קשר בין הגבלת תנועה בגב לבין תאונת דרכים מבוא תובענה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975. התובע, יליד 01.10.78, נפגע בתאונת דרכים ביום 07.10.98 (להלן :"התאונה"), בשעה שנסע במכונית שהיתה נהוגה על ידי הנתבע והשימוש בה היה מבוטח על ידי הנתבעות, ותביעתו לפיצוי בגין נזקיו מופנית כלפיהם. הנתבעת לא חלקה על חבותה לפצות את התובע, אולם הצדדים נחלקו לגובהם של הפיצויים שאותם יש לפסוק לתובע. מחלוקת זו נעוצה בכך שב"כ התובע ביקש לקבוע שהנכות בשיעור 10%, בגין הגבלות תנועה בעמו"ש מותני, שקבעה המומחית לתובע, מקורה בתאונה, בשעה שהמומחית קבעה כי אין הדבר כך וב"כ הנתבעת, מטבע הדברים, תומך בגישתה של המומחית. 4. משלא הגיעו הצדדים לידי הסדר פשרה, נשמעה עדותם של התובע ושל המומחית, שזומנה על ידי התובע לחקירה על חוות דעתה, ולאחר כל זאת סיכומו ב"כ הצדדים טענותיהם בכתב. 5. יצויין, כי במסגרת כתב התביעה תבע התובע פיצויים מנתבעים אחרים בגין תאונת דרכים נוספת שאירעה לו ביום 26.12.99, ברם הצדדים הגיעו להסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 24.12.03. חוות הדעת הרפואית 5. כמיצוות תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז - 1986, צרף התובע לכתב התביעה בקשה למינוי מומחה בתחום האורטופדיה. בית המשפט, כב' השופטת בלהה כהנא, נעתר לבקשה ומינה את ד"ר מיכל עמית - כהן כמומחית מטעם בית המשפט בתחום האמור (להלן :"המומחית"). 6. המומחית בדקה את התובע בקשר לשתי התאונות ומחוות דעתה בהקשר לתאונה עולה ומצטיירת התמונה הבאה : הרכב בו נסע התובע, שהיה אותה עת בשרות סדיר בצה"ל, נפגע על ידי רכב אחר מאחור. בחדר המיון בסמוך לאחר התאונה התלונן התובע על כאב צוואר וגב. נמצאה רגישות בצלעות, ללא רגישות בגב. התובע הופנה לביצוע צילום עמוד שדרה צווארי וחזה, ולא נמצאה עדות לשבר. למחרת נבדק במרפאה והתלונן על כאבי צוואר וקיבל כדורים נגד כאבים. בהמשך נבדק ביום 01.11.98 ונרשם כי יש רגישות בצוואר ובגב עליון וכחודש לאחר החבלה החל לקבל טיפול פיזיוטרפי. בסיכום הטיפול, כחודש לאחר מכן, נרשם כי קיבל טיפול לצוואר ולגב התורקלי. בבדיקה ביום 10.02.99, היינו כארבעה חודשים לאחר התאונה, נרשם לראשונה, כי התובע סובל מכאבי גב תחתון בהקשר לתאונה והופנה לבדיקת מיפוי עצמות. בממצאי בדיקה זו, של מיפוי עצמות, מיום 18.03.99, נרשם כי קיים מוקד קליטה בחוליה L3 וכן בחוליה D11, המתאים ל- STRESS . לא נמצאו שברים. תלונותיו של התובע נמשכו ובדיקת C.T. מותני מיום 10.10.99 היתה ללא מימצא פתולוגי. קיבל שתי סדרות נוספות של טיפול פיזיוטרפי. בבדיקת M.R.I. של עמוד שדרה מותני מ - 21.03.01 נמצא קשר שמורל בחוליות גביות תחתונות, בלטי דיסק בשלושה גבהים בחוליות מותניות ובקע דיסק אחורי בגובה S1 - L5. התובע התלונן לפני המומחית כי הינו סובל מכאב גב תחתון, בזמן ישיבה ממושכת בזמן מאמץ כגון הרמת משקל, הליכה או עמידה ממושכת. בבדיקה של עמוד שדרה מותני