אבדוקציה בכתף

אבדוקציה בכתף השופט נסים ממן:  1. המערערת היא ילידת 1938, עקרת בית נשואה, המתגוררת עם בעלה ובנה הרווק בן ה- 40. היא נפגעה ביום 17.8.94 בתאונת דרכים בשעה שמעדה בזמן שניסתה להיכנס למכונית נהוגה בידי המשיב מס' 1. עיקר הפגיעה היתה ביד ימין.   2. בית המשפט מינה את דר' טנצמן כמומחה מטעמו בתחום האורטופדיה של המערערת. חוות הדעת ניתנה ביום 29.4.1999 ואלה ממצאיה:   א. התובעת סובלת מנכות צמיתה בשיעור 25% על פי סעיף 41(4)(ג) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגות נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 בגין ההגבלה הניכרת בתנועות הכתף הימנית.   ב. התובעת סובלת מנכות נוספת בשיעור 10% לפי סעיף 41(10)(ה) לתוספת לתקנות הנ"ל וזה בגין הגבלת תנועות בשורש כף היד.   3. בא כוח המשיבים ביקש לחקור את המומחה בבית המשפט. חקירתו היתה ממצה וממושכת, והוא עמד על דעתו כפי שהובעה בחוות הדעת בדבר קשיי התפקוד של המערערת הבאים לידי ביטוי, בין היתר, בהגבלת כיפוף כתף ימין ובאבדוקציה של הכתף בשיעור 50 מעלות בלבד. במהלך החקירה הוצג למומחה סרט וידיאו שצולם בידי חוקר פרטי ששכרה המשיבה מס' 2. בסרט נראית המערערת כשהיא מבצעת פעולות שונות, לכאורה כמעט ללא הגבלה. הסרט לא שיכנע את הרופא לחזור בו ממסקנותיו. וכך אמר המומחה בעמ' 7 ו- 8 לפרוטוקול במסגרת חקירתו הנגדית בידי בא כוח המשיבים:   "ת. אני רואה שהתובעת תולה כביסה ובתמונה אני רואה שהיא עושה אבדוקציה של אפס. זה שהיא תולה כביסה בנמוך מגופה זה תומך בגירסתה. אני רואה בתמונה עם הוילון כיפוף ל- 80 מעלות ואין כאן אבדוקציה. עלול להתקבל הרושם שאני מייצג את התובעת, שאני מגן עליה, אני אוביקטיבי לחלוטין. כאשר בודקים כתף עם יד אחת צריך לתמוך בעצם הכתף על מנת לראות שבעת הנעת היד העצם לא זזה. אחד הטריקים שהחולים עושים על מנת כן להשתמש בכתף הוא להזיז את היד ביחד עם הכתף. אפשר להזיז את היד ע"י הזזת עצם הכתף ולאוו דווקא את היד ובמבט חזותי זה יכול להטעות ולהיחשב כאילו אדם מזיז את היד. יש ניתוחים שבהם פרק הכתף מקובע ללא כל תנועה, אדם יכול להשתמש ביד כי הוא עושה את התנועות דרך הכתף. הרושם שלי מהתמונה שהגב' מזיזה את כל הכתף והיא אפילו נוטה לאחור. זה לא יהיה הוגן לדבר על תנועות כתף דרך התמונה של הוילון. עדיין לא השתכנעתי שהיא עושה את התנועות. אם היא היתה תולה את הכביסה כשהידיים מעל גובה הראש או לחילופין היתה מצולמת במטבח כשהיא מורידה כלי ממדף גבוה את זה אי אפשר לעשות באמצעות תנועות דרך עצם הכתף."   בסופו של דבר אמר הרופא בעמ' 9 לפרוטוקול:   "אינני משנה דבר מחוות הדעת לאחר שנחקרתי והוצג בפניי סרט".   