע"א 403/70 , 373/70 מרגוליס נ' בנק א"י בריטניה, פ"ד כה(1) 275 ; ע"א 621/83 בנק לאומי לישראל נ' פינצ'וק , פ"ד מא(2) 663א'; בר"ע (ב"ש) 5111/96 בוחניק נ' כונסי הנכסים עורכי דין ברקאי וטל, דינים מחוזי כו(5) 622 ; בר"ע 1810/00 (ת"א) עו"ד ישראל בודה נ' רווח מכלוף דינים מחוזי לב(9) 763; ד' בר- אופיר, הוצאה לפועל הליכים והלכות, חלק ראשון, עמ' 507 ). וגם לענייננו כך. אינני סבורה כי נפלה בהחלטת ראש ההוצל"פ טעות כזו המחייבת את התערבות ערכאת הערעור. מן הראוי לציין, כי אינני מקבלת את עמדתו של ב"כ המערערים לפיה, הפסיקה מסויגת להתערבות ערכאת הערעור בשכ"ט עו"ד ואין עניינה בשכ"ט כונס. סבורה אני כי הרציונאל העומד בבסיס הגישה שאין ערכאת מתערבת בפסיקת הוצאות, נכון הוא הן לגבי הוצאות ושכ"ט הנקבעים לעורכי דין והן באשר לשכר טרחת כונס, כמובן בכפוף לשינויים המחויבים ותפקידו המיוחד של כונס הנכסים. בענייננו, פתיחת תיק ההוצל"פ, במועד פתיחתו, היתה כדין. כך גם מינוי כונס הנכסים. אמנם, בסופו של יום חוייבו המערערים לשלם למשיבה סכומים נמוכים מאלה שנקבעו בפסק הדין המקורי. יחד עם זאת, אין להתעלם מכך, כי בכל זאת המערערים חוייבו לשלם למשיבה סכומים נכבדים. אינני סבורה כי מינוי כונס הנכסים, במועד בו מונה, היה בלתי ראוי או מיותר. סבורה אני כי ראש ההוצל"פ לא הגזימה בקביעת שכר טרחת הכונס אלא קבעה סכום צנוע יחסית, ואינני סבורה שמן הראוי להתערב בפסיקה זו. ההליכים בין הצדדים מתנהלים מאז שנת 1981. כונס הנכסים מונה לפני כ-10 שנים. בנסיבות אלה, אינני סבורה כי יש מקום להתערבות כלשהי בקביעת שכר טרחת הכונס, אשר אין חולק כי פעל במהלך השנים, על פי הצורך והעניין. ז. על כל אלה, הערעור נדחה. רק בשל גישתי האופטימית כי אולי עתה יגיע הקץ למסכת ההתדיינויות שבין הצדדים, הנמשכת מזה 23 שנים כאמור, אינני פוסקת הוצאות, ומשכך - אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו. שאלות משפטיותשכר טרחהכינוס נכסיםהוצאה לפועל