נמצאה רגישות ממוקמת בחוליות S1- - L5, מבחן הרמת רגל ישרה, תקין, ונמצאה הגבלה קלה בתנועות לכל הכיוונים, כאשר בדיקה נוירולוגית של הגפיים התחתונות תקינה. במסקנותיה בחוות הדעת כתבה המומחית כך : "בהתייחס לעמו"ש המותני, מנגנון התאונה יכול להתאים לחבלה בעמו"ש המותני אולם אין דיווח על כאבים בעמו"ש המותני בסמוך לחבלה. בגליון המיון יש רישום על כאבי גב, לדעתי סביר כי מדובר בגב גבי. התובע קיבל טיפול פיזיוטרפי לצוואר ולעמו"ש התורקלי בלבד בסמוך לחבלה. . . . . התלונות וממצאי בדיקתי קשורים, לדעתי, בבקע בגובה S1-L5. הבקע בגובה S1 - 5L. לא נמצא ב-C.T. שנעשה ב- 10.10.99 כשנה לאחר החבלה וסביר כי התפתח בהמשך. ייתכן כי הכאבים ב- 1999 קשורים לאזור גבוה יותר בעמו"ש שם נמצאה קליטה במיפוי באותו זמן (לא נמצאה קליטה במיפוי מאוחר יותר ב- 10.04.92). לאור הנ"ל בהתייחס לאיחור בדיווח על כאבי הגב התחתון, אין לדעתי בסיס מספיק לקשור את המימצא בחבלה מיום 07.10.98". המומחית קבעה נכות זמנית - בשיעור של 100% למשך שבוע מיום התאונה ו- 30% למשך חמשה שבועות נוספים. בגין ההגבלה בעמו"ש מותני קבעה המומחית נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10%, אולם, כאמור, קבעה כי אין לייחס זאת לתאונה. 7. התובע לא הסכים עם מימצאיה של המומחית וזימנה לחקירה על חוות דעתה, אולם המומחית לא מצאה לשנות דעתה וביססה מסקנותיה בעיקר על המפורט בחוות דעתה. טענות הצדדים 8. בסיכומיו תוקף ב"כ התובע את מסקנתה של המומחית ועותר, כי בית המשפט יפעיל סמכותו ויקבע, כי הנכות שמצאה המומחית אצל התובע מקורה בתאונה. ב"כ התובע מפנה לגיליון חדר המיון (ת/1) שם נרשם, כי התובע הופנה לביצוע צילום עמו"ש מותני, אשר לא בוצע, ומבקש להסיק מכך כי כבר בחדר המיון התלונן על כאבי גב מותני בניגוד להשערתה של המומחית כי המדובר בכאבי גב גבי. כן מפנה הוא למסמכים רפואיים נוספים מהם מבקש הוא להסיק כי התובע סבל מכאבי עמו"ש מותני ממועד התאונה ואילך, וכן קיימת התייחסות למימצאי בדיקות המיפוי עצמות וממצאי בדיקת C.T. . ב"כ הנתבעים מבקשת לדחות את טענות ב"כ התובע, בנימוק שהמומחית התייחסה אליהם במפורט בחוות דעתה ובעדותה בבית המשפט, ומבקשת להותיר את קביעת המומחית, בדבר העדר קשר סיבתי בין מימצאי בדיקה לתאונה, על כנה. דיון בענין הקשר הסיבתי 9. אשר לגיליון חדר המיון (ת/1). אכן, כטענת ב"כ התובע, הוספה במסמך זה בכתב יד בקשה לערוך 2 צילומים של עמוד שדרה מותני, אולם אין המדובר בכך שהצילומים הללו לא בוצעו על אף הבקשה, כטענת ב"כ התובע, אלא שהבקשה לבצע צילומים אלה נמחקה על ידי הכותב, ולפיכך לא נערכו הצילומים, ולתובע נערכו אך צילומים של עמוד שדרה צווארי וחזה. ודומה כי הדברים ברורים, שכן מפי התובע נרשמו תלונות על כאבים בצוואר ובגב, וכהנחת המומחית - כאבי גב גביים (תורקליים) ולא מותניים. המומחית גם התייחסה לכך בחקירתה והשיבה, כי יתכן והבקשה לערוך צילומים לעמו"ש מותני נרשמה מתוך הרגל וקיימת