להלן פסק דין בנושא ניוון דיסק בגב עקב תאונת דרכים: 1. התובע, יליד 1976, נפגע בשתי תאונות דרכים: ביום 13.3.00 בגינה נתבעות נתבעות 1 ו-3 (להלן: "התאונה הראשונה") וביום 5.5.00 בגינה נתבעות נתבעות 2 ו-3 (להלן: "התאונה השניה"). אין מחלוקת לגבי חבותן של הנתבעות על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. המחלוקת היחידה הינה לגבי גובה הנזק, לגביה הסמיכוני הצדדים לפסוק על דרך הפשרה, מכוח סמכותי לפי סעיף 4ג' לחוק הנ"ל. 2. הפגיעות א. בתאונה הראשונה נפגע התובע בצווארו ובכתף ימין ממכה בדלת מכונית. התובע טופל בקופת חולים עם המלצות לצווארון, אנלגטיקה ו-12 ימי מחלה. ב. בדיקת MRI של עמוד שדרה צווארי שבוצעה למחרת התאונה, הדגימה בלטי דיסק מזעריים בגובה חוליות C4-6. ג. בעקבות התאונה השניה לא נמצאו בחדר מיון ממצאים פתולוגיים, למעט רגישות קלה במישוש עמוד שדרה צווארי, מרפק ושורש כף יד שמאל וכתף ימין. ד. למחרת הוא נבדק שוב באותו חדר מיון בגלל כאבים בגב. ב-7.5.2000 הוא נבדק בחדר מיון בבית חולים וולפסון בגלל סחרחורת וירידה בתחושה ביד ימין. בבדיקתו נמצאה הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי. צילומי רנטגן של עמוד שדרה צווארי, גבי וכתף ימין לא הדגימו שבר או פריקה. הוא הופנה לבית חולים שיבא בגלל תלונה על הירדמות בארבעת הגפיים. בדיקתו הגופנית בתחום הנוירולוגי היתה תקינה. הומלץ על בדיקת פסיכיאטר. בדיקת מיפוי עצמות מ-29.5.2000 היתה תקינה ונשללו שברים סמויים. בדיקת CT עמוד שדרה צווארי מ-7.6.2000 הדגימה יישור לורדוזיס צווארית בלבד. בדיקת MRI של עמוד שדרה מותני מ-5.7.2000 הדגימה שינויים ניוונים של הדיסק בגובה L5-S1 ובלט דיסק אחורי קל עם לחץ על הדורה. הוא הופנה לטיפול במרפאת כאבים וטופל, לדבריו, בהזרקה אפידורלית. בנוסף, הוא טופל בפיזיוטרפיה. ה. התובע היה באי כושר עד 10.10.2000. ו. פרופ' גנאל אשר נתמנה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, אשר בדק את התובע גם בעקבות תאונה קודמת מיום 20.8.1997 בגינה העריך נכותו בשיעור 10%, היה בדעה כי: "בבדיקתו הגופנית בתחום האורתופדי נמצאה הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי. אין סימני קיפוח עצבי. בדיקת עמוד שדרה מותני תקינה. הגבלה זו בתנועות עמוד שדרה צווארי מקנה לפי סעיף 37(5) א' נכות בשיעור 10%. הגבלה זו פחות חמורה מההגבלה שמצאתי בבדיקתו הקודמת ב-16.2.2000 לפני שתי התאונות הנדונות עתה. מעברו הרפואי בתחום האורתופדי ידוע על תאונת דרכים קודמת ב-20.8.1997 שבעקבותיה קבעתי נכותו הצמיתה בשיעור 10%. בדיקת MRI עמוד שדרה מותני מ-5.7.2000 הדגימה ממצאים דומים לאלו שנצפו בבדיקת CT עמוד שדרה מותני מ-4.1.2000 לפני שתי התאונות הנדונות עתה. לפיכך, להערכתי בתחום האורתופדי, לא נגרמה לו נכות לצמיתות בעקבות התאונות הנדונות בתביעה הנוכחית". ז. פרופ' גנאל לא נשאל שאלות הבהרה ולא נחקר על חוות דעתו ועל כן נותרה זו בלתי מעורערת. 3. נזקי התאונה הראשונה א. עובר לתאונה עבד התובע כקצין בטחון בבית מלון וחילק עיתונים. על פי תלושי השכר השתכר התובע בממוצע בחודשים ינואר-פברואר 2000 5,200 ₪ נטו. מתלושי השכר לחודש מרץ 2000 עולה כי התובע השתכר 3,837 ₪ נטו בלבד ועל כן הפסיד 1,363 ₪. מאחר והתאונה היתה תאונת עבודה כמשמעה על פי דין והתובע היה זכאי לדמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי, אין הוא זכאי אלא ל-25% משכרו, 341 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, סה"כ 413 ₪. ב. התובע היה באי כושר 12 יום בלבד, לא היה במצב סיעודי וגם אם נזקק לעזרת בני משפחה, לא חרגה זו מהמקובל ביחסי משפחה תקינים ועל כן אינה ברת פיצוי כאמור בע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז, פ"ד ל"ד(3) 580, 588: "לא היה מקום לפסוק פיצוי לאביו של המערער כמיטיב, בקשר לטיפול בבנו בעת מחלתו בעקבות התאונה, משלא השתכנע בית המשפט כי הדבר היה מעבר לדאגת אב לבנו וכי נגרם בגין נזק ספציפי". ג. משלא נזקק התובע לטיפולים רפואיים מתום תקופת אי הכושר, אין מקום להניח כי יזדקק לטיפולים