האם אפשר לערער על שיבוץ ילדים לגן עיריה רחוק מהבית ? זוהי עתירה לביטול החלטת המשיבה על שיבוץ בתם של העותרים בגן "השקמה" ולהורות על שיבוצה באחד מהגנים המקורבים לבית מגוריהם, "הרימון", "התאנה" או "הזית" (להלן: "שלושת הגנים המבוקשים"). עובדות: 1. העותרים הינם תושבי תל מונד. באפריל השנה רשמו העותרים את בתם, שיר, לגן טרום חובה לשנת הלימודים תשס"ה. 2. המשיבה הינה רשות חינוך מקומית האחראית על רישום ילדי הישוב למוסדות החינוך בתחום שיפוטה. 3. ביום 10.8.04 קיבלו העותרים מכתב מהמשיבה לפיו בתם שובצה לגן "השקמה" (להלן: "החלטת השיבוץ"). העתק מהחלטת השיבוץ הנ"ל צורף לעתירה כנספח א'. 4. ביום 12.8.04 הגישו העותרים ערעור על החלטת השיבוץ למשיבה. העתק הערעור צורף כנספח ב' לעתירה. 5. ביום 24.8.04 הודיעה רכזת גני הילדים של המשיבה, הגב' חדוה במני, כי ערעורם של העותרים נדחה. 6. ביום 26.8.04 הגישו העותרים את עתירתם כנגד החלטת השיבוץ, היא העתירה נשוא פסק דין זה. דיון: 7. טענתם המרכזית של העותרים הינה כי שיבוץ בתם לגן "השקמה", אשר הינו מרוחק מביתם מרחק של "למעלה מקילומטר וחצי" (בסיכומים בע"פ נטען 1.7 קילומטר), מתעלם מחובת המשיבה לשבץ את בתם למקום המקורב למגוריהם, נגוע בשיקולים זרים והינו מחוסר תום לב. עוד, לטענתם, השיבוץ בגן השקמה ולא בשלושת הגנים המבוקשים שהינם קרובים יותר לביתם, הינו מנוגד להוראות החוק הקובעות אמות מידה של קירבת הגן למגורי הילד, ופוגע בהם ובבתם. על אף שהעותרים לא הצביעו על הוראת חוק החלה על ילדי גן טרום החובה לעניין השיבוץ בגן המקורב למקום המגורים, אין חולק כי מחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג-1953 ומתקנות לימוד-חובה וחינוך ממלכתי (רישום), התשי"ט-1959, עולה כי מקום מגורי הילד ראוי שיהווה שיקול בשיבוצו בגן הילדים (ר' לעניין זה ס' 20 לחוק חינוך ממלכתי, התשי"ג- 1953, ותקנות 7 ו- 19 לתקנות לימוד-חובה וחינוך ממלכתי (רישום)). כך גם עולה מחוזר השיבוץ אשר נקבע על ידי המשיבה, לפיו אחד מהקריטריונים לשיבוץ הינו "מיקום גני הילדים ביחס למגורי הילדים" (ר' נספח ד' לעתירה). עם זאת, מהחוק ומהתקנות הנ"ל, כמו גם מההיגיון ומהשכל הישר, עולה כי מקום בו מספר התלמידים המתגוררים באזור המקורב לגן מסוים עולה על מספר המקומות בגן המקורב, ישובץ הילד במקום אחר המקורב למקום מגוריו, ככל שניתן (ר' לעניין זה ס' 25 לחוק הנ"ל ותקנה 19 לתקנות הנ"ל). מטענות המשיבה עולה כי כך הוא המקרה שלפנינו. לטענת המשיבה, אשר לא נסתרה, מספר הילדים באזור המקורב לשלושת הגנים המבוקשים עולה על מספר המקומות בגנים אלה. ר' ס' 8 לתגובת המשיבה: "גני הילדים "הרימון" "התאנה" ו"הזית" אליהן עותרים העותרים להעביר את בתם, מלאים בתפוסה מלאה, של 35 תלמידים בכל גן, סה"כ 105 תלמידים. 