1. בפני תביעה לתשלום הסך של 386,625 ₪ שהתובע טוען כי הנתבעים חייבים לו בגין נזקים שנגרמו לו עקב פעולות חיפוש ותפיסה שביצעו אנשי הנתבעת הראשונה (להלן: הנתבעת) בביתו בתאריך 17/2/92.   2. התובע עוסק לפרנסתו בסחר בעתיקות, ניקוי, שחזור ותיקון עתיקות ומטבעות. התובע מקיים את עיסקו בחלק מוגדר של ביתו.   על-פי האמור בכתב התביעה, בתאריך 17/2/92, בשעות הבוקר המוקדמות, ביצעו אנשי הנתבעת חיפוש בביתו. במהלך החיפוש רוכזו העתיקות שנמצאו בבית וננעלו במקלט. למחרת היום שבו אנשי הנתבעת למקום ונטלו עימם חלק מן העתיקות. בהם 556 מטבעות, ובהן 478 מטבעות עתיקים שהתובע קיבל לשם ניקוי ושימור מאת מר כריס מרטין מלונדון.   נגד התובע הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בחיפה בת.פ. 117/93 במסגרתו הואשם בהפרה של החובה לרשום מצאי, עבירה על חוק העתיקות והתקנות על-פיו, ובעבירה של החזקת רכוש החשוד כגנוב, לפי סעיף 413 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, בנוגע לחרב עתיקה. המאשימה חזרה בה מהאישום בנוגע לחרב העתיקה, ובנוגע לעבירה של חובת רישום מצאי זוכה הנאשם (הכרעת הדין ניתנה בתאריך 27/3/97 על-ידי כב' השופט כמאל חיר, סגן נשיא).   בהחלטה מאותו יום הורה כב' השופט כמאל חיר להחזיר לנאשם - התובע את "העתיקות וכל מה שנתפס בביתו" (עמ' 69 לפרוטוקול בת.פ. 117/93).   הנתבעת השיבה לתובע את העתיקות שנתפסו בביתו, ואולם כשבדק התובע את הרכוש שהוחזר גילה כי לחלק מן העתיקות נגרמו נזקים, וכן כי חלק מן העתיקות והמטבעות היו חסרים, כאשר המטבעות החסרים הוחלפו במטבעות אחרים, חסרי ערך ברובם.   מכאן התביעה שבפני, לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לתובע, כמפורט להלן (בערכי יום הגשת התביעה):   א. מתוך 478 המטבעות אשר נתקבלו מאת כריס מרטין לניקוי הוחזרו רק 40. שווים של 438 המטבעות שלא הושבו הוא 17,100 לירות סטרלינג, המהווים 109,250 ₪.   ב. המטבעות שלא הושבו נוקו על ידי התובע והוא הפסיד את תמורת הניקוי בסכום של 21,900 דולר, המהווים 85,150 ₪ (על-פי חישוב של 50 דולר לניקוי מטבע)   ג. הנזקים לפריטים, לרבות החרב הצלבנית, הוערכו על-ידי התובע בסכום של 2,250 דולר, המהווים 9,225 ₪.   ד. בין העתיקות שנתפסו היו כאלה של אספנים שונים שנמסרו לתובע לשם תיקון ושחזור. אלה הושבו אחר עמל רב והוחזרו לבעליהם לאחר חודשים רבים. עקב הארוע ותוצאותיו הפסיקו רבים מלקוחותיו של התובע להפקיד בידיו עתיקות לניקוי ולתיקון. נזקיו של התובע עקב פגיעה במוניטין והפסד השתכרות הוערכו על ידו בסך של 30,000 דולר, המהווים 123,000 ₪.   ה. עוגמת נפש לתובע ולבני ביתו הוערכה בסכום של 60,000 ₪.   3. הנתבעים הכחישו את התביעה על כל ראשיה, וטענו כי קבוצת המטבעות לגביה טען התובע כי הן שייכות לכריס מרטין הוחזרה לתובע, על-פי בקשתו, עוד בתאריך 26/4/92, כפי שהוחזרו עתיקות נוספות לצדדים שלישיים אשר הוכיחו את בעלותם. מאחר שחלפו יותר משבע שנים מאז הוחזרו המטבעות, התביעה בעניין זה התיישנה. כמו כן, עד היום לא הוגשה תביעה על-ידי כריס מרטין נגד התובע בנוגע למטבעות, ואף תביעה כזו כבר התיישנה. לפיכך, לא נגרם לתובע כל נזק בגין מטבעות כריס מרטין, אף אם יוכח כי הן לא הושבו לידיו.   