רפואיים בעתיד ועל כן אינו זכאי לפיצוי בגינם. ד. כאמור בע"א 634/88 עטיה ואח' נ' זגורי פד"י מ"ה (1) 99, 162: "בדרך כלל, כשאדם נשאר מוגבל בדרך כלשהי בכושר עבודתו, מוצא הדבר את ביטויו בנכות כלשהי. פשיטא, משלא נותרה לו נכות כלשהי - לא נפגע כושר השתכרותו. רק במקרים חריגים ביותר, תתכן אפשרות שנותרה הגבלה כלשהי בכושר ההשתכרות, על אף שלא נותרה לתובע כל נכות". המקרים החריגים בהם הוכרה הגבלה בכושר ההשתכרות על אף שלא נותרה כל נכות היו כשנמצאו ממצאים אשר לא מצאו ביטויים או כימותם בתקנות המל"ל כאמור בע"א 146/87 כץ ואח' נ' רוזנברג, פ"ד מ"ג (3) 421. לאור הפגיעה הזניחה, אין כל מקום לפיצוי כנדרש בגין הפסד השתכרות בעתיד. ה. כאב וסבל בענייננו, כשהתובע היה באי כושר 12 יום בלבד ולא נזקק לכל טיפול רפואי, נראית לי סבירה הצעת הנתבעת 1 לפצותו בסך 2,000 ₪. 4. נזקי התאונה השניה א. באפריל 2000 השתכר התובע 5,392 ₪ נטו ובחודש מאי 2000 רק 1,070 ₪ נטו, על כן הפסיד 4,322 ₪ בגינם הוא זכאי להחזר בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, סה"כ 5,190 ₪. ב. התובע היה כאמור באי כושר עד 10.10.2000 ועל כן נגרמו לו הפסדים נוספים בסך 23,347 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, סה"כ 27,537 ₪. ג. בענייננו, כמפורט בסעיף 3ד' לעיל וכשלתובע לא נגרמה נכות ומצבו הרפואי נובע מפגיעתו בתאונה קודמת מיום 20.8.97, בגינה אף נקבעה לו נכות, אין כל הצדקה לפיצוי בגין הפסד השתכרות בעתיד. ד. התובע לא היה במצב סיעודי, לא הושם לו גבס ועל כן גם בעקבות התאונה הראשונה חלה הלכת ע"א 327/81 ברמלי נ' חפוז, פ"ד ל"ד(3) 580, 588 כמפורט בסעיף 3ב' לעיל. ה. התובע לא אושפז, לא נגרם לו שבר, הוא לא נזקק לטיפולים חודרניים, היה באי כושר כחמישה חודשים ולא נותרה לו נכות לצמיתות ועל כן נראה לי לנכון לפצותו עבור כאב וסבל בסך 7,500 ₪. ו. כדין טוען ב"כ הנתבעים כי נזק מיוחד יש להוכיח. אשר למידת הוודאות והדיוק המתבקשת מהנפגע בהוכחת הנזק והפיצוי, ההלכה היא כי: "תורת הנזק ותורת הפיצוי אינן תורות מדויקות, ואינו נדרש דיוק מתימטי, ואינה נדרשת ודאות מוחלטת. כל שנדרש הוא, כי הנפגע - התובע יוכיח את נזקו ואת הפיצוי המגיע לו במידת ודאות סבירה... כלומר, באותה מידת ודאות המתבקשת מנסיבות העניין... על כן, באותם מקרים בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי" (הדגשה שלי - מ.ש.) (ציטוט מע"א 355/80 אניסמוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד ל"ה (2) 800, 809 בע"א 605/88 תבורי ביח"ר למשקאות קלים בע"מ ואח' נ' מעיינות הגליל המערבי סוכנויות (1979) בע"מ ואח', פ"ד מ"ה (2) 10-11). התובע זכאי איפוא להחזר ההוצאות שהוכחו בפועל ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, סה"כ 2,830 ₪. ז. התובע עבר 15 טיפולי פיזיוטרפיה ועוד כמספר הזה טיפולי רפואה משלימה ועל כן נראה לי לנכון לפצותו עבור נסיעות בסך 1,500 ₪. ח. משלא נותרה לתובע נכות לצמיתות, אין מקום להניח כי יזדקק לטיפולים רפואיים בעתיד בעקבות פגיעתו בתאונה הנדונה ועל כן אינו זכאי לפיצוי עבורם. 5. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת הנתבעות 1 ו-3, ביחד ולחוד, לשלם לתובע כדלקמן: א. הפסד השתכרות בעבר 413 ₪ ב. כאב וסבל 2,000 ₪ 2,413 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, וכן אגרת משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ. 6. לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת הנתבעות 2 ו-3, ביחד ולחוד, לשלם לתובע כדלקמן: א. הפסד השתכרות בחודש מאי 2000 5,190 ₪ ב. הפסד השתכרות עד 10.10.2000 27,537 ₪ ג. כאב וסבל 7,500 ₪ ד. הוצאות רפואיות 2,830 ₪ ה. הוצאות נסיעה 1,500 ₪ סה"כ 44,557 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל, וכן אגרת משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ. 7. הגזברות תגבה אגרה על פי תקנה 6(ב)(3) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשמ"ח-1987 מכל נתבעת על פי חלקה בפסק-הדין. עמוד השדרהכאבי גב / בעיות גבתאונת דרכים