39 תלמידים הינם תלמידים ממשיכים משנה שעברה. לתלמידים חדשים היו פנויים 66 מקומות. המועצה חילקה את היישוב תל מנוד לאזורי שיבוץ. רחוב דן, מקום מגורי העותרים מצוי באיזור "שכונת הנחלים והרגשות". מספר תלמידי הגנים מאותו אזור עומד על 140 ילדים. ברור איפוא כי אין אפשרות לשבץ את כולם לגני הילדים "הרימון" "התאנה" ו"הזית"". ר' גם עמ' 2 לפרוטוקול. שיבוצם של חלק מהתלמידים לגנים מרוחקים יותר משלושת הגנים המבוקשים, כאשר שלושת הגנים המבוקשים צרים מלהכיל את כלל התלמידים באזור השיבוץ הינו סביר. לפיכך, לא הוכיחו העותרים כי שיבוץ ילדתם בגן "השקמה" ולא באחד משלושת הגנים המבוקשים על ידה אינו סביר או כי הוא נגוע בשיקולים זרים כלשהם. 8. העותרים טוענים כי שיבוץ בתם לגן "השקמה" "זועק לשמיים", כך כלשונם, בין היתר משום שמדובר בשבעה גנים אשר באף אחד מהם לא נמצא מקום לבתם של העותרים. בטענה זו מתייחסים העותרים בנוסף לשלושת הגנים המבוקשים גם לארבעה גנים אחרים: "הדקל", "הברוש", "האורן" ו"הרותם" (להלן: "ארבעת הגנים הנוספים"), אשר נמצאים בשטח קריית החינוך הסמוכה לשלושת הגנים המבוקשים ואשר לטענת העותרים מקורבים למקום מגוריהם יותר מגן "השקמה", אליו שובצה בתם. אין בטענה זו כדי להועיל לעותרים. בפנייתם למשיבה במסגרת הערעור ביקשו העותרים "לבטל את השיבוץ לגן "השקמה" ולשבץ את בתנו לאחד מהגנים הסמוכים לביתנו, לאמור, "הזית", "הרימון" או "התאנה". גם במסגרת עתירתם זו הסעד אשר נתבקש על ידי העותרים התייחס לשלושת הגנים המבוקשים, ולא לארבעת הגנים הנוספים הללו. היינו, השיבוץ לארבעת הגנים הנוספים כלל לא נתבקש על ידי העותרים, ורק במהלך הדיון, במסגרת בירור של אפשרות לפשרה, הודיעו כי הם מוכנים לבדוק את שיבוץ הילדה באחד מארבעת הגנים. ר' עמ' 2 לפרוטוקול: "אני מוכן לבדוק את שיבוץ הילדה באחד מארבעת הגנים הנותרים מעבר לשלושה עליהם דובר. ... אנו טוענים שיש ברירה אחרת לשיבוץ הילדה והיא באחד משבעת הגנים הנוספים. ... המרחק בין ביתנו לארבעת הגנים קרוב יותר מאשר לגן השיקמה". מכיוון שהשיבוץ לארבעת הגנים הנוספים כלל לא נתבקש ע"י העותרים, אין באפשרותם לתקוף את ההחלטה שלא לשבץ את בתם לגנים אלו, במקום לגן "השקמה". זאת ועוד. העותרים לא הוכיחו את טענתם כי המרחק לארבעת גנים אלו מצומצם מהמרחק לגן "השקמה" אליו שובצה ביתם. העותרים תומכים את טענתם זו על מדידות אישיות שביצעו "באוטו" ולא על מדידות מקצועיות (ר' עמ' 2 לפרוטוקול). מאחר והמשיבה חולקת על טענה זו ולטענתה המרחק מבית העותרים לגן "השקמה" הוא 1 ק"מ ומאחר ונטל ההוכחה הוא על העותרת ובהעדר רישום אובייקטיבי או מדידות מקצועיות הרי שטענה זו לא הוכחה. גם מסיבה זו יש לדחות את טענת העותרים באשר לשיבוץ לארבעת הגנים הנוספים. 