הפרת הסכם עבודה לתקופת ניסיון 1. בפנינו תביעה לפיצוי בגין הפרת הסכם עבודה ופיצוי בגין עוגמת נפש. 2. בכתב ההגנה נטען: א. לא נחתם עם התובע כל הסכם בדבר תקופת העסקה מינימאלית של שלושה חודשים כטענתו.התובע התקבל לתקופת ניסיון בת 3 חודשים שנסתיימה לאחר 10 ימי עבודה בשל אי התאמה והתנהגותו של התובע. ב. התובע קיבל את כל הסכומים המגיעים לו במלואם. 3. בהתאם להחלטת בית הדין מיום 14.11.00,הועבר הדיון בתובענה לפסים של סדר דין רגיל. 4. הצדדים הגישו עדויות ראשיות בתצהירים. מטעם התובע העיד התובע עצמו. מטעם הנתבעת העידו: מר יאיר בן-גל (להלן-"בן-גל"),מנהלה של הנתבעת. הגב' אנה פרסיצקי (להלן-"אנה"),המשמשת כמנהלת טכנית בנתבעת. 5. העובדות הצריכות לעניין זה: א. הנתבעת הינה חברה העוסקת בהסבת כלי טייס לראיית לילה. ב. התובע הינו טכנאי מוסמך הרשום בפנקס הטכנאים מיום 30.4.2000. ג. התובע הגיע לראיון עבודה בעקבות פרסום מודעה בעיתון,הצדדים הסכימו כי התובע יבצע נסיון במשך יום אחד טרם כניסתו לעבודה. ד. התובע החל עבודתו כרכז ייצור בנתבעת ביום 29.7.99 ועבד עד לתאריך 11.8.99 מועד פיטוריו לאלתר. ה. לתובע שולם מלוא השכר והתנאים המגיעים לו עבור ימי עבודתו וכמפורט בתלוש השכר המצורף לתיק והמסומן ת/8. 6. בבסיס המחלוקת עומדת השאלה האם כטענתו הובטחה לתובע העסקה לתקופה מינימאלית של שלושה חודשים אשר ישמשו כתקופת ניסיון והאם היו בנסיבות שנוצרו בין הצדדים כדי להצדיק את פיטוריו של התובע בתוך תקופת הניסיון. לאחר שבחנו את חומר הראיות ועיינו בטיעוני הצדדים, להלן החלטתנו: 7. התובע טוען בסעיפים 4 ו-5 לתצהירו, כי סוכם בינו לבין בן גל שיעבוד בנתבעת לתקופת ניסיון מינימאלית של שלושה חודשים אשר בסיומה ייחתם בין הצדדים הסכם עבודה לפי התנאים שנקבעו מראש ושהועלו על הכתב ביום תחילת עבודתו של התובע אצל הנתבעת במסמך ת/5 מיום 29.7.94,אשר הוצג לתיק. מנגד טוען בן גל בתצהירו כי כל שסוכם עם התובע הוא שיתקבל לעבודה לתקופת ניסיון של שלושה חודשים וכי לא סוכם על תקופת העסקה מינימום של שלושה חודשים,או אחרת. הנטל להוכיח כי הנתבעת התחייבה כלפי התובע לתקופת העסקה של מינימום שלושה חודשי עבודה, מוטל על כתפי התובע. מעדויות הצדדים עולה כי אין מחלוקת בין הצדדים על כך שסוכם ביניהם על תקופת ניסיון בת 3 חודשים שבה יועסק התובע (ר' סעיף 4 לתצהיר התובע וכן עדותו בע"מ 2 לפרוטוקול מיום 3.4.2001 וכן תצהירו של בן גל בסעיף 13). בעדותו בבית הדין ציין התובע כי סוכם על תקופת ניסיון של שלושה חודשים,שלאחריה ייערך דיון מחודש בנושא התנאים והשכר (ע"מ 2 לפרוטוקול מיום 14.11.00). לטענת התובע התחייבה הנתבעת להעסיקו לתקופה מינימאלית של שלושה חודשים באה לידי ביטוי בהבטחתו האישית של בן גל, בשיחה האישית שנערכה ביניהם בעת המו"מ שנוהל קודם להעסקתו. במועד השיחה שנתקיימה בין התובע לבין בן גל הועלו על הכתב במסמך ת/5 כל הנושאים הקשורים לתנאי העסקתו של התובע בצורה מפורטת בכתב ידו של התובע עצמו ובציון הערות של בן גל (הערות בעיפרון). בן גל ציין בעדותו ביחס למסמך זה כי הוא אינו בכתב