הפעלת תקנה 15 במלואה

הפעלת תקנה 15 במלואה 1. המערער הגיש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 7.10.03 אשר התכנסה לדון בעניינו בהתאם לפסק הדין מיום 25.5.03 ודחתה את בקשתו להפעלת תקנה 15. רקע עובדתי 2. המערער הינו יליד 1941, פחח וצבעי רכב משנת 1959. במסגרת עבודתו עליו לבצע עבודות פיזיות באמצעות ידיו וכתוצאה מעבודתו סובל המערער מתסמונת התעלה הקרפלית (C.T.S). המשיב הכיר בתסמונת התעלה הקרפלית ממנה סובל המערער כמחלת מקצוע. הועדה הרפואית מדרג ראשון קבעה את נכותו בשיעור של 10% בגין שיתוק עצב המדיאניס בצורה קלה וקבעה כי אין מקום להפעלת תקנה 15. המערער והמשיב ערערו על קביעת הועדה וועדה רפואית לעררים מיום 23.7.01 דחתה את ערעור המשיב והעבירה את התיק לועדת הרשות על מנת שתבדוק האם חלה ירידה בהכנסתו של המערער. דו"ח ועדת הרשות מיום 30.8.01 קבע כי לתובע ירידה של 72% בהכנסותיו ואילו שאלת הקשר בין הירידה הניכרת בהכנסותיו לפגימה הועברה להכרעת הועדה הרפואית. ועדה רפואית מיום 29.10.01 קבעה "הועדה עיינה בחוות דעת הרשות לעניין תקנה 15, לדעת הועדה מסוגל להמשיך בעבודתו ערב התאונה הנדונה ועל כן אין מקום להפעלת תקנה 15" על החלטה זו הגיש המערער ערעור לבית הדין ועתר להחזרת העניין לועדה על מנת שתנמק עמדתה בעניין הפעלת תקנה 15. ביום 25.5.03 ניתן פסק דין בעניינו של המערער (תיק בל' 2788/01) ובו נקבע "מקובלת עלי עמדת המערער ולפיה יש מקום שמכירה הועדה בתסמונת C.T.S כמחלת מקצוע, נדרש מהועדה לבחון ולציין אם חזרתו של המערער לעבודה תגרום להחמרה במצבו ובהתאם לבחון ולנמק את המסקנה בדבר יכולתו של המערער לחזור ולעבוד במקצועו (כפחח וצבע)." ביום 27.7.03 התכנסה הועדה הרפואית לעררים לדון בעניינו של המערער עפ"י הנחיות פסק הדין וביקשה מועדת הרשות לבדוק את מצב הכנסותיו של המערער מאז שנקבעה דרגת נכותו הצמיתה ועד בכלל. ועדת הרשות התכנסה ביום 5.8.03, המליצה על הפעלת תקנה 15 בשיעור מופחת של רבע בגין מקצוע ולא המליצה על הפעלת תקנה 15 בגין גיל. ביום 7.10.03 התכנסה הועדה הרפואית לעררים וקבעה כדלקמן: "הועדה עיינה בדוח ועדת הרשות ומקבלת את מסקנתם שאין להפעיל תקנה 15" על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. טענות הצדדים 3. לטענת המערער נפלו מספר טעויות בהחלטת הועדה. ראשית - כאשר פנתה בשנית לועדת הרשות במקום לפעול עפ"י פסק הדין בו נדרשה לקבוע בעצמה. שנית - כאשר קבעה כי היא מאמצת את החלטת הרשות ואולם בניגוד לקביעת ועדת הרשות לא הוסיפה אחוזי נכות בשיעור רבע כפי שהמליצה ועדת הרשות. שלישית - כאשר למרות המלצת ועדת הנכות להפעיל את תקנה 15 בחלקה בלבד, לא הפעילה אותה במלואה בטענה כי יכולתו הניהולית של המערער לא נפגעה ואילו לדעת המערער, אין רלוונטיות לכך היות ובפועל היתה ירידה בהכנסות המערער עקב הפגיעה. רביעית - כאשר לא הפעילה את תקנה 15 בעניין פרמטר הגיל. עוד מבקש המערער כי לאור העובדה שהועדה התעלמה מהוראות פסק הדין ומשלא הצליחה לבצע כיאות את פסק הדין ולנמק את החלטתה כראוי, עולה החשש שהועדה "נעולה" על החלטתה שלא להפעיל במקרה דנן את תקנה 15 ומשכך, יש להעביר את עניינו של המערער לועדה בהרכב אחר. 4. ב"כ המשיב הסכימה תחילה שעניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים אשר תנמק "מדוע כאשר ציינה שמקבלת מסקנותיה של ועדת רשות לא הפעילה תקנה 15 ברבע כפי שמומלץ על ידי ועדת הרשות". 5. המערער לא הסתפק בהסכמת המשיב כפי שנמסרה בהודעה לבית הדין ועמד על פרישתו להשבת העניין לועדה בהרכב אחר אשר תשקול את הפעלת תקנה 15 במלואה. 