האפשרות שלאחר הבדיקה הפיזיקאלית הרופא לא ראה צורך לכך (פר' עמ' 2 ש' 16- 18). לשיטתי, יש להניח כי לו היה מתלונן על כאבים גם בעמו"ש מותני היו הדברים נרשמים במפורש והיה מופנה לביצוע צילום בעמו"ש מותני, והבקשה לבצע זאת לא היתה נמחקת, אך משלא התלונן על כך לא הופנה לבסוף לביצוע צילומים אלו (ראה עדות המומחית, שם עמ' 12 ש' 18 ואילך). דברים אלו מתחזקים מכך שבגיליון חדר המיון לאחר המילים "צוואר וגב" מופיעה האות "ת" שגם היא נמחקה, ויתכן כי הרופא ביקש לכתוב "תורקאלי", אך נמנע מכך כאשר סבר כי מהמילה "גב" ניתן להבין שהמדובר בגב גבי (תורקלי - א.פ.) ולא במותני. ואם תמצי לומר כי כאשר כתב "גב" כוונת הרופא היתה גם לכאבי גב תורקלי וגם לכאבי עמו"ש מותני, כי אז נשיב שלא היה מוחק את הבקשה לבצע שני צילומים של עמו"ש מותני. 10. אשר למסמכים הרפואיים הנוספים. ב"כ התובע מבקש לסמוך על שנכתב במסמכים רפואיים על ידי רופאת היחידה של התובע הקושרת את כאבי הגב התחתון לתאונה, שכן, לשיטתו, ליוותה היא את התובע החל מ-6 ימים לאחר התאונה (נספח א5 לכתב התביעה) והכירה את התובע היטב. אכן, רופאת היחידה, דר' אורלי דפני, ליוותה את התובע, על פי המופיע במסמכים שונים, החל מיום 13.10.98, אולם אין להסיק מכך בהכרח, כי היא הקושרת את כאבי התובע בעמו"ש מותני לתאונה. במסמך האמור (נספח א5 לכתב התביעה), שהינו הפנייה לרופא אורטופד, כותבת היא במפורש כי בתאונה נחבל התובע בצוואר ותלונותיו נסובות עדיין על הצוואר. אין כלל איזכור לעמו"ש מותני. גם האורטופד הבודק את התובע על פי אותה הפנייה - דר' ר. מושיוב - כותב באותו מסמך כי "עדיין כאבים בצוואר ובגב עליון עם הגבלת תנועות", ואין כלל איזכור לעמו"ש מותני. גם הפנייתו של ד"ר מושיוב את התובע לביצוע פיזיוטרפיה היא לאזורים עליהם התלונן התובע. כך גם עולה מכרטיס הטיפולים של הפיזיוטרפיסט (נספח א6 לכתב התביעה), שם קיימת התייחסות לכאבי גב תורקלי וצוואר תחתון ולא מעבר לכך, וכך גם במכתב הסיכום מהמכון (נספח א'8 לכתב התביעה). שוב, אין כל התיחסות לעמו"ש מותני. 11. אף אם נסכים, כי במסמך מיום 10.2.99 (נספח א15 לכתב התביעה), שם אליבא דכולי עלמא נרשם לראשונה כי התובע מתלונן על כאבי גב תחתון, כי רופאת היחידה היא זו שקושרת בין כאבי גב תחתון לתאונה, כי אז תישאל השאלה אם אמנם ליוותה את התובע החל מסמוך לאחר התאונה והכירה היטב את תלונותיו על מכאוביו, הכיצד זה לא רשמה דברים אלו גם במסמכים קודמים, ורק במסמכים שלאחר מועד זה נקשרים על ידה הכאבים בעמו"ש המותני לתאונה?! אלא על כוחך אתה מסיק, כי לפני מועד זה - 10.2.99, כארבעה חודשים לאחר התאונה - לא התלונן התובע על כאבים בעמו"ש מותני, שכן לו היה מתלונן יש להניח במידה רבה של ודאות, כי דבריו היו נרשמים כפי שנרשמו לאחר מכן. הוא הדין לנכתב על ידי רופאת היחידה במסמך מאוחר יותר מיום 29.4.99 (נספח א' 10 לכתב התביעה). 