עוד נטען, כי העתיקות שנלקחו מן התובע כדין הושבו אליו באותו מצב - לא חסר דבר ולא הוחלף דבר, ולא נגרם נזק לעתיקות.   4. התובע הגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו.   התצהיר העיקרי מטבע הדברים היה תצהירו של התובע. על-פי האמור בתצהיר, נערך החיפוש בתאריך 17/2/92 בשעות הבוקר המוקדמות, וכלל שימוש בכלי נשק ובכלבים. במהלך החיפוש רוכזו העתיקות שהיו בכל הבית, כולל מטבעות, וננעלו במקלט. באותו מועד נערך דו"ח חיפוש (נספח א' לתצהיר). דו"ח החיפוש אינו מציין במפורש קיומן של מטבעות, אם כי קיימים מוצגים שסומנו 9 ו-10 והם שקיות.   התובע טוען, כי בתאריך 17/2/92 נטלו עימם אנשי הנתבעת חלק מן העתיקות וכן 556 מטבעות, מתוכן 478 מטבעות שהתקבלו לשם ניקוי ושימור מכריס מרטין מלונדון. שאר המטבעות היו של התובע ושל לקוחותיו.   למחרת, בתאריך 18/2/92, שבו אנשי הנתבעת לביתו של התובע, ובאותו מועד נערך דו"ח חיפוש נוסף, נספח ב' לתצהיר התובע. נספח ב' כולל פרוט של קופסאות פח, פלסטיק או קרטון ובהן מטבעות. הדו"ח מציין את מספר הקופסאות אך לא את מספר המטבעות. באותו מועד נחתם זכרון דברים (נספח ב/2) בין התובע לבין עוזי דהרי, מנהל תחום מניעת שוד עתיקות ברשות העתיקות, בו הסכימה הנתבעת כי העתיקות שנתפסו בביתו של התובע בתאריך 18/2/92 לא ייפתחו ולא יילקחו לבדיקה אלא בנוכחותו של התובע.   בתאריך 23/2/97 נערכה חוות דעת על-ידי הארכיאולוג יעקב שרביט - עובד הנתבעת - המפרטת את הממצאים שנתפסו בביתו של התובע בתאריך 17/2/92, ובהם קבוצה של 529 מטבעות ארד עתיקות (סעיף 9) וקבוצה של 27 מטבעות ארד צוריות (סעיף 10) (נספח ג' לתצהיר התובע).   התובע טוען, כי בתאריך 26/4/92 הוזמן למשרדי הנתבעת ושם נמסרו לו חבילות של מטבעות, אשר נטען לגביהן כי נלקחו מביתו בתאריך 18/2/92. לא נערכה ספירה ולא נערכה רשימה. התובע חתם על "אישור" לפיו קיבל בחזרה את כל העתיקות והמטבעות שנלקחו לבדיקה ולהערכה "ולפי מיטב הערכתי הוחזרו שלמים" (נספח ד' לתצהיר התובע). התובע טוען, כי על אף שאישר כי כל שנלקח הוחזר, לא ניתן לאשר זאת ללא ספירה ורישום.   בתאריך 21/5/97, לאחר מתן הכרעת הדין בת.פ. 117/93 בבית משפט השלום בחיפה, החזירו אנשי הנתבעת לתובע את העתיקות והמטבעות שנתפסו בביתו. התובע טוען, כי כאשר בדק את הרכוש שהושב התגלו לו שני אלה: "ראשית דבר, כי לחלק מהעתיקות נגרמו נזקים, ושנית, חלק מהעתיקות ומהמטבעות היו חסרים, כשתחת המטבעות החסרים ביקשו למסור לי מטבעות אחרים, חסרי ערך ברובם ובמספר שלא התאים למספר המטבעות שנלקחו" (סעיף 15 לתצהיר). התובע מיהר ופנה בעניין זה לנתבע מס' 2 במכתב מיום 2/6/97 (נספח ד' לתצהיר התובע). לתצהירו של התובע צורפו כנספח ו' רשימות שערך הכוללות פרוט של המטבעות של כריס מרטין; רשימת המטבעות שהושבו; רשימת המטבעות שלא נלקחו כלל; והערכת הנזקים שנגרמו לטענת התובע לעתיקות, המבוססת על הידע המקצועי של התובע כמומחה בנדון. עוד צורפו לתצהירי התובע תעודת משלוח של כריס מרטין מיום 3/6/91, המציינת משלוח של 478 מטבעות עתיקות לתובע לשם ניקוי בשווי של 18,000 לירות סטרלינג וכן מסמכי היבוא בנוגע לאותן מטבעות אשר הגיעו לישראל בתאריך 5/6/91 (נספחים ט' או יא' לתצהיר התובע).   