6. המשיב הגיש סיכומיו בעניין זה ועיקר טענותיו הם - א. הסמכות לקביעת דרגת הנכות הרפואית של המערער לרבות תקנה 15 נתונה לועדה הרפואית לעררים בלבד ואין בית הדין רשאי להתערב בה. ב. עפ"י תקנה 15 המבחן כולל קיומם של שני תנאים מצטברים בו זמנית האחד, אי מסוגלות לחזור לעבודה או לעיסוק הקודם ואילו השני, ירידה ניכרת בהכנסות ולא לזמן מוגבל. לטענת המשיב, התנאי הראשון אינו מתקיים במקרה דנן שכן ועדת הרשות קבעה כי לנכות השפעה מתונה על יכולת המערער לחזור לעיסוקו ואינה מונעת את החלק הניהולי, תפעולי של העסק. ג. הסמכות להגדיל/להקטין דרגת נכות בשל שינויים בהכנסות עפ"י תקנה 17 לתקנות ניתנת לועדת הרשות אף ללא צורך בהעברה לועדה רפואית. עפ"י סעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה - 1995 בהחלטת פקיד התביעות עליו לקחת בחשבון בקביעת אי כושר להשתכר גם את השפעת הליקוי של המערער על יכולתו לחזור לעבודה במלואה או בחלקה ועל יכולתו לבצע עבודה אחרת או לרכוש מקצוע חדש התואם את כושרו הגופני ומצב בריאותו והחלטת הועדה לעררים היא בגדר הערכה או עפ"י התרשמות על סמך הנתונים. מוסיף המשיב וטוען כי במקרה דנן ועדת הרשות ופקיד השיקום היושב בה התבססו על נתונים שהיו בפניהם ולאורם בחנו את השפעת ליקויו של המערער על מסוגלותו לחזור לעבודה חלקית/מלאה. ד. לעניין הרכב הועדה טוען המשיב כי דרך המלך היא החזרת עניינו של מבוטח לועדה המקורית וחזקה כי תעשה מלאכתה נאמנה. ה. בסיכום דבריו הסכים המשיב להחזיר העניין לועדה על מנת שתשקול מחדש את הפעלת תקנה 15 בהתאם. עם זאת עמד המשיב על כך כי יש להחזיר העניין לועדה באותו הרכב. ההכרעה 7. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד וזאת בהתאם לאמור בסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב התשנ"ה - 1995. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של וועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין (דב"ע נז 50 - 1 אורי רשתי נ. המל"ל (לא פורסם)) . במסגרת סמכותו של בית הדין לדון "בשאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב 10014/98 יצחק הוד נ. המוסד , פד"ע לד 213). כאשר נראה על פני הדין וחשבון שהוועדה התייחסה לפגימות השונות שפקדו את המערער והעריכה לפי שיקול דעתה הרפואי את מידת הנזק (אחוזי הנכות) שנגרם על ידי כל אחת מהפגימות הנ"ל ולא נראית אי התאמה בולטת או סתירה גלויה בין הממצאים הרפואיים - עובדתיים והמבחנים שהופעלו - אזי אין מקום לטענה כי ישנה שאלה של חוק המצדיקה התערבות בית הדין (דב"ע לב/40-0 יוסף דולזר נ' המל"ל פד"ע ד' 429). 8. כאמור עניינו של המערער הוחזר לועדה מכח פסק דין שניתן ביום 25.5.03. משכך, על הועדה היה לפעול עפ"י החלטת בית הדין (ראה לעניין זה דב"ע נא/29-01 מנחם פרנקל נ' המוסד פד"ע כ"ד 160). משקבע פסק הדין כי "הועדה תשוב ותבחן את הפעלת תקנה 15 בעניינו של המערער, לעניין זה תבחן הועדה אם יכול המערער לחזור לעבודתו בשים לב לעובדה שהועדה הכירה בתסמונת ה - C.T.S ממנה סובל המערער, כמחלת מקצוע, הועדה תנמק את קביעתה", היה על הועדה לעשות כן. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה, כי בהחלטת הוועדה מיום 27.7.03 שמעה הועדה את טענת המערער לפיה סגר את עסקו כחצי שנה לפני כן וביקשה לבדוק את מצב הכנסותיו. לאחר קבלת דו"ח ועדת הרשות ציינה הועדה, כי היא מקבלת את מסקנת ועדת הרשות שאין מקום להפעיל את תקנה 15. 