9. העותרים טענו כי המשיבה מותירה מקום פנוי בכל גן לתושבים עתידיים. לטענתם השארת המקום הפנוי לתושבים עתידיים מפלה את העותרים כתושבים קיימים, לעומת תושבים עתידיים. העותרים מבססים את טענתם בדבר המקום הפנוי על חוזר השיבוץ אותו פרסמה המשיבה ואשר בו מצוין כי אחד מהקשיים בשיבוץ נעוץ ב"צורך להשאיר לפחות מקום אחד בכל גן לכניסת ילד/ה חדשים המגיעים במהלך שנת הלימודים" (ר' נספח ד' לעתירה). המשיבה אינה חולקת כי על פי עקרונות השיבוץ שקבעה יש להשאיר מקום אחד פנוי בגנים לתושבים עתידיים. יחד עם זאת, טוענת המשיבה כי בשל הלחץ על המקומות בגנים הסכימה המשיבה לתפיסת מקומות פנויים אלה וויתרה על השארתם. ר' עמ' 2 לפרוטוקול: "רצינו להשאיר מקום פנוי אך בגלל הלחץ נאלצנו לאייש אותם". לאור טענה זו של המשיבה, אשר לא נסתרה, דין טענת העותרים בדבר הפלייתם לעומת תושבים עתידיים להידחות. 10. עוד טוענים העותרים בעתירתם כי המשיבה לא העבירה מידע לעותרים בדבר השיבוץ לגנים, למרות חובתה לעשות כן לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח - 1998. לטענתם הימנעות זאת של העותרת מהווה חוסר תום לב וגם משום כך יש לבטל את החלטת השיבוץ. במהלך הדיון בעתירה הצהיר העותר כי רכזת גני הילדים של המשיבה, גב' חדוה במני, הראתה לו במחשב את התפוסה בשלושת הגנים המבוקשים (ר' עמ' 1 לפרוטוקול). לאור טענה זו, ממנה עולה כי המידע בנוגע לתפוסת הגנים המבוקשים הועבר לעותרים, ולאור העובדה שבמהלך הדיון לא ציינו העותרים או בא כוחם כי עדיין חסר להם מידע כלשהו בנושא העתירה, יש לדחות את הטענה בדבר הימנעות המשיבה מהעברת מידע לעותרים. 11. במהלך הדיון ביקש העותר לטעון לעניין השתלשלות העניינים אשר ארעו לאחר הגשת העתירה. וכך טען: "כשמסרתי את העתירה למשיבים הראתה לי גב' במני (רכזת גני הילדים אצל המשיבה - ש.ג) במחשב שבשלושת הגנים בהם אני מבקש שיבוץ יש 35 ילדים בתפוסה מלאה. באותו מועד הגיע אדם שביקש להחליף עמי את השיבוץ והוא מתכוון לפנות, שמו דניאל וייזל ובתו שובצה בגן הזית או הרימון. ניגשתי לגב' במני וביקשתי לערוך את החילופים והיא אמרה לי שאותו אדם צריך להגיש מכתב והם ידונו בבקשה יחד עם כל העתירות של האנשים האחרים שהגישו ערעור. אמרתי שאנשים השלימו את השיבוץ. אתמול התקשר אלי אותו אדם מיוזמתו ואמר שפינה את המקום ויש לי מקום בגן הזית או הרימון הוא ביקש שאצור קשר עם גב' במני ואומר לה. יצרתי קשר עמה והיא אמרה שהיה ברוך רציני ויש בעיה והמקום אינו פנוי. שלחתי מכתב לעו"ד חן וביקשתי שלא יעשה שיבוץ במקום זה". לאחר שטען העותר דברים אלו, טען ב"כ המשיבה כי הוא מתנגד להרחבת החזית. מקובלת עלי טענת ב"כ המשיבה לפיה העובדות והטענות אותן טען העותר כאמור, בדבר המקום שהתפנה באחד מהגנים המבוקשים, מהוות הרחבת חזית ומשום כך אין לדון בהם. אילו רצה העותר לכלול עובדות אלו בעתירה היה עליו להגיש בקשה, נתמכת בתצהיר, הכוללת עובדות אלו, ולאפשר למשיבה להגיב עליהן. בהעדר בקשה בכתב ולאור האמור לעיל, לא ניתן לקבל את טיעוני העותרת, הכוללים עובדות חדשות, ומשום כך דינם להידחות מחמת הרחבת חזית. 12. אשר על כן ולסיכום לא הוכיחו העותרים כי החלטות המשיבה לוקות בחוסר סבירות או כי היו בהן שיקולים זרים ומשום כך דין העתירה להידחות. 13. אין צו להוצאות. קטיניםשיבוץ / רישום לבית ספר / גן ילדיםערעורעירייה