5. עוד הגיש התובע את תצהיריהם של אספני עתיקות, פרופ' אהוד מלברגר וד"ר אפרים למברג, אשר העידו, כי בשל האיחור בהחזרת עתיקות שלהם שנתפסו בביתו של התובע הפסיקו להעזר בשרותיו המקצועיים.   6. כמו כן, הוגש תצהיר של כריס מרטין שנערך בלונדון בתאריך 29/6/01. כריס מרטין מאשר, כי בתאריך 3/6/91 שלח לתובע 478 מטבעות לשם ניקוי. המטבעות נשלחו עם רשימה אשר צורפה לתצהיר כנספח 1/M (packing list for coins 3/6/91 needing cleaning ). רשימה זו תואמת את הרשימה ו'1 אותה ערך התובע בנוגע למטבעות כריס מרטין שלא הושבו. עוד צורפו תעודת המשלוח שכבר הוזכרה לעיל כנספח 2/M הנוקבת בשווי המטבעות (18,000 לירות סטרלינג). כריס מרטין מציין, כי המטבעות שנמסרו לניקוי לא הושבו לו על-ידי התובע, והוא רואה בתובע אחראי לפצות אותו כדי שווין בסכום של 18,000 לירות סטרלינג.   7. מטעם הנתבעים הוגש תצהירו של הארכיאולוג יעקב שרביט, העובד ברשות העתיקות כארכיאולוג ימי - מפקח ענף ים. יעקב שרביט הצטרף לחיפוש בתאריך 17/2/92 כיועץ וכארכיאולוג. בעת החיפוש נערכה בדיקה אם קיימת התאמה בין רשימת המצאי של התובע לבין הפריטים עליהם הצביע כמלאי מסחרי, ואולם התברר כי לא קיימת התאמה בין רשימת המצאי לבין העתיקות עליהן הצביע התובע כשייכות למלאי המסחרי. העד ערך חוות דעת לגבי העתיקות שנתפסו (נספח א' לתצהיר העד - נספח ג' לתצהיר התובע).   בכל הנוגע למטבעות, ציין העד כי בין התפוסים היו גם שתי שקיות שהכילו מטבעות "אני זוכר כי שתי השקיות הכילו מאות מטבעות, שהיו בחלקם מטבעות לא נקיים" (סעיף 15 לתצהיר). לא נערכה רשימה מדוייקת של המטבעות. עוד ציין העד, כי לגבי החרב הצלבנית הוא זוכר בוודאות כי היו בה סימני שברים שהודבקו (סעיף 16 לתצהיר). מר יעקב שרביט הוסיף, כי עתיקות שהיו רשומות כדין ברשימת המצאי כמלאי מסחרי או שהוצגו כאוסף פרטי - לא נתפסו והושארו אצל התובע. כמו כן, פריטים שהתובע העיד כי ניתנו לו לניקוי על-ידי צדדים שלישיים והציג קבלות או אישורים לכך, לא נתפסו (סעיפים 17 ו-18 לתצהיר).   במקביל לתפיסה, נמצאה בביתו של התובע כמות גדולה של מטבעות (כ-14,000 מטבעות) (להלן: אוסף המטבעות). כמות זו הושמה בקופסאות, שנחתמו, והקופסאות נשארו בביתו של התובע.   8. תצהיר נוסף שהוגש היה תצהירו של עוזי דהרי, אשר שימש במועדים הרלבנטיים כמנהל היחידה למניעת שוד עתיקות ופיקוח על המסחר בעתיקות ברשות העתיקות. מר דהרי לא היה נוכח בחיפוש שבוצע בביתו של התובע בתאריך 17/2/92. העד אישר, כי בין התפוסים בתאריך 17/2/92 היו שתי שקיות של מטבעות אשר הכילו מאות מטבעות. "לא נערכה רשימה מפורטת של מאות המטבעות אחת לאחת, שכן זיהוי מאות מטבעות ומיונן אחת לאחת לרשימה מפורטת היא עניין האורך ימים אם לא חודשים" (סעיף 13 לתצהירו).   