בית המשפט הביע דעתו לגבי התרשמותו מהסרט ומיתר הראיות. וכך הוא אומר בעמ' 4 לפסק הדין:   "אכן הראיות שהוצגו וכן הסרט שהוצג בפני בית המשפט מעוררים סימני שאלה לגבי חוות הדעת הרפואית. תפקודה של התובעת כפי שניתן להתרשם מצפיה בסרט והתמונות אינם תואמים את אשר תואר על ידי התובעת בפני המומחים הרפואיים. סבור הייתי שהמומחה לאחר שצפה בסרט אכן ישנה את קביעתו ויקבע כי הנתונים העובדתיים עונים על תקנה 41(4)(ב) המקנה 15% נכות. נראה לי כי קביעה כזאת היתה ראויה ומשקפת יותר במקרה זה. אולם למרות האמור לא אתערב בקביעת המומחה כיון שהחשוב בעיניי הוא הנכות התפקודית ואין לי ספק כי זו שונה במקרה דנן מהנכות הרפואית.".   4. בבואו לקבוע את שיעור הנכות הרפואית של המערערת ציין בית המשפט כי המומחה אישר כי תנועת כתף באבודקציה שבין 45 ל- 90 מעלות מזכה בנכות בשיעור 15% בלבד. מאחר שאצל התובעת נמצאה אבדוקציה של הכתף בשיעור 50 מעלות הרי הדבר מתאים לנכות של 15%. כאמור, דר' טנצמן חזר ואישר כי למערערת יש נכות בשיעור 25%. בית המשפט לא קיבל מסקנה זו. הוא אישר נכות תפקודית בשיעור 14.5% בלבד כדלקמן: 10% עבור הגבלה בכתף ו- 5% עבור הגבלה בשורש כף היד.   5. בנקודה זו ביקש בית המשפט לקבוע את שיעור נכותה התפקודית של המערערת. הוא לא התרשם ממנה לטובה. היא עשתה עליו רושם לא חיובי ומתחמק ולדעתו היא מנסה לתאר הגבלות שבפועל אינן קיימות. מתוך מה שראה בצפייה בסרט הסיק בית המשפט כי המערערת יכולה להתלבש ללא מגבלה ולבצע פעולות שונות, כגון תליית כביסה והורדת כביסה מהחבל כמעט ללא הגבלה. השופט הוסיף ואמר כי איננו מאמין למערערת באומרה שאיננה יכולה לרחוץ כלים או להתלבש בעצמה.     6. על יסוד נתונים אלה קבע בית המשפט את שיעור הנזק ואת מידת הפיצוי המגיע למערערת. הוא ציין כי היא לא הביאה שום ראיות מיוחדות להוכחת נזקיה, פרט לעדותה שלה. היא עצמה העידה בישיבת ההוכחות ביום 5.6.2000 ולאחר מכן הגישו הצדדים סיכומים. בית המשפט דחה את בקשתו של עו"ד סלמאן, ב"כ המערערת, שנכללה בסוף סיכומיו שבכתב, לאפשר לו להביא עדים נוספים להוכחת גובה הנזק. עו"ד סלמאן טען כי בלהט החקירה אודות חוות דעתו של המומחה לא עלה כלל עניין הנזק והוא גם לא הצהיר כי אלו עדיו, וגם המשיבים לא הצהירו כי לא יביאו עדים. ההחלטה להורות על סיכומים התפרשה אצלו כנוגעת לשאלת החבות בלבד, על כן ביקש לאפשר לו להביא ראיות נוספות לעניין גובה הנזק.   בית המשפט לא קיבל את בקשתו. הוא קבע כי לא ניתנה כל החלטה המורה על שמיעת ראיות בנפרד לעניין החבות; אדרבא, נושא החבות לא היה במחלוקת. בית המשפט פירש לחובתה של המערערת שלא הביאה עדים מטעמה, בעיקר את בני משפחתה שהיו יכולים להוכיח כי סייעה להם בעבר וקבע כי "הלכה היא שאי הבאת ראיות חשובות על ידי בעל דין מחלישה את עמדתו ומתפרשת לרעתו והדברים ידועים". באשר לגובה הנזק פסק בית המשפט קמא כי תובע הטוען לנזק מיוחד, עליו להוכיח את נזקיו באמצעות קבלות והוכחות בדומה להן. לאור זאת, בהעדר כל תיעוד ראוי פסק בית המשפט בגין "הוצאות בעבר" סכום של 5,000 ש"ח. יש להניח שבכך כיוון בית המשפט לדרישת בא כוח המערערת לפסוק לה סכום של 40,000 ש"ח בגין "עזרה בבית מיום התאונה ועד היום וכן הפסד עזרה לבעל התובעת בחנות".   