ידו,"הסעיפים בכחול הם בכתב ידו של התובע,ההערות הם בכתב ידי" [(ר' ע"מ 8 לפרוטוקול מיום 5.3.2002) גם התובע מאשר גרסה זו בעדותו בע"מ 2 לפרוטוקול מיום 14.11.2000]. אין במסמך זה כל אזכור התחייבות,מפורשת ו/או מכללא,לתקופת העסקה מינימאלית בת 3 חודשים. עובדה זו מעמידה בספק רב את גרסתו של התובע, באשר להתחייבות לתקופה מינימאלית של שלושה חודשי העסקה, שכן הגיוני הוא שאם אכן הובטח לתובע כי העסקתו תהיה לתקופה של שלושה חודשים לכל הפחות,הבטחה זו תמצא את מקומה במסמך ת/5 שסיכם את תנאי העסקתו בצורה מפורטת. מאידך,עדותו של בן גל נתמכת בעדותה של אנה שמציינת בתצהירה כי הנתבעת כדרך נוהג ,אינה מקבלת לעבודה עובדים ומתחייבת כלפיהם לתקופת מינימום להעסקה וכי אלו הם הכללים בחברה (ר' סעיף 3 לתצהירה ובע"מ 10 לפרוטוקול מיום 5.3.2002). המסקנה המתבקשת מכל האמור לעיל היא שהתובע נתקבל לעבודה בנתבעת לתקופת ניסיון בת 3 חודשים,קרי הסכם עבודה לתקופת ניסיון בת 3 חודשים. 8. נשאלת השאלה האם פיטוריו של התובע היו כדין והאם זכאי התובע לפיצוי בגין פיטוריו בתוך תקופת הניסיון. בעניינינו ניתן לומר כי ההסכם בין הצדדים היה לתקופת ניסיון קצובה בת 3 חודשים לתובע. כבר נפסק לעניין זה כי,תקופת ניסיון בעבודה היא הסדר שמקורו בחוזה העבודה,בהסכם קיבוצי או בחוק (ר' דב"ע לג/9-22 רשות הנמלים נ' אליהו ענתבי פד"ע ד 499). במקרה שלפנינו תקופת הניסיון נקבעה כאמור בהסכם בין הצדדים לפי נספח ת/5. אמות המידה ל"אי-התאמה" לצורכי פיטורים ותום הלב הנדרש בפטורי עובד הם שונים בתקופת הניסיון מאלה שבתקופת היותו עובד קבוע.בתקופת הניסיון די בספק סביר,בתום לב,לאי-התאמתו של העובד לתפקידו,בעוד ששעה שהפך לעובד קבוע שומה על המעביד להוכיח את אותה אי התאמה ומה הביאו להגיע למסקנתו (ר' דב"ע מו/3-118 תדיראן בע"מ נ' טוביה שפיר פד"ע יח 264). במקרה שלפנינו טוען בן גל כי התובע פוטר לאחר שלא עמד בהנחיות שקיבל,ביצע דברים כראות עיניו,אי עמידה ואי הקפדה על הנחיות שניתנו לו, קיום שיחות עם עובדים והסתה, יציאה ממקום העבודה במשך שעות העבודה במקום לעבוד ובניגוד להנחיות,התפרצות לחדר המנכ"ל וסירוב לצאת ממנו (ר' סעיף 18 ח' ו-יב' לתצהירו של בן-גל וכן ר' עדותו בע"מ 7 לפרוטוקול מיום 5.3.2002). אנה מחזקת גרסה זו של בן-גל בתצהירה בסעיף 6 ו-9 וכן בעדותה בע"מ 10 לפרוט'. די בכך כדי להצדיק את כפי שנדרש על מנת שתעמוד לנתבעת הזכות לפטר התובע בשל אי התאמה . בן-גל מציין בתצהירו בסעיף 18 י' כי עובדות חמורות אלה הובאו לידיעת התובע , והובהרו לו , לרבות בישיבות העבודה הסדירות שהתקיימו בנוכחות התובע,קרי לתובע ניתנה הזדמנות מצד הנתבעת "לשפר" את דרכיו. בכך מלאה הנתבעת אחר דרישת תום הלב כפי שקבעה הפסיקה בעניין זה. העולה מן המקובץ כי רשאית היתה הנתבעת, בנסיבות הענין, להביא להפסקת העסקתו של התובע בתוך תקופת הנסיון ואין לומר כי פטוריו היו שלא כדין. 9. סוף דבר,התביעה נדחית. 10. התובע ישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪, בצרוף מע"מ צמודים כדין מהיום. חוזה עבודההפרת חוזהחוזהתקופת ניסיון