מר דהרי השתתף בהמשך החיפוש בביתו של התובע בתאריך 18/2/92, אשר נעשה בהסכמתו של התובע. באותו יום נלקח אוסף המטבעות לרשות העתיקות לצורך בדיקה. לגבי אוסף זה הוסכם עם התובע כי הוא ייפתח רק בנוכחותו. בתאריך 26/4/92 נפתחו הקופסאות הסגורות והחתומות בהן היה אוסף המטבעות בנוכחות התובע. האוסף נספר בהערכה גסה וחולק לקבוצות, נערכה חוות דעת של מר אריאל דונלד (נספח ה' לתצהיר), ועוד באותו יום הוחזר לתובע כל האוסף אשר נלקח ממנו בתאריך 18/2/92. התובע אישר את קבלת המטבעות (נספח ו' לתצהיר מר דהרי - נספח ד' לתצהיר התובע).   עוד מוסיף מר דהרי, כי במועדים שונים לאחר התפיסה מיום 17/2/92 פנו לרשות העתיקות התובע וצדדים שלישיים, אשר טענו כי הם הבעלים של פריטים מסויימים. בכפוף להוכחת בעלות על ידי הצדדים השלישיים, הוחזרו פריטים רבים לצדדים שלישיים (סעיף 31 לתצהיר). יתרת התפוסים נשמרו כמוצגים בהליך הפלילי במחסן רשות העתיקות. המדובר במחסן שמור וסגור המיועד לאיחסון ושמירת תפוסים. כל המוצגים הושבו לתובע בסיום ההליכים הפליליים בתאריך 21/5/97 ושלושה פריטים נוספים בתאריך 26/6/97. טופס החזרת עתיקות שנתפסו שנערך ביום 21/5/97 (נספח טו' לתצהיר מר דהרי) כולל גם רישום מטבעות: "32 מטבעות ברונזה, קופסא אחת מטבעים ערים; 6 מטבעות ברונזה, מטבעות ערים (נושאים ימיים); 28 מטבעות ברונזה, מטבעות ערים צור; 1+24 מטבעות ברונזה, מטבעות ערים; 247 מטבעות ברונזה - פרוטות; 177 מטבעות ברונזה - פרוטות; 20 מטבעות ברונזה - פרוטות; 34 מטבעות ברונזה - פרוטות". אשר להחזרת העתיקות, נאמר בתצהיר: "העתיקות שנלקחו מן התובע הוחזרו אליו באותו המצב בו נלקחו. רשות העתיקות לא החסירה עתיקות, לא החליפה עתיקות בעתיקות אחרות ולא גרמה כל נזק לעתיקות".   9. בתאריך 14/11/01 התקיימה ישיבת קדם משפט במסגרתה הגיעו הצדדים להסכמה כדלקמן: "אנו מסכימים כי בית המשפט יתן בתיק זה פסק דין בפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, על יסוד כתבי הטענות על נספחיהם, תצהירי הצדדים על נספחיהם וטיעונים שנשמיע בעל פה. מוסכם שלתובע תהיה זכות תשובה לטיעוני הנתבע".   10. בתאריך 13/12/01 נשמעו טיעוני הצדדים בעל פה. ב"כ התובע הדגיש בסיכומיו, כי התביעה מתייחסת לחיפוש שנערך בתאריך 17/2/92 ולא לארועים שהיו ביום המחרת, 18/2/92. לגבי המטבעות שנתפסו בתאריך 17/2/92 לא נעשה כל רישום ביום התפיסה ולא בכל חמש השנים שבהן הוחזקו המטבעות, עד לתאריך 21/5/97, שאז הוחזרו כביכול. ב"כ התובע הדגיש כי הוחזרו לתובע יותר מטבעות משנלקחו (ראה נספח טו' לתצהיר מר דהרי לעומת נספח ו' לתצהיר התובע). לעומת זאת, לתובע היה רישום של המטבעות (נספח ו' לתצהירו) התואם גם את הרישום שנעשה בידי כריס מרטין (1/M). מטבעות אלה מופיעים בחוות הדעת שערך הארכיאולוג יעקב שרביט (נספח א' לתצהירו), בסעיפים 9 ו-10, ואום לא נעשה כל נסיון של ממש למיין את המטבעות ולפרטן, בדומה לרשימות שערכו התובע וכריס מרטין בעניין זה.   