7. השופט הוסיף עוד כי "המערערת העידה כי משנזקקה לטיפול היה בנה מסיע אותה שכן לבעלה אין רשיון נהיגה. ומכאן ניתן ללמוד שפציעתה לא גרמה לבעלה הפרעה בניהול העסקים כרגיל". השופט גם דחה את הדרישה לפצות את התובעת בגין עזרה שתיזקק לה בעתיד על ידי צד ג', בקובעו כי לא נראה לו שתהיה זקוקה בעתיד לעזרה כזו, בהסתמך על ההתרשמות מהעדות ומסרט הוידיאו. השופט פסק למערערת פיצוי בגין נזק שאיננו של ממון בשיעור 45,500 ש"ח בהתחשב בנכות הרפואית שנקבעה (32.5%). הדרישה לפצות את המערערת בגין הפסד השתכרות בעתיד נדחתה. נקבע כי מדובר בעקרת בית שלא עבדה בעבר, שנפגעה בהיותה בת 54 וכי כיום, בהיותה בת 62, ממשיכה לסייע לבעלה בחנות למרות שנפגעה בתאונה. סך כל הפיצוי שנפסק למערערת הוא 50,500 ש"ח בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.   8. המערערת סבורה כי קופחה בפסק הדין וכי נפסק לה סכום נמוך מדי. עיקר טענותיו של בא כוחה מופנה כלפי אותו חלק של פסק הדין שבו בית המשפט, לדעת בא כוח המערערת, שם עצמו מומחה רפואי והתעלם ממסקנותיו ומקביעותיו של המומחה שמינה בעצמו.   בא כוח המערערת סבור כי לאור דבריו הנחרצים של המומחה שלא חזר בו במאומה ממה שכתב בחוות הדעת, למרות שהוצג בפניו סרט הוידיאו, היה עליו לאמץ במלואן את קביעותיו של המומחה. למעשה, טוען בא כוח המערערת ישנה סתירה מובנית בפסק הדין שכן אם רואים את המערערת כשהיא מתפקדת בצורה זו או אחרת גם בבית וגם בחנות של בעלה, ממילא יש להסיק כי נהגה לעזור לו בעבודתו בחנות ומכאן שמגיע לה או לבעלה פיצוי גם בפריט זה.   באשר לתפקודה היומיומי של המערערת טוען בא כוחה כי אכן היא נראית מבצעת פעולות מסוימות שלכאורה נטען שאיננה יכולה לבצען, אולם המומחה הסביר כי היא עושה זאת תוך קושי וככל הנראה כשהיא בעצמה נמצאת גבוה יותר מהמקום שלגביו היא פועלת.   9. בא כוח המשיבים, עו"ד גושן, סבור כי אין כל פגם בפסק הדין והסכום שנפסק למערערת הוא ראוי. לא זו בלבד, אלא שלטענתו גם שגה בית המשפט כאשר לא הפחית מהפיצוי בגין נזק שאיננו של ממון את הניכוי הנדרש בגין גיל שכן המערערת היתה בת 56 ביום התאונה (ולא 54 כפי שקבע בית המשפט) ומכאן שעל פי תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו - 1976, יש להפחית מסכום הפיצוי בגין נזק שאיננו של ממון אחוז אחד לכל שנה שמלאה למערערת מעל 30 שנה, דהיינו, 26%.   