12. זאת ועוד. התובע העיד כי התלונן לפני כולם על כאבים בעמו"ש מותני (פר' עמ' 16 ש' 9 ואילך). אולם הרופא בחדר המיון, רופאת היחידה, המומחה בתחום האורטופדי שאליו הופנה התובע (דר' ר. מושיוב), והפיזיוטרפיסטים שטיפלו בו - רופאים שונים ומטפלים שונים - האם לפני כולם התלונן התובע על כאביו בעמו"ש מותני והמה לא רשמו זאת?! סבורני, כי יש להעדיף גישה הקובעת כי התובע לא התלונן לפניהם על כאבים בעמו"ש מותני, והמסקנה המתבקשת היא כי באותה עת לא סבל מכאבים באזור זה והלין רק על כאביו בעמו"ש צווארי וגבי וטופל בהתאם. 13. ועוד. גם המומחית סבורה, כי דברים שמוסר חייל לרופא נרשמים בתיקו הרפואי ובמקרה דנן אכן הגיע התובע לרופאים שונים לאור תלונותיו ואין כל התייחסות לעמו"ש מותני באותה עת (פר' עמ' 5 ש' 14 ואילך), וכן אם היה מקבל טיפול פיזיוטרפי לעמו"ש מותני היה הדבר נרשם בכרטיס הטיפולים כפי שנרשם הטיפול לעמו"ש צווארי וגבי (שם, עמ' 13 ש' 11-15). 14. מההיבט המשפטי נוסיף, כי התובע נמנע מלזמן לעדות ולו מי מבין הרופאים או המטפלים הללו ולפיכך יש להסיק, כי אי זימונם מביא לחיזוק גישתו של בעל הדין השני (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה (4) 651, 654 והאסמכתאות שם). 15. אשר לבדיקת מיפוי העצמות מיום 18.3.99 (נספח א' 14 לכתב התביעה). בדיקה זו הצביעה על מימצאים שונים שהוערכו כתוצאה מ-STRESS במעלה עמו"ש המותני ובחלקו התחתון של עמו"ש גבי. מימצא זה, לדעת המומחית, יכול להתאים למאמץ או שימוש יתר, או כל עומס שהוא (פר' עמ' 14 ש' 8-15). ויודגש, מימצאים אלו, אף אם ניתן לשייכם לפגיעה גרמית (שם, עמ' 3 ש' 21-23) מיקומם נמצא למעלה מהמיקום שנתגלה מאוחר יותר בקע הדיסק אצל התובע, ומכל מקום המימצאים לא הופיעו בבדיקת מיפוי עצמות מאוחרת יותר שנערכה לתובע (נספח א' 24 לכתב התביעה) ולכן מחזקים את ההערכה כי נבעו כתוצאה מ- STRESS וכן מחזקים את מסקנת המומחית והגיונן. 16. אשר לבדיקת C.T מותני שנערכה לתובע ביום 10.10.99. זו היתה ללא ממצא פתולוגי, ולא אובחן בקע דיסקאלי (נספח א' 24 לכתב התביעה). המומחית סבורה, כי לו היה הבקע נובע מהתאונה סביר להניח כי היה מתגלה בבדיקה זו, ומשלא נמצא אין לקשור הבקע, שהתגלה כאמור בבדיקת ה-M.R.I רק ביום 21.3.01, כשנתיים וחצי לאחר התאונה, לתאונה הנדונה (פר' עמ' 14 ש' 2 ואילך). עמדה זו נראית לי כסבירה ומקובלת עליי. 17. ב"כ הצדדים אינם חולקים, כי בסופו של יום בית המשפט הוא הוא הקובע גם את הנכות הרפואית של התובע, ובוודאי גם את המסקנה אם קיים קשר סיבתי בין הנכות לבין האירוע הנטען, שכן חוות הדעת של המומחה הינה ראיה ככל הראיות המובאות לפניו (ע'א 2160/90 רז נ' לאץ ואח', פ"ד מז (5) 174 והאסמכתאות שם; ע"א 1156/92 דורינה סגל נ' סגל ואח', תק-על 95 (1) 1436). בית המשפט רשאי להגיע למסקנה שונה מזו של המומחה אם ממכלול הראיות המונח לפניו עולה מסקנה שונה (ע"א 2541/02 לנגר ואח' נ' ששון יחזקאל,תק-על 2004 (1) 230). 