ב"כ התובע טען, כי אין כל בסיס לאמור בתצהירו של מר עוזי דהרי מטעם הנתבעים, לפיו המחיר לניקוי מטבע הוא 40 ש"ח. המחיר שהתובע טוען לו הוא 50 דולר למטבע, וסכום זה נתמך בפרסום מן הזמן האחרון בכתב העת The Celator, שב"כ התובע הציג בעת הדיון.   עוד נטען, כי בנוסף לנזקים שנגרמו לתובע עקב אי השבת מטבעות כריס מרטין, נגרמו נזקים גם לעתיקות שהוחזרו, כגון, חרב עתיקה, נר ברונזה, פסלון ברונזה, קנקנית ברונזה ועוד. נזקים אלה הוערכו על-ידי התובע בסכום של 2,250 דולר.   סיכומם של דברים. הפשיטה והתפיסה מיום 17/2/92 הסבו לתובע נזקים רבים: מטבעות כריס מרטין לא הושבו (זולת 40) ובמקומן התקבלו מטבעות חסרות ערך; לא רק שהמטבעות לא הושבו, גם העבודה שהושקעה בניקויין ירדה לטמיון, ובכל מקרה הפסיד התובע את הרווח הצפוי מניקויין; נגרם נזק לפריטים שהוצגו בבית המשפט; התובע סבל נזקים כלליים של אובדן קליינטים, הפסד הכנסה, פגיעה במוניטין, עוגמת נפש וסבל שגרמו לו החיפוש והתפיסה ותוצאותיהם - המשפט ואי השבת התפוסים בסופו.   בכל הנוגע לשאלת ההתיישנות, טען ב"כ התובע כי עילת התביעה נוצרה בשנת 1997 לאחר החזרת התפוסים, ולכן לא התיישנה. כך, הן בנוגע לעילת התביעה של כריס מרטין נגד התובע והן בנוגע לעילת התביעה של התובע נגד הנתבעים.   11. ב"כ הנתבעים טענה, כי החיפוש והתפיסה נעשו במיומנות ובסבירות. בתאריך 17/2/92 לא נערכה רשימה מפורטת המזהה כל אחת מן המטבעות שנתפסו, במיוחד כאשר המדובר במטבעות שבחלקן לא היו נקיות. ב"כ הנתבעים הדגישה, כי עתיקות שהיו רשומות כדין כמלאי מסחרי או שהוצגו על-ידי התובע כאוסף פרטי, לא נתפסו. גם עתיקות של צדדי ג' שהוצגו לגביהן אישורים או קבלות, לא נתפסו. מתוך דבריו של התובע בהודעתו במשטרה ומתוך תצהירו של יעקב שרביט עולה, כי התובע עצמו לא ידע להבחין בין מלאי מסחרי, אוסף פרטי ועתיקות השייכות לצדדי ג'.   מתוך העתיקות שנתפסו בתאריך 17/2/92, הוחזרו פריטים שונים בכפוף להוכחת בעלות של צדדי ג' ובכפוף להסכמת התביעה המשטרתית. לגבי כל היתרה, אלה שימשו מוצגים בהליך הפלילי, ונשארו במחסן שמור וסגור של רשות העתיקות. העתיקות נשמרו באותו מחסן ואיש לא נגע בהן עד שהושבו לתובע לאחר שזוכה - כך לגבי המטבעות ולגבי שאר הפריטים שהתובע טען שניזוקו. שנתיים לאחר החזרת העתיקות הגיש התובע את התביעה הנוכחית המייחסת לנתבעת טענות חמורות מאוד. ואולם, טענות אלה אינן נתמכות בכל ראיה פוזיטיבית שהיא, זולת גירסתו של התובע עצמו. התובע לא שטח את טענותיו באופן מסודר במועד סמוך להחזרת המטבעת, ובכך היקשה על בירור טענותיו. עוד נטען, כי גירסת התובע אינה הגיונית ואינה מתיישבת עם העובדה שכריס מרטין לא פנה אליו מאז 1992 במכתב דרישה או בתביעה כלשהיא. ב"כ הנתבעים טענה, כי הרשימות נספח ו' לתצהיר התובע אינן מהימנות, שכן במועד הרלבנטי לא היו בידיו רשימות כלל. הרשימות נוצרו לצורך הכנת התביעה, ולפתע מופיעים בהן פרטי פרטים בנוגע למטבעות. בנסיבות הענין, אי הידיעה בזמן אמת וידיעת פרטים מאוד מדוייקים לאחר תקופה ממושכת מעוררים ספק באמינות גירסת התביעה.   