עו"ד גושן מאמין כי בעיקרו של דבר רק מטעמים של יוקרה לא הסכים המומחה לחזור בו במפורש מחוות דעתו, נוכח הסרט שהוצג לו, וכי בית המשפט לא סתם התערב בחוות דעתו, אלא פשוט תיקן את המעוות. עו"ד גושן מתמקד בנקודה זו בלבד. הוא איננו מתייחס לטענת בא כוח המערערת כי מן הראוי היה לאפשר לו להביא ראיות נוספות לעניין שיעור העזרה שהתובעת נתנה לבעלה עובר לתאונה, בעניין ההפסדים שנגרמו לו עקב הקטנת היקף שירותיה ובגין הצורך שלה להיעזר בצד שלישי בחיי היומיום.       10. אנו סבורים כי מן הראוי היה לאפשר לבא כוח המערערת להביא ראיות בעניין זה, שכן אין לפרש את התנהגותו כמי שבמפורש מחל על זכותו להביא ראיות בעניין גובה הנזק. יש מקום לטענתו של עו"ד סלמאן כי הדיון כמעט כולו התמקד בשאלת נכותה הרפואית והתפקודית של המערערת ולא בהיבטים אחרים של גובה הנזק. הפרוטוקול אינו מכיל כל הצהרה בדבר גמר הבאת ראיות בידי אף אחד מהצדדים, וסביר כי ניתן היה להבין כי מדובר בהחלטה הנוגעת בעיקר לשיעור הנכות הרפואית והתפקודית. יושם אל לב כי בית המשפט כינה את החלטתו בכותרת "החלטה" ולא "פסק דין", מה שמראה על הלך המחשבה שלו בעניין זה. לכן כדי לחסוך בהוצאות ודיונים מיותרים, אנו סבורים כי נוכל להשלים את החסר על ידי התייחסות עניינית קצרה לשאלת גובה הנזק בנקודות הנוספות הללו. זוהי מחלוקת בנקודה מעין משפטית ובית המשפט שלערעור יכול להכריע בה גם בלי שמיעת ראיות בין השאר על יסוד הערכות לעתיד.   אולם לפני כן נאמר כי איננו מתכוונים להתערב בקביעותיו של בית משפט השלום בעניין הנכות התפקודית והרפואית. אין מדובר רק בקביעה משפטית אלא גם בעניין הנתון להערכתו של בית המשפט ששמע את העדים. התרשמותו האישית מהמומחה ומהתובעת היתה מכרעת, ובצדק. לא רק מהימנותה של התובעת עמדה על הפרק אלא גם מידת נכונותו של המומחה להודות כי הוטעה על ידי המערערת בקובעו את אחוז הנכות הרפואית שלה.   נראה לנו כי מסקנתו של בית המשפט בעניין הנכות התפקודית היתה מוצדקת בנסיבות העניין והתחשבה בכל ההיבטים הרלוונטיים.     11. באשר לדרישתה של המערערת לפצותה בגין היזדקקות לעזרת צד שלישי לה עצמה ובגין הפסדים שיגרמו לבעלה עקב צמצום עזרתה בחנות שלו, נראה לנו כי פיצוי בפריט זה בסכום גלובלי של 15,000 ש"ח הוא פיצוי ראוי בגין כל ראשי הנזק הללו. מנגד לא יהיה זה ראוי להתעלם לחלוטין מהטעות שנפלה בפסק הדין כאשר בית המשפט לא ניכה מסכום הפיצוי את הניכוי בגין גיל המגיע לכ - 11,300 ש"ח על פי חישוביו של עו"ד גושן. אמנם לא הוגש ערעור שכנגד בנקודה זו, אולם נראה לנו כי תהיה זו תוצאה בלתי צודקת אם לא ניקח זאת בדרך כלשהי בחשבון.     12. בהתחשב בכל הנתונים דלעיל אנו סבורים כי מן הראוי יהיה להוסיף לפיצוי שנפסק למערערת סכום של 7,500 ש"ח נכון להיום, כך שבמקום הסכום של 50,500 ש"ח יבוא סכום של 58,000 ש"ח. בכך לקחנו בחשבון באופן חלקי גם את הטענה בדבר ניכוי בגין גיל. יתר ההוראות בפסק הדין יישארו בעינן.   אין צו להוצאות בערעור.  כתפיים