18. האם במקרה זה יש מקום להגיע למסקנה שונה מזו שאליה הגיעה המומחית? תשובתי לשאלה זו היא שלילית ומאמץ אני את עמדתה של המומחית. המומחית התייחסה בהרחבה כבר בחוות דעתה לעולה מהמסמכים השונים ולשאלה האם לא ניתן לקשור את בקע הדיסק שהתגלה אצל התובע לתאונה, וכך עשתה בהרחבה ובפירוט רב גם בעדותה בבית המשפט. המומחית אף הוסיפה, כי בפרק זמן של כשבועיים - שלושה לאחר אירוע תאונתי יש לצפות לתלונות משמעותיות ואזי ניתן לקושרם לתאונה (פר' עמ' 6 ש' 20-23) וניתן לצפות למימצאים בפרק זמן של עד שנה אחת (שם, עמ' 7 ש' 4-9). כאמור, בעניין שלפנינו החלו התלונות על כאבי גב תחתון כ-4 חודשים בלבד לאחר התאונה והמימצא של בקע הדיסק לא נמצא בבדיקת C.T כעבור שנה, אלא התגלה רק כשנתיים ומחצה לאחר התאונה. בנסיבות אלו, ולאחר שנתתי דעתי לכל טענות הצדדים, סבורני שאין לאמץ עתירתו של התובע כי בית המשפט יקבע קשר סיבתי בין הבקע לתאונה, והנני קובע כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה עקב התאונה. למעלה מן הצורך נעיר, אף כי הדבר לא עלה במסגרת עדותה של המומחית, כי במימצאי בדיקת ה-C.T מיום 10.10.99 נמצאו "שינויים ניווניים משמעותיים", אשר המומחית הגדירה זאת כ"נודולות שמורל", אשר אינן טראומתיות (חוות הדעת - עמוד 4), ונשאלת השאלה הכיצד זה שלתובע, כבן 19 ביום התאונה, ישנם מימצאים אלו בגיל כה צעיר, ושמא בכך טמונה העובדה כי נמצאה פריצת דיסק כשנתיים וחצי לאחר התאונה בלא כל קשר אליה. מכאן נעבור לדון בשאלת הנזק וגובה הפיצוי שייפסק לתובע. נזק לא ממוני 19. הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני נקבע לאור הוראת תקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו - 1976. בנסיבותיו האישיות של התובע, משלא נותרה נכות צמיתה עקב התאונה בה נפגע, ובהתחשב בטיפולי הפיזיוטרפיה שניתנו לו, הנני פוסק לו סך של 6,000 ₪, נכון להיום. הוצאות 20. טיפולי הפיזיוטרפיה ניתנו לתובע במסגרת שרותו הצבאי. התובע לא צירף ראיות כלשהן להוצאות שנגרמו לו עקב הצורך בקבלת טיפולים אלו. בנסיבות העניין הנני פוסק לו סך של 500 ₪ , נכון להיום. אובדן כושר השתכרות 21. בהעדר נכות רפואית צמיתה כתוצאה מהתאונה אין מקום לפיצוי בגין אובדן כושר השתכרות (ע"א 473/88 צנעני נ' צנעני ואח', תק -על 90 (3) 642; ע"א 8513/99 הסנה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' בן ארי, תק על 2002 (2) 1760). פיצוי עבור ראשי נזק נוספים לא התבקשו על ידי ב"כ התובע בסיכומים. סיכום 22. על יסוד האמור, תפצה הנתבעת את התובע, בגין נזקיו והוצאותיו עקב תאונת הדרכים מיום 7.10.98, בסך של 6,500 ₪. לסכום זה יווספו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. כן תישא הנתבעת במחצית הוצאותיו של התובע לאגרת בית משפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההוצאה ועד לתשלום המלא בפועל, ובנוסף בשכ"ט עו"ד בשיעור 13% על הסכום הפסוק ובצירוף מע"מ כחוק.עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גבתאונת דרכים