ב"כ הנתבעים השיבה באופן מפורט לטענות שבכתב התביעה בנוגע לעוולות הנגישה, הפר חובה חקוקה ורשלנות, והתייחסה גם לשאלת גובה הנזק. בעניין זה נטען, בין היתר, כי יש לייחס לתובע אשם תורם בכך שלא ניהל את עיסקו באופן תקין, לא ניהל רשימות מסודרות של מלאי מסחרי, אוסף פרטי ורכוש של צדדי ג', ובכך שהסכים שהמטבעות יילקחו ללא זיהוי. עוד נטען, כי לתובע לא נגרם כל נזק בכל הנוגע למטבעות כריס מרטין, שכן המטבעות אינן שלו; הוא לא פיצה את כריס מרטין ולא שילם לו דבר; ותביעתו של כריס מרטין נגדו התיישנה.   12. עוד אציין, כי הוגש לעיוני ת.פ. 117/93 של בית משפט השלום בחיפה. עיינתי בתיק מכריכה לכריכה. מחומר הראיות שבתיק הפלילי יש להזכיר את המוצגים הבאים: ת/2 רשימת המצאי של התובע מיום 31/12/91, הכוללת 478 מטבעות של כריס מרטין שהתקבלו בתאריך 3/6/91; ת/5 "סיכום ביקורת רשימת מצאי" שנערך על-ידי המפקח דוד דנינו בתאריך 17/2/92 שם נאמר, כי "בחדר העבודה, לאחר הפרדת המטבעות השייכים לאנשים אחרים, נספרו 2016 מטבעות שנועדו למסחר"; המוצגים נ/4 ו-נ/5 זהים לנספח ט' לתצהיר התובע (תעודת המשלוח של כריס מרטין מיום 3/6/91 ומסמכי היבוא המקוריים); נ/6 הוא מכתבו של כריס מרטין לתובע מיום 20/1/92 המבקש ממנו להחיש את ניקוי המטבעת אשר נשלחו אליו שישה חודשים לפני כן.   עוד יש להזכיר את הודעת התובע ת/9 שנגבתה במשטרה בתאריך 4/3/92. בעמ' 4 להודעה בשורות 7 ואילך אומר התובע: "בתאריך 3/6/91 הבאתי לארץ 478 מטבעות מלונדון, ורשמתי אותם כקניה, כאילו קניתי מכריס מרטין, והבאתי אותם רק לצורך ניקוי, ופריטים אלו נתפסו בחיפוש בביתי, וזו טעות ברישום".   13. כפי שהוזכר לעיל, הסכימו הצדדים כי פסק הדין בתיק זה יינתן על דרך של פשרה.   בהסמיכם את בית המשפט ליתן פסק דין של פשרה, הסכימו הצדדים על העקרון הבסיסי שביסוד פסק דין זה, דהיינו, עצם ההסכמה להתפשר. במסגרת שיקולי בית המשפט בקביעת סכום הפשרה יש, בראש ובראשונה, להתחשב בהסכמה הנ"ל.   מעבר לכך, מביא בית המשפט בחשבון את הראיות שהוגשו ואת הוראות הדין המהותי הרלבנטיות למחלוקת שבין הצדדים (ראה: המ' 427/98, ע"א 807/77 סובול ואח' נ. גולדמן ואח' פ"ד לג (1) 789, בעמ' 801 מול האות א'; ע"א 1639/97 אגיאפוליס בע"מ נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פ"ד נג(1) 337). מאחר שהצדדים הסכימו על הליך של פשרה, אין מקום ליתן הנמקה האופיינית וההכרחית במסגרת פסק דין שאינו ניתן על דרך של פשרה.   משהסכימו הצדדים לדיון בפשרה, הריהם נחשבים כמסכימים גם להכרעה במחלוקת הפעורה ביניהם על פי שיקול דעת כללי, מבלי שייקבעו ממצאי אמינות ומהימנות ומבלי שבית המשפט יהיה כבול למידת הדין המהותי. תכלית הפשרה היא לחתור לסיום מהיר ופשוט של המחלוקת. עם זאת, ההכרעה מושפעת מהמצב המשפטי הפורמלי, לפי מכלול הראיות המצויות בתיק בית המשפט. בבואו לפסוק בפשרה חותר בית המשפט להשיג את אותה התוצאה, שלפי דעתו ולאור המסכת הראייתית, היה על הצדדים - כבעלי דין סבירים והוגנים זה כלפי זה - לגבש במסגרת זו, לו עלה בידיהם לשכללה בכוחות עצמם. המסקנה נקבעת איפוא לאחר מתן משקל הולם לסיכויים ולסיכונים של כל צד, בקבלה או בדחייה של טענותיו. מכיוון שכאמור אין נקבעים ממצאים, הרי העובדות הצריכות לבדיקת הסיכויים והסיכונים הנ"ל, כמו גם יתר מכלול הטענות, נבחנות מבעד למשקפי הפשרה.   