9. לא יכול להיות כל חולק וגם ב"כ המשיב הסכים לכך אם כי בשפה רפה, כי הועדה כשלה מלבצע את המוטל עליה על פי פסק הדין. ראשית - הועדה לא נימקה את החלטתה. על חובת ההנמקה הכללית עמד בית הדין הארצי בדב"ע מג/1356-01 לביא - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י"ז 130, כדלקמן: "ההנמקה צריך שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את מהלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הוועדה נתנה פירוש נכון לחוק". במקרה דנן, הסתפקה הוועדה בכך שציינה כי הינה מקבלת את מסקנות ועדת הרשות. אך למצער אין לא בדו"ח ועדת הרשות ולא בנימוקי הועדה כל התייחסות לטיעוני המערער באשר לירידה בהכנסותיו. בפסק הדין על פיו התכנסה הועדה בסעיף 4 נאמר "ובהתאם לבחון ולנמק את המסקנה בדבר יכולתו של המערער לחזור ולעבוד במקצועו (כפחח וצבע)"(הדגשה שלי י.א.ש). לא לחנם הגדיר בית הדין את מקצועו של המערער בפסק דינו שכן בדב"ע שמ/01-76 אדרי - המוסד לביטוח לאומי, נפסק - "הוראת היסוד שבתקנה 15 היא זאת שבתקנת משנה (א). תקנת משנה זאת מקנה לוועדה רפואית כוח להקטין או להגדיל את דרגת הנכות עד מחצית מזו שנקבעה במבחנים, בשים לב למקצועו, גילו או מינו של הנפגע. לשון אחר - אם ועדה רפואית סבורה שבשל מקצועו - ומודגש הדיבור 'מקצועו', ולא 'כושר עבודתו': שניים שאינם זהים - לפגימה השלכה רבה יותר על הנכה מבחינת הגמלה שהוא ראוי לה לאור מטרת גמלאות לנפגעי עבודה, רשאית היא להוסיף ע ל אחוזי הנכות הקבועים לצד מבחנים אובייקטיביים. היינו - כלשון הכותרת של התקנה - 'לסטות' מהמבחנים האובייקטיביים ולהזדקק לנתון סובייקטיבי, כגון מקצועו, גילו או מינו של הנכה. ... ... מרחיקים לכת בתקנת משנה (ג). תקנת משנה זאת פותחת במלים 'הוועדה לא תתחשב ... בכושר העבודה של הנפגע', ללמדך שבאים להגביל, אך אשר מגבילים - 'כושר העבודה', כלל אינו ממין המוגבל - 'מקצוע' (תקנת משנה (א)), ושוב רחוקים השניים - 'מקצוע' ו'כושר העבודה' מלהיות זהים או חופפים.... עיון בדו"ח ועדת הרשות מעלה כי בניגוד להלכה זו הפחיתה הועדה את מידת הפעלת תקנה 15 וזאת לא בגלל "מקצועו" של המערער אלא בגלל "כושר השתכרותו". ועדת הערר שאמצה את מסקנות ועדת הרשות טעתה גם בכך. שנית - הועדה פנתה לקבלת דוח ועדת הרשות, רשמה לפניה כי הינה מאמצת את מסקנתה ואולם ככל הנראה אף לא טרחה לקרוא את המלצת ועדת הרשות שכן בניגוד להחלטת הועדה אשר החליטה שאין מקום להפעיל את תקנה 15 (לכאורה על בסיס דוח ועדת הרשות) הרי שועדת הרשות המליצה על הפעלת תקנה 15 בשיעור מופחת של רבע. עיון בפרוטוקול הועדה מעלה, כי הועדה כלל לא שקלה בעצמה את יכולתו של התובע לשוב לעבודתו ולא את פרמטר הגיל של התובע. 10. משהוחזר עניינו של התובע לועדה המקורית עפ"י פסק דין והועדה לא טרחה כלל לנסות למלא אחר פסק הדין, נכנס מקרה זה בגדר המקרים בהם ניתן להעביר הענין לועדה בהרכב אחר (ראה דב"ע נא/24-01 יוסף אחמד מגדאללה נ' המוסד פד"ע כד 185). 11. לאור כל האמור, דין הערעור להתקבל. עניינו של המערער יוחזר לועדה בהרכב אחר. הועדה תמלא אחר הוראות פסק הדין מיום 25.5.03 תוך שהיא בוחנת את שאלת הפעלת תקנה 15 בשים לב למקצועו (עיסוקו), נכותו וגילו של המערער ובשים לב לכך שחל צמצום ניכר בהכנסותיו. הועדה תנמק את החלטתה. משמוחזר עניינו של המערער לועדה זו הפעם השנייה, ישא המשיב בהוצאות המערער בסך של 2,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק וזאת תוך 30 יום מהיום. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. תקנה 15 (ביטוח לאומי)