14. חזרתי ובחנתי את חומר הראיות לפרטיו, וכן את טענות הצדדים. מתוך עיון בכל אלה יש לציין את העניינים הבאים: מלאי המטבעות של התובע כלל גם 478 מטבעות אשר נמסרו לו על-ידי כריס מרטין לצורך ניקוי בתאריך 3/6/91; מטבעות אלה הוערכו על-ידי כריס מרטין בסכום של 18,000 לירות סטרלינג (ראה: נ/4בת.פ. 117/93); בעת עריכת החיפוש והתפיסה בתאריך 17/2/92 לא נערך רישום של המטבעות שנתפסו אלא צויינה תפיסת שתי שקיות שסומנו 9 ו-10 (נספח א' לתצהיר התובע); מר דנינו, עורך החיפוש, העיד בבית משפט השלום בחיפה, כי "בנושא המטבעות היה ברדק די גדול" (עמ' 16 לפרוטוקול). מר דנינו לא יכול היה לומר כמה מטבעות נלקחו, ואמר "לקחנו מטבעות. אני לא יודע כמה" (שם); אותן שקיות שהוזכרו 9 ו-10, שנתפסו בביתו של התובע בתאריך 17/2/92, נמנו על-ידי הארכיאולוג יעקב שרביט ונכללו בחוות הדעת שערך בתאריך 23/2/92 (נספח א' לתצהירו). מספר המטבעות שנמנו - 556; בעת גביית הודעתו במשטרה ת/9 בתאריך 4/3/92, כשבועיים לאחר התפיסה, התלונן התובע לראשונה שהמטבעות של כריס מרטין נלקחו בעת התפיסה בתאריך 17/2/92; גם בעדותו בבית משפט השלום בחיפה, בעמ' 45 ו-49 לפרוטוקול שב התובע וציין נושא זה וכך גם במכתבי בא כוחו אל הנתבעת במהלך התקופה מיום התפיסה 17/2/92 ועד השבת התפוסים בתאריך 21/5/97; במהלך אותה תקופה הושבו עתיקות מסויימות שהיו שייכות לצדדים שלישיים לבעליהן לאחר הוכחת בעלותם; מספר המטבעות המצויינות בטופס החזרת עתיקות (נספח טו' לתצהירו של מר דהרי) הוא 569 מטבעות, מספר הגבוה ממספר המטבעות שמנה יעקב שרביט לאחר התפיסה (556). גם פרטי המטבעות בשני המסמכים שונים; התובע התלונן כבר בתאריך 2/6/97 על כך שלא הוחזרו לו מטבעות כריס מרטין; אוסף המטבעות שנלקח מביתו של התובע (כ-14,000 מטבעות) בתאריך 18/2/92 לצורך הערכה, נפתח בנוכחותו במשרדי הנתבעת, נספר, הוערך והוחזר לידיו בתאריך 26/4/92. אוסף המטבעות איננו כולל את מטבעות כריס מרטין.   15. לאחר שהבאתי בחשבון את כל אלה ועניינים עובדתיים נוספים שהועלו בטיעוני הצדדים, את הטענות המשפטיות ההדדיות של שני הצדדים ואת כלל נסיבות העניין, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 150,000 ₪, נכון להיום.   אשר על כן, אני קובעת כדלקמן:   א. הנתבעת תשלם לתובע סך של 150,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.   ב. הנתבעת תישא בהוצאות התובע ובשכר טירחת עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ. גם סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.   ג. התביעה נגד הנתבע השני נדחית ללא חיוב בהוצאות.  רכוש גנובעתיקות